משה בן-חיים

אחרי האירוע החמור בצפון, בתחילה היה רושם שהנה, צה"ל הולך להגיב במלוא העוצמה. ככל שעברו השעות, נוצרה תחושה של "הם השיגו את הנקמה שרצו, עכשיו יהיה שקט". צה"ל יגיב?

בשבוע שעבר נפגעו החיזבאללה והאיראנים, אנשיהם נהרגו. אתמול, הם נקמו והשיגו את "תמונות הניצחון" שרצו, הם הרגו לנו חיילים. מבחינתם, "הנקמה הושגה", והם אמרו זאת מפורשות בכלי תקשורת שונים.

מי שנראה לא טוב בכל הסיפור הזה, היא ישראל, שמשחקת לידיים של החיזבאללה, ולכללי המשחק שלו.

היו הסכמות חשאיות בין ישראל לחיזבאללה על הבנות אלו או אחרות?

תרשום את השם: לוצ'יאנו פורטולנו. הגנרל האיטלקי לוצ'יאנו פורטולנו, מפקד כוחות יוניפי"ל בלבנון, רץ בין הצדדים, הרגיע, תיווך, עד שהצדדים הגיעו להסכמה משותפת להפסקת אש, ובלתי כתובה שאומרת: "השגנו את הנקמה, סגרנו את החשבון".

בישראל יש התלבטות איך להגיב. אם לא יגיבו, יפגע כושר ההרתעה, וח"ו יתכנו עוד נסיונות. ואם התגובה תהיה חזקה מדאי, זה עלול לסבך את האיזור במעגל איבה שלא ברור איפה זה יגמר.

מה השיקולים העומדים בפני הממשלה?

ישראל הואשמה עפ"י מקורות זרים שתקפה בשבוע שעבר את בכירי החיזבאללה ואיראן בעת שתכננו משהו בגולן הסורי. אתמול, אחרי כמה ימים של מתיחות גבוהה בצד הישראלי, עם ריכוזי כוחות ישראליים גדולים בצפון, באו אנשי החיזבללא וביצעו פעולת נקמה בהר דוב.

זו היתה פעולה מתוחכמת, בעיתוי מיוחד ובמקום מיוחד. נגד חיילים ולא נגד אזרחים, בהר דוב השנוי במחלוקת ולא בגבול הלבנוני. פעולה שהם יכולים להציגה כמילוי מאווייהם לנקמה. הרגו חיילים ישראליים, פצעו אחרים, ובידיהם "תמונות ניצחון" קשות לצפיה של רכבים ישראליים משוריינים עולים בלהבות, וגופות לידם. (כנראה שהתמונות נלקחו ממקומות וזמנים אחרים, ומשמשים לתעמולת זוועה) משהו השווה להם יותר מפיגועים נגד מטרות יהודיות בחו"ל היל"ת.

מבחינתם, "הסיפור נגמר". אך מי שיוצא לא טוב מן הסיפור היא מדינת ישראל שמסכימה ל"איזונים" שמכתיב לה ארגון טרור שאיננו מדינה, המצוי בימיו הקשים ביותר, ומעורב עד צוואר בסכסוך הדמים בסוריה.

ולא בכדי היה זה החיזבאללה שהעביר אתמול, ראשון, את המסר לישראל, שמבחינתו ההסלמה תמה.


צילום: דו"צ

לוצ'יאנו פורטולנו, רץ עם "הבשורה" הזאת לישראלים, שלא ידעו איך לאכול את "המסר". מצד אחד גם ישראל לא היתה מעוניינת בהסלמה ובמעבר למלחמת התשה, שהיא שלב לקראת העימות כולל (כמו במלחמות עברו). אך בירושלים מבינים היטב את התמונה. ישראל, בעצם נכנעה למשחקי הנקמה של החיזבולה והאיראנים.

ואז החלו הדיונים הארוכים שנמשכו אל תוך הלילה, ובסיומם שבנו לנקודת ההתחלה. גם ישראל מקבלת את האיזונים של החיזבאללה, ובכך היא משיגה שקט קצר טווח עד לאירוע הבא. שבוודאי יבוא, אך לא ברור מתי.

והוא יבוא גם לא במעט בשל הוויתור והכניעה שישראל הסכימה להם בסבב הנוכחי. הדילמה של ישראל היתה ללכת להרגעה, גם כשהצד השני יפרש זאת כחולשה, או לאמץ את השימוש ביד הקשה, על הסכנות הטמונות בה. ירושלים בחרה באופציה הקלה יותר. קלה לתקופה המידית, מסוכנת במבט קדימה.

החיזבאללה קורא את המהלכים נכון?

