מערכת COL
|
יום כ"ז ניסן ה׳תשע״ו
05.05.2016
הסיפורים ששמעתי על אבא: בנו של הרב נפרסטק מדבר ● מיוחד
המשפיע הרה"ח משה נפרסטק שנפטר בערב י"א ניסן, כונה בחיבה בפי כל 'מוישק'ע', משום חביבותו היתרה על הבריות ● המשפיע שהתייחס לתלמידיו כמו אבא, 'המלאך עם הזקן הלבן' בפרדס האתרוגים, והחסיד המקושר בכל מאודו לרבי - על אלו ועוד מספר בראיון מיוחד ל-COL שליח הרבי במרטל ביץ׳ שבדרום קרוליינה, יבדלח"ט בנו הרב יוסי נפרסטק ● "אבא חינך לשמחה ו'לכתחילה אריבער'", הוא אומר ומשתף בסיפורים מיוחדים ששמע ב'שבעה' ● מגזין שישי לדמותו של משפיע
הרה"ח הרב משה נפרסטק ע"ה (צילום: י. בלינקו)
משה בן-חיים
שנות הממ"ים הקסומות בכפר חב"ד, באחד 'מימי דפגרא', בהם מתקיימת התוועדות חסידית באולם של הישיבה המרכזית בכפר חב"ד. סביב שניים שלוש שולחנות עם כיבוד, ובעיקר 'משקה', יושבים המשפיעים הרבנים: ר' מענדל פוטרפס, ר' משה ('מיישק'ה') נפרסטק ויבדלחט"א ר' זלמן גופין.
סביבם, בחורים צעירים, ועיניהם בורקות. הם עומדים סביב, כפופים מעט, כדי לקלוט כל הברה, כל אימרה חסידית שנונה מפי המשפיע האגדי – ר' מענדל. הוא מדבר באידיש, ולא בסתם אידיש. אידיש מליצית ומחודדת, עם ביטויים חסידים. מידי פעם אחד הבחורים הבקיאים מסביר או חוזר על ביטוי כלשהו לחבריו, וכולם מרותקים למקומותיהם, מבלי הבט על השעון שקבוע ממול, שמחוגיו זזים ללא הרף ומורים על השעה המאוחרת.
הרב משה נפרסטק במהלך התוועדות. למעלה: באולם הישיבה המרכזית בכפר, כשלצידו יבדלח"ט המשפיע הרב זלמן גופין (ארכיון COL)
יש כאן דו שיח מעניין: ר' מענדל מדבר באידיש, ור' מיישק'ה עונה לו בעברית. מאווירה תהומית של רצינות, הכל מתהפך ברגע שר' מענדל 'זורק' אימרה שנונה, או מלמד מוסר השכל אותו חווה על בשרו תחת אימי שלטון הכפור.
את האווירה הזו, טפחיים מעל הקרקע, כל מי שלמד אז בישיבה - לא שוכח.
ר' מיישקה נפרסטק היה 'דמות' מיוחדת, המעוררת כבוד, אך גם אבהיות רבה מול התלמידים-בחורים. תמיד ידעו שאצלו אפשר למצוא את 'קו החסד'.
בנו יבדלח"ט, השליח במרטל ביץ׳ שבדרום קרוליינה, הרב יוסי נפרסטק שיחי'
בשיחה שערכנו עם יבדלח"ט בנו השליח ממרטל ביץ׳ שבדרום קרוליינה, הרב יוסי נפרסטק, הוא מספר לנו אנקדוטות וסיפורים על אביו, את חלקם שמע במהלך ה'שבעה' מפי תלמידים לשעבר:
"אבא פעל בגישה של דרכי נועם, גם אם היה צריך לתת 'מוסר'. סיפור ששמעתי ברוח זו: אשתי נסעה לאוסטרליה לחתונת בן משפחה. מישהו אמר לה: השווער שלך זה ר' מוישה? אספר משהו: 'אחרי החגים שבו הבחורים מחו"ל ובהם תושבים אוסטרליה. בשבת בבוקר, הרב מוישה הלך לפנימייה להעיר את הבחורים לאמירת תהילים, כנהוג בשבת מברכים. הוא הגיע לחדר שלנו ואחד הבחורים גם הוא מאוסטרליה, ישן. הרב מוישה אמר: 'איזה מסכן, הג'ט-לג כ"כ חזק, עדיין הוא לא התרגל לשעות פה...', כך לימד עליו זכות".
