לאחר יובל, נפתרה התעלומה: מי חילק ד` מינים בכפר-חב"ד?

כתב COL יצא למסע בעקבות 'סוכות של פעם' בכפר חב"ד, וגילה תעלומה: מי הנער שחילק לפני חמישים שנה את ארבעת המינים של הרב גרליק לתושבי כפר חב"ד? ● וגם: לא תאמינו איך היו בונים את הסוכות בכפר, לפני עשרות שנים הסוכות של פעם

לאחר יובל, נפתרה התעלומה: מי חילק ד' מינים בכפר-חב

(צילומים: שמואל ריבקין, מנדי הכטמן - ארכיון COL)

משה בן-חיים

מי שזוכר משנות הילדות, את הריח של הסכך הטרי בחג הסוכות. את סוכות הקרשים, שפיארו כל חצר (מרפסות סוכה לא היו אז בתכנון...) עליהם עמלו אבות ובנים גם יחד. עם פטיש ומסמר, קרש לקרש. חלקי מיטות שבורים, וקרשים ישנים, נאספו מכל הבא ליד, ובעבודה מאומצת הפכו לסוכה 'מפוארת'.

ומה עם ארבעת המינים? היום כל זאטוט מנענע בלולבו ב"הלל" בבית הכנסת. האם פעם לולב ואתרוג היו בהישג יד?

יצאנו למסע בכפר חב"ד, לשאול תושבים על חג ה"סוכות של פעם". בדרך גם גילנו תעלומה מעניינת: מי הנער שהסתובב בין הבתים עם הלולב והאתרוג של הרב גרליק?

שאלנו את וותיקי כפר חב"ד: איך פעם היו בונים סוכה בכפר?

אחד התושבים סיפר: "לכל אחד היו כמה פחים ישנים, שאריות מהמחסנים או מהלולים והרפתות. את זה היו שומרים ובונים מהם סוכה.

"היינו כנערים לוקחים את הסוס והעגלה, ונוסעים לוואדי הרחוק, לכיוון אור יהודה או לכיוון צריפין, משם היינו קוטפים קנים לסכך. לא היה אז 'סכך לנצח', ולא 'סוכות לנצח...'".

תושב אחר, מספר כמה סיפורים מעניינים על הכפר של פעם: "אני זוכר שאחד התושבים בכפר לא התארגן בזמן והתקרב חג הסוכות. הוא הלך לשדות, שם היו מונחים ערימות החציר. הוא הערים ערימה והכין ממנה סוכה כשרה...

"השמחה לא ארכה זמן רב, כשאחד מהנרות שהדליקו שם לכבוד החג, נתפס בחציר, וכל הסוכה היתה למאכולת אש...

"החנות 'הכי מבוקשת' בכפר חב"ד, היתה הטמבורית של ר' ינק'ל ושרה שפרינגר במרכז כפר חב"ד. מי לא צריך בזמנים כאלו כמה מסמרים לחיזוק הסוכה? אימרה היתה שגורה בפי התושבים: הילד הולך בטל בחופש? שלחו אותו ל'שפרינגר' (התורים שם היו ארוכים...) כאן יש להוסיף ולציין, שר' יענק'ל שפרינגר ז"ל זכור לטוב לתושבי הכפר, כשתמיד קיבל את הלקוחות באדיבות, בחיוך ובסבר פנים יפות".

למעלה: ר' יענק'ל בונה סוכה. למטה: ה"טמבורית" של ר' יענק'ל שפרינגר, בימי בראשית (ארכיון שמואל בן-צבי)

עוד דמות שזכורה לטוב מוותיקי כפר חב"ד, הוא ר' אריה קלנר ז"ל, 'הסנדלר' של הכפר. מחזה נפוץ היה לראותו עם התלת אופן שלו, כשעליה ערימת קרשים גדולה, והוא ממהר לבנות סוכה עבור אחד התושבים... ר' אריה היה גם לעת מצוא "בעל קורא" בתורה בבית הכנסת.

ומה לגבי לולבים ואתרוגים? לכל אחד היו 'ארבעת המינים'?

שמואל (מוליק) ריבקין: "לא היו פעם לולבים ואתרוגים. הרב גרליק היה מעביר בבית הכנסת את הלולב שלו לכולם. אחר כך הסתובב בחורצ'יק עם הלולב של הרב בבתי התושבים, לזכות את כולם במצווה. מי היה אותו בחור? אני לא ממש זוכר..."

כותב השורות החל בבירורים לגבי אותו נער אלמוני, ומישהו בכפר הציע לברר אצל ר' משה אדרעי. את ר' משה היה קצת קשה להשיג ערב החג, היות והוא היה עסוק מאוד בדוכן למכירת אתרוגים בירושלים.

כשהצלחנו למצוא אותו בכמה דקות פנויות, שאלנו אותו על 'ארבעת המינים' בימים ההם.

ר' משה אדרעי: "אני מוכר כ-48 שנה אתרוגים לפני החג. זכות זו עומדת לי – בזכות שחילקתי לתושבי הכפר במשך שנתיים את הלולב של הרב גורליק!... עברתי בית–בית...", פותח ר' משה אדרעי. "היה זה בשנת תשכ"ו. בשנת תשכ"ב נכנסתי ללמוד ב'בית-הספר למלאכה' בכפר", הוא נזכר.

ר' משה אדרעי בדוכן האתרוגים שלו ב"מחנה יהודה" בירושלים (ארכיון COL)

התגלתה התעלומה... הבחורצ'יק שהסתובב מבית לבית בכפר, עם הלולב של הרב, עד שכולם בכפר יסיימו לברך, היה לא אחר מאשר ר' משה אדרעי...

אחרי 50 שנה, כעת כולם יודעים מי הנער המסור שרץ אז עם הלולב של הרב בין בתי הכפר...

הגולשים מוזמנים לכתוב בתגובות זכרונות מחג הסוכות של פעם.