מערכת COL | יום כ"ה אדר א ה׳תשע״ד 25.02.2014

כתבת ענק ב"מקור ראשון": השלוחות של חב“ד מדברות

במגזין "מוצש" מבית "מקור ראשון" התפרסמה כתבת ענק על כינוס השליחות העולמי  מאת אביטל אינדיג ● הגב' חיה גרינברג מבית חב"ד בפלאיה דל כרמן שבמקסיקו שיתפה באתגרים שבשליחות; הרב ליפא ברענן סיפר על הלוגיסטיקה שבאירגון הכנס; הגב' רחל נובק מבית חב"ד בסנט לואיס, מיזורי סיפרה על ההחלטה לצאת לשליחות; והגב' חני ליפשיץ מבית חב"ד קטמנדו סיפרה על הגעגועים לחברתה הטובה השליחה במומבי הגב' רבקה הולצברג הי"ד  לכתבה המלאה
כתבת ענק ב

אביטל אינדיג, ניו יורק

הקשר שלי עם חסידות ליובאוויטש מסתכם לרוב בביקורים בבתי חב"ד, בדרך כלל במקומות שכוחי אל שבהם הסיכוי למצוא דבר–מה כשר או מניין לתפילה שואף לאפס. אבל לעולם לא אשכח את שבת חול המועד סוכות ההיא בלונדון. בשבתות באירופה אנחנו לרוב מסתפקים בארוחת ערב מאולתרת בחדר המלון, אך מאחר שהפעם נזדקקנו לסוכה, התמקמנו מראש סמוך לבית כנסת מרכזי בעיר מתוך מחשבה להתארח אצל אחד מחברי הקהילה.

ביום שישי בבוקר שוחחנו עם הגבאי ששמח לסייע בכך ובערב שבת בסיום התפילה, שידך בינינו לבין המארח שלנו, או לפחות כך חשבנו, בחור צעיר שהתגלה דווקא כאמריקאי. כשהודינו לו על הכנסת האורחים ושאלנו אם הוא מתגורר רחוק מכאן, הביט עלינו הצעיר בפרצוף מופתע ואמר: "לא, מה פתאום אצלי, אני לוקח אתכם לבית חב"ד בסאות' קנזינגטון. מקווה שהבאת נעליים אחרות חוץ מהעקבים האלו, מדובר בחתיכת הליכה". מתברר שגם במקומות שבהם יש קהילה יהודית מפותחת, כל הדרכים מובילות לבית חב"ד. 

הדרך אכן התגלתה כממושכת אבל היא הייתה שווה כל צעד. הסוכה של הרב מנדי והרבנית שרה לוונטל הייתה אמנם קטנה ונבנתה (לא בלי בעיות בירוקרטיה עירונית) בחלל התחתון והצפוף שבזמנים אחרים שימש ככניסת משרתים לבית הדירות שלהם, אבל בני הזוג חיפו על כך בכריזמה ובאירוח חם. יותר מכול שבתה את לבי שרה, עם תינוק קטן על ברכיה וחיוך שלא ירד מהפנים. במהלך הארוחה היא עלתה וירדה אינספור פעמים, טיפסה בכל פעם חמש קומות, עד לעליית הגג הקטנה הידועה יותר בשם "חב"ד אוף סאות' קנזינגטון", וחזרה עמוסה בסט חדש של צלחות מבהיקות ותבשילים ביתיים. כשניסינו לעזור היא הושיבה אותנו בתקיפות וכששאלנו מדוע אינה משתמשת בכלים חד פעמיים, השיבה שאצלה בסוכה יסעדו כמו בני מלך. דמותה האנרגטית והמסורה נחרתה במוחי מאז אותו הערב ושבה אליי ברגע שהגעתי אל כנס השלוחות העולמי של חב"ד בניו יורק. פגשתי שם אולם מלא בנשים, כולן בדמותה של אותה שרה: רהוטות ומשכילות, בעלות אינטליגנציה רגשית ויכולת חברתית מפותחת, מלאות בהתלהבות אך יודעות גם להקשיב וכמובן תמיד נראות טיפ–טופ, מטופחות עד לקווצת השיער האחרונה שבפאת הקאסטם שלהן.

