קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







'משפחה' על העילוי מפוניבז' והמשפיע מליובאוויטש ● מיוחד
(יום ראשון, ט''ז שבט תשע''ג)
"בפוניבז' הוא התבלט בלמדנותו, אך לצד זאת נמשכה נשמתו לתורת חב"ד והיה לחסידו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל ● עשרות שנים לאחר מכן נאות הגאון החסיד הרב חיים שלום דייטש, מגדולי המשפיעים בירושלים, לפתוח צוהר נדיר לשנות בחרותו בפוניבז', לימי אברכותו במחיצתם של זקני סלונים וקרלין וקרבתו למרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל ● שביבי זיכרונות אלו נאמרו בין אבחנות דקיקות ועמוקות בכבשונותיה של תורת החסידות - במפגש מרתק לרגל מאתיים שנה להסתלקותו של 'האדמו"ר הזקן' בעל התניא זי"ע עם אריה ארליך ואליעזר שולמן מעיתון "משפחה" העילוי מפוניבז'

בלעדי ב-COL: וידאו של שעה מהראיון-התוועדות עם הרב דייטש

לצפייה בוידאו מההתוועדות לחצו על כפתור ההפעלה:


כשחשכו כוכבי-נשִׁפּוֹ של העשרים וארבעה לחודש טבת תקע"ג, חסר העולם היהודי אחד מגדולי דורותיו.

באותו מוצאי שבת, החשיכו פלוגות עבים שחורים וקודרים את מבואות הכפר פייענא, אי שם בערבות אוקראינה. על הכפר הנטוש למחצה ירדה עלטה גדולה, ועימה ירדה חשכה איומה לעולם כולו: הגיעה שעת פרידה מהמאור שהאיר בשני אורותיו לארץ ולדרים עליה. שני אורות אלו הם שולחנו הערוך ותורתו הפנימית, שהייתה גנוזה וכמוסה מאין רואה, עד שבא בעל התניא ועשאה כאבוקה השולחת את אורה לכל באי עולם.

בבית הקטן והמוסק בפייענא עמדו חסידים ונכדים, ועיניהם צופות, מבעד למסך דמעות, בנשמתו הכללית של אור העולם העושה את דרכה ביעף להיכלות-רום. גופו הולך ונחלש. נשמת הצדיק מרצדת בין שמים לארץ. עוד מעט תתנתק שלהבת ובחד קטירא יתקטר מייסד חסידות חב"ד עם יוצר נשמתו.

לא מכבר נעצר מסע הבריחה המבוהל של בעל התניא מאימת פלוגות צבאו של המצביא הצרפתי נפוליון בונפרטה, שביקש לכבוש את רוסיה שבשליטת השושלת הצארית.

כשהגיעה השיירה החסידית אל מפתן הכפר פייענא, עצר האדמו"ר הזקן את מסע הבריחה. תושבי הכפר, שמרבית גבריו גויסו למאמץ המלחמתי של רוסיה מול מבקש נפשה הצרפתי, קיבלו את פניו ודאגו עבורו למזון ולהסקה. הרבי, מצידו, החל דואג לצרכיהם הרוחניים של יהודי הכפר, אולם אותת לא אחת כי זוהי תחנתו הסופית בנווה התלאות. עוד מעט יסיים את תפקידו כאן, ויותיר אחריו ליקוטי אמרים ותורה אור, שולחן ערוך ותנועה חסידית, שתמשיך להתנהל מכוחו ולאורו עד סוף כל הדורות.

בפייענא חלה האדמו"ר הזקן את מחלתו האחרונה. הסכרת שבה לקה הלכה והחריפה, עד שפגעה בתפקוד המרה. מזג האוויר המקפיא וחודר העצמות החריף עוד יותר את מצבו הרפואי. סופות שלגים השתוללו ללא רחם. הדרכים היו משובשות ושוממות, ורק שיירתו של הרבי חלפה ביעף על פני כפרים ועיירות, עד שנעצרה בשערי פייענא.

בשבת קודש פרשת שמות גברה המחלה. גופו של הרבי לא יכול להכיל עוד את נשמתו הכבירה. במוצאי השבת, לאחר שנטו צללי ערב וכוכבים עמדו במשמרתם, נצחו אראלים את המצוקים. נשבה ארון קודשו של מחולל תנועת חב"ד. בגלות, בנכר, הרחק ממקום מושבו הקבוע, הרחק ממוקד פעילותו, הרחק מהמקום שממנו הופץ אורו ליושבי תבל.

עתה היה על חסידיו להתעסק בענייני הקבורה. לפני הסתלקותו, אמר מספר פעמים: "האדיטש, האדיטש". בני ביתו הבינו, כי כוונתו להיטמן במקום זה - במרחק שלוש מאות קילומטרים מפייענא. נכדיו הובילו את גופו הטהור להאדיטש.

שם, על גדות הנהר פסאל, שמימיו הקפואים ניצבים כמו נד בימות הגשמים, נכרתה חלקת מחוקק ספון עד עצם היום הזה. בקול דממה דקה הורד ארון הקודש, ומני אז משמשת הדמות מקור לרבדים עמוקים של חסידות והיטהרות והתדבקות הנשמה היהודית בשורשה.

גם מאתיים שנה לאחר עלותו להיכלות-רום, עדיין מתפשטת תורתו ומתרחבת, והמוני צמאי דעת מרווים ממנה את צימאונם, כאותו אייל שיערוג על אפיקי מים ואינו רווה לעולם.

כבשונו של עולם

מאתיים שנה בדיוק לאחר מכן. שלהי טבת תשע"ג, רחוב בר אילן בירושלים. הגאון החסיד רבי חיים שלום דייטש, איש שרמ"ח אבריו ועשרת כוחות נפשו פועמים מכוח תורתו של בעל התניא, חוגר את אבנטו בדחילו. רצינות פושטת על פניו. לבביות ניבטת מעיניו. הוא כאן, לבקשתנו, על מנת לדלות אור יקרות מהיכל תורתו של האדמו"ר הזקן.

ברומו של בניין מגורים ישן ברחוב הירושלמי הסואן עוצר העולם מלכת. מערכת הבחירות מעוררת בוז. הוויות עולם מאבדות משמעות. אחת היא מטרת ההתכנסות: לחקור את דרכו של בעל ההילולא, ללבן את תורתו ולעמוד על טיב חידושו - אפס קצהו, אף אם לא כולו - ולהבין מה גורם לכך שגם עשרים עשורי שנים לאחר הסתלקותו יימשכו המונים בכל קצווי תבל ומכל חוגי היהדות אל תורתו, כהימשך הברזל אחר האבן השואבת.

רבי חיים שלום דייטש הוא מהיושבים ראשונה בממלכת המשפיעים הדולים ומשקים מתורת חב"ד להמוני צמאי דעת. בוגר ישיבת פוניבז', תלמידם המובהק והחביב של ראשיה, שהתקרב בבחרותו לתורת חב"ד ומאז לא מש מאוהלה - הוא צאצא ישיר לבעל התניא ואחד מגדולי מפיצי תורתו בדורנו.