רמז ראשון להסכמה ישראלית שלא ללכת עד הסוף, נתן גורם בכיר שכבר בתחילת השבוע אמר ש"אם הנקמה האיראנית והחיזבולאית תהיה בחיילי צה"ל, ירושלים לא תשבור את הכלים". וזה בדיוק מה שקרה. החיזבאללה כנראה שמע את הדברים ובחר בדרך הטובה ביותר מבחינתו. הוא גם נקם וגם לא חטף על הנקמה.

אבסורדי היה אתמול לשמוע, את ראש הממשלה בנימין נתניהו מכריז כי "מי שעומד מאחורי ההתקפה ישלם את מלוא המחיר". דברים שנאמר בשעה 1 בצהריים, וב-4 כבר יצא המסר ההפוך לחלוטין. ישראל התקפלה. לא היא שהכתיבה את המהלכים, אלא הכתיבו לה. נקווה שבבוא היום לא נשלם מחיר על ההסכם הבלתי כתוב הזה.

מה עם הקשר האיראני בסיפור הזה?

"הנקמה הקטנה" שבוצעה השבוע, במקום נידח מחוץ ללבנון, עם 6 טילים שפגעו ברכבים צבאיים ישראליים שיחקה לפני הכול לטובת טהראן. הם לא נדרשו למשהו שעלול היה להיות בומרנג נגדם. הם המרוויחים הגדולים ממה שקרה ומאיך שזה הסתיים.

החיסול שיוחס לישראל בתחילת השבוע שעבר של בכירים איראניים באיזור קונייטרה, הביא את איראן למצב קשה. אחרי כל התסבוכות בסוריה, בעיראק, מול העולם בנושא הגרעיני, מול מדינות המפרץ, משבר הנפט, הבעיות שיש לאנשיהם מהחיזבאללה בלבנון. ופתאום, אפשרות לחזית חדשה מכיוונה של ישראל. רק זה היה חסר להם.

ישבו האיראנים וחשבו: מה עושים? כיצד מגיבים, או יותר נכון מה לא עושים?

הם התכנסו בוודאי לדיונים נוקבים בחדרי חדרים, והחליטו שדבר ראשון, לא פועלים כנגד אזרחים ישראליים. כי אם הם אינם רוצים שישראל תצא מגדרה, תשתולל, ותפתח להם חזית רחבה, אסור להם לפגוע באזרחים. ולפיכך, גם אם יחליטו לפעול, יהיה זה כנגד אנשי צבא ישראלים. את זה תקבל ירושלים בהבנת יתר ותכיל פגיעה בהם, אם גם היא לא תהיה בהיקף גדול וכואב.

ואז בוודאי עלתה גם השאלה, היכן כדאי לפעול? על הסף נפסלו יעדים מרוחקים ושוליים כמו איזה בניין של קהילה יהודית במדינה דרום אמריקנית או אסייאתית. גם הישראלים לא יתרגשו מכך, וזה סתם יסבך אותם. לראיה הביאו בוודאי בדיוניהם את הדוגמא הדרום ארגנטינאית. איך פיגוע מלפני 22 שנה כמעט, שלא עשה רושם רב מדי בעולם, ממשיך לרדוף אותם עד היום והם לא מצליחים להשתחרר ממנו, ועד היום הם עוד צריכים להפעיל את רוצחיהם כדי שיחסלו פרקליטים הקשורים לחקירות הלא נגמרות נגד בכיריהם.

עוד היה ברור להם שאסור להם לגרור את לבנון לתמונה. מצבו של החיזבאללה שם קשה ביותר. אזרחי המדינה הלבנונית ובראשם בכירי הממשל, עוקבים בשבע עיניים אחר התנהלות לוחמי החיזבאללה הגוררים את לבנון, הרוצה לשבת בשקט לתוך הסערה הסורית, לעימות מול דאעש ועכשיו עוד עלולים לגרור אותם לקשה בעימותים – מול ישראל. והמדינה התורנית המטורפת של האיזור, ישראל, עוד מסוגלת לעולל להם את מה שהיא עוללה לעשרות אלפי בתים ברצועת עזה. זה לא שווה את זה.


(צילום ארכיון: מאיר דהן)

ומכאן היה ברור שהם יפעלו נגד חיילים, קרוב לישראל, לא בגבול הלבנוני או מתוכו, בהיקף ובעוצמה לא רחבה, משהו שלא יצית להבה גדולה, ובכל זאת ייצר תחושה שהנקמה הוצאה אל הפועל, אך לא תגרור בעקבותיה, מעבר לירי של כמה עשרות פגזים, משהו שיבעיר את השטח.