"עסק של עשיית מצוות"

כנס השלוחות החל את דרכו ב–1989, כשנה לאחר פטירת הרבנית חיה מושקא שניאורסון, אשתו של הרבי מליובאוויטש. לרגל היארצייט התארגנה קבוצה קטנה של שלוחות למפגש תמיכה ולימוד תורה לעילוי נשמתה. המפגש הספונטני הלך וגדל והפך לכנס מרשים וחסר תקדים בהיקפו, המתקיים מדי כ"ב בשבט למשך חמישה ימים (מרביעי ועד ראשון) בשכונת קראון הייטס שבברוקלין, המהווה את הבסיס העולמי של פעילות חב"ד ובה שוכן גם ביתו המפורסם של הרבי בכתובת Eastern Parkway 770. אני מגיעה אל הכנס בדיוק בשעה שבה השלוחות מתקבצות לתצלום המסורתי. מאחר שבחוץ שמונה מעלות מתחת לאפס, הנשים מצולמות בתוך אולם הכנסים הגדול ולאחר מכן הצלם ייאלץ "לשתול" אותן בפוטושופ בכניסה לבית הרבי. כל הנשים שאני משוחחת איתן מספרות עד כמה הכינוס משמעותי עבורן, גורם להן לחזור הביתה "גבוהות במטר לפחות" וחזקות יותר להתמודד עם המשימות שלפניהן.

כמתבקש בכנס נשי מוצע בו שירות בייביסיטר חינמי לתינוקות יונקים ומתקיימות סדנאות בעברית ובאנגלית בנושאים מגוונים כגון: כך תארגני ארוחה מהירה ל–40 אורחים לא צפויים שהגיעו פתאום לשבת; הא"ב של הקמת "היברו סקול"; שיפור היכולת הרטורית; כיצד לתמוך בחברת קהילה שמבקשת את עצתך או איך מתמודדים עם רגעים לא קלים בחייה של שלוחה. אני מביטה סביב ומבינה עד כמה הכנס הזה הוא סוג של טיפול פסיכולוגי שבו הנשים הללו, שנמצאות בתפקיד 24/7 במשך 365 ימים בשנה, יכולות סוף–סוף לפרוק מהעול שרובץ עליהן ולדבר בכנות עם כאלו שיבינו אותן בדיוק.

אחת מהן היא הרבנית חיה גרינברג, שעומדת בראש אחד מבתי החב"ד הפופולריים ביותר בקרב המטיילים הישראלים, פלאיה דל כרמן שבמקסיקו, עיירת חוף תיירותית וקסומה. "הקמנו את בית חב"ד פלאיה לפני שלוש וחצי שנים, הייתי בטוחה שאנחנו מגיעים לעיירה קטנה ושנארח מדי שבת חמישה אנשים, אבל מהר מאוד גדלנו. בעונת הטיולים יש לנו 150 אורחים בערב שבת".

ידוע שהמטיילים הישראלים חזקים בשיטת חבר מביא חבר.

"החבר'ה הישראלים בהחלט מגיעים, ובהמוניהם. זו בדרך כלל ארוחה קצרה כי אין להם הרבה סבלנות, אבל כיף בה מאוד ויש המון שירים וריקודים. החבר'ה הדתיים נשארים יותר זמן וגם חוזרים למחרת".

ומאיפה את לוקחת את הכוחות לארח את כולם שבת אחרי שבת?

"הסיפוק בלראות מטייל ישראלי שאין לו שום קשר ליהדות ולא מכיר בכלל את חב"ד עושה את הצעדים הראשונים שלו אצלנו, שווה הכול".

אני שואלת אותה מהם הקשיים שהיא חווה באורח החיים הלא שגרתי הזה וחיה, כנציגה נאמנה של צבא השלוחות, ממהרת לתקן אותי ולקרוא להם "אתגרים". היא מודה שחינוך הילדים הוא נקודה לא פשוטה: "ברוך השם, בעשור האחרון מרכז החינוך של חב"ד פתח בית ספר יהודי און–ליין עבור ילדי השלוחים שבו הם יושבים מול מחשב בכיתה וירטואלית עם מורה ותלמידים נוספים".