המונים ינהרו אליו, יבקשו לכרות אוזן לאמריו. בני תשחורת כעטורי זקן שיבה, חסידים כבני ליטא, חרדים כסרוגי כיפה. והוא, לכולם ירעיף טללים בנועם שיחו. יהפוך כל עקוב למישור וכל רעיון חסידי עמוק לפשוט ולקליט.

לקיום שיחה עיתונאית סירב רבי חיים שלום דייטש בכל תוקף, ומפני עצם המחשבה על הענקת ראיון התחלחל. רק לזאת הסכים: לשבת במסיבת מרעים, כאשר על השולחן מיני תרגימה ומיני לגימה. מתוך קירוב לבבות תתבדר שמועתו, כדרכו מדי יומא דפגרא לעדת החסידים. הרשות תינתן בידנו להעלות את הדברים על הכתב למען ימשמשו בהם ידי הכל ותרבה הדעת. בקבוק 'סמירנוף' שונע מהכא להתם, מעט תופינים ורקיקים אורגנו, ומכאן ואילך ישבנו שש שעות במחיצתו וצללנו עמוק אל תוך הלילה ועמוק אל תוך מימי הדעת.

"ספר התניא", אומר הגרח"ש דייטש, "הוא יסוד היסודות של תורת החסידות מבית מדרשו של בעל התניא. בחב"ד קוראים לזה: תורה שבכתב של החסידות. "מה היסוד של ספר התניא?" מקשה רבי חיים שלום. הוא מותיב והוא מפרק לה: "האדמו"ר הזקן עצמו כתב בדף השער שמטרת הספר לבאר את הפסוק 'כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבך לעשותו', לבאר איך הוא קרוב מאוד, בדרך ארוכה וקצרה.

"אם לא היינו מכירים את הספר על בוריו, סבורים היינו שכוונת המחבר להעניק עצות
שיסייעו לנו להגיע ליעד נכסף כלשהו. אך אם נתבונן ונעמיק, נגלה שלא זהו ספר התניא ולא זו מהותו. בעל התניא מסייע למי שבא בשערי תורתו - להכיר את עצמו, לדעת את כוחותיו. אם אמרה תורה 'כי קרוב אליך' - עליך לדעת תחילה מי 'אליך'. מי אתה, אנה תלך. למְה אתה מסוגל ובאלו נתיבים תוכל לצעוד. זו הייתה מטרתו של האדמו"ר הזקן כאשר רשם בדם לבו את ספר התניא".

חסידים מאז ולתמיד

ידיו שלובות זו בזו. טיפות משקה 'סמירנוף' נמזגות מתוך בקבוק מעוצב, אל תוך כוסות עשויות פלסטיק. עיניו נעוצות בשולחן ומבע רציני משתקף מבעד לזגוגיות משקפיו. צורב צעיר, כַּנרָ בשעות הפנאי, בעל נפש פיוטית ועדינה, הובא הנה במיוחד - על מנת שינגן את עשרת הניגונים המיוחסים אל האדמו"ר הזקן. גולת הכותרת בניגונים אלה היא ניגון ארבע הבבות, שאותו אין משוררים כי אם בעיתות רצון.

הכנר מתבקש לפתוח בלחן המכונה 'ניגון ישן', מתוך עשרת ניגוניו של בעל התניא זי"ע. וכשהניגון הישן מתנגן, נמשכים הלבבות אחר צליליו ובאותה שעה אין בעולם חולין, מאוויי-חומר ובחירות שמתקרבות, כי אם עולם-ידידות מופלא שכולו נסיקה אלי פסגות.

משתמו צליליו של הניגון הישן, מכוון הגרח"ש דייטש את הבחור המושך בקשת הכינור לפצוח בניגון 'קול דודי דופק, פתחי לי אחותי רעייתי' - אף הוא מעשרת הניגונים המקודשים. וכאשר מרעים הכינור בצליליו, רועדים לקצבו מיתרי הנפש. הניגונים הללו יסביר הגרח"ש אינם יצירות מוסיקליות גרידא; הם מכוונים כנגד עולמות עליונים ומעוררים לתשובה. לאחר מכן יבאר הגרח"ש את פשרם של ארבעת הכינויים שבהם
פונה מלכו של עולם לכנסת ישראל, כפי שהם נדלים מתוך כתביו של האדמו"ר הזקן.

האווירה מתלהטת. שכבות של יומיום עתיר חומרנות מתקלפות ככל שהנגינה מתעצמת. הניגון, מסביר הגרח"ש דייטש, הוא קולמוס הלב. ניגון הוא התבוננות. אין מדובר בעזרים חיצוניים - כי אם בגירוי המחשבה והמוח לחשוב חשבונו של עולם.

"אם נרצה להתקרב לאִשו של האדמו"ר הזקן, יהיה עלינו להתחקות אחר דמותו הענקית כפי שהיא משתקפת מתוך ספריו", אומר רבי חיים שלום. "ומתוך ספריו, הדבר הכי קרוב אלינו הוא מסר אלמותי שהותיר לעם ישראל. המסר הזה דורש מהאדם, מכל אדם, לשנות את נטיות לבו הבהמיות ולמושכן לאהבת השם.

"הציר המרכזי שעליו סובב ספר התניא - הוא יסוד שתי הנפשות שמהן מורכב האדם: נפש אלוקית ונפש בהמית. האדמו"ר הזקן אומר, שכל יהודי מורכב משני אנשים".

גם ללא זאת, הרהבנו לשאול, ידוע שבכל אדם מפעמים יצר טוב וייצר רע. מהו אם כן
החידוש? "החידוש הוא, שלרשותן של כל אחת משתי הנפשות עומדים עשרה כוחות: לנפש האלוקית יש גם חכמה, גם בינה, גם דעת, המביאים אותה לאהבת השם ויראתו. לעומתה ניצבת הנפש הבהמית עם אותם עשרה כוחות, המביאים אותה לידי תאוות גשמיות: אהבה לענייני העולם הזה ופחד מפני דברים מפחידים בעולם הזה. בכל גוף נמצאות שתי הנפשות הללו, שהם כשני אנשים לכל דבר".

שבע ייפול צדיק

"לפני שנים למד אצלנו בכולל, (במשך עשרות שנים עומד הגרח"ש דייטש בראש כולל 'צמח צדק' בירושלים העתיקה - א"א) נכדו הבכור של כ"ק האדמו"ר בעל 'ברכת אברהם' מסלונים זי"ע.

אברך זה היה אש להבה, מלא התלהבות. כשלמדנו מתוך ספר התניא שכל יהודי מורכב משתי נפשות, מפיצול אישיות - הרים הלה גבה בהיות הדבר חידוש עבורו. אמר האברך: אלך ואשאל את סבי, האדמו"ר מסלונים. למחרת חזר לכולל ואמר: סבא אמר לי שאכן, כך היה מקובל אצל החסידים מקדמת דנא - בכל יהודי מסתתרות שתי נפשות.

