קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







'בשבע': הלכה יומיומית - בגליון השבוע ● ראיון עם הרב גינזבורג
(יום ראשון, ט''ז שבט תשע''ג)
במשך 25 שנה משיב הרב יוסף שמחה גינזבורג לשאלות הלכתיות בעלון חב"ד 'שיחת השבוע'. עכשיו הוא מאגד את כולן לספר חדש, שכולל תשובות במגוון נושאים מהיומיום המודרני: הלכות טרמפים, האכלת בעלי חיים בפסח, תשלומים למטפלת והאם רב חייב לענות לכל שאלה ● עיקר זמנו מוקדש לתפקידו המאתגר כרב מועצת עומר, שמורכבת ברובה מחילונים וגם מקהילה קונסרבטיבית גדולה ● עבודתו המאומצת הולידה במקום מניינים לתפילות, שיעורי תורה ועירוב, אותו הקים בסיוע בנותיו הקטנות  ראיון עם הרב גינזבורג

חיים אקשטיין

ב-25 השנים האחרונות הספיק העולם התורני לעבור לא מעט טלטלות. פולמוסים בערו, מהפכות התחוללו, מנהיגים התחלפו והטכנולוגיה המתקדמת בצעדי ענק סיפקה אתגרים ללא הפסקה. במשך כל הזמן הזה, משנת התשמ"ז ועד היום, יושב יהודי אחד ועושה את אותו הדבר בדיוק, שבוע אחר שבוע. מאז שפינת ההלכה בעלון החב"די 'שיחת השבוע' הגיחה לראשונה אל בתי הכנסת, האוכלוסייה של אותם בתי כנסת הספיקה כבר להזדקן ואולי להתחלף, אבל הפינה נשארה ללא שינוי. אותו פורמט, אותו סגנון, אותו הרב יוסף שמחה גינזבורג.

הפינות של הרב גינזבורג היו רק טיפות מתוך ים ההלכה, אבל במשך חצי יובל הצטברו הטיפות והפכו לאגם גדול, שיוצא לאור עכשיו בספר חדש. זו אולי ההזדמנות להכיר את הדמות המיוחדת שמאחורי הפינות הקצרות.

מבחוץ, ביתו של הרב גינזבורג אינו נראה יוצא דופן. אמנם הוא סמוך לבית הכנסת, והשלט על הדלת מסגיר שכאן גר הרב המקומי של עומר, אבל זה עדיין לא הופך את הבית לחריג בין בתי היישוב המטופח סמוך לבאר שבע. כשנכנסים פנימה, לעומת זאת, אי אפשר שלא לראות מאיזה רקע מגיעים בעלי הבית. תמונות של האדמו"ר הזקן והרבי מליובאוויטש פזורות בין הכתלים, ניגוני חב"ד בוקעים מהרדיו ואפילו התמונות שמעטרות את הסלון הן פרי יצירתם של אמנים מכפר חב"ד. האביזר הכמעט יחיד בבית שאינו מתקשר ישירות לחסידות הוא מפות של גוש קטיף וצפון השומרון, שמודבקות על דלת משרדו של הרב. אולי זה לא יהיה לגמרי מדויק מבחינה סטטיסטית, אבל ייתכן שרוב הדתיים בעומר נמצאים בביתו של הרב גינזבורג, על הקיר.

חסידות חב"ד אכן זורמת בעורקיו של הרב גינזבורג. הוא נצר למשפחה שמשתייכת כבר כמה דורות לחב"ד. אביו, הרב שלום יהודה לייב גינזבורג, עלה לארץ כשהוא בן 13 ונמנה בין מייסדי ישיבת חב"ד בתל אביב. הרב גינזבורג עצמו נולד בתל אביב, עבר בגיל שלוש לבני ברק, ובהמשך למד בישיבת קול תורה בירושלים. מאוחר יותר פנה לישיבות חב"ד, כולל שנה וחצי בניו יורק אצל הרבי. אחרי חתונתו התגורר בכפר חב"ד ושימש את ר' שניאור זלמן גרליק, רב המקום ומקורב לאדמו"רי חב"ד. הרב גינזבורג היה בין הבודדים שזכו לקבל ממנו סמיכה. "היינו כמעט באותו גיל", מחייך הרב גינזבורג, "אני בן 19 והוא בן 91". בהמשך הוא הוסמך לרבנות בידי הרבנים הראשיים דאז, הרב גורן והרב עובדיה יוסף.

