הרב נחום גולדשמיד
משלוחי הרבי בנתניה,
חבר מטה הקהל שעל-ידי אגו"ח וצאגו"ח

חסידים אהובים! אנשים, נשים וטף! 'שנת הקהל' החלה, השנה היא שנה מיוחדת, ועלינו לאמץ את לבבנו ואת כל הכוחות בכדי להתקשר ולהתחבר עם המצווה והרעיון של הקהל כרצונו של הרבי וכך תהיה השנה כולה על כל פרטיה – שנה שכל-כולה "הקהל . . למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה'".

שלושת המילים שהבנתי

הייתי אז ילד, לפני גיל עשר, כשהורי שיחיו, החליטו להעניק לי מתנה מיוחדת, "השנה תצטרף לנסיעה לרבי יחד עם אבא" הם הודיעו!

תשרי תשמ"ח. הגענו לקראת יום כיפור, כך שה'פארבריינגען' הראשון שבו השתתפתי היה בליל י"ג תשרי. יחד עם ילדים נוספים ישבתי ממש תחת כסאו הקדוש של הרבי, ומשם "חוויתי" את ההתוועדות.

הרבי דיבר בלהט, אך אני, היות שגדלתי בארץ-ישראל ושפת האם שלי לא הייתה אידיש, בקושי הבנתי מילה מדברי קודשו של הרבי, ולפתע אוזני קולטות כמה מילים! הרבי אומר כמה מילים בלשון הקודש... וחוזר עליהם מידי פעם שוב: "טפח על טפח"! "טפח על טפח"...

ההתוועדות הסתיימה ומיד לאחריה כבר יכולתי להבין מכל האווירה והרעש שהיה בבית חיינו, כמה המילים הללו יהפכו להיות עבור כל חסיד 'מושג' וציון דרך, בכל שנת הקהל.

באותה שיחה, הרבי התעכב על פרטי 'מבצע הקהל' וקבע את מידת גודלו של ה'כרטיס חבר' למצטרפים במבצע, בהסבירו שזוהי מידה הנחשבת על-פי תורה, ולכן הכרטיס יהיה בגודל כזה דווקא.

תפעל!

חודש תשרי תשמ"ח היה מיוחד במינו. החודש כולו היה בסימן 'הקהל' – כבר בימי ההכנה לחודש תשרי, במכתבים כללים, השיחות וההתוועדויות, הכל היה חדור 'הקהל'.

אפילו בהנהגת הרבי ראו 'הקהל'! כשהרבי שינה מהנהגתו הרגילה בהחזקת ארבעת המינים יחד כל משך אמירת ההלל, שלא כמו ההנהגה הרגילה להחזיקם יחד רק במקומות המיוחדים לכך. את הנהגתו המיוחדת הסביר הרבי כחידוש הקשור עם 'שנת הקהל' – הקהלת כל סוגי המינים יחד.

בסיום אותו חודש מופלא, התקיימה 'יחידות כללית' לכל האורחים, כשבסיומה קיבל הרבי מאתנו את הפ"נ והעניק לנו דולר לברכה והצלחה, ולהפתעת משתתפי היחידות, הוסיף ואמר לכל אחד מהעוברים אל מול פני קדשו: "טאָן אִין הַקְהֵל!" ברכה והוראה לכל אחד מאתנו, גם עבורי, ילד קטן בגיל תשע, "תפעל בהקהל"!!

הקהל תיו, שין, מם, חית

הנה באה והחלה לה שנת הקהל העשירית מאז תחילת נשיאותו של של הרבי, שנת הקהל תשע"ו שבה אנו עומדים ממש כעת.

מצאתי את עצמי מהרהר השבוע באותה שנת הקהל שבה זכיתי להיות אצל הרבי, ואשתף אתכם בהרהורי לבי.

בשנות נשיאותו של הרבי, היו הרבה 'הקהל'ס', וכולם היו מיוחדים, אך את ה'שטורעם' הגדול ביותר סביב 'הקהל' עשה הרבי דווקא בשנת תשמ"ח:

שנת תרצ"ב הייתה 'שנת הקהל' הראשונה לאחר נישואי הרבי עם הרבנית ובהיותו חתנא-דבי-נשיאה של הרבי הריי"צ, רושם הרבי לעצמו את תוכן התוועדותו עם תלמידי הישיבות בשמחת בית השואבה שתוכנה נסוב על מצות 'הקהל' בנגלה, בסוד ובחסידות, ובהמשך השנה התכתב הרבי עם אביו על 'הקהל'.