"לפעמים קורה, שיהודי מצליח להזדכך ולעמוד במקום גבוה בעבודת קונו; הוא מתפלל בדבקות, חש בקרבת אלוקים - ולפתע נופל ממדרגתו ונכשל בחטא. אוי ווי, רחמנא ליצלן. אדם כזה עלול לומרלעצמו, ברוב ייאוש: כיצד ייתכן שנפלתי כל-כך? אין זאת אלא שעשיתי שקר בנפשי. אין בי מדרגות ואין בי כוחות. שהרי אילו הייתי בעל מדרגה, לא הייתי נופל לעמקי שאול.

"ואז בא האדמו"ר הזקן ומגלה לו: מעולם לא עשית שקר בנפשך. כאשר עמדת במדרגה גבוהה, הנפש האלוקית דיברה מתוך נשמתך, בעוד הנפש הבהמית הייתה רדומה. כעת, כשסיימת להתפלל, התעוררה לה הנפש הבהמית והרי היא אומרת: עכשיו תן לי להתבטא. על האדם להגביר את נפשו האלוקית על נפשו הבהמית.

במשנתו של הגרח"ש דייטש, התסבוך בין 'שתי הנפשות' המקננות באדם, הוא השורש לכל הנפילות: "כשאדם נופל בעיני עצמו, בא יצרו הרע וגורם לו לחשוב: מי אני ומה אני. הוא נופל לתחושת שפלות איומה, לדימוי עצמי נמוך. מכאן יכול היצר הרע לבנות בניינים שלמים.

"הרה"ק רבי מרדכי מלכוויטש זי"ע, מייסד חסידות סלונים, אמר שמי שנכשל בעברה בלילה ובבוקר אינו מסוגל להתפלל כתוצאה מכך - מעולם לא דרך על מפתנה של החסידות. ומדוע? כי אדם שאינו חדור בהכרה שיש בו שתי נפשות הנלחמות על ה'עיר הקטנה' שלו, הרי הוא מרגיש שגם אם יתקדם מעט - לעולם לא יצליח להגיע לעבר היעד שאותו איווה למושב לו. החסידות באה ואומרת: איש אינו דורש ממך שתעבוד בשביל עצמך; עליך לעבוד בשביל הקב"ה. לכן, אל תתמקד בשאיפות
ובמדרגות, אלא עשה את המוטל עליך.

היוֹ היה פעם חסיד שהתלונן בפני רבו על דרגתו הנמוכה. אמר לו הרבי: כאשר תרכב על חמור והחמור יפיל אותך ארצה ותחטוף כמה מכות הגונות - מה תעשה? תמשיך לשכב על הארץ וליילל או שתקום מיד? אמר החסיד: ברור שאקום מיד וארוץ לתפוס את החמור, גם אם עצמותיי דואבות. אמר לו הרבי: כן הוא הדבר כאן. אם תתמקד בכאבך ותיילל בעודך שרוע על הארץ, תאבד הכל. נפלת? כעת קום מיד, התגבר והמשך בדרכך.

"מדוע איננו רואים שאנשים עושים את החשבון הזה? כי דרך האדם לחשוב: אם נפלתי - כנראה שאני החמור. אז אחרי מי ארדוף? לכן אמרו צדיקים, שאדם שעבר עבירה ואינו מסוגל לחזור ולעבוד את קונו, לא דרך מעולם על מפתנה של תורת החסידות. כי אדם כזה חושב בעיקר על עצמו, על ישותו, על כבודו העצמי שאבד.
"התבוננות בפרקים הראשונים של ספר התניא מעניקה את ההכרה הנכונה: שתי נפשות באדם, שתיהן מתגוששות ביניהן על לבו ועל השליטה בו. פעמים שזו מנצחת ופעמים שזו מנצחת. צריך להילחם שהנפש האלוקית תגבר תמיד, אך לעולם אין ליפול לדכדוך", מסכם רבי חיים שלום דייטש.

ניגון חרישי עמוק, רב משמעות, חותך את חלל האוויר. תחילה בשקט, בחשש, בזמזום שליו. אחר כך הולך הניגון ומתגבר, הולך ושוטף בדמעותיו את מבוכי הנשמה. ובאותה שעה כמו אין בעולם אלא ארבע אמותיו של רבי חיים שלום והשגותיו ב'אלוקות'.

הוא בן למשפחת אנשי מעשה נודעת בירושלים של מעלה. אביו, הרה"צ רבי יוסף אליהו דייטש זצ"ל, מאצילי בני ישראל, היה ראש ישיבת אנשי מעמד בירושלים, ומגדולי אנשי החסד בעיר הקודש. את צימאונו הרוחני הרווה בשולחנותיהם של האדמו"רים לבית לעלוב ובביתו של הרה"ק רבי ישראל אבוחצירא, הבאבא סאלי זי"ע, שרבי יוסף אליהו היה ממקורביו ואנשי סודו.

אמרו אנשי ירושלים, שעשרה קבין של חסד ירדו לעיר ואת כולם נטל רבי יוסף אליהו. בניו ממשיכים כיום בדרכו - מי בעמידה לימינם של שבורי לב וגלמודים, מי בהעמדת מפעלי תמחוי וסעד, מי בהחזקת ציונו של שמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה - ומי בחסד רוחני, בדמות לילות שיש להם התחלה ואין להם סוף, של ישיבה במחיצת צמאי דעת, והרעפת טללי חסידות ממעייני הדעת. זהו רבי חיים שלום, הבכור שבבנים, שמשחר טל בחרותו נמשך אחר תורת חב"ד ומני אז לא מש מאוהלה. 

הרגש ב'ברוך שאמר'

רטט מיתרים עולה מנשמת הכינור, ומאליו נוצר ניגון נוגה, פולח כליות ולב, מעשרת ניגוניו המקודשים של האדמו"ר הזקן. הרגש שלא יובן די צרכו באֶמֶַר מעמיק, ימצא מסילות לכל לב ערל באמצעות זֶמֶר מרטיט. "הניגונים הללו", יאמר רבי חיים שלום, "מלאים התבוננות. טמון בהם עומק, טמון בהם רוחב, טמון בהם גילוי אלוקות". וכשהוא אומר זאת, אוושה לא נשמעת מלבד רעד מיתרי הנשמה.

"אז זוהי חב"ד", מפטיר רבי חיים שלום. "ניגון עוזר לחשוב. תפילה בחב"ד, פירושה התחברות, מלשון נפתולי אלוקים. התחברות באה על ידי מחשבה, התבוננות, העמקה. לעיתים תבוא המחשבה באמצעות ניגון, המעורר למחשבה. אבל אם ישורר אדם את הניגון מבלי שיהיו לו כלי חשיבה - לא תהיה לו שייכות לתורת האדמו"ר הזקן. התעוררות מוצאת לא אחת ביטוי עמוק באמצעות ניגון. יש מי שמגיעים להתעוררות ללא מחשבה. איננו רשאים לזלזל בזה חלילה - אך לא זו הנוסחה של האדמו"ר הזקן". 

בעל התניא המשיך את תורת הבעל שם טוב, או שיסד דרך חדשה?