הקשר המפתיע עם היישוב עומר, הגיסה הדרומית של סביון ורמת אביב, החל באמצע שנות ה-70. הוא נולד הודות לחסיד חב"ד אחר תושב עומר, פרופסור ירמיהו ברנובר – פיזיקאי נודע, פעיל יהודי בברית המועצות ובעל תשובה שהגיע לעומר במסגרת עבודתו באוניברסיטת בן גוריון. הוא גילה יישוב נהדר, אבל דל בשומרי תורה ומצוות, ואפילו ללא מועצה דתית. איש לא ישב על כיסא הרב המקומי, ולא היה נראה שהעובדה הזאת מפריעה למישהו במיוחד. "האוניברסיטה נתנה לברנובר מעבדה ודירה, אבל הוא לא רצה ללכת לבדו למדבר. הוא פנה לרבי, והרבי אמר לו שלא יעזוב אלא אדרבה – יביא איתו עוד מישהו. כך התחיל הרעיון של הרבנות בעומר".

ברנובר ישב עם ראש מועצת עומר, והצליח לשכנע אותו שיש צורך ברב ליישוב. נשאר לו רק לחפש דמות מתאימה לתפקיד. "הוא לא הכיר אותי אז, אבל הוא חב"דניק והאנשים שלו שמעו שהרבי רוצה שאהיה רב, אז הם הפגישו בינינו. היה מכרז, התמודדתי מול שני מועמדים אחרים ולבסוף נבחרתי".

היה קל להיבחר לתפקיד?

"בדרך כלל סביב מינויי רבנים יש הרבה פוליטיקה, אבל במקרה של עומר לא היתה שום תחרות, כי כולם חשבו שזה מקום אבוד. לא חשבו שמישהו ירצה לבוא לפה בכלל, וגם אם מישהו ירצה - ספק מה הוא יוכל לעשות". הרב גינזבורג קיבל את התפקיד, אבל היה צריך להיאבק כדי לקבל גם צורכי מחייה. בקשתו לקבל דירה נענתה אחרי מאמצים רבים, והמשכורת לא היתה גבוהה במיוחד.

לא חיפשת מקורות הכנסה נוספים?

"במשך הזמן קיבלתי הצעות בנוסף לרבנות בעומר. הציעו לי להיות הרב של האוניברסיטה, להיות הרב של סורוקה, וחשבתי על כך ברצינות. אבל רבנים של חב"ד אמרו לי לסרב להצעות הללו, כדי להשקיע את כל הכוחות שלי כאן. מה שכן עשיתי זה ללמד בבתי ספר דתיים בבאר שבע. לא הייתי רב בית ספר באופן רשמי, אבל היה לי תקן ממשרד החינוך להעביר שיעורים בבתי ספר. לא היה לי רכב, אז הייתי מכתת את רגליי בין עשרה בתי ספר בעיר".

היו מחשבות לעזוב?

"שאלתי את הרבי, אבל הוא לא נתן לי ללכת. נסעתי אליו כמה פעמים ונכנסתי ל'יחידוּת', והוא אמר לי: אם תעזוב את הרבנות ותלך להיות רב במקום אחר – מי אמר ששם יהיה טוב יותר? כלומר, היה לו ברור שאני הולך אך ורק לרבנות, אפשר רק לשאול איפה".