באותו עניין, הרב יוסי נפרסטק נזכר שבשבת מברכים, אביו ע"ה היה נוהג לעלות לחדרי הפנימיה עם התהילים בידיו, ומהזמזום של אמירת התהלים שלו בנעימה של דביקות, היה מעיר את הבחורים.
המלאך עם הזקן הלבן בפרדס האתרוגים
ממשיך לספר הרב יוסי: "שליח מארץ-הקודש סיפר שערך לפני זמן קצר ביקור בית אצל משפחה שרחוקה מדת לעת-עתה. הוא דיבר על חב"ד והרבי, ועל התחזקות בעניין שמירת וקיום מצוות. האשה מצידה, סיפרה לו סיפור:
"לפני שלוש שנים היא חלתה במחלה עם סימטומים של חולשה לא ברורה, והרופאים לא מצאו לכך מזור, ובכלל - את הסיבה לבעיה. יום אחד בא הבעל ואמר ששמע על סגולה מיוחדת: שאם היא תאכל אתרוג, הדבר יביא לה רפואה שלימה. זה היה באייר, לא בתקופה שאפשר להשיג אתרוגים. הפנו אותם לכפר חב"ד, וכך הם הגיעו לפרדס האתרוגים של נפרסטק-גרליק.
"וכך סיפרה האישה לשליח: 'נסענו לכפר וראינו בחצר יהודי עם זקן לבן והדרת פנים, שנראה 'כמו מלאך'. הוא שאל 'מה אני יכול לעזור לכם?' ואמרנו שאנו רוצים אתרוג. הוא אמר: 'תכנסו ותקחו מה שאתם רוצים'. הוא נתן לנו חמש אתרוגים ולא רצה שום תמורה. כל כך התפעלנו, שהחלטנו מעכשיו להתחיל ולהתחזק".
'וורט' חסידי בפרדס האתרוגים
היות שהרב יוסי הזכיר את סיפור האתרוגים, הוא ממשיך באותו נושא: "הרבה מרוכשי האתרוגים, רצו דבר ראשון לראות אותו קודם ולשמוע איזה 'וורט', סיפור חסידי או אימרה לפני הביזנס...
מימין: הרב נפרסטק ע"ה, משמאל: שותפו לפרדס הרב אליעזר גורליק, בשיחה אופיינית (לתמונה אין קשר לסיפור בכתבה)
"אחד הסוחרים הינו חסיד סאטמר. תמיד שהיה בא, אבא היה שואל מה שלום הילדים שלו וגם 'איך היו התפילות בר"ה'. התעניין בו ממש כמו חבר ולא יצא ידי חובה באמירת שלום. הוא הרגיש ממש יחס כמו לקרוב משפחה".
הפרדס של הרבי
"אבא תמיד השתוקק לקבל את האתרוג של הרבי וממנו לנטוע שתילים. בתשנ"א, שנה שהרבי כינה 'אראנו נפלאות', אבא כתב לרבי שהוא ושותפו יבדלח"ט לייזר גורליק מבקשים שהרבי יתן להם האתרוגים שלו אחרי החג כדי לנטוע בפרדס ולזכות את אנ"ש. זה הלשון של המכתב פחות או יותר. אחרי סוכות המזכיר הרב לייבל גרונר אמר לאבי שהרבי הביא שני אתרוגים.
"לקחו את האתרוגים, הוציאו את הזרעים ושתלו בעציצים במשתלה, ומהם יצאו העצים הראשונים. אחרי כמה שנים, כל הפרדס הפך להיות אט-אט - מאתרוגי הקלבריה של הרבי. הרי היות ומחליפים את עצי האתרוגים שהם בעלי תוחלת חיים קצרה, במשך הזמן כל המטע הפך להיות מאותם אתרוגים שהרבי מסר".
