מערכת COL | יום כ"א אדר א ה׳תשע״ו 01.03.2016

כשהרב זוין ע"ה התבטא: "רק אדמו"רי חב"ד הם הרבי שלי"

היום (שלישי) חל היארציט של הרה"ח שלמה-יוסף זוין ע"ה. הרב זוין היה סמל לגלריה מפוארת של גאוני האמת שמקרב עדת החסידים. רבות נכתב על גדלותו ושיעור קומתו התורנית ופחות מכך על "הרב זוין החב"די" ועל התקשרותו הבלתי מסוייגת אל הרבי כל נימי נפשו ● את הפן הזה בחייו הכירו בצורה ברורה יותר קבוצת האנשים שהתפללה עמו למעלה מעשור שנים בביהכנ"ס שלו שבביתו ברחוב יונה 5 בירושלים ● הרב שמעון אייזנבך שכונת השחמון באילת מספר ל-COL על החוויות המיוחדות אותן חווה בימי ילדותו מהן נשקפה התקשרותו של הרב זוין לרבי ולחסידות  הרה"ח שלמה-יוסף זוין ע"ה
כשהרב זוין ע
רבות נכתב על גדלותו ושיעור קומתו התורנית ופחות מכך על "הרב זוין החב"די" ועל התקשרותו הבלתי מסוייגת אל הרבי נשיא דורנו בכל נימי נפשו. את הפן הזה בחייו הכירו בצורה ברורה יותר קבוצת האנשים שהתפללה עמו למעלה מעשור שנים בבית הכנסת שלו הפרטי שבביתו ברחוב יונה 5 בירושלים.

בבית הכנסת שבסלון ביתו התקיימו תפילות מידי שבת וחג וכן בראש השנה ויום הכיפורים יותר מעשר שנים ברציפות. גרעין המתפללים היה קבוצת חסידי חב"ד שהתגוררו בקרבת ביתו והוא כלל את הרה"ח הרה"ת הרב יהודה לייב לוין ע"ה, הרב עקיבא יוסף פרידמן ע"ה ששימש כגבאי, הרב צבי אייזנבך ע"ה, הרב יצחק גליצנשטיין ע"ה, ויבלחט"א הרב שמואל וינפלד, הרב יעקב אליעזר מן, הרב אברהם אייזנבך, בני משפחת גרטנר ועוד ולפעמים היו מצטרפים אליהם הרב ברוך שפרין ע"ה, הרב נחום רבינוביץ ע"ה ועוד.

מה מסתתר מאחורי הקמת בית הכנסת בביתו של הרב זוין? כך היה מעשה: אביו של הרב שלמה יוסף זוין הרב אהרן מרדכי שהיה רבה של בברויסק חפץ היה בכל מאודו כי בנו שלמה יוסף יצעד בדרכי החסידות וכיון שברוב גאונותו התחבר לכלל לומדי וגאוני התורה בדורו חשש שיאבד את הקשר עם חסידי חב"ד. על כן ציוה אותו לפני פטירתו שהוא מבקש ממנו בכל לשון של בקשה שכל ימי חייו יתפלל אך ורק במנין חב"די. בפקחותו הבין כי הקירבה וההסתופפות בכפיפה אחת עם החסידים תשמר בו את הקשר החב"די לבל ינתק לעולם.

וכן הווה: בן יכבד אב קיים את צו אביו והקפיד על כך להתפלל במנין חב"די כל ימיו. כאשר הגיע לישראל ואיוה למושב לו את שכונת גאולה בירושלים היו בטוחים נכבדי בית הכנסת "הר צבי" הסמוך למגוריו כי יבוא לכהן כרב בבית כנסת זה והם הכינו מצידם כסא מכובד ומעוטר לכבוד הרב הגדול שיבוא לשכון בתוכם. אך הרב זוין לא נענה לבקשתם לכהן פאר כרב בית הכנסת והיה מכתת רגליו עד לבית כנסת חב"ד במאה שערים. לימים כבדו רגליו וההליכה נעשתה קשה עליו, אז הקים את המנין בביתו, ומדי שבת היה מקדש על היין ומתוועד עם המתפללים בדרשות מענינא דיומא ומיומא דפגרא החסידיים ובהן גילה יותר מטפחיים מהקשר המיוחד שלו עם הרבי.

אחד מהילדים שהתפללו באותו מנין הוא הרב שמעון אייזנבך המכהן כיום כרב שכונה באילת, הרב אייזנבך העביר את כל ימי ילדותו עד לבר המצוה במנין יחודי זה וממנו שמענו על החוויות המיוחדות אותן חווה בימי ילדותו מהן נשקפה התקשרותו של הרב זוין לרבי ולחסידות.

