מערכת COL | יום ג' אלול ה׳תשע״ט 03.09.2019

הזמיר מסמרקנד • מאחורי מסך הברזל

מי היתה דודה דובה 'מלכת שוק הפשפשים', איך סייעה לחסידים, ולא חששה להכנס ללוע הארי? • אלו מורים היו בסמרקנד: על המלמד האגדי ר' בערקע חן ע"ה שמומחי החינוך התפלאו ממנו עמוקות, ואיך הגיב כשילד ביקש ממנו עונש על גניבת עט מתלמיד אחר? • פרק נוסף ומרתק בסדרה הייחודית ב-COL מאת ר' בצלאל שיף על חיי החסידים מאחורי מסך הברזל, מוקדש לרגל תחילת שנת הלימודים ה'תש"פ • הזמיר מסמרקנד
הזמיר מסמרקנד • מאחורי מסך הברזל
מחנך בחסד עליון, הנחיל לתלמידיו אהבת הלימוד: הרה"ח ר' בערקע חן ע"ה, תמונת הפספורט בעת היציאה מרוסיה

בצלאל שיף

לאחי גרשון דב בער היה ידיד נפש בשם יומטוב ארליך – בדחן מדופלם. בדחן זהו אדם שמבדח אנשים בחתונות, באירועים, בימים ההם זה היה מקצוע מאד נפוץ. גרשון דב בער עבד כעורך של עיתון ביידיש "אלגעמיינער זשורנאל", היה כתב של "מעריב" בניו יורק, וכן כתב בעיתון "פארווערטס".

בזמן המלחמה יומטוב ארליך גר בסמרקנד, וכשהיה עוד בחור הרוויח למחייתו בתור בדחן. כאשר יומטוב ארליך הגיע לאמריקה, הוא נשא אישה והקים משפחה גדולה (כמה מבניו הם שכנים שלי בירושלים), והמשיך לשמח יהודים באירועים. הוא מאד פופולרי אצל חרדים. השאיר אחריו 13 דיסקים עם שירים. יומטוב ארליך היה לוקח שירים סובייטים פופולריים וכתב מילים יהודיות. זה היה יוצא נהדר.

אני הכרתי את יומטוב ארליך בביתו של גרשון דב בער ג'ייקובסון. לשמוע סיפורים ומעשיות של סמרקנד – זו היתה מתנה מן השמים. אני כבר כתבתי סיפורים ששמעתי באותן שיחות.
פעם נודע לי שיומטוב ארליך הכיר את הדודה שלי דובה, אחות של אמא שלי, צדקת גדולה ובעלת גורל טרגי.

דודה דובה היתה אחות גדולה של אמא שלי. הסבא היה "כלי קודש" בפטרוזבודסק. כאשר התחיל מבצע "משוללי זכויות", הסבא עם ארבע בנותיו ובנו נמלטו לממונטובקה שליד מוסקווה. באותה תקופה דודה דובה היתה כבר נשואה לבחור מנדל. אומרים שזו היתה החתונה היחידה שבה נוכחה דבורה הודה, הסבתא שלי שנשחטה בזמן הפוגרום. הי"ד.

לאחר החתונה ההורים שלי עברו לוורונז' ששם נולד האבא שלי. לשם עברו גם דודה דובה ושמואל גורוביץ '- שגם סבלו מרדיפות.

פרצה המלחמה. האבא גויס. בביה"כ יעצו לאמא להתפנות לפנים המדינה. דודה דובה הצטרפה למשפחה שלנו. הרכבה נעצרה בקזחסטן, בתחנת קמיש-לבש. הם שכרו דירה במשותף, חדר לכל אחד. תנאי החיים היו נוראיים. באורח נס נודע להם שבסמרקנד התרכזו הרבה משפחות של חסידי ליובאוויטש, וביניהם משפחתה של אחות אימי ברטה ובעלה מענדל גורליק והסבא רחמיאל.

האחיות יחד עם משפחותיהן מיד עברו לסמרקנד. למחרת היום הסבא הביא את כל נכדיו לישיבה ללמוד תורה. האבא שלי היה בחזית. ר' שמואל, בעלה של דובה, חלה בטיפוס ונפטר. את כל הנכדים גידל הסבא רחמיאל. בשנת 1943 חזר מהמלחמה אבא שלי שכהוא פצוע קשה (בלי יד), והחיים נהיו קצת קלים יותר.

והנה, זה הזמן לספר את הסיפורים של יומטוב ארליך. כן, בתקופה הזאת נערכו חתונות ואירועים אחרים שיומטוב ארליך היה מוזמן אליהם כדי לשמח יהודים. צריך היה לחיות, לפרנס וללמד ילדים.

יומטוב ארליך הכיר את דודה דובה היטב. הוא כינה אותה "מלכת שוק הפשפשים". שוק הפשפשים היה אחד המקומות החשובים שבהם אפשר היה לאנשים לשרוד בזמן המלחמה. בשוק הפשפשים ניתן היה למצוא את הכל: אוכל, בגדים, קוסמטיקה, כלי מטבח, נשק. כדי לשרוד, אנשים מכרו הכל. כדי למכור או למצוא את מה שאתה צריך – מתרופות ועד דברי עתיקות – אנשים היו מגיעים לשוק הפשפשים. כולם פחדו מהמשטרה.

ניהלו את העניינים בשוק סוחרים, אבל גם אנשים אחרים שרצו לחיות. כל פעם היו סכסוכים, קטטות. והשוק החליט למנות את דודה דובה לתפקיד של משליטת הסדר. היא היתה מחליטה מי יעמוד באיזו שורה, פתרה סכסוכים בין המוכרים. דרכה נתנו שוחד למשטרה.