הרב משה נפרסטק ע"ה בוחן אתרוג מקרוב (ארכיון COL)
זרם המנחמים ב'שבעה' היה מורכב מכל קצוות הקשת. חסידים ואנשי מעשה, פשוטי עם, תלמידים לשעבר וגם סוחרים, או סתם עמך שהכירו את 'ר' מיישק'ע' דרך קניה מידי שנה של אתרוג מהודר. הסיפורים קולחים מפי ר' יוסי שיחי' בשטף וכל סיפור כזה מלמד עוד קצת על האישיות של האבא, המשפיע האהוב, הרב משה נפרסטק ע"ה.
הנה אחד מהם: "היה אברך, בעל תשובה, שהיה בשירות קבע בצבא ובמקביל למד בישיבה בכפר. הוא התייעץ עם אבא ע"ה, היות וחשקה נפשו בתורה ורצה לעזוב את הצבא. אבא ענה לו שיכתוב לרבי - שהשיב לו שיעשה שאלת רב בעניין.
"האברך חזר עם התשובה ובא לשאול את אבא. אבא הפנה אותו למד"א של הכפר, הרב מרדכי-שמואל אשכנזי ע"ה. הוא ניגש לרב ואמר שהוא כעת בצבא, אבל נפשו חשקה בתורה ורוצה לעזוב. הרב קיבל את סברתו ונתן הסכמתו לכך.
"עם קבלת התשובה, האברך סיפר לאבי את כל העניין שאמר לו: 'האם סיפרת לרב בדיוק מה אתה עושה בצבא? כמה מבצעים אתה פועל שם, ועל הקביעות בלימוד?'. האברך השיב בשלילה. אבא אמר: 'חזור מיד לרב וספר לו את כל הפרטים הללו'. כשהרב שמע את הפרטים, אמר לו: 'תשאר בצבא. מתאים לך סדר היום הזה...'
מוסיף הרב יוסי ומספר: "אחד אמר לי שאבא ע"ה ממש הדריך אותו בכל צעד בחיים. אבא שלי לקח אותו תחת חסותו עד שמצא עבודה. הוא היה שוחט במקצועו והייתה לו הצעת עבודה בצפון הארץ. הוא הלך לראיון ובאמצע שאל את המנהל אם זה בסדר שיתייעץ עם הרב שלו.
"הוא שם את השיחה באופציית רמקול ואבא התחיל לתחקר את המנהל לפרטי-פרטים: מה השעות, כמה המשכורת, תנאים וכו'. המנהל, יצא מתפעל לגמרי, ואמר: 'אני מכיר הרבה רבנים, אבל לא כאלה ביזנס'מנים...'. זה היה אבא. דאג לו כמו לבנו ממש".
גישה חיובית
"היה חי בגישה מאוד חיובית, כשהיו באים אליו עם בעיה היה מחפש את השורש וזה היה נפתר מאליו. היה חייל שהיתה לו בעיה עם המפקד על זמני התפילה. הזמן שהוקצה עבורו לתפילה, היה קצר מידי ותמיד היה מאחר מעבר לשעה שמונה ורבע. על רקע האיחור, המפקד היה כועס עליו כל פעם מחדש. הוא בא לאבא ושאל מה לעשות. 'מעכשיו תבוא מוקדם', השיב אבא. שאל החייל: 'אבל מה עם התפילה?' ואבא השיב: 'בעל כרחך אתה בא מוקדם!'
"ואכן מיודעינו החל להגיע בזמן, אפילו קצת לפני המועד הנקוב. המפקד שהופתע, שאל אותו: 'למה אתה בא מוקדם? מעכשיו תבוא כל יום בשמונה ורבע!...'. האבסורד בכל הסיפור הזה שהמפקד רב איתו כל התקופה בדיוק על הרקע הזה - שהחייל ביקש להגיע בשעה זו, והנה עכשיו הוא אומר לו: תבוא בשמונה ורבע!...
"הוא ניגש לאבא ושאל: 'איך ידעת? וכי רוח הקודש יש כאן?...', ענה לו: 'כל מה שהיית צריך, זה להראות לו קבלת מרות. השאר לא איכפת לו'. זה מה שהתכוונתי שיידע להתחקות על 'שורש הבעיה',וכך הייתה נפתרת מאליה..."