"חלילה לומר שתורתו היא דרך חדשה", משיב הגרח"ש דייטש על אתר. "הבעל שם טוב גילה שכל יהודי יכול להיות עובד השם. האדמו"ר הזקן הראה כיצד הדבר יכול לקרות. הבעל שם טוב השיג לכל יהודי את הסולם שדרכו יעלה למעלות רמות בעבודת השם, ואילו האדמו"ר הזקן לימד כיצד לטפס בשליבותיו של הסולם.

"שאלו פעם את כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע מדוע ספרי תלמידי הבעל שם טוב נכתבו בקיצור ואילו תורת האדמו"ר הזקן ארוכה ונרחבת. הרבי השיב שההבדל ביניהם הוא כמו ההבדל בין משנה לגמרא. המשנה היא הבסיס; הגמרא מרחיבה ומבארת: לעיתים - 'מנא הני מילי', ולעיתים 'חסורי מחסרא והכי קתני'... תורתו של בעל התניא לוקחת רעיונות קצרים ומפענחת אותם בהרחבה. יש מי שמעדיפים לשמוע אמרה חריפה וקצרה; אבל על מנת להפנים עניין לאשורו, אי אפשר להסתפק במשניות בלבד - יש לפנות לדברי הגמרא. אנשים בעלי חוש חיפוש מחודד, יוכלו למצוא מאמרים שלמים של האדמו"ר הזקן, המבוססים על אמרה קצרה של הבעל שם טוב.

"עמדתי פעם בתפילת שחרית בהאדיטש, סמוך לציונו של בעל התניא. כאשר הגעתי ל'ברוך שאמר', חשבתי לעצמי: נו, מה לכוון - את הביאור של הבעל שם טוב או את הביאור של בעל התניא. לבסוף גיליתי ששניהם לדבר אחד כיוונו: מה שבעל התניא אמר באריכות, הבעל שם טוב אמר בקצרה".

ומה הם אומרים?

"אחד החידושים היסודיים של הבעש"ט הוא שהקב"ה מחיה את הבריאה בכל רגע ורגע. כמו שנאמר בתהילים: 'לעולם ד' דברך ניצב בשמים' - וכפי שמביא בעל התניא בשמו ב'שער הייחוד והאמונה' - "דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים, לעולם ניצב ברקיע להחיות את העולם". באחד ממאמריו העמוקים מבאר בעל התניא שהעולם כולו נברא באמירה אחת - הן העולם הבא והן העולם הזה; כל העולם כולו הוא ערך לדיבור אחד של הקב"ה כביכול. לבסוף התברר לי שהווארט הזה נמצא בקצרה ב'כתר שם טוב'.

"אז חלק מספר התניא מבאר ללומד מיהו: מה הם כוחותיו, ממה הוא מורכב, היכן חולשותיו והיכן נקודות החוזקה שלו. לאחר מכן הוא מסביר ללומד כיצד להוציא את כוחותיו אל הפועל.

"במקום אחר הוא מבאר זאת על פי מילותיו של שלמה המלך בשיר השירים: 'פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי': אלו ביטויים על היחס של כלל ישראל ואביהם שבשמים. בעל התניא מסביר כל אחד מהתארים הללו: 'אחותי' - זהו רגש של אהבה טבעית בין אחים. אין בה שינויים ואין חלים בה עליות וירידות. כדרך אחים, שיכולים לריב, אבל הקשר תמיד יישאר סטטי. בגלל שאנחנו רבים אנו לא מפסיקים להיות אחים. זהו קשר עצמותי, וזהו סוג אחד של קשר בין יהודי להקב"ה. ויש קשר של רעייתי - קשר של עליות וירידות. אבל בשעת עלייה - העלייה גדולה, אינסופית. אבל תחילה צריך האדם להגיע ל'פתחי לי'. לפתוח. הנשמה זועקת: פתחי לי. אם תפתח, תוכל להגיע לכל השלמויות שבעולם.

"באחת השנים הייתי בסעודת פורים אצל המשפיע רבי שלמה חיים קסלמן זצ"ל. שוררנו את ניגונו של בעל התניא על הפסוק 'פתחי לי אחותי רעייתי', והוא פירש שהקב"ה אומר ליהודי: הקשר בינינו נעלה ומרומם - רעייתי, יונתי, תמתי. דרגה למעלה מדרגה. אך תחילה צריכה להיות פתיחה בסיסית. לאחר שפירש זאת, פרץ בבכי. את המחזה הזה לא אוכל לשכוח, גם כעבור כחמישים שנה. מאז נחקק בליבי, שגם אם יש לאדם מעלות הרבה, בתחילה עליו לפתוח פתיחה בסיסית. זוהי דרישה שמכרזת: אל תדרוש מעצמך מדרגות. עליך להתחיל את עבודתך מהמקום הבסיסי והפשוט, ומשם תטפס הלאה.

"הביאו אליי פעם אדם שהתמודד עם בעיות בשלום ביתו. סייעתי לו בהשגת פסיכולוגים, אבל דבר לא זז אצלו - עד שבא פסיכולוג אצלו וחולל בו שינוי מן הקצה אל הקצה. שאלתי את הפסיכולוג כיצד עשה זאת, והלה הסביר לי שהוא נתן למטופל הנחיות מעשיות: אל תצא בבוקר לפני שתאמר בוקר טוב, אל תיכנס הביתה בערב מבלי לומר ערב טוב. הוראות הפעלה. בכל שבוע אמורים היו בני הזוג לבוא אליו ולקבל הנחיות נוספות, וכך יצאו מן המצר אל המרחב.

"לאחר מכן הוסבר לי, שישנן שתי גישות פסיכולוגיות; האחת מתיימרת לשנות את שורשי הבעיה - השנייה נוגעת בעיקר בפתרונות, בבחינת מה שלא הולך דרך הראש - הולך דרך הרגליים. זוהי אחת מן הדרכים שמצינו בתניא. לצד הכרת הנפש וכוחותיה - גילה עבורנו האדמו"ר הזקן הנחיות ברורות לעשייה מעשית. לא תמיד יכול האדם להתחיל מן המוחין ומשם להגיע למחשבה, לדיבור ולמעשה; לעיתים צריך להתחיל עם המעשה, ומשם לתקן את כוחות הנפש. התניא מלמד אותך, שבראשית עליך להאזין לעצמך ולהיות מודע לכוחותיך". 

פוניבז'. סלונים. חב"ד.

בילדותו, נשלח רבי חיים שלום ללמוד בישיבת עץ חיים, והוכר כעילוי שבחבורה. בגיל 14 נסע לבני ברק, והחל חובש את ספסליה של ישיבת פוניבז'. "אז זה היה מצוי. לא היו ישיבות רבות", סיפר רבי חיים שלום עצמו לקראת סוף השיחה, כטוב לבו, ואפשר הצצה קלה לחייו ספוגי החסידות.