קוראי הפינה – מ'מעריב' עד בג"ץ

בשנת התשמ"ז קיבל הרב גינזבורג הצעה מעניינת – לכתוב בעלון חדש של צעירי חב"ד. 'שיחת השבוע' נולד אחרי תקופה שבה בתי חב"ד שונים הוציאו עלונים להפצה ברבים, עד שעלה הרעיון להוציא לאור עלון ארצי. הרב גינזבורג, שבנוסף לרבנות עבד אז כמגיה תפילין ומזוזות, התלבט אם לעבור מכתיבת סת"ם לכתיבת הלכות. "שאלתי רבנים, והם אמרו: סופרים אפשר למצוא, אבל לכתוב הלכה – לא כל אחד יכול".

כתיבת מדור קצר נראית פעולה פשוטה, שלא תופסת יותר מדי מקום בסדר היום; אבל אצל הרב גינזבורג גם תשובה של כמה שורות היא עבודה רצינית. הוא מעיין, פותח את כל הספרים הרלוונטיים, וגם מרים טלפונים לרבנים אחרים כדי להתייעץ. בהקדמה לספר בולטת רשימה עשירה של רבנים מכל הזרמים, מהרב בלוי מבד"ץ העדה החרדית ועד הרב יהודה עמיחי ממכון התורה והארץ, שמסייעים לרב גינזבורג בפסיקת ההלכה.

גם ההתייעצות, מסתבר, איננה פעולה קצרה. גם אם שיחת טלפון עם רב יכולה להסתיים תוך דקות ספורות, היא דורשת שעות של הכנה מראש. "כדי לשאול מישהו כמו הרב לוי יצחק הלפרין, צריך לעשות הרבה שיעורי בית. לפתוח ספרים, לברר מראש מה צדדי הספק, לא לשאול סתם".

מי שיסתכל ברשימת המקורות שבתחתית כל תשובה, יופתע למצוא שם לא רק את הרמב"ם והרמ"א, אלא גם דוקטורים ומומחים בני זמננו. "כשעסקתי בשאלה על האכלת בעלי חיים בפסח, למשל, ישבתי כאן עם וטרינר שגר פה בעומר וביררנו את העניין. היו פעמים שהתייעצתי עם משפטנים או עם מומחים לנהיגה".

כמה שאלות הרב מקבל?

"הרבה. רק המיילים הם כמה עשרות ביום. באחת הפינות עסקתי בשאלה אם רב חייב לענות לכל שאלה שהוא מקבל, ותוך כמה זמן, מצד עינוי הדין וכדומה. אם המסקנה היתה שחייבים לענות לכל אחד, לא הייתי עומד בזה".

ואילו סוגי שאלות מגיעות לרב?

"ציבור דתי-חרדי שואל הרבה על שבת ונידה, כל הציבורים שואלים על אבלות. אני משתדל לעסוק בעיקר בתפילה וברכות. אני גם עוסק הרבה בשאלות שצומחות בדור שלנו. סדרי קדימויות בטרמפיאדה, למשל, האם צריך לתת עדיפות לכהן או לתלמיד חכם וכדומה. עוד דוגמה מעניינת היא שאלת הקבצנים בצמתים. עם כל המצוקה שלהם, הם מסכנים את עצמם ואת הנהגים. לא היה נעים לומר זאת, אבל כתבתי שצריך להתעלם. כמה שאתה רוצה להיות נחמד וסימפתי – צריך להגיד את האמת".

יש אנשים שלא מרוצים מהפסיקות?

"עסקתי פעם בפינה בברכה על ופלים. ידוע שמברכים עליהם מזונות, אבל לדעתי אם העיקר הוא הקרם, צריך לברך שהכל. התקיפו אותי הרבה בעקבות התשובה הזאת. אחרי כמה ימים קיבלתי גלויה מהרב מאזוז: הראו לי את המדור של כבודו מערב שבת פרשת עקב, ושמחתי שמצאתי לי חבר".

פינת ההלכה מגיעה לא רק לרב מאזוז, יש לה קהל רחב של קוראים ממגזרים שונים. לא מזמן המדור השתחל אפילו לפסק דין של בית המשפט העליון; הרב נשאל האם אם עובדת יכולה להחשיב תשלום למטפלת כחלק מהוצאות העבודה שלה. ההקשר של השאלה אמנם היה בענייני מעשר כספים, אבל השופט אליקים רובינשטיין, שדן בשאלה דומה לעניין מס הכנסה, ציטט את פינת ההלכה בפסק הדין שלו. מנגד, פינה אחרת של הרב, בעניין בעיות הלכתיות בקניית פלאפל ברחוב, התגלגלה ל'מעריב' במקום המוקדש לקוריוזים משעשעים.