תמיד בשמחה
"אבא תמיד היה בשמחה ותקווה ולא נתן לדברים קשים, או לא נעימים, להוריד לו את השמחה הפנימית. גם בתקופה האחרונהה שסבל מבחינה בריאותית, אמר תמיד: 'אני לא נכנע לגוף'. תמיד ראה את הדברים מלמעלה, ותמיד כך גם חינך ודחף אותנו, לנהוג בצורה של 'לכתחילה אריבער'.
"היה מאוד מאוד קשור לרבי בכל ליבו ומאודו, וכך גם הנחיל את ההתקשרות הפנימית לבניו ולתלמידיו. ויה"ר שנזכה לביאת משיח צדקינו תיכף ומיד ממש".
שנות הממ"ים הקסומות בכפר חב"ד, באחד 'מימי דפגרא', בהם מתקיימת התוועדות חסידית באולם של הישיבה המרכזית בכפר חב"ד. סביב שניים שלוש שולחנות עם כיבוד, ובעיקר 'משקה', יושבים המשפיעים הרבנים: ר' מענדל פוטרפס, ר' משה ('מיישק'ה') נפרסטק ויבדלחט"א ר' זלמן גופין.
סביבם, בחורים צעירים, ועיניהם בורקות. הם עומדים סביב, כפופים מעט, כדי לקלוט כל הברה, כל אימרה חסידית שנונה מפי המשפיע האגדי – ר' מענדל. הוא מדבר באידיש, ולא בסתם אידיש. אידיש מליצית ומחודדת, עם ביטויים חסידים. מידי פעם אחד הבחורים הבקיאים מסביר או חוזר על ביטוי כלשהו לחבריו, וכולם מרותקים למקומותיהם, מבלי הבט על השעון שקבוע ממול, שמחוגיו זזים ללא הרף ומורים על השעה המאוחרת.
הרב משה נפרסטק במהלך התוועדות. למעלה: באולם הישיבה המרכזית בכפר, כשלצידו יבדלח"ט המשפיע הרב זלמן גופין (ארכיון COL)
יש כאן דו שיח מעניין: ר' מענדל מדבר באידיש, ור' מיישק'ה עונה לו בעברית. מאווירה תהומית של רצינות, הכל מתהפך ברגע שר' מענדל 'זורק' אימרה שנונה, או מלמד מוסר השכל אותו חווה על בשרו תחת אימי שלטון הכפור.
את האווירה הזו, טפחיים מעל הקרקע, כל מי שלמד אז בישיבה - לא שוכח.
ר' מיישקה נפרסטק היה 'דמות' מיוחדת, המעוררת כבוד, אך גם אבהיות רבה מול התלמידים-בחורים. תמיד ידעו שאצלו אפשר למצוא את 'קו החסד'.
בנו יבדלח"ט, השליח במרטל ביץ׳ שבדרום קרוליינה, הרב יוסי נפרסטק שיחי'
בשיחה שערכנו עם יבדלח"ט בנו השליח ממרטל ביץ׳ שבדרום קרוליינה, הרב יוסי נפרסטק, הוא מספר לנו אנקדוטות וסיפורים על אביו, את חלקם שמע במהלך ה'שבעה' מפי תלמידים לשעבר:
"אבא פעל בגישה של דרכי נועם, גם אם היה צריך לתת 'מוסר'. סיפור ששמעתי ברוח זו: אשתי נסעה לאוסטרליה לחתונת בן משפחה. מישהו אמר לה: השווער שלך זה ר' מוישה? אספר משהו: 'אחרי החגים שבו הבחורים מחו"ל ובהם תושבים אוסטרליה. בשבת בבוקר, הרב מוישה הלך לפנימייה להעיר את הבחורים לאמירת תהילים, כנהוג בשבת מברכים. הוא הגיע לחדר שלנו ואחד הבחורים גם הוא מאוסטרליה, ישן. הרב מוישה אמר: 'איזה מסכן, הג'ט-לג כ"כ חזק, עדיין הוא לא התרגל לשעות פה...', כך לימד עליו זכות".
באותו עניין, הרב יוסי נפרסטק נזכר שבשבת מברכים, אביו ע"ה היה נוהג לעלות לחדרי הפנימיה עם התהילים בידיו, ומהזמזום של אמירת התהלים שלו בנעימה של דביקות, היה מעיר את הבחורים.