המשגיח הגה"צ רבי דן סגל היה ידידו בישיבת פוניבז'. ידידות זו בין תלמידי חכמים נשמרת עד היום הזה. לפני מספר שנים, בקידושא רבה שבה השתתפו השניים וניהלו שיחת חולין של תלמידי חכמים, פנה המשגיח אל המשפיע בחביבות בדברים האלה: "ברצוני להזכיר לכם, שכשלמדנו יחד בישיבת פונוביז' והתחלת להתקרב לדרך חב"ד ניסיתי להניא אותך, באמתלאות של היסחפות לדרך החסידות. הבעתי את דאגתי שאולי השקידה על ספרי החסידות עלולה חלילה לגרום לך לרפיון ולחולשה בלימודי הגמרא והפוסקים. כהיום הזה, אני נוכח שזכית להיות למדן עצום וחסיד אמיתי". הגרח"ש דייטש ביטל את דבריו במחי יד.

בשנות לימודו בפוניבז' התחבב הנער הירושלמי השנון על ראשי הישיבה והיה לבן ביתם. ותיקי פוניבז' זוכרים כיצד היה מרן הגרא"מ שך מנשקו על מצחו, כאשר היה מרצה בפניו סברה חריפה וישרה בעומקיה של סוגיה תלמודית סבוכה. שנים לאחר מכן, בהיותו בחב"ד, נהג הגרא"מ שך להתעניין בשלומו. בבואו בברית הנישואין, שיגר לו את כל ספרי 'אבי עזרי', בצירוף דברי הקדשה נדירים בלבביותם.

חדי העין שבלומדי פוניבז', זיהו כבר אז את הימשכותו של העילוי הצעיר לתורת חב"ד. מדי יום היה 'גונב' שיעור בספר התניא יחד עם רבי משה ורנר, מי שהיה גיסו לימים. "הלכתי להתוועדויות, למדתי תניא", יספר על עצמו. עד שהחליט לעקור מגבעת הישיבה להיכלות חב"ד. הוא דור שביעי לבעל התניא.

בחב"ד דבקה נפשו בנפש המשפיע רבי שלמה חיים קסלמן זצ"ל. את נפשו החסידית אף הרווה ממעיינותיהם של רבי שאול ברוק, רבי מנדל פוטרפאס ורבי משה וובר זי"ע, ידיד-נפשו של אביו, כאשר לעיתים קרובות הוא נוסע אל רבו, כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע ושם, בקודש פנימה, זוכה ליחס מיוחד, לאמירות יוצאות דופן, ולהדרכה פרטנית שטפחים ממנה מתגלים במהלך התוועדויותיו הפומביות, זעיר שם, זעיר שם.

רבי אשר ורנר, מראשי חסידי סלונים בטבריה, שם את עיניו בעילוי מפוניבז' ומחב"ד שהגיע לפרקו ובחר בו כחתן לבתו. השילוב של הלמדנות הפונוביז'אית, הלהט החב"די והמרירות הסלונימאית מוסיפים בו גוונים של עולם חסידי מופלא ונדיר. בטבריה הרבה לשבת במחיצת זקני חסידי סלונים וקרלין. גיסו הוא הגאון רבי אברהם דב אויערבאך, רבה של טבריה.

בצעירותו למד בכולל להוראה בנשיאות הגרא"י אונטרמן זצ"ל, שהסמיכו לרבנות. חביבות יתרה נודעה לו בשכונת שערי חסד, כאשר היה סר למעונו של מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל על מנת ללבן הלכות. דרך הכרעתו בסוגיות הלכתיות לקוחה מהקו ההלכתי של הגרש"ז אויערבאך, שהיה מרבותיו בהלכה. בכולל 'צמח צדק' שבראשותו, ירצה שיעורים עמוקים בהלכה, בארבעת חלקי השולחן הערוך, בפני עדרים של אברכים. 

מספרים, כי פעם יצא מרן הגרש"ז אויערבאך משמחת נישואין, כשהוא מלווה ברבי חיים שלום דייטש. בחוץ עמד יהודי שהתפרנס ממלאכת הצילום. פוסק הדור שם את ידו על כתפו של הגרח"ש, חייך מלוא פיו וביקש מהצלם שיצלם. "זו פרנסתו של יהודי", נימק הגרש"ז בפני תלמידו וידידו.

בעודו אברך צעיר, ציווה כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע למנותו לראש כולל 'צמח צדק', שנוסד בהוראת הרבי על ידי הגאון רבי שלמה יוסף זוין זצ"ל. במרוצת השנים, הוציא הכולל מבין שורותיו עשרות רבנים. לאחר פטירת אביו בשנת תשמ"ד, מונה לראש ישיבת 'אנשי מעמד - ללימוד הנגלה והנסתר'.

שיעוריו התורניים נמסרים בסגנון הישיבתי שאותו ינק כאשר חבש את ספסלי פוניבז'. חקירות מבית מדרשו של הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל תופסות מקום נרחב בשיעוריו. בימים אלה כותב הגרח"ש חיבור הלכתי מעמיק בהלכות אמירה לנכרי.

בשבתות נמשכת תפילתו שעות רבות. היא נאמרת בהתבוננות, בנעימה ייחודית, בהשתפכות כובשת, כמנהג החסידים הראשונים. בהתוועדויותיו ירבה לעורר על קיום מצוות בשמחה, בהתלהבות ומתוך הבנה והעמקה. הוא מרבה להתריע על כך שקיום התורה הפך בקרב רבים לעניין חברתי וחיצוני. הפתרון לזה, לדידו, טמון בהעמקה בתורת החסידות. עם שומעי לקחו נמנים אדמו"רים וראשי קהילות, הקובעים עמו לימוד שקט בחברותא.

בשנות אברכותו הראשונות כיהן כמגיד שיעור בישיבת קרלין. באותן שנים היה משוחח רבות עם ותיקי חסידי קרלין ושואב מפיהם אמרות והנהגות, המצוטטות על ידו לא אחת בהתוועדויותיו כיום. הוא נהג לשוחח רבות עם סב רעייתו, הגאון רבי אהרן לוריא, בעל 'עבודת פנים', ראש עדת סלונים בטבריה.

בשנים האחרונות עומד רבי חיים שלום בראש חבורת 'מעייני ישראל', המאגדת מאות אברכים מחוגים מגוונים, שנפשם נמשכת אחר לימוד החסידות. לצד המשפיע החב"די רבי זלמן גופין, מרבה הגרח"ש דייטש למסור בפני אברכי החבורה שיעורים מעמיקים בתורת החסידות. בימים נוראים ובמועדים לששון, מתקבצים אברכי החבורה בבית מדרש משלהם, ומעבירים עשרות שעות שכולן חסידות צרופה והיצרפות מזככת בכבשונותיה.

שפעת האהבה המצויה תדיר בסביבותיו כלפי כל מי שבשם ישראל יכונה - מושכת לעברו נערים תוהים, מתחבטים, שעולמם הרוחני המתנדנד והוא מוצא יציבות מרגיעה בקרבתו של המשפיע החב"די, שמוחו ולבו חד הם. אישיותו הנינוחה מסייעת בעדו לא אחת להשכין שלום בבתים בישראל. 

