הרב מאיר אליטוב

הגמרא מספרת על ר' יוסף שבחג השבועות - חג מתן תורה, ביקש מקרוביו לעשות לו סעודה מיוחדת עם עגל משובח וכך אמר: "אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא.." (אם לא אותו היום - מתן תורה - שגרם, הלא ישנם הרבה יוסף בשוק. כלומר שלא היה שום הבדל ביני וביניהם).

ומדייק הרבי בלשונו של ר' יוסף שקרא ליום מתן תורה "האי יומא" כלומר "היום ההוא" ומדוע לא אמר במפורש יום מתן תורה.

בנוסף אמר ר' יוסף על היום ההוא "דקא גרים" כלומר שיום מתן תורה גרם למשהו והלא נתינת התורה פועלת פעולה ישירה על ישראל ועל איזה "גרמא" מדבר כאן ר' יוסף.

ומסביר הרבי: נאמר במדרש ש"קיימו האבות כל התורה כולה עד שלא ניתנה" אלא שקיום זה היה בהמשכת הקדושה של המצות ברוחניות, אבל לא שהיו לאבות תשמישי קדושה בפועל כתפילין, ציצית, ארבע המינים וכד'.

החידוש שנגרם במתן תורה הוא, שעל ידי החיוב על ה"גברא" ניתן הכח לישראל להמשיך את הקדושה ב"חפצא" של העולם וליצור גם תשמישי קדושה.

עוד מספרת הגמרא על ר' יוסף שהיה סגי - נהור ואמר: "בתחילה כל מי שאמר לי שהלכה כר' יהודה שסומא פטור ממצות הייתי עושה "יומא טבא לרבנן" כי אם איני מצווה ובכל זאת אני עושה מן הסתם שכרי גדול יותר. אבל מאותו היום ששמעתי את האמרה: "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" כל מי שאמר לי שהלכה כחכמים שסומא חייב במצות הייתי עושה "יומא טבא לרבנן".

מכאן למדנו שר' יוסף הסתפק תמיד האם הוא חייב או פטור מן המצות.

אבל העניין ש"נגרם" על ידי מתן תורה שימח מאוד את ר' יוסף וכאן באה אמרתו בה גילה שגם אם אינו חייב במצות ואין עליו חיוב גברא לקיומן, הרי ש"היום ההוא" גרם לו לקיים את תכלית ומטרת מתן תורה, היינו הבאת הקדושה אל ה"חפצא" של העולם, וכיצד?

ר' יוסף היה "סיני" שכל מבקשי ההלכה היו זקוקים לידיעותיו הנרחבות בהלכה ולכן שמח כל כך ביום מתן תורה כי בגלל מה שגרם היום ההוא, היינו האפשרות להמשיך את הקדושה ל"חפצא" שבעולם גם אם אינו חייב במצוות הרי שעל ידי כל השואלים אותו דבר הלכה והולכים ומקיימים את המצוות מכוחו ומכח תורתו נמצא גם הוא מקיים את תכלית מתן תורה היינו החדרת והמשכת הקדושה אל ה"חפצא" שבעולם.

לכן קרא ר' יוסף ליום מתן תורה "האי יומא" כרוצה לבטא את הבדל הגדול שבין כל הימים שקדמו ליום מ"ת ובין כל אלה שאחריו שבהן נפעל חידוש גדול בעולם ונוצרה אפשרות חדשה להמשיך את קדושת התורה בתוך החפצים הגשמיים שבעולם.

שבת שלום!

על פי לקו"ש חלק ט"ז ע' 211