המלאך עם הזקן הלבן בפרדס האתרוגים
ממשיך לספר הרב יוסי: "שליח מארץ-הקודש סיפר שערך לפני זמן קצר ביקור בית אצל משפחה שרחוקה מדת לעת-עתה. הוא דיבר על חב"ד והרבי, ועל התחזקות בעניין שמירת וקיום מצוות. האשה מצידה, סיפרה לו סיפור:
"לפני שלוש שנים היא חלתה במחלה עם סימטומים של חולשה לא ברורה, והרופאים לא מצאו לכך מזור, ובכלל - את הסיבה לבעיה. יום אחד בא הבעל ואמר ששמע על סגולה מיוחדת: שאם היא תאכל אתרוג, הדבר יביא לה רפואה שלימה. זה היה באייר, לא בתקופה שאפשר להשיג אתרוגים. הפנו אותם לכפר חב"ד, וכך הם הגיעו לפרדס האתרוגים של נפרסטק-גרליק.
"וכך סיפרה האישה לשליח: 'נסענו לכפר וראינו בחצר יהודי עם זקן לבן והדרת פנים, שנראה 'כמו מלאך'. הוא שאל 'מה אני יכול לעזור לכם?' ואמרנו שאנו רוצים אתרוג. הוא אמר: 'תכנסו ותקחו מה שאתם רוצים'. הוא נתן לנו חמש אתרוגים ולא רצה שום תמורה. כל כך התפעלנו, שהחלטנו מעכשיו להתחיל ולהתחזק".
'וורט' חסידי בפרדס האתרוגים
היות שהרב יוסי הזכיר את סיפור האתרוגים, הוא ממשיך באותו נושא: "הרבה מרוכשי האתרוגים, רצו דבר ראשון לראות אותו קודם ולשמוע איזה 'וורט', סיפור חסידי או אימרה לפני הביזנס...
מימין: הרב נפרסטק ע"ה, משמאל: שותפו לפרדס הרב אליעזר גורליק, בשיחה אופיינית (לתמונה אין קשר לסיפור בכתבה)
"אחד הסוחרים הינו חסיד סאטמר. תמיד שהיה בא, אבא היה שואל מה שלום הילדים שלו וגם 'איך היו התפילות בר"ה'. התעניין בו ממש כמו חבר ולא יצא ידי חובה באמירת שלום. הוא הרגיש ממש יחס כמו לקרוב משפחה".
הפרדס של הרבי
"אבא תמיד השתוקק לקבל את האתרוג של הרבי וממנו לנטוע שתילים. בתשנ"א, שנה שהרבי כינה 'אראנו נפלאות', אבא כתב לרבי שהוא ושותפו יבדלח"ט לייזר גורליק מבקשים שהרבי יתן להם האתרוגים שלו אחרי החג כדי לנטוע בפרדס ולזכות את אנ"ש. זה הלשון של המכתב פחות או יותר. אחרי סוכות המזכיר הרב לייבל גרונר אמר לאבי שהרבי הביא שני אתרוגים.
"לקחו את האתרוגים, הוציאו את הזרעים ושתלו בעציצים במשתלה, ומהם יצאו העצים הראשונים. אחרי כמה שנים, כל הפרדס הפך להיות אט-אט - מאתרוגי הקלבריה של הרבי. הרי היות ומחליפים את עצי האתרוגים שהם בעלי תוחלת חיים קצרה, במשך הזמן כל המטע הפך להיות מאותם אתרוגים שהרבי מסר".
הרב משה נפרסטק ע"ה בוחן אתרוג מקרוב (ארכיון COL)
זרם המנחמים ב'שבעה' היה מורכב מכל קצוות הקשת. חסידים ואנשי מעשה, פשוטי עם, תלמידים לשעבר וגם סוחרים, או סתם עמך שהכירו את 'ר' מיישק'ע' דרך קניה מידי שנה של אתרוג מהודר. הסיפורים קולחים מפי ר' יוסי שיחי' בשטף וכל סיפור כזה מלמד עוד קצת על האישיות של האבא, המשפיע האהוב, הרב משה נפרסטק ע"ה.