קורבנות השאיפות

מלחמת חורמה מקדש רבי חיים שלום דייטש בנטייה הטבעית של אנשים רבים להציב לעצמם סולם שאיפות. רבים חללי השאיפות, הוא אומר, ועל פניו ניכרת עווית של כאב. כמו שיש את 'קורבנות השלום', כך יש 'קורבנות השאיפות'.

"אני זוכר שכאשר הלכתי ללמוד בפוניבז', פגש בי אחד מחכמי ירושלים, הגאון רבי שלמה אליעזר מרגליות זצ"ל. הוא אמר לי כך: למדן כבר תהיה - כי אתה לומד בפוניבז'... אבל לגבי השאלה אם תדע ללמוד, זה תלוי אם באמת תלמד... את התואר כבר קיבלת, כעת עליך ללמוד". 

מה לבחור מבית חסידי עם כמיהות חב"דיות מובהקות ולישיבת פוניבז'?

"אז זו לא הייתה סתירה. אתה יודע כמה חסידישע בחורים היו בפוניבז'? היו אגודות-אגודות של חסידים.

"היה אחד מלומדי פוניבז', אדם מפורסם, שוכן עפר כבר, שהיה חבר שלי - אבדל לחיים ארוכים. בצעירותו שנה ופירש, לא עלינו. הוא היה חבר שלי, ידיד נאמן, לא סתם. לאחר שפירש לא היינו עוד בקשר, עד שכעבור שנים רבות דאג מאן דהו לחבר בינינו. כאשר פגשתי אותו בפעם הראשונה לאחר שנים שבהן לא ידעתי מה עלה בגורלו, ישבנו שעתיים ודיברנו. בסוף השיחה אמר לי ידיד הנעורים: מה רצית ממני?
אמרתי לו זה מה שרציתי, מאום לא מעבר לכך. אמר לי: זו הפעם הראשונה שאני רואה את זה. במרוצת השנים פגשתי בהרבה מחבריי בעבר. דיברנו על יידישקייט. מכל החברים שהיו לי, זה לא קרה מעולם. שמי מופיע בספר שכתב בערוב ימיו - משגר רבי חיים שלום רמז באשר לזהות האיש.

"אבל מה שהוא נפל, לדעתי, זה בגלל ששאיפותיו לא התגשמו. מתוך היכרות אני אומר זאת. יש סימנים, ויש טביעת עין. אני אומר בטביעת עין - הכשל של אותו אדם היה נעוץ בריבוי שאיפות גבוהות, שלא היה לו סיכוי להגיע לידי מימושן.

בערוב ימיו, נהג אותו ידיד נעורים להשתתף בשיעוריו של רבי חיים שלום בתורת החסידות. נפשו התועה מצאה מזור בקרבת ידיד נעוריה. 

הוא היה עילוי?

"קשה לומר. "יש לו בן שלמד משפטים. באחת ההזדמנויות אמר לי: הבן שלי עילוי. כשהוא אמר לי את המילה 'עילוי', צלצל בראשי העילוי שאליו שאף בעצמו. והבן, הוא לא עילוי ב'רֶבּ-חיים' ולא ב'לומדעס' – אבל בעיני אביו הוא עילוי. 'עילוי', אף אם מנותק מתורה. 'עילוי', אך במשפטים. חשבתי שמי שמצטיין במשפטים אפשר לומר עליו שהוא 'מבריק', 'מחונן' וכדומה. אך 'עילוי' - מהיכי תיתי?! מכאן הסקתי, שזוהי שאיפת חייו של האב שנכזבה". 

כל מי שבא בשערי תורתו של בעל התניא, יגלה שגם לאחר עשרות שנות עבודה זכה ותמה שבהן לא נכשל ולו בחטא קל - לעולם לא יגיע למדרגת צדיק, לכל היותר ישיג את מדרגת הבינוני. האם אין בכך משום זריעת ייאוש?

"בדיוק להיפך! ה'אלטער-רעבע' לא העניק תארים סתם. זה לא היעד שלו. הוא ביאר את המדרגות, כדי להפיק מהם מסקנות. צדיק הוא מי ששינה את נפשו הבהמית, ובינוני הוא מי שלא עבר עברה מימיו ולא יעבור לעולם - אך למדרגת צדיק הוא אינו שייך. זה בכלל לא היעד שלו". 

מעשה בעגלון ובגביר

"אדם שעובד על מנת להשיג תואר של צדיק - ייפול לזרועות הייאוש ברגע שייוודע לו שלדרגת צדיק אי אפשר לו להגיע. האדמו"ר הזקן ביקש שתוכל להשתמש בכוחות העומדים לרשותך, כדי שהמחשבה והדיבור והמעשה שלך יהיו כדבעי. אם אתה צדיק תגיע לזה ואם לא, דורשים ממך להתבונן בדרכים שבהן תוכל להגיע לידי קיום השבועה שהשביעו אותך: תהי צדיק ואל תהי רשע. יש הרבה אמרות שעברו בין החסידים בעל פה, המגנות תכלית הגינוי את מי שמחפש את מה שלא נועד עבורו, את מה שעבר למהותו ולכוחותיו. יש לשון בחסידות, הקוראת למחפשי השאיפות הבלתי ניתנות למימוש בתואר: 'נשמות התועות'.

"מעשה שהיה באדם עשיר ואדם עני. העשיר נהג לילך מוקדם לבית הכנסת בערב שבת. העני, היה מגיע הביתה מעבודתו בשעה מאוחרת, סמוך לכניסת השבת. מסתדר, מתלבש ומגיע לבית הכנסת מתנשף, כשהוא מסדיר את נשימותיו. פעם יצא העשיר מביתו לבית הכנסת, כדרכו: בשעה מוקדמת, כשהוא ממורק ובגדיו מצוחצחים. והנה הוא פוגש את אחד מעגלוני העיירה ששוקע עם עגלתו וסוסיו בביצה טובענית. אם ישקעו כליל - יישאר העגלון מחוסר פרנסה. ראה זאת העשיר, ועשה השתדלות. הוא רכן לעבר הסוס, וחטף ממנו הצלפות כהוגן, כי לא היה מומחה בחכמת חילוץ הסוסים מביצתן. לאחר שסיים את מלאכתו, ראה העשיר את בגדיו המטונפים ואת מראהו המזוהם, והחליט לשוב לביתו. עד שהתארגן, לא היה סיפק בידו ללכת לבית הכנסת, ונותר בבית.

"עוד העשיר עושה את דרכו לביתו, והעני מגיע לבית הכנסת, כדרכו באיחור. עניי העיר שהמתינו שהעשיר יזמין אותם לסעודה, ראו כי הוא נעדר ונותרו ללא מקום לסעוד בו את לבם. ראה זאת העני ואמר: הרבה אוכל אין לי בביתי, אך אלו עלולים להישאר רעבים. הבה ואחלוק עימם את פתי החרבה.

