לאיזו מטרה מותר לצאת מארץ ישראל?

פסק הרמב"ם: "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה-לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מיד הגויים, ויחזור לארץ. וכן יוצא הוא לסחורה...". רבים מהפוסקים מתירים זאת לכל דבר מצווה.

הדבר הראשון בחשיבותו לעניין זה הוא לימוד תורה. היוצא ללמוד תורה, כל זמן שהוא נמצא בחו"ל, חייב להוסיף ללמוד כראוי. היוצא לביקור קרובים וידידים, יקשר זאת עם דבר מצווה, כגון ביקור בקברי צדיקים, או חיזוק ביראת שמים, או עידוד וחיזוק החינוך היהודי וקיום מצוות בחו"ל.

הרבי מליובאוויטש דרש פעמים רבות מהנוסעים אליו מארץ ישראל שלא לסמוך על דעתם, שהרי "אדם קרוב אצל עצמו", אלא לשאול רב מורה הוראה המומחה בדינים אלו – והכוונה לרב המתגורר בארץ הקודש, ויודע ומרגיש את חשיבות הארץ – אם ובאילו תנאים מותר להם לצאת ממנה.

לבני חו"ל הבאים לביקור בארץ ישראל הציע הרבי שישהו בארץ פחות משלושים יום רצופים (או להפסיק בינתיים על-ידי ביקור באילת, שהיא מחוץ לגבולות הארץ המקודשת), כדי שלא להיכנס לוויכוח בפוסקים אם לאחר זמן זה הם נחשבים תושבי הארץ, או שמותר להם לחזור למקומם.

מקורות: רמב"ם הל' מלכים פ"ה ה"ט. שו"ע או"ח סי' תקלא ס"ד (וראה יו"ד סי' שעב), ונו"כ. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'ארץ ישראל' (כרך ב עמ' רכד). אג"ק כרך יח עמ' תד. 'התקשרות' גיליון תרפב, שלחן מנחם ח"ז סי' מד, וש"נ.