משה בן-חיים

על הזמנה חגיגית להכנסת ספר-תורה בבית-הכנסת לזכר 'עולי הגרדום' בירושלים, מתנוססת תמונתו של יאיר שטרן, מייסד ומפקד הלח"י. על ההזמנה חתומים יאיר שמיר שר החקלאות, יאיר שטרן בנו של אברהם שטרן (נודע גם בשם "יאיר", שהיה כינויו המחתרתי - על-שם אלעזר בן יאיר, ממפקדי המרד הגדול נגד הרומאים ומפקד הקנאים במצדה), וגם ר' עמי פיקובסקי. מה לחסיד חב"ד ולתנועת הלח"י?




ההזמנה להכנסת ספר התורה

מספר ר' עמי פיקובסקי: "בילדותי גדלתי עם אנשי הלח"י, עם הסיפורים עליהם. אחי יאיר נולד ב'עוצר הגדול' (- עוצר כבד שהטילו הבריטים על היישוב היהודי בשנת תש"ו). אבי עמד ברחוב עם שלט שאמא צריכה ללדת. ג'יפ של חיילים חיילים בריטיים כיוונו נשק לאמי, כי חשבו שהיא מחביאה נשק בבגדיה. אחי שנולד נקרא יאיר על-שם מפקד הלח"י יאיר שטרן.

"על קברה של אימי כתוב 'האמא של המחתרת'. חברי המחתרת היו בורחים מהכלא וידעו שלאחר כל פעולה יוכלו לישון אצלנו ולאכול, תמיד ביתנו היה פתוח עבורם. אמא היתה מוציאה דג מלוח וחילקה לכולם", מתאר ר' עמי.

"זה היה בית עם שני חדרים. אחי הגדול תמיד היה מתעורר ומוצא לידו אנשי לח"י ישנים... ככה גדלנו בבית", הוא נזכר. 

"יום אחד", מספר ר' עמי, "כשהייתי בן 12, אבי ז"ל פתח את ה'בוידעם' והראה לי מזוודה גדולה מפח, ישנה ומאובקת. 'מזוודה זו השתתפה ברצח הרוזן מברנדוט'... (- דיפלומט שבדי, ניסה לתווך מטעם האו"ם בין ישראל למדינות ערב ב'מלחמת העצמאות'. הוא נורה למוות בירושלים על-ידי ארגון הלח"י). שאלתי את אבי בתמימות: 'מי עשה את זה?', ואבא שלי אמר: 'אני לא יודע'".

עוד נשוב למזוודה המסתורית.

כך נולד הרעיון

"לפני שנה הייתה אזכרה במלאת 72 שנה להירצחו של אברהם (יאיר) שטרן הי"ד.
נערכה אזכרה ממלכתית והחלו לשים זרי פרחים על הציון בשם שר הפנים גדעון סער, בשם שר החקלאות יאיר שמיר, בשם שרת הספורט לימור ליבנת, וכך מילאו את הציון בזרי פרחים. כאשר יצאנו מ'בית החיים' פנתה אלי אשתי ושאלה: 'מה יהיה עם הפרחים, הרי הם ינבלו?... מה עושים לנשמה של הנפטר. שאלתי אותה מה את מציעה?

"והיא השיבה: "ספר-תורה לזכרו'. אמרתי לה: 'קשה לי להאמין שאין ספר-תורה לזכרו של אברהם-יאיר שטרן הי"ד'. היא אמרה לי: 'תבדוק'. צילצלתי ליאיר שטרן ושאלתי אותו עם הכניסו בעבר ספר-תורה לע"נ אביו. תשובתו הייתה: 'עד כמה שידוע לי - אין ספר-תורה לע"נ אבי'. בו-במקום אמרתי לו שאני לוקח על עצמי את העניין. הוא השיב: 'אתה מרגש אותי מאוד'.  שאלתי אותו איפה הוא רוצה להכניס את ספר-התורה והוא השיב: לבית-הכנסת הנקרא 'עולי הגרדום'.

"לפני שבועיים הלכתי עם חברי היקר פרופסור שלמה קאליש לבדוק את בית-הכנסת וממש התרשמנו לטובה מכמות האנשים. חבר'ה צעירים, הקירות בבית-הכנסת ספוגים בהיסטוריה של הלח"י והאצ"ל. בביהכנ"ס ישנה פינה מיוחדת לזכרם של עולי הגרדום. ביתכנסת זה שימש למחבוא נשק, ליד ארון הקודש יש עדיין 'סליק' מתחת לאדמה. חשבנו שאין מקום יותר ראוי להכניס את ספר התורה ממקום קדוש זה.