הרב מרגיש שכתיבת התשובות הללו היא שליחות?

"כך רבותיי אומרים לי. הייתי יכול להמשיך להיות סופר סת"ם עד היום, אבל אמרו לי שזו השליחות שלי, ואני לא יכול להתחמק. גם אם זה לא תמיד נוח ולוקח הרבה זמן. כשאני רואה שאנשים קוראים ומגיבים, ואפילו מתקיפים, זה אומר שעשיתי משהו".

מאיפה היכולת להתמיד במשך תקופה ארוכה כזאת?

"זה מלמעלה, אין לי הסברים. הקב"ה נותן לי כוחות, ואני מקווה שימשיך לתת לי גם הלאה".

יש הבדל בין השאלות היום לשאלות של פעם?

"אין הבדלים גדולים, אבל הבדל אחד הוא שיש הרבה יותר שאלות בדיני ממונות, וגם בהלכות לשון הרע. אני מעריך זאת מאוד".

יש הסבר לתופעה?

"אני חושב שזה מפני שיש יותר בעלי תשובה. הם שואלים רבנים על כל דבר. מי שגדל בבני ברק או בירושלים, לעומת זאת, יודע שיש תחומים שבהם שואלים רבנים – הלכות כשרות או הלכות שבת, אבל על לשון הרע לא לימדו אותו לשאול, אז הוא לא שואל".

שאלות לרב בסניף הדואר

מאז ימיה הראשונים של הפינה, מופיע מעליה התואר "רב היישוב עומר" בצמוד לשמו של הרב גינזבורג. אפשר להניח שרוב הקוראים האדוקים אינם מתעכבים על השורה הזאת, ורבים מהם אולי אינם יודעים היכן עומר ממוקמת על המפה. אבל מי שמכיר את השורה הזאת, יכול להסתכל עליה מדי שבוע ולהתפלא כל פעם מחדש מצירוף התואר 'רב יישוב' למקום חילוני מובהק כמו עומר.

היישוב עומר עבר כמה וכמה גלגולים מאז הקמתו הראשונה בתש"ח. הוא התחיל כקיבוץ, התפרק, הוקם שוב כמושב עובדים, התפרק שנית, אבל היום מדובר כבר באחד היישובים העשירים בישראל. האתגרים הפיזיים והכלכליים של עומר נשארו מאחור בדפי ההיסטוריה, אבל נותרו בה אתגרים רוחניים לא פשוטים בכלל.

בימיו הראשונים בעומר, הרב גינזבורג התקשה להשיג מניין בשבת בבוקר. "היינו מתפללים בשבתות בגלריה של אחד התושבים, וכל שבת בבוקר הייתי הולך לאסוף עשרה למניין. היום, כשזה קורה בערבית של ימי חול, אני מקבץ אנשים בעזרת הטלפון, אבל בשבת נאלצתי לעבור מבית לבית".

מה מצב המניינים היום?

"היום יש שלושה מניינים לשחרית בכל יום חול, שניים ספרדים ואחד אשכנזי. בערבית יש מניין אחד, וגם אליו לא תמיד באים עשרה. אתמול הגיע אבל שרצה להגיד קדיש, ולצערי לא יכולתי להבטיח לו שיהיה מניין. במנחה יש מניין רק בשעון קיץ".

מה שלום שאר שירותי הדת?

"את העירוב ליישוב הקמנו בתשל"ח, במאמצים רבים. לקחתי חבר'ה צעירים שיטפסו על עצים, הילדות שלי הלכו איתי בין הקוצים בשביל זה, וגם אכלנו הרבה קש בגלל הבדואים בסביבה שגנבו לנו את העמודים והחביות. היום, בזכות יהודים נוספים שמסייעים לעניין, יש ב"ה עירוב שנבדק כל שבוע. יש לנו גם ספרייה תורנית, ושיעורי תורה שאת רובם אני מעביר".