ומה לגבי חיי חברה?

"אל תשכחי שמדי שבת שתי הבנות שלי מוקפות באנשים ובחברה, אבל מאוד חשוב לי כמובן גם לייצר עבורן קשר עם ילדים בני גילן. יש כאן קהילה יהודית קטנה ומדי יום ראשון הן הולכות ל'היברו סקול' שהקמנו ובמשך השבוע אקפיד לקבוע פליי–דייט. מאחר שהכול פה קורה על חוף הים גם אנחנו שם, כמובן כשאני לבושה לגמרי, וזו גם הזדמנות טובה להתקרב לאמהות אחרות, להתחבר איתן, וכשהן באווירה רגועה לדבר איתן על ענייני יהדות".

תמיד בתפקיד.

"כן", היא מחייכת וממשיכה בהתלהבות, "אני בעסק של עשיית מצוות, וזה עסק נהדר". 

חברויות שממשיכות הלאה

מפעל השלוחים של חב"ד החל עוד בימיה של החסידות ברוסיה, אז שלח האדמו"ר השישי נציגים אל קהילות יהודיות בברית המועצות כדי לחזק אותן בימי השלטון הקומוניסטי. אך על המפץ הגדול אחראי יורשו, הרבי מנחם מנדל שניאורסון, כאשר בשנות ה–50 של המאה הקודמת עודד שליחים לנסוע אל כל רחבי העולם. בעקבות כך נולד הפתגם הידוע שאומר כי "בכל מקום שבו יש קוקה קולה, תמצאו גם את חב"ד". כיום למעלה מ–4,000 זוגות נמצאים בשליחות ב–81 מדינות, רובם המכריע בארצות הברית (1,606 משפחות) ולמרבה ההפתעה גם בישראל (847), שבה קיימים 312 בתי חב"ד שמופעלים על ידי צעירי אגודת חב"ד. "בארץ המובטחת אולי לא מדובר בצורך קיומי", מספרת שליחה ותיקה שמפעילה בית חב"ד במרכז הארץ כבר שנים ארוכות, "אבל השירות המגוון שאנחנו מציעים לכל שכבות האוכלוסייה הוא נצרך וחסר חלופה לא פחות. העזרה לנזקקים, הטמעת ערכי משפחה וגיבוש הקהילה - עבור רבים בית חב"ד הוא הכתובת לכל עניין יהודי".

ההקרבה האישית העצומה של השלוחים והעובדה שמלבד מענק תמיכה התחלתי הם נאלצים לקיים את בתי החב"ד שהם מפעילים בכוחות עצמם, גרמה לי תמיד לחשוב עליהם כעל פרשים בודדים. בכינוס הזה אני מגלה שיש להם גב חזק גם בבסיס האם. הארגון המרשים שכולל חשיבה על כל פרט, ההתגייסות המוחלטת של השכונה לארח את מאות השלוחות והתכנון הרב שאורך חודשים, מביא אותי לראות את התמונה הגדולה שעומדת מאחורי כל שליח.

הרב ליפא ברענן, מוותיקי ועד המארגנים של הכינוס, מספר לי על החשיבות הרבה שיש למפגש בעיניו: "בכינוס הראשון השתתפו כמה עשרות שלוחות, באחרון הגיעו למעלה מ–2,000 אבל זה לא משנה את המהות -  להיפגש ולחלוק מהידע והניסיון לבעיות שמשותפות לכולם. למרות המספרים העצומים את יכולה לראות את ההתגודדויות הקטנות בפינת החדרים, נוצרות פה חברויות שימשיכו מכאן והלאה במייל או בקבוצות ווטסאפ".

התפתחות הטכנולוגיה מסייעת לשלוחים עם ההתמודדות מבחינה מנטלית?