הנה אחד מהם: "היה אברך, בעל תשובה, שהיה בשירות קבע בצבא ובמקביל למד בישיבה בכפר. הוא התייעץ עם אבא ע"ה, היות וחשקה נפשו בתורה ורצה לעזוב את הצבא. אבא ענה לו שיכתוב לרבי - שהשיב לו שיעשה שאלת רב בעניין.
"האברך חזר עם התשובה ובא לשאול את אבא. אבא הפנה אותו למד"א של הכפר, הרב מרדכי-שמואל אשכנזי ע"ה. הוא ניגש לרב ואמר שהוא כעת בצבא, אבל נפשו חשקה בתורה ורוצה לעזוב. הרב קיבל את סברתו ונתן הסכמתו לכך.
"עם קבלת התשובה, האברך סיפר לאבי את כל העניין שאמר לו: 'האם סיפרת לרב בדיוק מה אתה עושה בצבא? כמה מבצעים אתה פועל שם, ועל הקביעות בלימוד?'. האברך השיב בשלילה. אבא אמר: 'חזור מיד לרב וספר לו את כל הפרטים הללו'. כשהרב שמע את הפרטים, אמר לו: 'תשאר בצבא. מתאים לך סדר היום הזה...'
מוסיף הרב יוסי ומספר: "אחד אמר לי שאבא ע"ה ממש הדריך אותו בכל צעד בחיים. אבא שלי לקח אותו תחת חסותו עד שמצא עבודה. הוא היה שוחט במקצועו והייתה לו הצעת עבודה בצפון הארץ. הוא הלך לראיון ובאמצע שאל את המנהל אם זה בסדר שיתייעץ עם הרב שלו.
"הוא שם את השיחה באופציית רמקול ואבא התחיל לתחקר את המנהל לפרטי-פרטים: מה השעות, כמה המשכורת, תנאים וכו'. המנהל, יצא מתפעל לגמרי, ואמר: 'אני מכיר הרבה רבנים, אבל לא כאלה ביזנס'מנים...'. זה היה אבא. דאג לו כמו לבנו ממש".
גישה חיובית
"היה חי בגישה מאוד חיובית, כשהיו באים אליו עם בעיה היה מחפש את השורש וזה היה נפתר מאליו. היה חייל שהיתה לו בעיה עם המפקד על זמני התפילה. הזמן שהוקצה עבורו לתפילה, היה קצר מידי ותמיד היה מאחר מעבר לשעה שמונה ורבע. על רקע האיחור, המפקד היה כועס עליו כל פעם מחדש. הוא בא לאבא ושאל מה לעשות. 'מעכשיו תבוא מוקדם', השיב אבא. שאל החייל: 'אבל מה עם התפילה?' ואבא השיב: 'בעל כרחך אתה בא מוקדם!'
"ואכן מיודעינו החל להגיע בזמן, אפילו קצת לפני המועד הנקוב. המפקד שהופתע, שאל אותו: 'למה אתה בא מוקדם? מעכשיו תבוא כל יום בשמונה ורבע!...'. האבסורד בכל הסיפור הזה שהמפקד רב איתו כל התקופה בדיוק על הרקע הזה - שהחייל ביקש להגיע בשעה זו, והנה עכשיו הוא אומר לו: תבוא בשמונה ורבע!...
"הוא ניגש לאבא ושאל: 'איך ידעת? וכי רוח הקודש יש כאן?...', ענה לו: 'כל מה שהיית צריך, זה להראות לו קבלת מרות. השאר לא איכפת לו'. זה מה שהתכוונתי שיידע להתחקות על 'שורש הבעיה',וכך הייתה נפתרת מאליה..."
תמיד בשמחה
"אבא תמיד היה בשמחה ותקווה ולא נתן לדברים קשים, או לא נעימים, להוריד לו את השמחה הפנימית. גם בתקופה האחרונהה שסבל מבחינה בריאותית, אמר תמיד: 'אני לא נכנע לגוף'. תמיד ראה את הדברים מלמעלה, ותמיד כך גם חינך ודחף אותנו, לנהוג בצורה של 'לכתחילה אריבער'.
"היה מאוד מאוד קשור לרבי בכל ליבו ומאודו, וכך גם הנחיל את ההתקשרות הפנימית לבניו ולתלמידיו. ויה"ר שנזכה לביאת משיח צדקינו תיכף ומיד ממש".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