כמה דתיים גרים היום בעומר?

"כשהגעתי לעומר שכחתי מה זה להיות דתי. יש הרבה מסורתיים, ודתיים יש מעט מאוד. הציבור שולח את הילדים לחינוך כללי, ושמח כשאנחנו באים לשם ועושים פעילות יהודית. לאחרונה, הודות לראש המועצה, פונה מאהל בדואי ושיכנו במקומו 120 משפחות של עובדי צה"ל. יש שם ציבור מסורתי יותר וצעיר יותר, ויש להם בית כנסת בקרוואן. בפעם האחרונה שדרשתי שם בליל שבת, היה צריך ללכת שלוש פעמים למחסן כדי להביא עוד כיסאות".

יש לרב קשר אישי עם התושבים?

"נפגשים דרך סידורי קידושין, בר-מצוות שהייתי מלמד בעבר, אזכרות וכדומה. קשרים נוצרים גם בחיי היומיום – בסופר, בקופת חולים, בדואר, אנשים פוגשים אותי ושואלים שאלות. יכול להיות שאני צריך לעמוד כל היום בדואר כדי שיפנו אליי".

הרב מכיר את כולם?

"בזמנו היו כאן 400 משפחות, והיום בערך 2,500, קשה לומר שאני מכיר את כולם. מתקדמים, לאט, בטפטוף. בקיבוץ חצרים לידינו עושים הרבה כסף מהשקיה בטפטוף, אז זה מה שגם אנחנו עושים... פעם בכינוס של חב"ד ביקשו ממני להסביר מה אנחנו עושים בעומר. הסברתי: יש מקומות שבהם נותנים יהדות בכוסות, יש מקומות שבהם נותנים כפיות, ואצלנו צריך לטפטף. ר' מנחם מבית חב"ד אומר שהיום כבר אפשר לתת בכפיות".

איך אדם שמגיע מרקע חסידי לחלוטין מצליח להתאקלם בסביבה חילונית?

"זה לא היה המפגש הראשון שלי עם סביבה כזאת, היו לנו מבצעי תפילין כבר בישיבה. ימי שישי בישיבות הם בדרך כלל ימים של מעין הפסקה. עושים כביסה, הולכים לים וכדומה. אבל בישיבות של חב"ד הולכים כל יום שישי להניח תפילין לאנשים. עשיתי את זה במנהטן, וגם בירושלים, בתל אביב ובבסיסי צה"ל במלחמת יום כיפור. שם למדנו להכיר את הציבור, לדעת מה לעשות ומה המגבלות שלנו, וגם התוודענו לשאלות הקבועות כמו 'איפה אלוקים היה בשואה' ו'למה הרבי לא עולה לארץ'".

ובכל זאת, כרב מזוקן עם לבוש חסידי מלא, אתה לא נתפס כנטע זר במקום כמו עומר?

"היום אנשים דווקא מכירים ומתחברים לחב"ד, כי פוגשים אותם בליל הסדר בתאילנד ובהודו... אבל לפני כן היה קשה. זה לא קשור לחב"ד דווקא, עצם הכיפה מפריע. יש אנשים שגם כיפה סרוגה היא מבחינתם סוג של שטריימל. אני רואה אנשים שמגיעים לבית העלמין וקשה להם עם חבישת כיפה, לא משנה מאיזה סוג".

אנשים שבאים לבית הקברות בלי כיפה הם החלק הקל בעבודה של הרב גינזבורג. לעומת המיעוט הדתי, יש בעומר לא מעט נציגים לזרם הקונסרבטיבי, שהקימו במקום קהילה גדולה וענפה. מטבע הדברים, היחסים ביניהם ובין הרב גינזבורג ידעו לא מעט התנגשויות. באחת השנים, סמוך לראש השנה, נערכה כתבה טלוויזיונית על אותה קהילה, והרב גינזבורג התראיין אף הוא. לשאלת העיתונאים מה יש לו נגד קונסרבטיבים, אף שהם קרובים יותר ליהדות האורתודוכסית מאשר הרפורמים, הוא הסביר שהשטר הכי קרוב להיות דולר - הוא הכי מזויף. לאחר מכן, בימים הנוראים, נרשמה כמות גדולה של תושבים שהעדיפו את המניין האורתודוכסי על פני הקונסרבטיבי, ואמרו זה לזה שדולר זה דולר.