"מאוד. והרבי היה תמיד בחוד החנית של רתימת הטכנולוגיה לצורכי קדושה. כבר בשנות השבעים בחב"ד היו הראשונים לצלם דרשות ופארברענגען (התוועדויות) ולשדר אותן לרחבי העולם. יש רשת מיילים ופורומים מאוד פעילה וכמובן שיטת הלימוד המקוונת שלנו. כבר שמעתי מכמה מורים ומנהלים שהילדים שמגיעים מחינוך האון–ליין הם ברמה הכי גבוהה שיש".

התלמידים מצליחים להשתלב בהמשך הדרך מבחינה חברתית?

"זה אתגר לא קטן. אנחנו מקיימים במהלך השנה תוכניות ופרויקטים כדי להפגיש בין התלמידים שמשתייכים לאותה כיתה וירטואלית על מנת שיתחברו ביניהם. במקביל לכנס השלוחות מתקיים גם כנס של בנות השלוחות עם תוכנית נפרדת ומשתתפות בו מאות ילדות, ואז חני ומושקי, שעד עכשיו הכירו רק מהמחשב, יכולות להיפגש. לאורך השנה, כשהשלוחים מגיעים לניו יורק לביקור משפחתי או שמחה, הם תמיד דואגים להביא איתם כמה שיותר ילדים למרות שזה יקר, כי הם מודעים לחשיבות העניין. בתי הספר שלנו כאן פתוחים לקבל כל ילד, גם אם הוא מגיע לשבוע, כי כולנו כאן בשביל השלוחים, זו הרי השליחות של כולנו".

מי מממן את הכנס?

"כל שלוחה מממנת את הכרטיס שלה ולמען אלו שמגיעות ממקומות שבהם קשה להתקיים הקמנו מלגות, כדי שכל מי שרוצה בכך תוכל להגיע. פרט לדמי השתתפות סמליים של 36 דולר הכול מסובסד על חשבון המרכז לענייני חינוך של חב"ד". 

כל המלונות תפוסים

ביום שישי אני מבקשת להיפגש עם נציגה של "חב"ד און קמפוס", שפעילותם שונה מאוד משל אלו המוצבים במרכזים תיירותיים או בקהילות מבוססות. תפקיד השלוחים הוא לקרב את היהודים הרבים שלומדים בקולג'ים (מכללות) האמריקאיים אל היהדות ואל חבריהם לספסל הלימודים בני העם הנבחר, במטרה להילחם בתופעה שמטרידה את יהודי ארצות הברית יותר מכול: ההתבוללות. אני משוחחת עם רחל נובק מסנט לואיס, מיזורי, שמספרת לי כי 95% מהסטודנטים שמגיעים אליהם אינם דתיים.

מה גורם להם לפקוד את בית חב"ד מדי שבוע?

"הם גרים רחוק מהבית אז נחמד להם להגיע למקום משפחתי, זה גם סוג של מפגש חברתי. עבור הרבה מהם ארוחת שבת היא זיכרון ילדות רחוק מסבא וסבתא או ממחנה קיץ. יש כאלו שזהו המפגש המשמעותי הראשון שלהם עם יהדות".

את מרגישה שאתם מייצרים שינוי?

"בהחלט. אנחנו כבר 11 שנים בתפקיד ולאורך השנים ראינו את ההשפעה שהייתה לנו על הידע, תחושת הגאווה והחיבור של התלמידים ליהדות. עודדנו גם רבים מהם לבקר בישראל עם פרויקט תגלית".

מתי ידעת שאת רוצה להיות שלוחה?

"אני זוכרת את הרגע הראשון שהרעיון עלה במוחי. הייתי בכיתה י"א והביאו לתיכון שלנו שלוחות שידברו איתנו ויספרו על חייהן. זה היה המפגש הראשון שלי עם שלוחות והן נראו בעיני כמו 'רוק סטארס', נשים עם כוח ועוצמה, מסורות כל כך למטרה. הבנתי אז שזה הייעוד שלי".

איך בוחרים את המקום שאליו נוסעים?