"פרופסור קאליש נתן לי רעיון מבריק: להכניס את יאיר שמיר, בנו של יצחק שמיר ז"ל ראש-הממשלה לשעבר, להיות שותף בספר-התורה. כידוע, יצחק שמיר, היה מראשי הלח"י".

התבטאות מפתיעה

ממשיך ר' עמי: "קבעתי פגישה עם השר שמיר. אבל לפני שאספר על תוכנה, אספר לכם על פגישה שקיימתי לפני 12 שנים עם אביו, יצחק ע"ה.

"בתחילת פגישתנו, מיד פתח ואמר: "נשיאים טועים, ראשי ממשלות טועים. מלכים טועים, שרים טועים. הרבי אף-פעם לא טעה! הייתי ממש המום. מר שמיר אמר לי: 'אמרתי לערבים ישירות - שטח במדינת ישראל אתם לא תקבלו!'.


בביקור רוה"מ שמיר בלוס אנג'לס. מימין: הרב בנימין ליסבון. באמצע: רו"מ דאז יצחק שמיר. משמאל: עמי פיקובסקי

"תוך-כדי השיחה על אנשי הלח"י (יצחק שמיר היה ממפקדי הלח"י), ניצלתי את ההזדמנות לשאול את השאלה שניקרה אצלי מאז ילדותי, ושאלתי אותו על הסיפור עם המזוודה המסתורית: 'מי עשה את זה?', שאלתי... שמיר, החזיק בידו פטיש עץ קטן, ביד אחת החזיק והיכה על כף ידו השנייה, ושאל כמתחמק: 'מה שלום הרב פלוני, ומה שלום החסיד ההוא?'..."

ובחזרה לפגישה עם השר יאיר שמיר. "סיפרתי לשר החקלאות לו איך אביו ע"ה אמר לי בפגישה שהיתה לנו: 'נשיאים טועים, ראשי ממשלות טועים, מלכים טועים, שרים טועים. הרבי אף פעם לא טועה!'.

"שיתפתי את השר במיזם ספר-התורה והצעתי שיהיה שותף. ולאחר שהביע את הסכמתו, אמרתי לו בהתרגשות: 'אני מרגיש שזאת סגירת מעגל. אביך, יצחק ע"ה, לקח את ההנהגה של הלח"י לאחר הירצחו של אברהם-יאיר שטרן הי"ד, וכעת אתם, שני הבנים, מנציחים את ההורים ביחד", מספר ר' עמי, "אני שמח שאני יכול לקיים את דברי הרבי, להכניס קדושה ושמחה כפי שהרבי הורה לי", הוא מסכם.

מהספורט ליהדות

פייקובסקי נולד בצפון תל אביב. בנערותו היה שחקן כדורגל מצטיין. בתשל"ד ירד לארה"ב והשתקע בלוס אנג'לס, שם התגורר כ-30 שנה, ושם התפתח בעסקי הביגוד. איך הפך לחסיד חב"ד נלהב?

מספר ר' עמי: "יום אחד, נכנס סיני לחנות והציע לי עיסקה: למשפחתו יש מפעל בסין לייצור מכנסיים. הוא הציע שאמכור בחנות שלי את הסחורה שלהם. ההצעה מצאה חן בעיני, טסנו לסין, והזמנו את הסחורה. שם הוא הציע לי להכנס למסעדה מקומית, והסכמתי. רק תנאי אחד התניתי: שלא יתן לי לאכול 'דבר אחר'.

"במסעדה הוא נתן לי לשתות משקה מקומי 'סאקי' חריף מאוד, וכל החדר החל להסתובב סביבי, והוא בדברי חלקות שם לי לאכול בשר פיגולים. כשהגעתי למלון הרגשתי מאוד לא טוב, ואמרתי לקב"ה שיסלח לי על מה שעשיתי, והקאתי.

"לאחר שלושה חדשים, מצאתי עצמי מקיש בדלת המשרד הראשי של חב"ד שם פועל השליח הרב קונין שיחי'. הקשתי בדלת, היא נפתחה, ובפתח הופיע מי שהכרתי אחר כך כרב בנימין ליסבון. אמרתי לו שאני רוצה ברכה מרב להינשא. הוא אמר לי: 'הכפתור של העולם, נמצא בברוקלין ניו יורק. סע לשם, רצוי גם שתכין מראש מכתב'.

"לקחתי טיסת לילה, ובבוקר כבר הייתי בניו יורק. מיד לאחר הטיסה כתבתי מכתב לרבי בו אני מבקש ברכה. הגעתי ל-770 ודפקתי על החדר ליד הדלת. פתח לי המזכיר הרב בנימין קליין, ואמרתי לו שאני רוצה לראות את הרבי. הוא ענה שזה בלתי אפשרי, אך אפשר שאשאיר מכתב והוא יכניס את זה לרבי. הוא גם הוסיף שכדאי שאשאיר את כתבתי ומספר טלפון, למקרה שהרבי יבקש לראות אותי.

