השיחה עם ר' יעקב (ינקל'ה) לוין, תושב וותיק של כפר חב"ד, היתה מלווה ברגש גדול. "רק הרגע דיברתי עם מישהו מ'השטח', הבנתי ממנו שחסר לחיילים עידוד ותמיכה." ר' יענקל'ה לוין, עוד נרגש מהמסע רווי הרגש שערך עם בנו וחתנו שיחי', ביום ראשון השבוע. "הלב שלי עדיין בוכה מרגש על מצב החיילים" הוא מספר.

"אני הבן שלי וחתני לקחנו יוזמה, לקחנו זוגות תפילין, כיבוד לחיילים ויצאנו לדרום. עברנו את היישוב "יד מרדכי", והמשכנו לכיוון עזה, והגענו למקום התכנסות של חיילים אי שם בסמוך לגבול. החיילים כבר השתתפו בקרבות, ויצאו למנוחה והתארגנות מחודשת, עדיין עם צבעי הסוואה על פניהם.

עודדנו את החיילים, רבים הניחו תפילין, והם הגיבו בשמחה ובהתרגשות.
שוחחתי עם החיילים על פרשת השבוע שעבר "מטות", שזו הפרשה שמדובר בה על "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים"! ושכל פרשה היא הוראה מיוחדת לאותו הזמן כמו שהרבי לימד אותנו, ושהחיילים הם שליחים של עם ישראל והקב"ה בעצמו, והם צריכים ללכת למלחמה בעיניים פקוחות, בלב שמח, ובאמונה גדולה בצדקת הדרך!החיילים חיבקו אותנו ובכו. הם הרגישו שאמרנו דברים מתוך הלב. "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים ללב".

שאלתי את החיילים, "מי זה הקצין?" הוא קצת נחבא אל הכלים. הצביעו לי עליו. תפסתי אותו ואמרתי לו: "או תפילין, או חיבוק"! כמובן שגם הניח תפילין וגם קיבל חיבוק...

החיילים, שהיו מלוכלכים בפיח מהקרבות, ועם צבעי הסוואה, אמרו לי: "אל תחבק אותנו, אתה עם חולצה לבנה, חבל..." כמובן שזה לא עזר להם...

נסענו למקום כינוס נוסף. סיפר לנו שם חייל בהתרגשות: "איזה נס היה פה. היו פה קבוצת חרדים, שבאו לעודד אותנו ולחלק אוכל ומצרכים לחיילים. הם עמדו בדיוק פה," הוא מצביע לעבר המקום, "ורגע קטן אחרי שזזו מכאן נפלה רקטה בדיוק באותו מקום, ופערה מכתש. פשוט נס גלוי!"

"המשכנו למקום נוסף אי-שם. בצד ימין: גדר גבול עזה. בצד שמאל שטח ישראל. ראינו מספר טנקים עם חיילים לפני כניסה לעזה. עודדנו אותם בחום חסידי אמיתי, חיבקנו אותם והרעפנו אליהם דברי חיזוק ועידוד."

"באחד במקומות בהם היינו, פגשנו פלוגה שהיתה בעזה. אחד החיילים שהניח תפילין, פרץ בבכי ולא יכל להירגע. חיבקתי אותו, ועודדתי. הוא סיפר שהחבר הטוב שלו נהרג בקרב בעזה."

מוסיף ר' יענקל'ה לוין: יש אלפי חיילים. חייבים לבוא ולעודד אותם! הם חייבים חיזוק ועידוד! יש אירגון נפלא של הרב מנדי אופן שיחי', שפועל כל השנה עם חיילים, וכעת ביתר שאת וביתר עוז. אבל זה לא מספיק! כל חסידי חב"ד צריכים להירתם בשעה זו, שעם ישראל זקוק לכך!" אומר  ר' יענקל'ה לוין בהתרגשות.

ועוד סיפור מרתק על פעילות נמשכת:

מספר ר' יענקל'ה לוין:

לקראת שבת שלפני ג' תמוז, לפני מספר שבועות, נסענו "המשפחה המורחבת" ליישוב בצפון. ביום שישי, בדרך ליישוב, עצרנו לנפוש באחת מפינות הטבע היפות שברא הקב"ה בעולמו. כשיצאנו משם הבחנו בשביל עפר שמוביל שלנו לגבעה רמה, והחלטנו "לזרום". הרכב שנסענו בו לא היה רכב מותאם לשטח, והרגשנו כל אבן וגבשושית בקרקע. מצד ימין ושמאל יש שילוט: "זהירות מוקשים"! המשכנו והגענו לבקעה, ובה בסיס קטנטן. החיילים שהיו שם, היו מופתעים לחלוטין. פתאום באמצע שום מקום, קרוב לגבול סוריה, צצה לה משפחה חבדי"ת שבאה רק לשמח לעודד אותם, שעות מעטות לפני שבת, דבר לא צפוי לחלוטין! רקדנו איתם, שימחנו אותם, הם היו המומים.