"זה דומה לשוק עבודה שבו יש לך הצעות עבודה וראיונות. כשאני ובעלי חיפשנו לצאת לשליחות בדקנו באילו מקומות נזקקו לכך באותה התקופה, ולאלו שנראה לנו ביקשנו להתראיין".

קורה ששלוחים מתחרטים או מבקשים רילוקיישן למקום אחר?

"זה אפשרי אבל כמעט שלא קורה. בית חב"ד שמוקם הוא כמו הבייבי שלך, ומלכתחילה יש לאנשים שמפעילים אותו רמת מסירות מאוד גבוהה, והם לא ייתנו לקשיים לשבור אותם".

לקראת שבת נציגי חב"ד מנסים למצוא לנו מקום בקראון הייטס - ללא הצלחה. "הכול תפוס לגמרי בגלל הכנס", משתף אותי בייאוש נציג מערך הדוברות. אחת מהאמרות הידועות כאן היא על הנס של השכונה והיכולת שלה להתרחב בשעת הצורך. לא משנה כמה אורחים מגיעים, כמה צפוף, מעולם לא אמר אדם לחברו צר לי המקום. ובכן, גם לי מתרחש נס פרטי ובעזרת סיעתא דשמיא (וקצת סיוע משפחתי) נמצאה גם לי משפחה מארחת. בשבת אני משתתפת בארוחת צהריים של "תוכנית האורחות", ונחשפת בעצם לכנס נוסף שמתרחש במקביל לזה המרכזי ובמסגרתו כל שלוחה יכולה להביא ספונסר (תומכת) ממקום מגוריה כדי לחשוף אותה לפעילות הארגון ולחזק את הקשר שלה עם חב"ד. מולי רזניק, עיתונאית ומפיקה בעברה וכיום דמות פעילה בארגון, מסבירה על הרעיון שעומד בבסיס התוכנית: "כל מקורבת כזו שמגיעה רואה שהיא נמצאת בחברה טובה, שהיא לא ה'משוגעת' היחידה שמתלהבת כל כך מהשלוחה שלה. היא לומדת שהיא חלק ממשהו גדול ומרשים וחוזרת הביתה עם המון מוטיבציה ורצון לעזור אף יותר מבעבר. מדובר פה על נשים בעלות מעמד, כוח והשפעה בקהילה המקומית והעזרה שלהן לא תסולא בפז. הן הופכות להיות יד ימינה של השלוחה וזה משהו שאי אפשר לקנות בכסף".

אנחנו חלק מצבא

יום ראשון מגיע ואיתו נשף הסיום החגיגי, גולת הכותרת של הכנס כולו המתרחש באחד האולמות המפוארים בעיר, במלון הילטון שבמנהטן. אני מתלבשת יפה ויוצאת לדרך. אלפי נשים מכל רחבי העולם זורמות לכאן, לאירוע ההעצמה הנשית הגדול הזה, שבמסגרתו מצדיעים לפעילות השלוחות. בשולחן לצדי מתיישבת בלומה ויינברג, שלוחה חברותית מאוד (כמובן) שמספרת לי כי היא מוצבת כבר עשרות שנים בקנזס ומכניסה אותי במהרה לעניינים.

ביילה אולידורט, עיתונאית ועורכת האתר הראשי של חב"ד, מראיינת שתי שלוחות על חייהן. הן מספרות על ההקרבה שנדרשת גם מהורי השלוחים שנשארים לבד, רואים את הנכדים גדלים מרחוק ללא מישהו שיטפל בהם; על דברים שמעולם לא חשבו שייאלצו לעשות כמו עריכת לוויה ועל הקושי שבשליחת הילדים הבוגרים לישיבות הרחק מהקן המשפחתי כאשר חינוך ביתי כבר לא אפשרי. כאשר אולידורט שואלת בכנות האם מחויבות לכל החיים אינה נדמית לפעמים כמשימה קשה מדי, אומרת אחת מהן בהומור כי כל החב"דניקים מתפללים שיבוא כבר המשיח אבל השלוחים מתפללים הכי חזק, כי זה אומר שהם חוזרים הביתה.