בתשי"ג הרבי ציין את 'הקהל' במכתבים, בשנת תש"כ לא ידוע אמנם על ציון פומבי לשנת הקהל, אך חסידים קישרו את הלהט סביב שנת המאתיים לבעל-שם-טוב והנסיעה המיוחדת לקעמפ גן ישראל עם 'שנת הקהל'.

בשנת תשכ"ז החל מבצע תפילין, אותו הרבי קישר עם 'הקהל'. בתשל"ד התבטא הרבי על עצמו שהוא עושה 'שטורעם' בענין 'הקהל' והחל באותה שנה את ה'טנקים' ומבצעי הקודש.

בתשמ"א החל הרבי לומר שיחה מידי ערב בשמחת בית השואבה והתוועד כמעט כל שבת במשך השנה, באותה שנה הקים את ארגון צ"ה ופתח במבצע כתיבת ס"ת לילדי ישראל. בסקירת שנות נשיאותו ב'היום יום', הרבי כתב בכתב-יד-קדשו שבשנה זו
"מעורר שהשנה היא שנת הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו'".

אכן, בכל השנים, הרבי 'חידש' ב'הקהל', עורר על 'הקהל' ומפעם לפעם יותר ויותר, אך העולה על כולנה היא שנת הקהל תשמ"ח. באותה שנה הרבי הכניס והחדיר את 'הקהל' בכל דבר וענין, מידי שבת בשבתו, בהנהגות והוראות מיוחדות וביטויים מופלאים.

בתשמ"ח רצון קדשו היה ש'הקהל' יחדור את כל תחומי החיים ממש, עד כדי שקבע שכל מי שחלילה לא משתתף במבצע 'דומה שאינו כהן'... ובכדי להיות חלק ממלכת הכהנים האחראית לעם ישראל יש לפעול ב'הקהל', הרבי רצה שיהיה ניכר על כל יהודי שהוא 'א הקהל איד' – יהודי של הקהל! ועוד כהנה רבות...

שנת תשמ"ח הפכה להיות אחד עם 'הקהל', עד שתשאל כל ילד ליובאוויטשי מה היא שנת תשמ"ח? מיד יענה לך 'הקהל'!

בהרהורי רציתי להבין, מדוע דווקא שנת תשמ"ח נקבעה ע"י הרבי לשנה שבה כל כך הוחדר ענין 'הקהל'?

מהות המצוה

לשם כך, עלינו לעצור ולהבין את תוכנה ומהותה של מצוות הקהל הכתובה בתורה:
לקראת הסתלקותו, מצוה משה רבינו שהמלך יקהיל את העם בבית המקדש ויקרא בפניהם פרשיות מסויימות, בכדי לעורר בהם מידי שבע שנים את החוויה של מעמד הר סיני באופן של ראיה, כלשון הפסוק: "ובניהם אשר לא ידעו, ישמעו, ולמדו ליראה את ה' כל הימים וגו'".

כלומר, שעל-ידי מעמד הקהל החדיר המלך בעם את מה שקבלו אבותיהם בשעת מעמד הר סיני. כך שמעמד הר סיני לא יהיה רק 'מסורת משפחתית' איש מפי איש, אלא גם כחוויה מוחשית.

בצוותו על 'הקהל' לפני הסתלקותו – נותן משה רבינו לדור הנכנס לארץ ישראל, לאלה שלא חוו את מתן תורה על-ידי משה בצורה מוחשית, "בניהם אשר לא ידעו", את האפשרות לחוות ולחיות את המעמד מחדש, במצווה יסודית וכללית זו יקיימו את התורה ומצוותיה ביראת ה'.

הקהל היום

לאחר שנחרב הבית, לכאורה נפסקה מצוות 'הקהל', כמו יתר המצוות השייכות לעבודת המקדש.

בא הרבי ומחדש לנו: 'הקהל' שייך גם היום! היות שעיקר עניינה של המצווה היא בפעולתה – תוספת יראת שמים בעקבות מעמד ה'הקהל', לכן אם כיום אנו עושים פעולות הקהל שיוסיפו ביראת שמים – אזי יש לנו אפשרות לקיים את ענין 'הקהל' במובן הרוחני, עד כדי כך שאין לעשות למצווה 'זכר' כי במהותה היא קיימת גם כיום!
את מי? איפה? מתי?

תוכן המצווה נמצא, אך צורת 'קיום' 'מבצע הקהל', באיזה אופן, ועם מי יש לקיימה – בזה לכאורה אין הגדרה חד משמעית.

בעיון בשיחות הרבי על המבצע, נראה שעניינה של שנה זו הוא בכל ענין שפועלים! לשנת הקהל סגולה מיוחדת, נתינת כוח שעל ידה אפשרי להפוך כל התכנסות וכל אירוע ל'הקהל' שיוביל להתחזקות באחדות ישראל ויביא ליראת ה' ששמירת תורה ומצוות וקיומן בהידור כתוצאה מאותה התכנסות.

כל התכנסות משפחתית, בארוחה מיוחדת או סעודת שבת, כל אירוע משפחתי או קהילתי וכדומה, יהפוך להיות ענין שמביא ומחזק באחדות ישראל וביראת ה'.

כשניקח לדוגמה את חיי השליחות, בשנה זו, כל מעגל השנה על כל פעולותיו, מקבל משנה תוקף של שנה עם סגוליות מיוחדת, לחזק כל פעולה ברמה אחרת לגמרי! זו 'שנת הקהל' שמביאה את יראת ה' באופן של 'ראיה' – כדבר מוחשי, ולא רק באופן של 'שמיעה' – כמשהו ערטילאי.

כך, בכל פעולה שהיא שעושים, גם כשמדובר על האדם עם עצמו – יש לעשותה בצורה שתוביל "ליראה את ה'", ובאופן כזה ש'מקהיל' את כל כוחות הנפש, השכל והמידות למען מטרה זו.

תוכן כזה, המקיף את כל השנה, את כל תחומי החיים וסוגי היהודים, אנשים נשים וטף ונתון לדעתו של כל אחד ואחד, מביא אמנם 'עוצמה גדולה' אך יש חשש שיישאר באופן 'מקיף' בלבד, כמשהו שמדברים עליו, חושבים עליו ורוצים לפעול בו...

ואולי לכן הרבי הורה לעשות כרטיס 'טפח על טפח', על גביו 'יוריד' כל אחד את החלטתו בכתב ויחתום על כך שהוא שייך ל'מבצע הקהל'.

הקהל תיו, שין, עין, ואו

כשם שמצווה זו ניתנה דווקא לאותו דור שלא ראה את מעמד הר סיני – הדור שנכנס לארץ, ומצווה זו ניתנה ע"י משה רבינו ע"ה ממש בטרם הסתלקותו, כך גם על-ידי המלך שלנו, אתפשטותא של משה שבדורנו!

את עיקר הלהט וה'קאָך' בנושא 'הקהל' עשה הרבי בשנת תשמ"ח, שנת ה'הקהל' האחרונה לעת-עתה שבה זכינו לא רק להיראות אלא גם לראות ולשמוע את הרבי!

מצוות הקהל 'שייכת' לרבי כמלך, ו'טוב עין הוא יבורך', שזיכה אותנו ביכולת להיות שותפים אליו במצווה זו להשפיע ולפעול על עצמנו וסביבתנו את ענין "ויראו את ה'".
באותה שנת הקהל, מעורר הרבי שבת אחר שבת לפעול בכל דרך אפשרית ב'הקהל' –מצוה שמשמעותה חיזוק האמונה, יראת שמים, לימוד התורה וקיום המצוות גם אצל "בניהם אשר לא ידעו"!

בכך משפיע הרבי את הכוח עבורנו! דווקא בתקופה זו בה יש חשש ש'מעמד הר סיני' יהיה פחות 'חי' אצלנו, שקשה לחיות את הרגעים בהם קבלנו שיחות ומאמרים באופן חי ומוחשי ויש ריבוי "בניהם אשר לא ידעו", שלא זכו לראות בעיניהם את מלכנו – יש יותר צורך בהתחזקות של "למען ישמעו, ולמען ילמדו ויראו את ה'", לא רק באופן של 'שמיעה' אלא גם בחוויה מוחשית בדוגמת ראיה, ואת זה ניתן לפעול על-ידי תוכנה וסגולתה המיוחדת של מצות 'הקהל'.

הדברים מקבלים משמעות עמוקה ביותר כשאנו מבחינים בכך ש'שנת הקהל' הבאה לאחר שנת תשמ"ח, הייתה שנת תשנ"ה! מספר חודשים לאחר יום המר ג' תמוז תשנ"ד!

אתה המלך

כך גם בהתבוננות בדברי הרבי שב'הקהל' כל אחד הוא בבחינת 'מלך' ועליו להקהיל ולחזק את 'עמו' – מושפעיו, להוסיף ביראת שמים ושמירת תורה ומצוות.
לקראת תקופתנו אנו, נתן הרבי את הכוח לכל אחד ואחת מהחסידים והמקושרים אליו, ובעצם לכל יהודי, להיות מעין 'ידא אריכתא' של המלך, היינו להיות מלך – לענין זה – על עצמו, על משפחתו ועל מושפעיו.

עלינו לגלות את בחינת ה'מלך' שבנו, להביא בעצמנו ומצדנו, את הרבי לכל המושפעים שלנו, וכך להכין את עצמנו ואת כל סביבתנו ל'הקהל' האמיתי – קהל גדול ישובו הנה על-ידי מלך המשיח, וכל זה בכוחו של המלך, הנשיא, הרבי.

לנסוע לרבי

ולסיום, כידוע הרבי גם עורר שבשנת הקהל יבואו כמה שיותר לחצרות קדשנו, לשהות בד' אמותיו של נשיא הדור.

בקשתו של הרבי הייתה בתחילה באופן פחות גלוי, ביחידויות בשנות ה'הקהל' הראשונות לנשיאותו, אך באופן מיוחד בששנת הקהל תשמ"ח החל לדבר על כך בפומבי ובגלוי, ועד שהרבי התבטא על מי שזכה להגיע אז: אשרי חלקו של מי שהיה לו שכל להגיע לפחות עד ז' מר-חשוון ובמהלך השנה...

ולעניות-דעתי, זהו חלק מאותו עניין! הרבי רוצה שנבוא אליו בעצמנו, יחד עם המשפחה – האשה והילדים, גם קטני קטנים!

הרבי מעוניין שנפעל על המקורבים שלנו לבוא לד' אמותיו הקדושות, בכך אנו נעשים שותפים להביא את המלך – נשיא הדור אל עצמנו ואל סביבתנו, את אהבתו לכל אחד מבני עמו, ובכך תתווסף יראת שמים פנימית ואמתית בכל אחד מהבאים לחסות בצלו.
עלינו לנסוע השנה יחד עם המשפחה ואף לדאוג שכמה שיותר יהודים, מאנ"ש ומחוצה יבואו וייקהלו אל בית חיינו, יתפללו בבית מדרשו של הרבי וישטחו על ציונו הק' של הרבי בכך יקבלו על-ידו כוח ותעצומות לעבודת ה'.

***

דברי הרבי "טאָן אִין הַקְהֵל!" אותם שמעתי כילד קט, מהדהדות עד היום, ונוגעות לא רק לי כמובן, כי אם לכל מי שדברי הרבי בנפשו! הרבי קורא לכל חסיד! איש, אשה, ואפילו ילד... "טאָן אִין הַקְהֵל!"

כחסידי הרבי, שומה עלינו לפעול ב'הקהל', לחיות ולהחיות, לקחת אחריות שרצונו של המלך יבוא לידי פועל בחיינו, בסביבתנו, בהתחזקות בכל עניני יראת ה' מתוך שמחה ואחדות ישראל.

בתפילה לה', מתוך בטחון גמור, שזו תהיה השנה האחרונה שלא רואים ולא שומעים, ועוד קודם חג הסוכות נחזור ונתראה עם המלך ונקיים 'הקהל' כפשוטו, בבית המקדש השלישי – הקהל את העם האנשים והנשים והטף!