במהלך המפגש איתם, קרה לי חייל אחד הצידה וסיפר סיפור מפעים:
אחות של אותו חייל, התקרבה לחב"ד החלה להתחזק בקיום תומ"צ. למי שזוכר, לפני כחודש וחצי אירעה תקרית חמורה בגבול הסורי, ובו נורה טיל נ.ט. לעבר רכב של משרד הביטחון, ונהרג בנו של עובד משרד הביטחון. באותו יום, לפני האירוע, אחותו של החייל שלחה לחייל במייל שכתבה מכתב ב"אגרות קודש", ויצא לה מענה מדהים על החשיבות שחייל יניח תפילין בכל יום, למרות שהוא עסוק בפעילות מבצעית וכו', וברכה שיחזור הביתה בריא ושלם.

התזכורת שהגיעה באמצעות האחות היתה במקומה, כי הוא לא הניח תפילין באותו יום. לאחר האירוע החמור שנורה מסורי טיל נ.ט. ופגע ברכב, אותו חייל היה קשור בצורה מסויימת לירי טיל התגובה מדגם "תמוז" ששלח צה"ל, ולפי דיווחים מסוריה הוא פגע במדוייק ביורים והרג 10 מהם! החייל מספר בהתרגשות שאין לו ספק שהברכה של הרבי השפיעה. "מאז אנחנו שומרים על קשר", מספר הרב לוין.

חזרנו כשעה לפני שבת למלון ברמת הגולן. עשינו שם מניין חבד"י בשבת, כולנו עלינו לתורה כנהוג, חזרנו ברבים שיחה של הרבי, על פרשת השבוע, וגם סיפרתי לנוכחים על ה"מבצעים" שעשינו ביום שישי, והם התרגשו מאוד.

במוצאי שבת, המשפחה שלי החליטו לנסוע שוב לאותה עמדה. בהתחלה התנגדתי. מוצאי שבת בשעה יחסית מאוחרת, כל הדרך חול וגבעות ובחשיכה גמורה, זה היה נראה לי לא מעשה אחראי. אמרו לי: "אם אתה לא רוצה, נלך אנו לבד". הגענו לשם, והנה אנו רואים טנק בחשיכה.

אנחנו עם אורות גבוהים, מוזיקה משמחת במלוא העוצמה... חיש מהר עלינו על הטנק, רקדנו ושימחנו אותם. תאר לעצמך, צוות טנק ליד גבול סוריה, מוצאי שבת בלילה. חשך ועלטה. והנה מגיע רכב ויוצאים ממנו חסידי חב"ד, שמעולם לא הכירו אותם, רוקדים ומשמחים אותם.

זה משהו שאי אפשר לתאר אותו. תוך כדי כך, ירדו החבר'ה שביקרנו ביום שישי מהעמדה שלהם, התחבקו איתנו, והצטרפו בשמחה לריקודים. כשעושים השתדלות קטנה, דברים קורים אפילו בלי שנרגיש!

מסר חשוב לחסידי חב"ד

אני קורא קריאה נרגשת לחסידי חב"ד:

חסיד חב"ד צריך לעשות דברים ייחודיים, ולהרגיש במעשיו שהוא חסיד של הרבי. כשיצאנו לחזק את החיילים, הרגשנו אותם והם הרגישו אותנו. היום בעוונותינו, אנו לא שומעים ורואים את הרבי. אם אתה חסיד ואוהב את הרבי, צריך להיות יצירתי ולעשות את רצון הרבי. כל אחד צריך לעשות חשבון נפש, ולעשות חושבים כאילו הרבי מסתכל עליו וחושב עליו. כל חסיד שראה את הרבי בהתוועדות, בתפילה, בחלוקת דולר לצדקה. אפילו מי שראה תמונה או וידאו של הרבי. מה הרבי היה דורש ממנו היום?! לשבת בבית, ולדבר על ביצועי מערכת "כיפת ברזל"?! או קצת לתת מעצמך, וללכת לאיפה שבאמת זקוקים לך?!