אני שמחה להיתקל בחני ליפשיץ מבית חב"ד קטמנדו, דמות מיתולוגית עבור רבים (כולל כותבת שורות אלו) ושואלת אותה כיצד היא מסכמת את הכנס.

"היה נפלא, אני תמיד שואבת מכאן המון השראה. אני לא מתלוננת כי אני מאוד אוהבת את השליחות שלנו, אבל זה נותן הרבה כוח לדעת שאת חלק מצבא, כי לפעמים שוכחים. את קמה לבד בבוקר והולכת בלילה לישון לבד, וכשאני מגיעה הנה אני מבינה כמה שאני חיילת אחת בין רבות וזה תמיד נותן המון. אז נכון שלא תמיד ההתמודדות שלהן מקבילה לזו שלי, אבל תמיד מדהים ומרגש לראות איך כל אחת פה מגיעה עם כל כך הרבה כוונת טובות, כל אחת מנהיגה קהילה שלמה. יש כאן באולם כל כך הרבה כוח ועוצמה נשית, זה פשוט מדהים".

חני מספרת לי על הקשר המיוחד שנרקם בינה ובעלה הרב חזקי לבין הרב משה קוטלרסקי, הידוע בכינויו "האבא של השלוחים". קוטלרסקי נמצא כבר עשרות שנים בדרכים, מגיע לכל פינה נידחת בעולם ומחפש מקומות חדשים להקים בהם בתי חב"ד. "קטמנדו היא מקום לא קל, ובכל קושי הכי קטן אנחנו יודעים שאפשר להתקשר אליו גם באמצע הלילה, וכך כל השלוחים. הוא זוכר כל שליח, את שמות ילדיו ובני כמה הם. זה שקוראים לו האבא של כולנו זו לא קלישאה, אני באמת מרגישה כאילו אני הבת שלו". גם הטרגדיה שהתרחשה בבומביי ב–2008, שבמסגרתה נרצחו בני הזוג הולצברג, חיברה ביניהם לנצח: "שלושתנו היינו הראשונים שנכנסו לבית אחרי האירוע הנורא. יחד ישבנו על הרצפה ובכינו, זה קשר בינינו לנצח. רבקי ז"ל הייתה החברה הכי טובה שלי ובנשף לפני ארבע שנים עמדתי כאן באירוע ודיברתי עליה מול כל הקהל, לבת שלנו קראנו על שמה. כשאני מסתובבת פה בין כל השלוחות העיניים שלי כל הזמן מתרוצצות לחפש אותה, למרות שהראש יודע שהיא לא".

ואולי זו גם תזכורת נוספת להקרבה שהשלוחים נדרשים לה, בהיותם מייצגים מוסד יהודי מובהק בנכר, חשופים לא פעם לפעולות אנטישמיות ופשעי שנאה. 

בכל מדינה ומדינה

בסוף הערב אנו מתקרבים לרגע השיא - ה"רול קול", שבו ארבע נציגות מרחבי תבל קוראות בשמה של כל מדינה שבה קיימת נוכחות של חב"ד והקהל, בתגובה, מריע. השלוחות פוצחות בשירה ומניפות את דגליהן עת מגיע תורן וכל הסיטואציה מזכירה את שלב הניקוד באירוויזיון. בסיום ה"רול קול" כל הקהל - ואנחנו מדברים על 3,000 נשים, כן? - מצטרף למעגל ענק של רוקדות באקסטזה אדירה. לפתע אני מרגישה את ידה של בלומה אוחזת בידי והיא אומרת: "בואי, נגמר הערב. את יכולה להסיר לרגע את חזות העיתונאית, הצטרפי אלינו!" אני נענית תחילה בחוסר חשק אך עד מהרה נסחפת בהתלהבות הכללית של כל הנשים הנפלאות שמקיפות אותי. כל אחת מהן אימפריה של אישה אחת. אני מודה לבלומה שלא ויתרה ומשכה אותי איתה על אף הסתייגותי הראשונית והיא עונה לי בחיוך ניצחון: "חב"דניקית או לא?"

הכתבה התפרסמה במגזין "מוצש" מבית "מקור ראשון" 

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.