הרב מנחם מענדל גרינפלד, מכון אנכ"י

הגאון רבי יונתן שטייף זצ"ל היה מגדולי הפוסקים בארצות הברית לאחר מלחמת העולם השניה. בצעירותו למד ב"ישיבה הרמה" שבפרשבורג אצל הגאון רבי שמחה בונים סופר, בעל ה"שבט סופר", נכדו של ה"חת"ם סופר" זכר צדיקים לברכה.
לאחר נישואיו בשנת תרע"ב התמנה לדיין בעיר אונגוואַר שבהונגריה, בה שימש כדיין במשך 11 שנים. לאחר מכן עבר לבודפשט הבירה בה כיהן בדיינות. בתקופה זו חיבר מספר ספרים, בהם הפגין ידע ובקיאות בכל מקצועות התורה, אף בתחומים שאינם לחם חוקם של תלמידי חכמים מובהקים. בעת מלחמת העולם השניה ניצל ממקום הסכנה והיגר לארצות הברית, שם הרביץ תורה בישיבת נייטרא. בשנת תש"ט, נבחר לכהן כרב קהילת 'עדת יראים' יוצאי וינה, במשרה זו שימש עד יום פטירתו בשנת תשח"י.

חיבורים גדולים, תרתי משמע

לפני 66 שנים, בחודש חשוון של שנת תש"י, שלח הרב שטייף אל הרבי שניים מספריו, כנראה במסגרת 'חילופי ספרים', כפי שהיה נהוג באותה תקופה בקה"ת שהרבי עמד בראשה. במסגרת זו, מחברי ספרים ומו"לים, היו שולחים את ספריהם, ובתמורה מקבלים ספרים בהוצאת קה"ת.

הספרים שנשלחו אל הרבי, היו שני כרכים של חומש עם פירוש בשם 'לימודי השם' אותו חיבר הרב שטייף עוד בשבתו בהונגריה, שם גם נדפסו הספרים בשנת תרפ"ז.

מבנה הספר כשלעצמו מרתק, כמו גם צורת העריכה והעימוד. הספר כולל חומש עם פירוש רש"י ושלושת התרגומים המוכרים. כשעל כל זה חיבר הרב שטייף שלושה חיבורים שונים המעטרים את החומש.

הראשון שבהם הוא פירוש על 'המסורה', המוכרת בשמה המלא 'המסורה גדולה ומסורה קטנה', שנדפסה לראשונה עם ה"מקראות גדולות" בונציה בשנים ה'רפ"ה-רפ"ו. 'מסורה' זו מרכזת את כל הוראות הקרי והכתיב, כתיב מלא וכתיב חסר, דרכי הקריאה וההגייה, הטיפוגרפיה של התנ"ך; כגון אותיות גדולות וקטנות, פרשיות פתוחות וסתומות, אותיות מנוקדות בראשן, אותיות הפוכות ועוד.

עד להדפסת המקראות גדולות, המסורה עברה בעל פה ונכתבה על גבי הספרים שהועתקו בכתב יד בכל דור, המחבר של 'המסורה' האמורה, ליקט מכל כתבי היד שהיו מצויים בזמנו, וריכז את כל ההוראות לכדי ספר אחד אחיד. מאז נדפסה 'מסורה' זו במקראות גדולות ובחומשים רבים נוספים.

על 'מסורה' זו, כתב הרב שטייף חיבור העוסק באיסוף ופירוש פרטי המסורה.

פירוש נוסף בספר זה נקרא בשם "ספר לימודי השם". פירוש זה כולל את הלימודים היוצאים מהפסוקים במצוות עשה ולא תעשה, ענייני דרך ארץ ועוד. המחבר מתבסס על פשט המקראות, מדרשים, תלמוד בבלי וירושלמי, ומוסיף חידושים וביאורים בבירור ההלכה והאגדה.

כדי לסבר את האוזן על 'גודלו' של החיבור תרתי משמע, נאמר רק שכרך א' שהוא בן 250 עמודים, נסוב על פרק א של פרשת בראשית, ושלושת הפסוקים הראשונים מפרק ב בלבד! ואילו כרך ב' ממשיך מהנקודה בה הסתיים כרך א', ומסיים בסיומה של פרשת נח. כרך זה נושא 'רק' 330 עמודים.

האותיות הגדולות והקטנות שבתורה

הערתו הראשונה של הרבי מתמקדת בנושא לא שגרתי בעליל. בספר התורה אנו מוצאים מידי פעם אותיות גדולות ואותיות קטנות ביחס לאותיות הרגילות.

בתחילת ספר דברי הימים (במקראות גדולות האמורות), מודפסת ה'מסורה קטנה', שם מצויה רשימה אלפביתית של האותיות הגדולות שבתורה.

המחבר דן בסתירה בין רשימת האותיות שבדברי הימים, לעומת רשימת האותיות שבמסורה שנדפסה בחומש בראשית.

ליתר דיוק, המחבר מצטט דיון זה מתוך הספר "מנורת שלמה", אותו כתב רבי אורי שרגא פייביש ב"ר שלמה זלמן ז"ל רבה של דוברובנה, הספר מתואר כ"פירוש חדש על מסורה גדולה ומסורה קטנה, עם מראה מקומות בכל התנ"ך, ותיקון הטעיות מה שלא היו מלפנינו".

מסקנתו של ה"מנורת שלמה" היא, שהאותיות הגדולות נמצאות בכל כ"ד הספרים שבתנ"ך, ולא טוב עושים הסופרים שכותבים אותיות גדולות רק בתורה.

הרב שטייף טוען בחיבורו, שכנראה לא הייתה בפני בעל ה"מנורת שלמה" כל המסורה המלאה, ולכן הגיע למסקנה לא מדוייקת זו. מסקנתו שלו היא שאין מסקנה, ובמילותיו: הסופרים אין נוהגין בכל האותיות הכתובים כאן לכותבן באות רבתא. וצריך לומר לפי שיש כמה שיטות בזה, כמו שנראה במסורה הנוספת . . ואין הכרעה ברורה בזה עד יבוא מורה צדק ויגלה הנסתרות שבתורה.

במכתבו הרבי 'עושה סדר' בחוסר בהירות זה, וטוען שמוכרחים לומר שיש שתי דעות לגבי האותיות הגדולות והקטנות שבתנ"ך. לדעה אחת אותיות אלו נמצאות רק בחמשה חומשי תורה, ואילו לדעה השניה אותיות אלו נמצאות בכל התנ"ך כולו. ולכן אין כאן סתירה מהותית, אלא כאמור 'המסורה' מרכזת את כל ההוראות בנידון זה, ללא פירוט לאיזו שיטה שייכת אות גדולה זו או קטנה.

ה'מפץ הגדול' האמיתי

נושא נוסף עליו מעיר הרבי, גם הוא אינו שגרתי בעליל; רגעיו הראשונים של יצירת עולמנו הגשמי. נושא זה מעסיק בשנים האחרונות את טובי מדעי תבל, בפרוייקט השאפתני המוכר בשם 'מאיץ החלקיקים הגדול בעולם', פרוייקט שמנסה לשחזר בתנאי מעבדה, את רגעי בריאת העולם ברמת מבנה החומר.

המחבר בספרו כותב שכחלק מהאמונה בקב"ה, יש להאמין שהעולם מחודש ואינו קדמון. ומפרט ש'אבני היסוד' של עולם הזה הגשמי, הם שמים וארץ, ה'חומר ההיולי' והזמן, שכולם נבראו בראשית בריאת העולם.

הרבי מעיר שמוכרחים לומר שגם הסדר הכרונולוגי של יצירת 'אבני היסוד' הללו, חשוב לא פחות, כשהסדר הוא כך: בראש היצירה ברא הקב"ה את הזמן, לאחר מכן יצר חומר הנקרא בשם 'היולי', ורק לאחר מכן ברא את השמים ואת הארץ.

כאן הרבי מפתח דיון בנושא החומר ההיולי, שקיבל את שמו מחכמי יוון, כשמשמעותו חומר פוטנציאלי ממנו ניתן לברוא כל חומר, וליצוק במסגרתו כל דבר גשמי.

לדעת הרמב"ן הקב"ה ברא 'חומר היולי' אחד וממנו יצר את השמים וצבאם, וחומר היולי שני ממנו ברא את הארץ וכל אשר עליה. הרבי טוען שעמדה זו צריכה עיון, היות שבכתבי האריז"ל מופיע בפירוש שיש חומר היולי אחד ממנו נבראו כל העולמות. כדי לתרץ את דעת הרמב"ן, הרבי מפנה למחלוקת במדרש רבה, שמקבילה למחלוקת זו. ומכאן הרבי ממשיך לדיון בעצם בריאת הזמן, אימתי נברא ועוד.

הוקרה אישית

חביבותו הרבה והמיוחדת של הרבי לספרים ידועה ומפורסמת לכל. בפתיחת מכתבו אל המחבר כותב: "לחביבותא דמילתא, הנה תיכף לקבלת הספרים עברתי בין הדפים, ואבוא בזה באיזה הערות, אף שאני אמרתים בחפזי".

אך נראה שבמקרה זה, הרבי גילה חביבות יוצאת דופן לספרו של הרב שטייף, עד כדי כך, שחתם בראשי התיבות את שמו על העותק שקיבל מהמחבר, דבר נדיר בין ספריו של הרבי.

המאמר המלא כולל צילומי כתב-יד קודשו של הרבי, המתפרסמים בזה לראשונה, מופיע בשבועון "כפר חב"ד" שי"ל לקראת שבת פרשת יתרו

*

לקראת שבת פרשת יתרו, הוציא לאור 'מכון אנכ"י', העוסק בפענוח וחקר אגרות-קודש התורניות והעיוניות של הרבי, את החוברת החמישית בסדרת "אגרת מבוארת", הכולל את מכתבי הרבי הנזכרים, יחד עם עוד מכתבים נוספים. וכן, צילומי כתב יד-קודש של הרבי, בפרסום ראשון, תצלום שער הספר ומכתבו של הרב יונתן שטייף זצ"ל המתפרסם גם הוא כאן לראשונה. בהערות למכתבים באו פענוחים הכוללים ציטוטים ומקורות, ביאורים ועיונים בפירוש דברי הרבי. כעת זו הפעם הראשונה בה ניתן ללמוד את הערותיו של הרבי באגרות אלו, ולעיין בהם באופן רציף ונגיש לכל חסיד השוחר את משנתו של הרבי.

לחץ כאן להורדת הקובץ
לאגרות אחרות כנס לאתר 'מכון אנכ"י'