"הגעתי לדירה של חבר, ושכבתי על הספה לנוח. לפתע הרגשתי עיוות בכל הגוף. החבר התחיל לצעוק שאני צריך טיפול רפואי. ואז צלצל הטלפון, ועל הקו היה המזכיר הרב קליין. 'הרבי ביקש למסור לך שתאכל רק אוכל כשר!', הוא אמר. מאותו רגע שהטלפון צלצל, חלפו הכאבים והרגשתי כאדם חדש. במכתב לא הזכרתי מילה וחצי מילה על אוכל כשר.

"כך התחיל השינוי אצלי", מספר ר' עמי. "כשמקבלים מסר משמים, זה משפיע עליך והופך אותך לאדם חדש".

מכתב מהרבי, ו...18 דולר

עוד מספר ר' עמי: "היתה לי חנות שהיתה פתוחה בשבת. בשבת היה מחזור כספים וקניות פי כמה וכמה משאר ימות השבוע. החנות לא הצליחה, ורציתי להיפטר ממנה בכל מחיר. רק דבר אחד הפריע: היה לי חוזה ל-20 שנה עם בעל החנות, והבטחה ממנו שאם אעז להיפטר מהחוזה, הוא ירדוף אותי עד סוף העולם... 'יש לי נסיון רע עם ישראלים כמוך...', הוא אמר.

"כתבתי לרבי: 'רבי, אני רוצה ברכה, החלטתי לסגור החנות בשבת'. הרבי שלח לי מכתב בצירוף 18 דולר. במכתב היה כתוב: א. מתחיל קודם שקיעת החמה וגדול הזכות. ב. להפיץ תורה מתוך שמחה. (עם קוו מתחת למילים מתוך שמחה) ג. לתת צדקה במקום העסק. 

"עוד באותו יום, נכנס אלי לחנות הרב אמיתי ימיני, וסיפר שהשליח הרב קונין נתן לו את הכתובת שלי לפני 3 חודשים, עם המלצה שמדובר ביהודי שאוהב לעזור, ורק כעת הוא הגיע משום מה אלי מה. הראיתי לו את המכתב, בצירוף ה-18 דולר, והוא קפץ מרוב תדהמה והתפעלות. מתגובתו הנלהבת קיבלתי עידוד, והחלטתי להתגבר על החשש וללכת לבעלים של החנות לבטל את החוזה. הגעתי למשרדו והוא לא היה שם. ואז ניגש אלי בן אדם וביקש ממני... לקנות את החנות שלי. 'מהכסף שקיבלתי קניתי בית שלם, ועוד מפעל', מספר ר' עמי פיקובסקי.

ביום ראשון לאחר מכן, עבר ר' עמי אצל הרבי בחלוקת דולרים ואמר: "קרה לי נס עם החנות". הרבי חייך חיוך גדול, ושם אצבעו על פיו הק' כאומר: לא לספר...

קו השמחה

"עם הרבי היה לי קו של שמחה", מספר ר' עמי. הרבי לעיתים בהתוועדות היה מסתכל לעברי, וכולם ידעו ש'הולך להיות פה משהו'... פעם אחת הרבי החל להניף ידיו במהירות, ואני התחלתי לקפוץ ולרקוד, מנסה להגיע למהירות של הרבי. למחרת ביום ראשון בחלוקת הדולרים, הרבי נתן לי דולר, דולר למשפחה, ודולר 'בעבור שעזרת לי בריקוד בהתוועדות'. הרבי אמר לי פעם ש'הניגונים בעת ההתוועדות ילוו אותך בכל העניינים, שתהיה לך שנה שמחה, ובפרט בעבודה'.

"ואכן עם הכח שהרבי נתן לנו, ממשיכים לפעול. בחנוכה ערכנו התוועדויות בבית הסוהר רמלה עם הרב היקר אהוב ליבי שמעון בקרמן שיחי'.

"השתתפתי עם הרב גלויברמן בהדלקת החנוכיה באצטדיון של אלפי צופים, הדלקתי את החנוכיה עם הרב ציטרון עם כל קבוצת הנערים 1000 ילדים, כל אחד קיבל דמי חנוכה וסופגנייה. כעת הורים מצלצלים ורוצים שאני יערוך לבנם בר מצווה. מצווה גוררת מצווה".