למרות כל האתגרים, הרב גינזבורג ממשיך בתפקידו ושומר על קור רוח. "לפחות קיבלנו משימה קרובה", הוא אומר בחיוך, "שליחים אחרים מפוזרים על פני כל הגלובוס".

סליחה על השאלה הנדושה, אבל מה עם חינוך הילדים?

"הרווח הכי גדול שלנו מהשליחות הוא החינוך של הילדים. הם נכנסים לתוך העניינים, הילדות שלי הלכו איתי בין הקוצים בשביל העירוב, והנכדים שלי בגרמניה מסבירים לאחרים איפה להסתכל בסידור. נכון, אין לנו ביטוח על החינוך שלהם, אבל גם בחינוך הדתי והחרדי יש נשירה. דווקא לשלוחים יש יותר סיכוי להצליח, כי מי שנמצא בחזית – יודע שכל הזמן הוא מגן על משהו".

ועדיין, עם כל הדיבורים על שליחות, לא מתחשק לפעמים לעזוב הכל ולשבת בישיבה בכפר חב"ד?

"זה כבר לא קורה. היו שנים שחשבתי בכיוון הזה, אבל היום אני לא רואה את עצמי במקום אחר. אני חלק מהפעילות כאן, אי אפשר לעזוב את המקום כצאן אשר אין להם רועה. אילו המצב היה קשה אולי הייתי ממשיך לחשוב על זה, אבל המצב טוב, ברוך השם".

הלכות קיצורים

אולי הספקנו לשכוח, אבל לפני 25 שנה לא היה שום חומר כתוב בבית הכנסת מלבד סידורים וספרים. שוק עלוני השבת כלל רק את 'שיחת השבוע' ו'שבת בשבתו'. קשה עוד יותר לזכור שהטלפונים של אז עדיין היו מחוברים לקיר, ורק יחידי סגולה ידעו את משמעות המונח אינטרנט, כך שכל ז'אנר התשובות ההלכתיות הקצרצרות טרם נולד. הרב גינזבורג, למעשה, היה מחלוצי התשובות המקוצרות. בימים שבהם כל תשובה בספרות השו"ת התפרסה על פני עמודים שלמים באותיות צפופות, הוא היה מהראשונים שלקחו דיונים הלכתיים שלמים וכיווצו אותם לשורות בודדות.

לא קצת מרתיע, לצמצם סוגיות ענק?

"הבעיה הגדולה איננה עצם הקיצור, אלא הניסוח. כשכותבים בקצרה, הלשון עלולה להיות לא מובנת. יצאו לי כמה פעמים ניסוחים מבלבלים".

ומה עם הקיצור של כל הדיון ההלכתי?

"אין ברירה, חייבים לוותר על חלק מהמקורות. אני כותב תשובה שלמה, ואז מתחיל למחוק עד שאני מגיע למינימום. צריך לדעת מה להשאיר ומה להוריד. לפעמים צריך לוותר על נקודות שנויות במחלוקת, שאין מקום להיכנס אליהן, ולהסתפק רק במעטפת החיצונית של הסוגיה. קורה גם שאני מוחק ומוחק עד שאני אומר 'עד כאן', ושולח לעורך שיקצר בעצמו".

קורה שבגלל הקיצוצים יוצאות גם טעויות?

"לאף אחד אין חסינות מטעויות. טועים, ומתנצלים. הבעיה היא שבהתחלה לא הסכימו בעלון לפרסם תיקוני טעויות, שלא ייראה כאילו אנחנו מבולבלים, אז פשוט פרסמנו שוב את כל הפינה עם התיקון".