חסיד חב"ד אמיתי ו"פנימי", לא מושג ע"י לחיצת "אנטר" על המחשב. להיות חסיד חב"ד צריך להשקיע, במאמץ וזיעה על המצח. חסיד מצריך התבוננות, התרכזות במטרה, בדיוק כמו חייל בצבא.

כל חסיד חב"ד יודע איך הרבי במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור, שלח את החסידים להניח תפילין עם חיילים בכל מקום שאפשר. בסיני, בתעלת סואץ, גם במקומות שאף אחד לא הגיע לשם צצו החסידים, במסירות נפש.

מסר נוקב בעידן "כיפת ברזל"
הרמב"ם אומר שחייבים לפשפש במעשים אם יש גזירות קשות. כל דבר בא ללמד אותנו איך להתנהג, ואלו דברים לשפר. "כיפת ברזל" באה לומר לנו, שאם הכיפה שלנו לא תהיה כמו שצריך (יראת שמיים) אזי נזדקק ל"כיפת ברזל"! אנחנו חייבים לשתוק בשעת התפילה, לפחות להתפלל מילה במילה מתוך הסידור, להגיד תהילים. האם ייתכן שיהודים נשים ילדים וטף יצטרכו לשכב על הריצפה?! אין לך בזיון גדול מזה לנוכח כל שונאי ישראל ואומות העולם!

אם היתה לנו את הכיפה האמיתית, היראת שמים, היינו שוכבים על הריצפה רק לפני מלכו של עולם, ביום כיפור! אנו צריכים להסתכל תמיד למעלה, לאבינו שבשמים, ולא צריכים להסתכל למעלה "איפה הרקטות"!

רק לפני שבועיים עמדנו איתנים ומחוייכים. מדינות שכנות נלחמו אלאה באלה, אמרנו לעצמינו "ה' יילחם לכם ואתם תחרישון"... פתאום בן רגע הכל התהפך. כבר למעלה מעשרה ימים משפילים אותנו. מאז מלחמת העולם השנייה לא היתה כזו השפלה, איום ממשי על חיינו, מצב של מלחמה ופחד.

אנ חייבים להיות איתנים, וחייבים להחזיר את ה"ברק בעיניים" של חסידי חב"ד בפרט.

לחשוב איך לנצח איך להעניק את השמחה להתחבר אחד לשני ולהסתכל לו בגובה העיניים. להביא את הרבי בפועל לכל אחד ואחד מאיתנו, בלי מסכות. ולהעניק לסביבה את הביטחון שהרבי העתיר עלינו כשעודד במצבים קשים בפסוק: "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה".

מושבים וקיבוצים ב"עוטף עזה" צריכים עידוד

 "לא מדובר רק על חיילים. בקיבוצים ובמושבים ב"עוטף עזה" יש קשישים הנמצאים לבדם, תחת מטח בלתי פוסק של פצמרי"ם ורקטות, בלי אזעקה ובלי התראה מראש. (בשל הזמן הקצר מהשיגור לנפילה) שאלו קשיש אחד "למה אינך יוצא מהיישוב למקום יותר שקט"? הוא ענה: "אני הקמתי את היישוב הזה, רק עם אקדח לרקה יוציאו אותי מכאן". הצעירים חלקם עזבו, ורק מעוטי יכולת או זקנים נשארו. והם צריכים עידוד. יש כאלו שחוששים לצאת רגע מהבית, או ללכת בתוך הבית בגלל הפחדות התקשורת. הם שמעו הפחדות שהנה יוצא עוד מעט מחבל בתוך הבית שלהם ממנהרה בתוך האדמה. 

לחסידי חב"ד אני קורא:

יש לנו הזדמנות אדירה! צריך להפעיל את העוצמה של חב"ד! צאו לשטח, צריכים אתכם!!!

חסיד של הרבי יודע מה זה חמימות, לקרב ולחזק. הכל חשוב. תפילין, ציצית, שבת טהרת המשפחה. הרבי רוצה עכשיו שנעורר יהודים, חיילים בקרב ותושבים ביישובים במסירות נפש!

זה הזמן. נשמח לפעול יחד, להביא אוכל, עידוד וחיזוק לחיילים ולתושבים. איזה קידוש השם זה יהיה!

מה שדרוש: קצת אמביציה ורצון טוב.

אני מוכן להצטרף למי שמעוניין נלך בשמחה לעשות את רצון הרבי.

יעקב לוין טלפון: 052-8613613