כמתפללים במנין קטן ובבית פרטי נאלצנו אנו הילדים לנהוג באיפוק מירבי ולבלום את שובבותינו הילדותית מחשש שמא הרב הישיש יגביה את עיניו מתוך הסידור או החומש ויביט עלינו במבטו המיוחד ונאלצנו בעל כרחנו לגלות בגרות.

כילדים קטנים לא ידענו להעריך דיו את הזכות שנפלה בחלקנו להתפלל במחיצתו של איש כה גדול ורם כענקים אך כשגדלנו הבנו עד כמה זכינו. עד היום שמור אצלנו המחזה של הרב זוין שלא פסק פומיה מגירסא ולא היה רגע אחד שלא היה מנוצל אצלו לתורה. כל כולו היה שקוע בספרי הקודש שמילאו את כל קירות ביתו כפשוטו כולל את החלונות שלא היו יכולים להפתח מחמת ריבוי הספרים.

כאשר היה מתקיים קידוש לכבוד שמחה של אחד המתפללים היה דורש לכבוד השמחה בטוב טעם ומקשר את דבריו לחתני השמחה. עד היום אני זוכר את דבריו בקידוש לכבוד הבר מצוה שלי בפרשת נצו"י ועל ההוראות למעשה בפועל שעליהם ללות אותי בדרכי החדשה.

היה זה באותן השנים והרבי היה שולח מברקי ברכה לכבוד החגים לכמה מקומות בארץ והרבי היה מציין למי לשלוח המברק: תו"ת, נשי, כפ"ח, נחה"ח, וכן הלאה ובתוך רשימת המקבלים היה תמיד מען נוסף: זוין.

כאשר היה מגיע המברק היה הרב זוין מחזיקו בידו כל השבת או כל החג ומעיין בו ומדייק בו בחביבות מיוחדת. באחת השנים לא הגיע מברק להרב זוין ולשאלתו ענה לו הרב אפרים וולף כי הרבי לא ציין את שמו ברשימת הממוענים. הרב זוין לא יכל להרגע ונאנח כל העת ושאל "מדוע אין מברק?" ומי שלא ראה אותו לא ראה אדם חסר מנוחה. רק כשהגיע החג הבא ושוב שלח לו הרבי מברק שבה אליו רוחו ונתיישבה דעתו.

מפעם לפעם היה הרבי שולח לו שיחות קודש בסטנסיל בלתי מוגה ובראשן היה כותב לו ברכה וחותם שמו הק'. את השיחות הללו היה מחזיק הרב זוין בידיו בחביבות מיוחדת, חוזר עליהן ומתוועד עמן ללא הרף.

פעם ביקר אצלו מזקני רבני חב"ד ושאל אותו מדוע בסיפורי החסידים שלו הוא מספר על כולם ואינו מבליט את אדמו"רי חב"ד בהדגשה יתירה. ענה לו הרב זוין: לך בדוק ותמצא כי המילה "רבי" שמורה אך ורק לרבותינו נשיאינו. בכל הסיפורים האחרים השתמשתי בתוארים צדיק' 'הקדוש' וכדומה אבל לא ב"רבי" כי רק אדמו"רי חב"ד הם הרבי שלי.

כל אימת שהיו באים לבקרו שלוחי הרבי שעברו דרך ארה"ק היה מתעניין בהקורה בד' אמותיו של הרבי ואם היה שומע שהרבי נהג בענין מסויים בצורה מסויימת היה מיד מקבלה ומבטל את דעתו הקודמת בענין זה.

הרב זוין היה גאון לא רק בתורה אלא גם בענוותנותו והליכותיו הפשטניות. כידוע היה מתעסק רבות בעניני גמילות חסדים והיה מפזר כסף רב לצדקה. הרבה מעניי ירושלים היו באים לביתו והיו יוצאים במתת יד הגונה.

שמעתי פעם ממו"ח הרב וינפלד שפעם בא לביתו יהודי מקנאי ירושלים וביקש תרומה. כאשר יצא מהבית נזעקו בני ביתו של הרב ואמרו לו כי האיש הזה זרק עליו פעם קליפות וצעק עליו "ציוני". מיד ביקש הרב שיקראו לו חזרה לבית. כאשר נכנס לבית הוסיף לו הרב תרומה נוספת על אשר נתן לו קודם לתדהמת בני המשפחה. לכשיצא הקנאי התבטא ואמר: "מגיע לו יותר. הוא הרי ידע על מי צריך לזרוק את הקליפות..."
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.