"שניהם, העני והעשיר, עשו מסירות נפש; העשיר כי חילץ את העגלון מרדת פרנסתו שחת, והעני כי חלק את פתו הדלה עם עניים אחרים. אבל כשבאו שניהם לעולם האמת, נפסק כי אלו נשמות תועות. העשיר היה צריך ללכת לבית הכנסת, לארח את העניים על שולחנו ולתת להם ברבורים ושליו ודגים, והעני, היות שהוא עגלון מומחה - היה עליו לטפל בעגלה הטובעת מבלי להיצלף ולהתלכלך. שניהם עשו אפוא מעשה טוב ונאצל, אך הוגדרו נשמות תועות.

"אם אתה שואל מה הרוויח ה'אלטער-רעבע' בסַוְוגו את הבינוני והצדיק, התשובה תהיה פשוטה: הוא דאג שלא נהיה בגדר נשמות תועות". 

איך יידע האדם אם ייעוד חייו הוא להיות 'צדיק' או 'בינוני'?

"באופן רגיל צריך האדם להתכוון למדרגת הבינוני - כי גם צדיק צריך לעבור דרך מדרגת בינוני. כשיגיע לבינוניות מושלמת, שיילך אצל אדם גדול שידריך אותו האם עליו לשאוף מכאן למדרגת צדיק. אבל כל עוד הוא בבחינת רשע וטוב לו, שיתכוון לדרגת הבינוני". 

אז לפי התניא כולנו רשעים...

"אבל איזה רשעים...", מחייך רבי חיים שלום חיוך טוב. "רשע לפי התניא, אחד שנכשל פעם בשנתיים בעברה כחוט השערה - נקרא בעולם יהודי מרומם. 'רשע וטוב לו' לפי התניא, הוא שנכשל אחת לשנתיים; אם יש לו אפשרות לרדת - על מפתן היכלות ה'בינוני' עוד לא דרך. 

דילמת העני והעשיר

כשרבי חיים שלום דייטש יושב באמצעו של בית מדרש עתיק בירושלים העתיקה - מאות שומעים סביב לו. כולם דרוכים ומרותקים, מתאמצים שלא להחסיר הגה.

סדר יומו נפתח השכם עם שחר, בשיעור בתורת החסידות הנמסר על ידו בהיכל כולל 'צמח צדק' שבראשותו, השוכן בירושלים שבין החומות. בשעות הצהריים הוא מוסר שיעור עיוני בישיבה גדולה 'תורת אמת - חב"ד' בירושלים. גדולי ירושלים הסמיכוהו להוראה, אך הוא, ענוות חן תשרור סביבותיו תדיר. בעיניו, שומעי לקחו אינם אלא חברים ורֵעים - לא תלמידים ולא מושפעים. לא אחת יימצא כשהוא יושב בחברת בחורים צעירים עד אור הבוקר, כשפיו אינו פוסק מלהרביץ בהם תורה וחסידות, בדרכו הייחודית והנעימה.

בדברו, נפשו יוצאת אל נפש שומעיו: הוא יוצר עמם אינטראקציה תמידית. לעיתים קרובות יפנה אל אחד משומעי לקחו ויאמר לו בחביבות: "ישראל, שמעת? ישראל, אתה מבין?"... בשנים האחרונות היה מצטרף לשיעוריו העיתונאי ישראל סגל, חברו לספסל הלימודים בישיבת פוניבז', ששנה ולאחר מכן פירש, ובסוף ימיו התקרב לגרח"ש ושתה בצמא את דבריו.

"לבד מגדולתו האמיתית בתורה וביראה - ההתמסרות של רבי חיים שלום לאנשים היא פרק שראוי ללומדו בעיון", אומר ל'משפחה' אחד משומעי לקחו הקבועים. יהיה זה בחור עול ימים שפגש עתה לראשונה או יהודי בן 70, המטלפן אליו כל אימת שצצה אצלו בעיה ומועקה - לכולם ייתן יחס לבבי ונעים. 

מה חסר לכם לפני שחברתם לדרכה של חסידות חב"ד? הרהבנו לשאול.

"כשהלכתי לחב"ד", מספר רבי חיים שלום ברגע נדיר של גילוי לב, "הדבר כאב מאוד לאבי זצ"ל. עז היה חשקו שבנו יהיה למדן. באחד הימים פגש בגאון רבי חיים ברים, והחל מסיח את לבו בפניו. רבי חיים השיב לו: אל תדאג, בנך ימשיך ללמוד, ויהיה גם חסיד. אם עד גיל 19 למד, למה שיפסיק?

"לא הלכתי בשביל להפסיק ללמוד. הרגשתי שזה לא מספיק לי. בכל ההיסטוריה ראינו יהודים שמילאו כרסם בש"ס ופוסקים, אך נפשם איוותה את תורת החסידות. יהודים דוגמת בעל יסוד העבודה, אבי חסידות סלונים... אני לא בא להידמות חלילה... הוא היה גאון הגאונים לפני שחבר לדרך החסידות, היה גאון. יש לו ספרים במקצועות הש"ס. האם כשחבר לדרך החסידות ביטל את מה שרכש עד אז?

"אני הרגשתי שלא מספיק לי שאני עסוק בלימוד. באתי לישיבת 'תומכי תמימים', כי רציתי ללמוד עבודת השם מהי. חסיד חב"ד הייתי גם בפוניבז': הייתי מתפלל נוסח האר"י כל השנים, למדתי לעצמי קצת חסידות. היו שיעורי תניא בפוניבז'".

כשעברתם, סערו הרוחות בגבעת הישיבה... 

"אז אספר לך: כשנהייתי חתן, באתי לקחת מזל טוב מראש הישיבה וקיבלתי ממנו 'דרשה געשאנק' (דורון דרשה - א"א) את ספריו". 

ובכל זאת, יאמר האומר: ארון הספרים היהודי התברך בספרי מוסר רבים. מה חידש התניא?

"מטרתו של ספר התניא, היא לתת לאדם כלים להכיר את עצמו ובכך לתכנן את חייו הרוחניים. בקרב חסידים היה ידוע, שהשולחן ערוך בענייני עבודת השם על פי דרך החסידות, הוא ספר התניא. מה שמייחד את ה'שולחן ערוך', הוא העובדה שכלליו ברורים ובהירים. על כן, יש מי שמכנים את התניא בשם 'ספר הבהיר', על שום בהירותו בענייני עבודה. פירוש הבית יוסף על הטור אינו קרוי שולחן ערוך, כי שולחן ערוך הוא דבר שמוכן לסעודה. ספר התניא דומה לשולחן ערוך, בכך שהוא מפרט את כללי העבודה שבלב בבהירות".

"הרמב"ם אומר שהמזור לתחלואי הנפש דומה להמצאת מזור לתחלואי הגוף. הכלל הראשון ברפואה הוא האבחון של החולי. רופא טוב יודע לאבחן, לתת דיאגנוזה רפואית מדויקת. אם היצר הרע מושך אותך למחוזות לא רצויים, עליך להכיר את מחלתך, לדעת את הדיאגנוזה. הדיאגנוזה הזו טמונה בספרו של בעל התניא. בקרב חסידים היה מקובל תמיד, שהעצה נגד היצר הרע היא עבודת השם בחיות. אם רצונך ללחום ביצר הרע אל תנהל מולו מלחמה חזיתית - לא זו הדרך. הכנס אור - וממילא ייעלם החושך. מה זה אור? חסידים יודעים שתפילה בהתלהבות וחיות בענייני קדושה הן הנוגדן המסייע להתגבר על התאוות.