באילו טכניקות הרב משתמש כדי לקצר תשובות?

"לפעמים אני בודק איך קיצרו רבנים בדורות הקודמים, כמו קיצור שולחן ערוך, או 'חיי אדם' שניסה בכוח לכווץ. לפעמים הם קצרים עד כדי כך שאני לא מצליח להבין אותם. למעשה, כבר הרמב"ם כתב בקצרה; מספרים שאפילו בתשובות בענייני עגונות הוא היה כותב 'אישה זו מותרת' וזהו. דווקא בדורנו זה קשה יותר, כי היום הציבור רוצה להבין את הטעמים של ההלכות".

מה הרב אומר על השו"תים ב-SMS ובאינטרנט? לא נסחפנו עם הקיצורים?

"מה שמפריע לי בהרבה תשובות כאלו הוא שאין בהן מקורות. כאילו אתה מקבל את התשובה מהר סיני. זה לא צריך להיות כך; כל אחד מאיתנו, הרבנים, הוא בגדר חשוד, שצריך לבדוק אם מה שהוא אומר באמת נכון, ולשם כך צריך לפתוח את המקורות שלו ולבדוק אם הוא צדק. אפילו כשרבי יוסף קארו סירב פעם אחת לתת מקור לפסק דין שלו, המבי"ט והרדב"ז יצאו נגדו, כי תמיד צריכה להיות זכות להסתכל במקורות ולערער".

הספר החדש אינו הראשון שנושא את שמו של הרב גינזבורג. קדמו לו הספרים 'מצוות אהבת ה'', 'אהבת ה' לישראל' וספר נרחב על יחסו של הרבי מליובאוויטש לעולם המדע. הספר, 'מה רבו מעשיך ה'' שמו, הוא תוצאה של הקשר המיוחד בין הרב ובין פרופ' ברנובר. "למדנו בחברותא כל שבת אחרי הצהריים. הוא היה מסביר את הצד המדעי, ואני הבאתי את השיחות של הרבי. לרבי היו שני מפגשים בשנה, אחד עם פרופסורים ואחד עם סטודנטים, ושם הוא היה מתייחס לענייני מדע ותורה. היו גם תכתובות איתו בנושאים האלה. יום אחד חשבנו שכדאי לעשות מזה ספר".

'שו"ת פינת ההלכה' מאגד מאות תשובות מתוך פינות ההלכה לאורך השנים. הוא מחולק לשני כרכים, ומסודר לפי חלקי השולחן ערוך. הנושאים של התשובות מגוונים, ומתפרסים מהכשרת מכשירי חשמל עד העתקה במבחנים. "כבר לפני שנים ביקשתי שצעירי חב"ד יוציאו את התשובות כספר, אבל לא יצא כלום. אחרי שבשנים האחרונות דחפו אותי להוציא ספר, ישבתי עם הבנים שלי ובחרנו 800 תשובות מתוך כל ה-1,300. עכשיו הם כבר חושבים הלאה, על התשובות שהתפרסמו מחוץ לפינה".

מדפי הספרים כבר מלאים בשו"תים. מה השו"ת החדש מוסיף?

"אלו הלכות למעשה, פחות דיון ויותר מסקנות והכרעות. חוץ מזה, התשובות מתייחסות לשאלות שעולות מהשטח. דברים קטנים, מחיי היומיום. לא בכל ספר תמצא תשובות כמו האכלת בעלי חיים בשבת".

יש חידושים הלכתיים מיוחדים בספר?

"פעם חשבתי שצריך לחדש חידושים, עד שהבנתי שצריך לכתוב דווקא את הדברים הכי פשוטים. כששואלים אותי למה אני כותב אחרת מרבנים אחרים, התשובה שלי היא שאני פשוט יודע לקרוא בלי ניקוד; הדברים כתובים, אבל הציבור לא יודע".


צילום: מרים צחי
צילום: מרים צחי

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
הערות למערכת
הוספת הערה למערכת
כותרת:

הערה למערכת:




© 2014 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן