הרב יוחנן בוטמן

בשבוע שעבר עמדתי בתפילת ערבית ליד חמי החסיד הדגול הרב יצחק צבי אייזנבך ז"ל שנפטר אתמול, לאחר מחלה קשה שהתגלתה אצלו לפני יותר משנה. היה זה בתום ריקודים של חגיגת ספר תורה שנתרם על ידו לבית הכנסת חב"ד בשכונה בה גר - רמת שלמה בירושלים.

כל בני המשפחה השתתפו, מאילת שבדרום עד לצפת שבצפון: ילדיו, עשרות נכדיו וניניו לצד קהילה גדולה מקומית שאהבוהו עד למאוד.

ריקודי השמחה היו מהולים בתקווה ותפילה שיחלים ממחלתו. לפחות שיזכה להשתתף ולו בחתונה שאמורה להתקיים בעוד שבועיים לנכדתו, בתנו חני תחי', שכל כך התרגש בשמחתה.

שיא ההתרגשות היה בעת פתיחת ארון הקודש כשספר התורה החדש בתוכו, והרב הבלין רב הקהילה פצח בניגון ספוטני עם הקהל של השיר עם המילים "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי".

שירה בצוותא תוך רגש ודמעות - לצד תפילה חרישית מעומק הלב: "רבונו של עולם, אבינו שבשמים תן לו אריכות ימים ושנים טובות אם לא למענו, לפחות למען שיעורי תורה שמוסר וחיבורים תורניים שהפיץ לציבור הרחב כמו גם תמיכתו הרחבה בסתר לנצרכים".

ואז כאמור בתפילת ערבית ביקש לעמוד מכיסא הגלגלים למרות יסוריו הקשים, ל'תפילת העמידה' תפילת 'שמונה עשרה'. כשסיים את התפילה הצמדתי מיד בחזרה את הכיסא, עקב חולשתו הגדולה וביקשתיו - "שווער (חמי באידיש) נא תשבו.
הוא מסמן לי בראש - לא! למה? הוא עונה לי: ספירת העומר! (עלי לספור ספירת העומר כנהוג בעמידה!..)

הוא בקושי עומד. ועוד לאחר מאמץ של שעות בהשתתפותו לצד כתיבת האותיות האחרונות בספר תורה, בהתייחסות אישית לאורחים הרבים שנכנסו לביתו. ליווי התהלוכה ברחוב מהבית לבית הכנסת תוך דאגה לנשיאת הלפידים וחלוקת 'פעקאלך' ממתקים לילדים וכו'.

הוא אינו מבקש לשבת. הוא רק מבקש שהקב"ה ייתן לו כוח שיוכל לספור ולהשלים את ימי ספירת העומר ולקבל את התורה בחג השבועות...

את מסכת חייו הגדולה אי אפשר לתאר כאן בקצרה, על שנים שהעמיד אלפי תלמידים תוך דאגה לחייהם האישיים. מסירותו בימי חופשה ובחגים למשפחות התלמידים לצד היותו אבא נפלא שחיבר שיר מיוחד לכל בר מצוה וחתונה במשפחה או ייחסו האבהי יוצא הדופן לכל יום הולדת של כל נכד.

שווער (חמי) יקר!

בזמן האחרון נדמה היה שאינך במיטבך כפי שרצית ויחלת לעצמך. ייסורי נפש של מלחמה מתמדת. רצון איתן שנאבק קשות בכוח הגוף שהולך ומצטמק למגינת ליבך ואוהביך.

אך אלו היו ימים של דוגמא למופת של חייל שנלחם למלא אחר המטרה, עד טיפת הדם האחרונה!

כאן ביקשת בכל דרך להילחם כנגד הבשורה הקשה שהתבשרת בה ועמדת כצור איתן בהשתדלות בכל תוקף בכוחות על אנושיים להמשיך כמה שהתאפשר ללכת לבית הכנסת להתפלל דווקא עם הציבור. להקפיד על טבילה בבוקר במקווה טהרה ולהתמיד בקיום מצות בהידור.

שנה קשה מיוסרת גופנית מחד אך נחישות וכוח רצון בה התגברת אין ספור פעמים לעוד משימה כמו לעוד ספירת העומר מחיל אל חיל.

מפרשת השבוע "בהעלותך" בה 'עלית' למעלה לעולם האמת - למדנו שאהרן הכהן מצווה היה להדליק את המנורה 'עד שתהא שלהבת עולה מאליה'. כלומר לוודא שהמנורה אכן דולקת כבר מאליה. מתי אפשר לדעת שהנרות דולקות בביטחה? כשיש בכוחן להאיר ולהדליק נרות נוספים..

השארת לנו להבה גדולה - אורח החיים של נשמה גדולה כשלך.

נמשיך בדרכך כל אחד בשליחותו במשימתו במשפחה פנימה ונשתדל להאיר גם מסביב.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים ותעורר רחמים לביאת והתגלות משיח צדקינו בקרוב ממש.