ר' עמי פיקובסקי (משמאל) בהדפסה ראשונה של ספר התניא ביישוב "שואבה" בזאת חנוכה

שבעה ספרי-תורה

ב"ה זכית להכניס שבעה ספרי תורה, כשאת סיפורו של הספר השביעי כבר שמענו. מה סיפורם של ששת הספרים האחרים?

"ספרי תורה ראשון ושני לאבי ואימי ז"ל, ספר שלישי הכנסתי לע"נ של מאמן הכדורגל בצעירותי דוד שוויצר ז"ל, שהייתי קשור אליו מאוד.

"יום אחד ישבתי עם מאמני לשעבר דוד שוויצר ז"ל, ושדרן הרדיו צחי נוגה. לפתע מביט בי דוד שוויצר ואומר: כשאני יגיע לשמים. יכעסו עלי שלא הלכתי בדרך תורה ומצוות? שאל. עניתי לו: 'תגיד להם שהכרת את עמי פיקובסקי'. למחרת, בשעה ארבע לפנות בוקר הוא נפטר בפתאומיות מהתקף לב. עם בנו משה שיחי' ערכנו הכנסת ספר תורה, וחבריו ומכריו מתחום הספורט עשו שם טורניר כדורגל גדול עם גדולי שחקני העבר וכו'.


"פרסומי ניסא" באיצטדיון לעיני אלפי צופים בחנוכה השנה

"סיפורו של הספר רביעי: הכנסנו ספר-תורה עם הגב' רחל טויטו תחי' שבעלה נרצח בידי מחבלים ביישוב איתמר. בעלה נכנס להציל את השכנים מהמחבלים, ונרצח. היה זה כשנסענו עם ר' מנחם קוטנר מצעירי חב"ד לסייע כספית למשפחות נפגעי טרור, וכך הגענו למשפחת טויטו באיתמר.

"אחרי תקופה כשהייתי ב-770, הרב יחזקאל נואמה מאיתמר סיפר שהגב' טויטו סיפרה לו שהיא חלמה שצריך ס"ת לע"נ בעלה, ושלא אחזור לאיתמר בלי להביא ספר תורה! הוא לא שיער בנפשו שאני מכיר את סיפורה של המשפחה, מביקורי אצלם, וכך יצא לדרך הכנסת ספר התורה הרביעי...

"סיפורו של הספר החמישי. כשגרתי בלוס אנג'לס (30 שנה) הכרתי את המשפיע ר' משה דרייזין. בבית הכנסת של הרב בנימין ליסבון, שם היה המשפיע, ושם הייתי ה'פרזידנט'. כשהרבי הריי"צ הגיע לביקור בשיקגו מינו את ר' משה להיות המזכיר של הרבי. הוא הטביע בי מה זה להיות חסיד. היתה רגילה בפיו האימרה: 'חסיד נמדד איך הולך איך אוכל ואיך מדבר'. הוא היה ניצול שואה, ואשתו נפטרה. לקחתי אותו הביתה כבן בית. לאחר פטירתו הבאנו אותו לבית שמש, שם נטמן לצד אשתו ז"ל וספר התורה החמישי הוא לעילוי נשמתו.

"סיפורו של הספר השישי. הספר הוכנס לע"נ השליח לרמת-גן הרב מרדכי (מוטי) גל ז"ל. ר' מוטי אמר לי כך: 'מהמבוגרים לא ייצא לך כלום. לך רק על הצעירים'. הוא השקיע בכוחותיו ב'בית מעשים טובים', וזה פועל גם היום. החלום שלו היה לקחת צעירים ובמקום ללכת ח"ו לסמים הם באים לשם. הוא השקיע במקום את כולו, זה היה החיים שלו.

"כשנגמרה השבעה לאחר הסתלקותו, הרב יוסף גינזבורג ישב עם המשפחה בנוכחותי ועוד כמה אנשים, ושאל אותם על מה הם רוצים לדבר. אחד הבנים אמר שאביו מאוד רצה בחייו לחזק את השלום בתוך המחנה. הרב גינזבורג הסתכל עלי ושאל: 'מה אתה אומר?', עניתי שלדעתי צריך לקחת לדוגמה את ישיבות חב"ד השונות ליום לימוד ועיון משותף. עד היום אני ממתין שהיוזמה הזאת תצא לפועל, למרות שיש הבנה שזה צורך השעה", אומר ר' עמי.

נושא האחדות בתוך המחנה, בוער בעצמותיו של ר' עמי. "כמו שהרבי אהב כל ילד והשקיע בכל אחד את כל כוחותיו, כך אנחנו צריכים לנהוג, אם אנחנו רוצים לראות את הרבי בעיננו בגאולה השלימה", מסכם ר' עמי פיקובסקי.