"בפרקים הראשונים מסביר בעל התניא מהי הנפש האלוקית ומהי הנפש הבהמית. כל נפש מורכבת מארבעה יסודות: אש, רוח, מים ועפר. ההתלהבות באה מיסוד האש. ישנה התלהבות בקדושה ויש התלהבות בהיפוכה. התענוג, למשל, נובע מיסוד המים - המצמיחים כל מיני תענוג. מה העצה לשיפור המצב הרוחני? לעורר את האש או את התענוג? תלוי כנגד מה האדם צריך להילחם בזמן הנתון. אם האדם מצוי בתשוקה מתמדת לענייני העולם הזה - עליו להגביר את תשוקתו ללימוד גמרא ובכך יינצל מנפילותיו.

"פעם ישבו חסידים ודנו: מיהו בעל-תאווה גדול יותר - העשיר או העני? היו שאמרו: העשיר שקוע כל העת בענייני העולם הזה. יש לו מושגים, הוא מתעניין ללא הרף. מה שאין כן העני - הוא אינו שקוע בעניינים הללו. אין לו מושג בהם. לעומתם באו אחרים וטענו שתאוות העני גדולות מאלה של העשיר. לראיה, הם סיפרו על עני שנקלע פעם לביתו של עשיר, בדיוק כאשר אל השולחן הובא אווז צלוי שהפיץ ניחוחות מעוררי תאווה. העשיר אכל את האווז לתיאבון - אך כל סממן של התרגשות לא ניכר עליו. לעומתו, העני כה התרגש, עד שריר זב משפתותיו, ומכאן שתאוותו של העני גדולה יותר.

"מצד שני, אין היגיון לחשוב שאדם יאכל אווז צלוי בכל יום על מנת לנטרל את תאוותו". 

אז איך פותרים את הקונפליקט?


"התשובה היא, שוודאי שהעשיר הוא בעל תאווה גדול ביותר: הוא כה שקוע באווז, עד שהוא הופך בעצמו להיות אווז... אם תיקח לו את האווז, הוא לא יידע את נפשו מצער. העני, לעומתו, יוכל להסתדר היטב ללא אווזים צלויים".

רבי חיים שלום לוגם מעט מן המשקה המונח לפניו, ואחר מוסיף:

"אספר מעשה ששמעתי מפי בעל המעשה עצמו. רבי יחזקאל ברוד היה חסיד ברסלב שהתגורר במז'בוז'. בשנים הקשות שבין מלחמות העולם, היה קושי עצום להשיג דגים לשבת. מי שיכול היה להשיג לעצמו דגים נחשב לעשיר ובעל בעמיו. אחת לכמה שבועות היו מגיעים לשפת הנהר במז'בוז' סרדינים שדופים, כמעט ללא בשר.

השקעה של מספר שעות יכולה היתה להניב מעט בשר מבין עצמותיהם של עשרות סרדינים. כך הכינו עניי מז'בוז' 'גפילטע פיש' לכבוד שבת.

"פעם שמע אביו של רבי יחזקאל את אחד מעשירי הקהילה, כשהוא מתלונן בבית הכנסת על כי לא השיג דגים לשבת. בדיוק באותה השבת עלה בידי רעייתו להכין מנה זעומה של גפילטע פיש מכמות גדולה של סרדינים. מלאכת ההכנה היתה כרוכה ביזע רב. האבא לא חשב פעמיים, אלא שלח את ר' יחזקאל מיודענו שיביא את הדגים לבית הגביר. כאשר באה האמא לחלק את הדגים, והנה אין דגים. מששאלה היכן הדגים, הודה בעלה על האמת: הדגים ניתנו לעשיר. הרבנית ברוד לא ידעה את נפשה: העשיר, בכל שבת יש לו דגים. ואילו אנחנו, אחת לזמן רב מצליחים להשיג דגים בעמל רב. מדוע נתת את הדגים לעשיר? אמר לה בעלה: היא הנותנת! הוא רגיל לדגים. עבורו, שבת ללא דגים היא שבת טרופה. אנחנו, שהרבה שבתות אין לנו דגים, גם השבת לא יהיו לנו דגים...' השיב הבעל ונפנה לטבל את פתו בציר שנותר מן הדגים.

"אם רוצה האדם להעמיד לעצמו דיאגנוזה נכונה, תחילה עליו לדעת את שורשיו, ואז יוכל להפך את תאוותיו", מסכם הגרח"ש דייטש. 

מה היה מיוחד בבעל התניא ביחס לשאר תלמידי המגיד ממעזריטש?

"ידעתי שזו תהיה אחת השאלות"... אומר הגרח"ש דייטש בחיוך מהול במורת רוח, כאומר: מלכתחילה הייתי מעדיף לא להיכנס לשאלה זו. לבסוף הוא אומר: "אין לי קבלה בזה, אבל כך אני מבין את העניין. אבות החסידות הניחו דגש על עבודת הלב, בעוד בחב"ד הונח דגש על עבודת המוח. מי שישמע זאת מבלי להכיר את ספריו של בעל התניא, עלול לחשוב שמייסד חסידות חב"ד ביקש להקים דורות של פילוסופים. אבל אם תפתח את ספריו 'ליקוטי תורה' ו'תורה אור' ויתר ספרי המאמרים שבהם משתפכת נפשו באהבת הבורא, תבין שהשכל והלב באים בתורתו כהני תרי רעין דלא מתפרשין.

"בדיוק השבוע למדתי מאמר שלו על שיר השירים. כתוב: 'יפה את רעייתי כתרצה'. אומר בעל התניא כך: 'רעייתי', מלשון רעות, לב. תרצה, זהו רצון, שמקומו במוח. השלמות היא כאשר קיים חיבור ישיר בין המוח ללב. אני חושב שזו ההגדרה של תורת בעל התניא".

● ● ●

בשעת ליל מאוחרת, בעוד ירושלים שקועה במ"ט שערי שינה, מתפזרת לה ההתוועדות המאולתרת, שפי מאה ממה שנכתב כאן נאמר בה, אלא שקטנה היריעה מהכיל את עוצמת הדברים שיצאו מפום ממלל רברבן.

שלג יורד על ירושלים. מעטה של לבן מכסה אותה למלוא רוחב העין. רבי חיים שלום מהלך על המרבד הצחור, מתון מתון יילך. שקוע במחשבותיו, טרוד ברעיון חסידי עמוק. עוד מעט יאיר השחר הלבן, אולם אין קיפאון בארבע אמותיו של מי שרעיון חסידי עמוק מבעיר בו להבת אש קודש. זוהי החסידות ואלו ממשיכיה - בערבות אוקראינה כבחוצות ירושלים. 





| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה


| הסר תמונה



| הסר תמונה
הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
הערות למערכת
הוספת הערה למערכת
כותרת:

הערה למערכת:




© 2014 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן