יומן מסע

ביום חמישי בצהרים יצאנו למסע בקברי אבות תורת החסידות..
החלטתי לתת שם למסע.
"ההתועדות"
כי בעצם כל הנסיעה מהעליה למטוס בארץ עד החזרה לארץ זה מסע שלם שכולו התועדות אחת ארוכה....
ההתוועדות התחילה.....
לאחר איחור אופייני של שעה. (אוקראינה ארלאיינס זה ברגיל אצלם...) המטוס המריא ואנחנו יצאנו לדרך.
19:20
ואנחנו כבר באוטובוס לכיון וולודניק. ההתוועדות התחילה... המשקה התחיל כבר להישפך, הניגונים מתנגנים והאווירה מתחילה להתחמם.
2:30 לפנות בוקר...
בעל הידית
האדמור מולודנייק..
קור מקפיא של 10- קיבל את פנינו. אבל בפנים חם ועוד איך...
לראות אנשים מכל מכל מיני מקומות ומכל מיני סוגים באים לשפוך את שיחם לפני הצדיק.
ועוד בחור נידח באוקראינה הקפואה זה מרגש ומדהים כאחד.. ועוד לחשוב שאנחנו רק בתחילת המסע הקדוש הזה.. וואוו
זהו.. עכשיו יוצאים ל"אור שבעת הימים"
5 שעות נסיעה, בטח קצת נישן אבל בעיקר נתוועד.... אז לחיים לחיים
פנינים מההתוועדות באוטובוס...
ההתוועדות בתוך האוטובוס זה חוויה בפני עצמה. לפעמים מילים אינם מספיקות לתאר את ה'חשמל' באוויר.
קר, מקפיא בחוץ, השלג נידף על שמשות האוטובוס וכמובן... אוקראינה זה אוקראינה, כי הכבישים כאן ממש משובשים - גבשושיות בכיסוי אספלט... האוטובוס כל הזמן מקפץ וזה משתלב ממש בתוך הסחף של ההתוועדות...
"לא מספיק שהאוזן שומעת צריך שגם הלב יקשיב ויבין" - מסביר הרב ועכטר. שנוסעים לצדיק הוא פועל שגם הלב יבין וירצה בשינוי...
"הנסיעה עצמה, ממקום למקום, בתוך הנוף המושלג של היערות מעוררת את הלב ומעלה זכרונות מסיפורי העבר על נסיעה לצדיק. וגם זה פועל..." קובע הרב!
האדמו"ר מוולודניק, שהערב זה יום ההילולא שלו, היה בעל מופת עצום. הצמח צדק היה שולח אליו מקרים שיטפל בהם.
"במקרים רבים של בעיות כאלה ואחרות הוא היה אומר לבאים אליו, שיפשפשו במעשיהם ויתקנו עוון מסוים וכך הבעיה תיפתר."
"שנוסעים לצדיק לא מספיק ה - 'הרהור תשובה', צריך גם כן לפשפש במעשים ולחפש איפה הם צריכים תיקון..."
8:30 בבוקר, יום שישי. מתקרבים לעיירת מעזיבוז'
זה היה באוויר, הנהג כבר הודיע שעוד כמה קילומטרים בודדים אנחנו מגיעים למיז'יבוז.
התלהבות תופסת את כולם. פתאום מתחיל להתנגן ברקע כך בלי שנשים לב, השיר המפורסם של מרדכי בן דוד; "מזיבוז'..."
מרגישים את הקדושה. עיירה בטעם של פעם, בתים ישנים, בקושי שיש חשמל ברחובות. אבל, לאף אחד זה לא באמת משנה, כי כאן נמצא הבעל שם טוב מייסד שיטת החסידות.
לאחר טבילה במקווה, עולים להתפלל. במבט חטוף על עשרות האנשים שמתפללים, לא ניראה שמישהו כאן אחרי לילה שלם בדרכים. כולם מלאים רגש, שמחה ותשוקה. הרי אוטוטו נכנסים לבעל שם טוב...
הקדושה שאופפת את האוהל לא נותנת לך לצאת ממנו. אתה מרגיש שהצדיק כאן איתך, מדבר אליך ומקשיב לכל מה שאגרת אצלך עד בואך אליו...

בדרך למדנו: "שאתה נמצא אצל הצדיק הוא יודע לא רק מה שאתה מדבר אליו, אלא גם מה שאתה חושב באותם רגעים". ממש התחברתי למשפט הזה.
לפתע מישהו זורק לאוויר; "אם אתה לא כאן, לעולם אתה לא תבין..." הוא אמר את מה שאמר ואני תקוע עם המחשבות...
הזמן עובר ועובר ותכף השבת כבר בפתח... אנחנו כבר מתפנים להכניס את 'שבת המלכה'...
ממש ברגעים אלה יצאנו מטבילה ממעיין הבעל שם טוב הקדוש. מים קפואים אך זכים וטהורים.
עכשיו..., אפשר להכניס את השבת!
אגוט שאבס!!!
19:30 - מוצאי שבת קודש מזיבוז'.
השבת במיז'יבוז זו חוויה רוחנית שפוסט לא תמיד יכול להכיל אותה...
תפילות השבת נערכו בבית המדרש המפורסם של הבעש"ט, כאשר לפני קבלת שבת מוסר הרב ועכטער שיעור בחסידות על "עניינה של תורת החסידות" אח"כ בעת קבלת שבת השמחה פורצת גבולות ולאחר "בואי בשלום"... הריקודים סוערים והרגליים מקפצות במשך שעה ארוכה.
לאחר מכן בסעודת ליל השבת שנערכה ברוב פאר נמשכת ההתוועדות עד לשעות הקטנות
8:30 בבוקר שבת במעזיבוז'
שיעור בחסידות מפי הרב ווכטער ולאחריו תפילת שחרית ברוב עם בבית מדרשו של הבעש"ט כאשר לפני קריאת התורה חוזר הרב יעקב אברג'ל מירושלים, על שיחה מהרבי אודות הבעל שם טוב.
גם בסעודת יום השבת ההתוועדות נמשכת עד תפילת מנחה.
16:00 בצהריים, שעה ורבע לפני צאת השבת, התיישבנו בבית הכנסת המשוחזר של 'הבעל שם טוב' הקדוש ל'סדר ניגונים'. בבית הכנסת שרר קור מקפיא של 15-
בקושי שיש חימום ואור, (מנסים לשמור על אותנטיות) בחוץ השמים קודרים וחושך מוחלט, עיירה נידחת בערבות העמוקים של אוקראינה.
ואצלנו?!
הרב ועכטר מסביר: "שזה הזמן והמקום שה'בעל שם טוב' ותלמידיו הקדושים היו יושבים. ממש כאן, סביב השולחן הזה ומנגנים ניגונים."
לאט לאט, האווירה מתחממת. עוד ניגון ועוד ניגון... השבת כבר יוצאת ואף אחד לא זז מהספסל. ניגון שקט, ניגון שמח, ניגון דביקות, שרים ורוקדים... ומגיעים לה-ניגון המפורסם בעולם; "ארבע בבות".
מחזה מדהים, כולם מנגנים ועוצמים עיניים. כל אחד מן הסתם מדמיין שהוא יושב ממש ליד ה'בעל שם טוב' ואדמו'ר הזקן...והניגון נמשך ונמשך...
היינו כאן, מאות אנשים. חבדניקים, חסידים ולא חסידים, דתיים וכיפות סרוגות.
ולכולם... יש את המשותף האחד, שזה הבעל שם טוב
כל אחד בתורו מסביר את הקשר שלו ל'בעל שם טוב' ומה הביא אותו לעשות את כל הדרך הארוכה, עד לכאן...
הרב ועכטר מסביר שה'בעל שם טוב' הביא אור חדש לעולם וזה אור המשיח. אור שהוא התחיל ולא היה לפניו. ולכן זה שייך לכל אחד ואחד מעם ישראל, לא משנה מי אתה ומה אתה, יש לך קשר אישי ועמוק ל'בעל שם טוב'.
והרב הוסיף וחידד; "כמו שמשיח שיך לכל יהודי, כך 'הבעל שם טוב' שייך לכל אחד ואחד".
איך אפשר לנצח להאמין ולדבוק במטרה בצפייה שזה ממש כאן?!
הרב הביא סיפור על רבי אליעזר ננאס שישב בכלא בסיביר 20 שנה.
כשיצא שאלו אותו איך הוא שרד 20 שנה בסיביר?
הוא סיפר שהרבי הריי"צ הבטיח לו שהוא יצא משם ויזכה להיגאל משם.
"כל אחד ואחד שידבק בשיטת 'הבעל שם טוב', הלא היא תורת חסידות חב"ד... זכה כבר לטעום מאורו של המשיח".

2:00 לפנות בוקר של יום ראשון.
ההתוועדויות במיז'יבוז, זה אחד הדברים המיוחדים.
כך בלי התראה מוקדמת אתה מוצא את עצמך בתוך התוועדות. עם זה בלובי של הבנין המרכזי, או בלובי המלון, בחדר האוכל הראשי, או הצדדי, או גם בפינת קפה.
המשקה זה לא הדבר שחסר כאן, יש אותו בשפע. גם משפיעים או שליחים.
אתה מוצא את עצמך ב 2:00 בלילה אחרי שבת גדושה ומרתקת. יושב ומנסה לעשות סדר בדברים על כל מה ששמעת והפנמת במהלך היום.
הרה"ג המשפיע הרב ועכטר דיבר על זה שההגעה עד לכאן צריכה להשפיע. שמכאן, אתה חוזר אחרת. לא מספיקה האמירה שצריך להשתנות, אלא גם לקבוע כללים בשטח של שינוי מעשי. וזה יכול להיות גם בדברים הכי קטנים ומשם תמיד אפשר להתקדם...
השליח הרב גולדפרב התוועד וסיפר שהרבי אמר יותר מפעם אחת שהוא מקבל את הכח לפעול ולעשות דברים כאלה ואחרים דווקא מהחסידים.
במילים אחרות יש לנו כוחות עצומים לפעול ולעשות דברים שוברי מיתוס...
והוא סיפר:
האדמו'ר הזקן רצה מאוד שיספיקו לסיים את הדפסת ספר התניא מהדורה קמא לפני יט' כסלו בתקנ"ז.
ולא הצליחו... בפועל ההדפסה הסתיימה והגיעה לאדמו'ר הזקן באמצע חג חנוכה.
בשנת תשמ"א כמה ימים אחדים לפני י"ט כסלו, הרבי ביקש שידפיסו את ספר התניא מהדורה קמא. והוסיף שהוא רוצה שיסיימו את ההדפסה לפני י"ט כסלו. בפועל אנשי ההוצאה לאור עבדו ימים ולילות ללא הפסקה ממש בשביל להספיק להוציא לאור את ההדפסה.
בשבת לפני י"ט כסלו, ממש בכניסת השבת הגיעו הספרים לידיו הקדושות של הרבי...
בשבת הרבי דיבר בהתוועדות: "ש - 200 שנה היה קיטרוג על זה שלא הצליחו להדפיס את התניא בפעם הראשונה לפני י"ט כסלו".
הרבי התבטא: "שאני לא האמנתי שיסיימו את ההדפסה לפני י"ט כסלו, אז למה ביקשתי?! כי האמנתי בכח של החסידים לעשות את זה". (חשוב לציין שמדובר בתניא מהדורה קמא שהודפס פעם אחת בלבד בשנת תקנ"ז והאדמו"ר הזקן רצה מאוד לסיים את ההדפסה לפני י"ט כסלו, בשביל הילולת המגיד)
"יש בנו כוחות עצומים צריך רק לדעת שיש אותם, לגלות אותם ולנצל אותם". סיים השליח את דבריו.
7:00 בבוקר, יום ראשון
אחרי ברכות השחר וטבילה במקווה, נכנסו לציון הבעל שם טוב. זכיתי ללימוד אישי עם הרה"ג ועכטר בספר צוואת הריב"ש בציון של 'הבעל שם טוב' "זה קטע שתיקח איתך לכל החיים". הרב אמר לי.
את פד'. כתוב: "זה כלל גדול שיהיה לאדם תמיד רק מחשבה אחת... צריך לידע שהכל מן הבורא יתברך ואפילו דבר קל שבקלים שנעשה בעולם הכל הוא בהשגחתו". והקטע החשוב הבא; "ולא יהיה חילוק אצלו בדבר שהיה רוצה, בין שנעשה כרצונו בין שלא נעשה כרצונו, כיוון שהכל מהבורא יתברך, והוא יודע שכן טוב לו."
"ומכח זה לא יקפיד אדם לעולם, לצער על איזה דבר שחישב לעשות ולא עלה בידו מכח לפועל, לפי שהוא יאמין שרצון הבורא הוא להיפך".
במילים אחרות: ניסית ולא הלך, תאמין שכך הקב"ה רצה שיהיה.
11:00 בבוקר, יום ראשון.
אחרי יומיים מלאים וחוויתיים במיז'יבוז, יצאנו לדרך - לכיוון האדיטש. כמה תחנות בדרך, למלא מצברים ולעלות בסולם הדרגות עד שנגיע לאדמו'ר הזקן.
ביקרנו אצל רבי יעקב יוסף - בעל ה"תולדות" ורבי יהודה ליב - המוכיח.
17:00 אחר הצהריים, הגענו לאניפולי.
הנה הגשר המפורסם שבו נפגשו רבי יהודה לייב הכהן ורבי זושא מאניפולי. אשר באותו לילה ראו לראשונה את גליונות ספר התניא, ומרוב שמחה הם רקדו על הגשר. כך, באמצע הלילה.
ניסינו לשחזר את הריקוד. הקור היה מקפיא ביותר, הרגליים, הידיים והאוזניים פשוט קפאו ברמה כזאת שלא הרגשנו אותם...! אך על הריקוד לא ויתרנו, רקדנו שם דקות ארוכות.
לאחר עוד נסיעה של כמה דקות, הגענו לאוהל של המגיד ממעזריטש. אוהל קטן מאוד, בקושי 15 מטר מרובע ובתוכו 6 ציונים. ואנחנו?! 50-60 איש שמנסים להידחק ולנצל כל סנטימטר פנוי באוהל.
קוראים פ"נ, מדליקים נר וקוראים פרקי תהילים. כל אחד מכונס בתוך הכתבים שלו. ואז מתחילים לנגן ניגון ועוד ניגון, קוראים את ההסכמות של רבי זושא ורבי יהודה לייב הכהן על התניא.
לאחר שעה תמימה שהיינו שם אותם 50-60 אנשים, אני פשוט מנסה לעכל... איך הצלחנו להכנס למקום כה קטן, כמות כזו גדולה של אנשים?! ועוד למשך שעה...?!
הרצון, החיבור, התשוקה. ובעיקר האמת. אלה, כנראה יכלו לשבור את כל המוסכמות...
ועכשיו 22:30 בלילה ואנחנו מתוועדים כל הדרך לברדיטשוב.
11:00 יום שני.
"סנגורן של ישראל"
11:00 בבוקר, יצאנו לאוהל רבי לוי יצחק מברדיטשוב, הסנגור הכי גדול שהיה לעם היהודי. זאת לא הפעם הראשונה שאני זוכה להיכנס לרבי לוי יצחק.
כל פעם יש את התחושה שרבי לוי יצחק לא רק יבקש בשבילך את הצרכים שאתה מבקש, אלא גם יהיה העורך דין שלך. והפעם הרגשתי את זה ביתר שאת.
הרב ועכטר אמר:
"מהברדיטשוב צריך ללמוד להיסתכל על הצד החיובי של האחר. זה לא קל ולפעמים זה מאוד קשה".
מסופר שהוא עבר ברחוב פעם אחת וראה טקסי-מן (בעל עגלה) מושך את גלגלי העגלה, ומכין אותם לנסיעה כשהוא עטור בטלית ובתפילין וסידור בידו. רבי לוי יצחק הרים ידיו כלפי שמיא ואמר: "תראה את בניך ישראל, אפילו שהם באמצע עבודה הם לא מוותרים על התפילה".
תלוי איך מסתכלים, באותה מידה הוא יכל לבוא בתרעומת, איך באמצע התפילה אתה מתעסק עם העגלה שלך?... "בכל דבר בחיים אפשר לבחור איך להיסתכל ולפרשן את המקרה. הבחירה בידך". סיכם הרב.
משם המשכנו לרבי אברהם המלאך - "החבורתא" של אדמו"ר הזקן. אוהל קטן מאוד אי שם בעיירה נידחת שקרובה לקייב. הקדושה העצומה שאופפת את המקום לא נותנת לך צל של ספק שהרי המלאך נמצא עכשיו איתך...
יצאנו משם, חיכתה לנו נסיעה ארוכה של 4 שעות עד לרבי האמצעי. הרב אומר שמכאן מתחיל המנה העיקרית של המסע-ההתוועדות.
לפני הכניסה לאוהל הרב סיפר שאצל הרבי האמצעי היה המון ניסים על הציון.
פעם אחת השמש שכח את סידורי התפילה (מענה לשון) על השולחן באוהל ולא החזיר אותם למדף. למחרת, שהוא הגיע לאוהל הוא רואה שהספרים מצאו את דרכם למדף... זה מאוד הפליא אותו איך הם חזרו מעצמם?! "הרי סגרתי ונעלתי את הדלת אחרי..." בערב הבא הוא כבר השאיר בכוונה את הספרים על השולחן, למחרת הוא הגיע וראה את הספרים שוב על המדף. אז הוא הבין שהרבי האמצעי הניח אותם בעצמו על המדף...
פעם אחת ראו פתק נופל מהציון של הרבי האמצעי, הרימו אותו והחזירו מעל הציון. והוא שוב פעם נפל. וכך כמה פעמים עד שביררו וגילו שמי שכתבה את הפתק הייתה אישה שאינה טהורה...
אחרי כל ההכנות נכנסנו לקודש פנימה. פני"ם, מענה לשון, ניגונים. לאחר שעה ארוכה הרב לימד אותנו תורה מאדמו"ר האמצעי. "ונתתי לפניך את החיים והמוות...ובחרת בחיים"
והרב הסביר; כל דבר בחיים מורכב מ-חיים=רוחניות.
שזה החלק הרוחני שנשאר לנצח. ו-מוות=גשמיות, שזה דבר גשמי שעובר ונפסד. הבחירה בחיים היא לבחור ברוחניות שמחיה כל דבר ודבר ולחיות איתה לנצח.
ועכשיו כל הדרך לאדמו'ר הזקן...
22:00 ליל כ'ד טבת.
~"האדיטש"~

רבות דובר ורבות עוד יסופר, אבל זהו. אנחנו בדרכינו לרבינו הזקן. עוד שעה ואנחנו מגיעים לשיא, לרגע המיוחד שבשבילו עשינו את כל המסע הזה. לנקודות הזמן והמקום שבו ניפגש עם האדמו'ר הזקן. עוברת בי צמרמורת רק מלשנן את המילים האלה שוב. "להיפגש עם האדמו'ר הזקן... עוד שעה"... וואוו.
הרב אמר שעד עכשיו זאת הייתה ההכנה. הבעל שם טוב, המגיד, רבי אבהרם המלאך. הם ההקדמה לקראת המפגש עם האדמו'ר הזקן.
בקונטרס ההשתטחות של הרבי האמצעי מוסבר שהכניסה לציון הרבי זה כמו שאתה נכנס אליו לפגישה פנים אל פנים. ואפילו יותר מזה. וכמה שהחסיד נכנס להיכל קודשו של הרבי "הוא מתבטל מצד גודל הבושה וההכנעה שמתבושש ונכנע מפני הצדיק, עד שנעשה כאבן דומם ממש ולא יכול לדבר..." והרבי ממשיך; "וכמו"כ כשהולך על מקום מנוחת קדשו מתבטל שם ביתר שאת כו', כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן".
הנסיעות באוטובוס אורכות שעות ארוכות... יצאנו מניעז'ין, מקום משכנו של הרבי האמצעי בדרכינו לאדמו'ר הזקן. נסיעה שבדרך כלל אורכת כ - 3 שעות לפחות.
הרה"ג הרב ועכטר מספר שהמשפיע החסידי הרב שלמה חיים קסלמן היה הרבה שנים בלי ילדים. לאחר כמה שנים, הוא שלח לחברו הרב חיים יונה שהיה גר בסמיכות לרוסטוב מכתב עם בקשה שיתפלל בשבילו על זרע של קיימא בציון של הרבי הרש"ב. גם לרב חיים יונה לא היו ילדים. אז הוא הלך לציון של הרבי הרש"ב עם שתי בקשות בפיו, ילדים בשביל החבר וילדים בשבילו. כך הוא הלך כמה פעמים בערב ראש חודש.
לאחר כמה חודשים הרב שלמה חיים קסלמן מקבל מכתב מהרב חיים יונה.
שהוא מגולל בפניו את הדבר הבא: "שלום עליכם! לפני כמה זמן הרבי הרש"ב התגלה אלי בחלום ואמר שבעז"ה אני יזכה לזרע של קיימא. ובקשר לרבי שלמה חיים קסלמן, אישתו כבר בהריון". רציתי לדעת האם אישתך בהריון שאני יידע עם החלום אמיתי?
לא עברו כמה שבועות ורבי חיים יונה מקבל מכתב לבשר לו שהחלום אכן אמיתי ואישתו של רבי חיים קסלמן בהריון ב"ה....
הרב ועכטר מסביר:
שעצם המצאותנו אצל הצדיק פועלת. אבל צריך גם לבקש ולהתחנן, להתחבר אל הצדיק. ודרושה ההכנה המתאימה לכניסה לרבי...
זהו אנחנו אוטוטו מגיעים, נתחיל עם הבקשה הכללית שרוצים כבר משיח כאן ועכשיו!
וההמשך יבוא...
יום שלישי כ'ד טבת - לפנות בוקר.
~"האדיטש"~

הגענו...! השעה 12:30 בלילה. ישר לתוך התוועדות הכנה לכניסה לאדמו'ר הזקן. הלילות בזמן הזה באוקראינה מאוד קרים ומגיעים לסביב ה 20-. אוהל האדמו'ר הזקן נמצא במורד ההר, בתוך יער מלא עצים, חלקם כרותים ומעל הנחל הקפוא של האדיטש.
התוועדנו לתוך הלילה וכל הזמן זרמו עוד ועוד קבוצות לתוך חדר ההתוועדויות. השעה כבר הגיע ל 03:00 לפנות בוקר והרב אומר; "עכשיו באוהל נמצאים שם כל הצדיקים. הבעל שם טוב, המגיד, המלאך ותלמידי המגיד. וכולם רוקדים ושמחים עם האדמו'ר הזקן". כשהרב אמר את זה, זה היה כמו..., אש בוערת...!
הרב אמר שלפני שנכנסים לאדמו'ר הזקן צריך כל אחד לקחת על עצמו החלטה של שינוי. ולכתוב ולספר את זה לאדמו'ר הזקן.
04:00 לפנות בוקר.
אחרי טבילה במקווה המפואר בבניין הכנסת אורחים ירדנו במורד ההר לכיוון אוהל האדמו'ר הזקן.
מסופר שכשרצו לקבור את האדמו'ר הזקן הגיעו לראש ההר ולא ידעו מה לעשות ואיך בדיוק לקבור. ואז ראו אש בוערת בתוך השלג ממש, קרוב לשפת הנחל וזה היה סימן משמיים שזה מקום הקבורה.
שאתה יורד בגרם המדרגות לכיוון האוהל ומסתכל על הציון, אי אפשר שלא תעלה במחשבתך האש בתוך השלג המסמנת את מקום הקבורה.
נכנסנו לקודש פנימה.
אמצע הלילה, מלא אנשים, כל אחד ודרכו לכאן. כולם רוצים להיפגש עם האדמו'ר הזקן! "האדמה שאתה עומד עליה, אדמת קודש היא" - זו ההרגשה.
לפני שנכנסים עושים כמובן את ההכנות האחרונות ואט אט אתה עומד כבר מול הציון של האדמו'ר הזקן. מנסה בתוך כל ההתרגשות וההתלהבות, אחרי כל הצמאון והמסע הארוך לקרוא את המענה לשון, לקרוא את הפ"נ...
לאט לאט מתחילים לנגן ניגון ועוד ניגון. האווירה מתחממת ואז מנגנים ניגון הכנה ל"ארבע בבות" ואז... רגע השיא.
כאן ועכשיו, אצל אדמו'ר הזקן מתחיל להתנגן "ארבע בבות".
לא, זה לא אותו ניגון שניגנו עד עכשיו במקומות אחרים..., זאת הרגשה אחרת!
"ארבע בבות" אצל האדמו'ר הזקן באוהל, ביום ההילולה!!!
מילים לבד אינן מספיקות לתאר את העוצמה, את ההרגשה העילאית! "אם אתה לא חלק מזה, לעולם לא תבין"!
זה משפט שתקף גם הפעם, כנראה...
הזמן כאילו עוצר מלכת. קשה לצאת מהאוהל, כל אחד רוצה להישאר עוד ועוד במחיצתו של האדמו'ר הזקן...
השעות כבר נוקפות. עלינו למעלה, עוד הספקנו לטעום משהו מהארוחה של הכנסת אורחים... (התודות לשושו ודוד)
וישר... תרנו אחר האוטובוס לשדה התעופה. עוד כמה שעות ואנחנו ממריאים לנקודה בה התחלנו את המסע.
"כשאתה כאן, אתה נמצא בתוך חלום שמתמשך, המסע מתחיל בארץ שאליה חוזרים לשגרה להנחיל את כל העוצמות שאגרת לתוך חיי היום יום" - אומר הרב ועכטר.
21:00 אנחנו במטוס בדרכינו לארץ. אני חושב על משפט, או יותר נכון על מה שהרבי הרש"ב אמר אחרי מסע קדוש שעשה בקברי אבותינו נשיאנו הקדושים: "הביקורים וההשתטחות באוהלי-הקודש העניקו לי עושר בלתי-מוגבל, עד כדי כך, שבמשך שנתיים הייתי שרוי בהתרגשות מכל אשר זכיתי לראות ולשמוע באותה השתטחות". (ספר השיחות תש"ג עמוד 165)
זהו, הגענו לארץ. נפרדנו כל אחד לדרכו בשמחה והרגשה שהמחר יהיה אחרת ובתקווה להרגיש בקרוב ממש:
"ותחזינה ענינו בשובך לציון"...
תודה מיוחדת להרב שמואל אלעזר הלפרין שדאג, ארגן והפיק את כל המסע הקדוש הזה.
ולמשפיע הרה"ג הרב ועכטר שקשר אותנו לרבותינו נשיאינו.