צבי סופר

לב מי לא יחמר, בראותו את התמונה שפורסמה לאחרונה, ובה נראים 20 יהודים, שנרצחו הי"ד, בגל הטרור הנוכחי. צעירים, ומבוגרים. כל אחד מהם, עולם ומלואו, ומשפחה שלימה שבורה ורצוצה - מאחוריו. 

20 יהודים עם תכניות להמשיך את החיים, שנגדעו בחמת רצח. כל מקרה כזה, מותיר גם במעגל סביב, משפחות שחייהן נהרסו, ולא יחזרו למה שהיו עוד.

והפצועים? אלו שהפכו לנכים, ואלה שהחלימו, אך הטראומה תלווה אותם למשך חייהם, ה"י.

השבוע החל, עם ידיעות קשות, בלתי ניתנות להכלה: הדר בוכריס, בת 21 מצפת, נרצחה ביום ראשון בצומת גוש עציון. אמש, שתי נערות-מחבלות תקפו עוברים ושבים במרכז ירושלים ליד שוק מחנה יהודה, עד שנוטרלו. לאחר מכן, רציחתו של החייל זיו מזרחי בתחנת הדלק בכביש 433. עד מתי?!

מה שקרה בתחילת השבוע, לא היה שונה לצערינו הרב, ממה ש'הורגלנו' אליו. אך בכל זאת. לשם שינוי, כנראה שהפעם 'זז' משהו, שם למעלה, אצל הצמד האמון על הביטחון. רוה"מ ושר הביטחון הגיעו אתמול במסוק לצומת גוש עציון, לסיור בחטיבה המרחבית, ולשיחה עם ראשי היישובים באיזור.

ראש הממשלה התייחס בדבריו להשוואה מול "חומת מגן", אז בשנת תשס"ב, בניהולו של רוה"מ דאז אריאל שרון, אחרי גלי הטרור והמחבלים המתאבדים. "שם היו מפקדות, היו מעוזים, היו אלפי אנשים חמושים - ומה המצב היום? 'חומת מגן' נעשתה כדי להביא לנו את חופש הפעולה הזה. מה שידענו אז, של מאות הרוגים בשנה כתוצאה ממפגעים חמושים וחגורות נפץ וכלי נשק אחרים – את זה אין לנו", אמר נתניהו.

לא לחינם, התייחס רוה"מ להשוואות מול "חומת מגן" של אז. נראה כי הביקורת הציבורית על אי נקיטת צעדים משמעותיים מול הטרור, מחלחלת למעלה. די לקרוא פרק או שניים מספרו המפורסם של ביבי "מקום תחת השמש", כדי לתהות, למי להאמין? לביבי של אז, או לרוה"מ של היום? בנתיים, התוצאה עגומה, כמו שהבאנו לעיל.

קונספציה שגויה

כולם יודעים היום מה קרה ל'קונספציה השגויה' במלחמת יום הכיפורים. אדם שבוי בהנחה מסויימת, וגם כשתנאי הסביבה משתנים, הוא עדיין דבק באותה הנחה ראשונית. כך זה נראה גם אצלינו. "לא נורא, זה יעבור", ו"מדיניות הכלה", הוכיחה שלא רק שלא מועילה, אלא מגבירה את הטרור עשרת מונים. מ'הכלה' של ירי זיקוקים ישיר לרכבי משטרה, טרור אבנים, ועד למצב שבו אנו נמצאים כיום. הבעיה, שעד היום לפחות, יש תחושה של שבי בקונספציה, למרות שהנסיבות השתנו לחלוטין.

האינתיפדה המושתקת

המציאות הלא הגיונית בעליל, שבה יהודים נדרסים ונדקרים כמעט יום יום, או ה"י יותר מזה, והכל ממשיך כאילו כלום לא קרא, יותר ממקוממת. ערבים תושבי יהודה ושומרון ומזרח ירושלים, וגם מעיר בירת הטרור חברון, ממשיכים יום יום להסתובב באלפיהם בכל מקום. במסעדות בקניונים, על גגות הבניינים בבנייה, ועם כלים כבדים, וכאילו כלום. פעם, כל אירוע בודד היה מביא עוצר עבודה של שבוע. היום? עוצר'ציק, של יום בקושי.

חוזל"שנו

המצב הבטחוני מביא לסיטואציות מביכות בלשון המעטה. כל 'פיפס' מקפיץ את כולם. אתמול דווח על אישה ממודיעין שקפצה עם שני ילדיה מקומה הראשונה בביתה, כשבן משפחה 'הפתיע' אותה. לא ברור מה עדיף: לטמון את הראש בחול, ולא לשמוע חדשות, או לדעת מה קורה, ולהיות במתח תמידי. 

בכלל, לאחרונה הופץ 'מילון' ובו מושגים מעוררי חלחלה, (אך אמיתיים...) בראשי תיבות שכל אזרח כדאי שישנן בע"פ: חומ"ס – חומרים מסוכנים, דבב"ה – דיווח בהמשך במידת הצורך, טז"מ - טווח זמן, צמב"ר - צמיג בוער, הפס"ד - הפרות סדר, וכן הלאה וכן הלאה. אויה לנו כי חוזל"שנו...

התקשורת, מנותקת

לראות ולשמוע מה כתוב בתקשורת, זה סבל בפני עצמו. פה יש סלקטורים, שמחליטים מתי זה נקרא 'נהרג' (מאחורי קווי 67), ומתי זה 'נרצח', ה"י. ולא מדובר באיזה אתר חדשות המזוהה עם השמאל. מדובר ביומון המתקרא חרדי, לצערינו הרב.

או למשל, ברדיו. סקר: כך וכך אחוזים אמרו שיעדיפו לתפוס את המחבל, לפני הגשת עזרה לנפגעים. רחמנא לישזבן! מי ששומע, ממש נחרד: הרי להפקיר פצוע, כביכול, זה "לא תעמוד על דם רעיך!" כל הפולמוס הזה, התעורר אחרי סרטון מצלמות אבטחה של פיגוע, ובו נראים אזרחים רודפים אחרי מחבל.

לפעמים אתה שואל את עצמך: "השתגענו?" מחבל רוצח מסתובב להרוג עוד ועוד יהודים ככל הנקרא בדרכו, האם יש איזו התלבטות האם לא לחסל אותו?! אם תגיש עזרה, באותו רגעים ממש הוא יכול להרוג ח"ו עוד! הרי כוחות הצלה מגיעים תוך שניות, ויטפלו בפצועים בצורה המקצועית ביותר. חוץ מזה, המחבל עצמו יכול להרוג את מי שמגיש עזרה, וכבר היו דברים מעולם, ה"י, בפיגוע בחג הסוכות בדרך לכותל.

הבנת הבעיה, היא חצי תרופה

כל מומחי הביטחון, המזרחנים וכו', מסבירים השכם והערב דבר אחד: ראשית כל, יש להבין את המצב לאשורו. ההתעלמות כאילו עולם כמנהגו נוהג, רק מוסיפה שמן למדורת הטרור. רשתות התקשורת, הפייסבוק, והאינטרנט של הערבים מלאות בהסתה בלתי פוסקת. נמצאו אצל כמה וכמה מחבלים פוסטים מלאים בדברי הסתה ושבח לרוצחים. אבל למה רק אחרי?! אם כוחות הביטחון נכשלו באכיפת המדיה, שיגידו: נכשלנו. הרי אם יהודי כותב ציוץ הכי קטן שמרומז כאיום, מיד נלקח לחקירה. איפה זה כשמדובר בסכנה ברורה ומיידית?!

במהלך הביקור של רוה"מ ושר הביטחון אתמול בגוש עציון, הופרחה באוויר ההצעה הבאה: (דווח גם בכותרות החדשות) "נשקלת האפשרות לגרש משפחות מחבלים לרצועת עזה". לא נעים לומר, אבל מזכיר את האימרה "כלב נובח אינו נושך". אם היה מדובר במשהו שעל הפרק, זה היה מבוצע הלכה למעשה. הבעיה, שכאן מפריחים 'ספין', כדי לבדוק תגובה אפשרית של היועץ המשפטי, ובאי כוח הבג"ץ והשמאל, למשש את הדופק איך זה עובר...

אפרופו, חומת מגן שהזכיר נתניהו אתמול, אין ברירה, וצריך גם לערוך השוואות. רוה"מ אריק שרון, ידע 'לדפוק על השולחן' ולעשות מעשה, כשלא היתה ברירה. נכון, שאז היו פיגועי התאבדות ויותר ממאה הרוגים יהודים בתקופה קצרה. אבל האם היום המצב מאוד רחוק מכך? 21 הרוגים יהודים מחודש החגים, ומדובר בסדר גודל מעורר דאגה, ומחייב פעולה משמעותית.

שמעון פרס, 'יונת השלום' הנצחית, ואדריכל הסכמי אוסלו הידועים. בשנת תשנ"ו, אחרי הדרדרות מצב הביטחון, לקח מעיל דובון ירוק, ופתח במבצע "ענבי זעם". יצחק רבין, היה ראש ממשלה בתקופת מבצע "דין וחשבון". הוא גם ידע לזרוק 400 מחבלים ביום בהיר מעבר לגבול של לבנון. "בלי בג"ץ ובלי בצלם", כמו שהוא התבטא בעניין דומה.

הרבי חזר בהזדמנויות שונות: וויתורים וחולשה מביאים טרור

מספר פעמים במשך האינתיפאדה הראשונה אמר הרבי, בהתועדויות צבוריות ובפגישות פרטיות, שאי-נקיטת קו אחיד במדיניות הישראלית משפיעה על הנעשה בארץ. כשהכאב ניכר בדבריו קבע הרבי שהויתורים והחולשה יביאו להגברת פעולות הטרור, ולא להפחתתן. "הויתורים משכנעים את הערבים בחולשה הישראלית", הרבי הדגיש, "והערבים אומרים זאת בפירוש. הויתורים גורמים לערבים להבין כי הטרור הוא הדרך היעילה להשגת תוצאות, ואפילו דבורים בלבד על אפשרות לויתורים – מזיקים, משום שהם מעודדים פעולות טרור."

אין ברירה. צריך לחשוב נכון, ולעשות מעשה.