האיראנים, ולצדם החיזבאללה, החליטו שלהגיב הם מוכרחים. אך במסגרת הפרמטרים שהזכרנו קודם, וכך נולדה הפעולה בהר דוב. זה לא לבנון. זה גם לא סוריה. היא כוננה נגד חיילים שנעו על כביש אזרחי. הכלי שנבחר לפעולה היה טיל ה"קורנט". טיל נגד טנקים שאין שני לו באיכותו, בעולם. הוא מדויק. הוא הרסני, קשה להינצל ממנו. בוודאי לא כשאתה נוסע בתוך רכב מפח מגולוון, ואזרחי.

וכך עשו. את התוצאה – ראינו אמש.

כיצד על ישראל לפעול כעת?

עכשיו תצטרך ישראל לבדוק האם המסר הבסיסי של ישראל בכל הקשור לנוכחות האיראנית באיזור בכלל ובגולן הסורי בפרט, נקלט בטהראן. זו תצטרך עתה להבין שיש מחיר להמשך התמיכה שלה בחיזבאללה ובהתייצבות החד משמעית לצדו של באשר אסד. בעיקר תצטרך איראן לחשוב עתה פעמיים, אם התוכניות שהגתה, להעביר את מרחבי התקיפה מתוככי לבנון לגולן הסורי, יעברו בשקט מצד מי שקורא נכון את התמונה וחש שהוא עלול להיפגע, ולכן עוד לפני שזה קורה, הוא כבר מגיב.

האיראנים סיפקו לחיזבאללה כמאה אלף טילים מסוגים שונים. שיגרו אליהם אלפי יועצים. השקיעו בארגון הלבנוני הון עתק. בהקמת יחידותיו ובאימונם. וכל זאת נעשה, מפני שחשבו שלבנון יכולה להיות מקום טוב להצבת קו ההגנה הקדמי שלה, מול ישראל. קו שמצד אחד ירתיע את ישראל מלפעול נגדה ונגד מרכזיה הגרעיניים ומצד שני, יאפשר תגובה מהיר וקרובה, במקרה וישראל בכל זאת תפעל נגדם.

החיסול בקונייטרה - שיוחס לישראל עפ"י מקורות זרים – שינה משהו בתפיסה האיזורית?

האיראנים הבינו, שיש מישהו הקורא היטב את ההתפתחויות במזרח התיכון, ומנסה לכרסם בהישגיהם ובכוונותיהם. ואותם גורמים מבינים שאיראן כמו החיזבאללה שקועים עמוק בבוץ הסורי, וזה זמן טוב שניתן לנצלו לדחיקת רגלי החיזבללא והאיראנים מלבנון. יש כאן מאבק, שבצד אחד עומדת בו מדינת ישראל, ומאחריה לא אחרים מאשר מרבית אזרחי לבנון. אלו שקלטו, אמנם במאוחר, שהם עלולים להיות אלו שישלמו את מחיר היותם חלק מאותו קו איראני קדמי.

ומה יכול לקרות להם? – מה שקרה לחמאס בעזה במהלך מבצע "צוק איתן". רבבות בתים, מפעלים, מסגדים, מוסדות ותשתיות הפכו לעיי חורבות. ואם ישראל תפעל באותן שיטות שפעלה בעזה, ייפלו לא בתים של 13 קומות, אלא של 33 קומות. ואז לבנון כולה תשוב שלושים שנה אחורה. וזהו הדבר האחרון שקברניטי המדינה הזאת רוצים.

הקרבת אלפי הקורבנות של אזרחים לבנוניים המשרתים בצבא החיזבאללה בקרבות לצדו של אסד, מעוררת מחלוקת  בלבנון. זו אינה המלחמה שלהם. הם משלמים מחיר אדיר בכך שבלחצו של החיזבללא נפתחו שערי ארצם לכמיליון פליטים לבנוניים, ההורסים את כלכלת ארצם. תופסים מקומות עבודה של לבנונים ומוכנים לעבוד ברבע מחיר, והעיקר להתפרנס ממשהו.

בימים האחרונים לא הסתירו ראשי לבנון את דעותיהם באשר לאופן התגובה שתבוא על הפגיעה באנשי החיזבללה והאיראנים. "לאף אחד אין סמכות להחליט אם לבנון יוצאת למלחמה או לא, חוץ מהפרלמנט הלבנוני", הכריז זמן קצר לאחר האירוע גורם פוליטי בלבנון, באמירה שביטאה היטב את חששה של לבנון מסבב מלחמה נוסף שתסבך את לבנון.

כאן אנו חוזרים להתחלה. "הנקמה הקטנה" שבוצעה השבוע, במקום נידח מחוץ ללבנון, עם 6 טילים שפגעו ברכבים צבאיים של ישראל, לא ממוגנים, שיחקה בראש ובראשונה לטובת טהראן. הם לא יידרשו למשהו גדול, שישמש כבומרנג נגדם. הם המרוויחים הגדולים ממה שקרה, ומחוסר התגובה הישראלית.