היא היתה מקשרת בין המוכרים והקונים. אנשים רבים פחדו למכור בשוק. המשטרה לעתים קרובות היתה עורכת חיפושים בשוק. לאנשים רבים היו בעיות עם תעודות, היו כאלה שנחשבו לעריקים מהצבא. הדעה הרווחת היתה שדודה דובה היתה מסוגלת להגיע לכל החלונות הגבוהים. דודה לובה לא היתה נוקשת בדלת, אלא היתה נכנסת לפקיד, מתיישבת ומיד מתחילה בשיחה על דא ועל הא, על השכרות, סיפרה סיפורים שונים, והיתה עוברת בעדינות לנושא שבו היא באה לדבר".

"נעצר מכר שלי, זה ענין של אי-הבנה. המשפחה שלו בשוק ומוכנה לדבר על תנאים לשחרורו". היתה שולפת מתיקה כסף. לתת שוחד- זוהי אומנות. כולם התפללו לדודה דובה. רבים ממנהיגי העדה הבוכרית היו להם קשרים עם דודה דובה, והם כיבדו אותה בגלל היושר, האומץ והאהבה ליהודים. הסבא היה מאד מודאג בגלל הפעילות שלה. אבל היא היתה אומרת: " אבא, אני הולכת לבעלי שררה יחד עם הרבי מליובאוויטש, ומעלינו – האלוקים".

בשנת 1946 דודה דובה יחד עם בניה נסעו ללבוב כדי לצאת לפולין בתור יהודים פולניים. יחד איתה נסעה גם אחותה, דודה ברטה, אבל הם לא הספיקו. את בעלה של ברטה, ר' מענדל גורליק, עצרו והוא נכלא לשבע שנים. ברטה ודובה חזרו לסמרקנד. עד לכל הדברים הללו היה יומטוב ארליך והוא סיפר על זה. מעניין מאד.

מול עיניו גדלו הילדים של דודה דובה והאחים שלי. המורה שלהם היה בערקע חן. כאשר בערקע חן עלה לארץ יומטוב ארליך נסע במיוחד לכפר חב"ד כדי להפגש עם חברו.

ראשי חב"ד היו מאד גאים בבערקע חן. הוא היה מורה בחסד עליון, לימד ילדים במחתרת בברה"מ, ישב בכלא, הסתתר מה-ק.ג.ב. לא היתה לו דיפלומה, אבל היה לו נסיון עצום של עבודה – כיצד להנחיל לילדים אהבה ללימודים.


הנחיל לתלמידים אהבה ללימודים. הרה"ח  ר' בערקע חן ע"ה, עם בתו בתמונת פספורט בעת היציאה מרוסיה

כל אנשי המשלחות מטעם משרד החינוך, ג'וינט, וויצו וכו', בעלי דיפלומות בחינוך, נשלחו לכיתתו של בערקע חן כדי לראות כיצד יש ללמד.

פעם הגיעה איזו משלחת לבערקע חן. הוא ניגש לילד שישב בכיתה ולא לקח חלק בשיעור, שאל אותו משהו בשקט, קיבל תשובה, לקח את הילד מתחת לבית השחי ומשך אותו לפרוזדור. כאשר הם חזרו, הילד התיישב על מקומו, ובערקע חן המשיך בשיעורו.

אנשי המשלחת מאד התעניינו מה עשה המורה עם הילד בפרוזדור. מנהל בית הספר הציע לשאול על כך את בערקע חן בעצמו, וכך עשו. בערקע חן הסביר שתלמיד זה תמיד לומד טוב ומקשיב יפה, אבל היום משהו מטריד אותו. "ניגשתי אליו ושאלתי האם אמא שלו עשתה לו היום "נעגל וואסער". התלמיד ענה שלא, לא עשתה.

עכשיו הכל היה ברור, וזו הסיבה שהוא כזה לא פעיל. התלמיד חייב לעשות "נעגל וואסער". בלי לעשות "נעגל וואסער" אסור לעבור יותר מארבע "אמות". לא היתה לי ברירה וסחבתי אותו כדי שירחץ ידיים. חזרנו לכיתה ושום דבר עכשיו לא מפריע לו ללמוד.
אנשי המשלחת היו המומים מגישה עמוקה שכזאת למסורת.

ועוד סיפור מסמרקנד: בחדר של בערקע חן קרה מקרה לא נעים. אחד התלמידים הביא לכיתה עט יפה של אבא שלו, ומישהו מהילדים גנב אותו. הילד התלונן לבערקע חן. המורה העמיד את הילדים פנים אל הקיר, ביקש מכולם לסגור את העיניים וערך חיפוש בבגדי כולם. את העט הוא מצא בכיס של אחד התלמידים, שהוא היום חסיד מכובד מאד.

בערקע חן התיר לכולם לשבת על מקומם והתחיל בשיעורו. הילד קיבל חזרה את העט, והגנב חיכה בחרדה לקבל את העונש. אך העונש לא הגיע. הילד החליט לגשת למורה ולשאול מדוע לא מענישים אותו. בערקע חן ענה שהוא לא זוכר במה מדובר. הילד סיפר בפרוטרוט את הסיפור עם העט, כיצד הוא נמצא בכיסו. בערקע חן זכר את המקרה אך לא ידע שהעט בכיסו של התלמיד הזה דווקא. איך דבר כזה יכול להיות?

-רואה אתה, -ענה בערקע חן,- כשחיפשתי בכיסי התלמידים, אני גם עצמתי עיניים.
כאלה מורים היו בסמרקנד.
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.