הרב מנחם מענדל רייצעס

המן לא רוצה שה"כס" יגדל

הנה ההסבר הראשון:

הערך המספרי של המלה המן היא 95. זו גם הגימטריא של המלים כס י-ה.

מה הקשר בין השניים?

המן היה מזרע עמלק, וכאשר עם ישראל נלחם בעמלק נאמר בפסוק: "כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור".

רש"י מסביר את דברי הפסוק כך: המצב האידיאלי של כסאו של האלוקים הוא כסא י-ה-ו-ה, ואילו עמלק נלחם בכך, ולכן כתוב רק כס י-ה.

לכן המן (95) הוא בגימטריא כס י-ה שכן הוא מייצג את עמלק ואת מלחמתו בכסאו של בורא העולם, בכך שהוא שואף לשמר את הכס י-ה (95) בלבד!

מעניין שעמלק ונכדו המן ביקשו להוריד שלוש אותיות מכסאו של האלוקים (את האות א מכסא ואת האותיות ו-ה מי-ה-ו-ה), ובהתאם לכך אפשר למצוא במגילת אסתר שלוש פעמים בהם מוזכרת נפילתו של המן: "אם מזרע היהודים מרדכי, אשר החילות לנפול לפניו לא תוכל לו, כי נפול תפול לפניו".

למעשה, גם לגבי עמלק המקורי מוצאים אנו בתורה דבר דומה: פעם אחת נאמר "תמחה את זכר עמלק" ופעם נאמר "מחה אמחה את זכר עמלק".

המן וסיפורן של האותיות הסופיות

נעבור אל ההסבר השני.

לפי הקבלה, כוחות הרוע והטומאה מחבבים במיוחד את האותיות הסופיות: ך, ם, ן, ף, ץ. אותיות אלו המסמלות את סוף המילה, הן בדיוק מה שכחות הטומאה אוהבים: כשיש עצירה והפסקה בעוצמת האור האלוקי, יש להם הזדמנות "לצאת מהחורים" ולפעול. כמו פושע שמחכה ללילה, אז האור מפסיק, ואז הוא יוצא לבצע פשעים...

(כדי למנוע טעות, חשוב להדגיש שכמו כל האותיות שבתורה, גם האותיות הסופיות הן אותיות קדושות. אבל בעוד אותיות אחרות מסמלות מצב של אור גלוי, הרי אותיות אלו מסמלות מצב של אור עמום יותר, שבו כחות הטומאה עלולים "להתגנב" בדרך כל שהיא. מדובר בנושא עמוק ונסתפק בטעימה זו על קצה המזלג).

לכן האות הראשונה של המלה "המן" היא ה', שמספרה חמש – רמז לחמשת האותיות הסופיות שמהן מקור כוחו.

מתוך חמשת האותיות הללו, מסבירה הקבלה, האותיות המועדפות ביותר על כחות הטומאה הם האות ם' והאות ן', שכן אלו מסמלות הפסקה גדולה עוד יותר מאשר שלושת האותיות האחרות. לכן המן מתחיל באות ה' בגימטריא 5, רמז חמשת האותיות הסופיות, ומסיים באותיות מ"ן – רמז לשתי האותיות ה"אהובות" עליו ביותר.

רעיון זה מתבטא בתאריך של ימי הפורים.

כיום אנו חוגגים את פורים רק במשך יומיים (ב-14 ברחבי העולם, וב-15 בירושלים ובערים דומות). אבל ההלכה המקורית מאפשרת לקרוא את מגילת אסתר בטווח של חמשה ימים, החל מהיום ה-11 לחודש אדר ועד היום ה-15.

התקנה המקורית, הנותנת 5 ימים לקריאת המגילה, מתאימה לכך שמקור כוחו של המן הוא ב-5 האותיות הסופיות; וההלכה הנהוגה בימינו, המאפשרת לקרוא את המגילה רק בשני ימים מתאימה לכך שעיקר ה"סכנה" היא בשתי האותיות מ"ן שבסוף שמו של המן.

שימו לב: כיום, כאמור, אנחנו קוראים את המגילה רק ב-14 וב-15 לחודש אדר. המספר ארבע עשרה מקביל לאות מ' שבשמו של המן (כשנכפיל "ארבע" ב"עשרה" נקבל ארבעים – הערך של האות מ'), והמספר חמש עשרה מקביל לאות נ' שבשמו של המן (כשנכפיל "חמש" ב"עשרה" נקבל חמשים – הערך של האות ן').

רעיון קבלי זה מקבל חיזוק לפי ההלכה המפורסמת, הקובעת כי היום ה-15 של חודש אדר מיועד לקריאת המגילה דוקא בערים שהיתה להם חומה עתיקה. עד כמה החומה צריכה להיות עתיקה? אומרת ההלכה: "מימות יהושע בן נון", תלמידו של משה רבינו.

הלכה זו מעוררת שאלה פשוטה: מה הקשר בין קריאת מגילת אסתר לזמנו של יהושע בן נון?! יהושע חי קרוב לאלף שנים לפני הזמן של נס פורים! - לפי הרעיון שהסברנו יש בידינו נקודת חיבור: היום החמש עשרה מדגיש את הנצחון כנגד האות נו"ן שבשמו של "המן" – ולכן הוא מתקשר גם עם "יהושע בן נון".

ולסיום - "המן" ראשי תיבות ה' (5 ימים) מגילה נקראת; "המן" עצמו מלמד אותנו מה היא הדרך לבטל את כוחו: באמצעות קריאת המגילה.

שיהיה לנו פורים שמח!

אתר בית חב"ד מפרסם מדי חודש ביאור מתורת רבי לוי יצחק בשפה מתאימה לציבור הרחב. להצטרפות למגזין השבועי: לחצו כאן