מאת הרב דוד זליקובסקי, ארכיון ליובאוויטש
זה היה ערב ראש השנה, תשי"ב יום הולדתה של חנה צובער הצעירה. היא עמדה להיפגש עם חברות ותיקות מסקנדינביה, שם היה אביה פעם רב ראשי, בפארק סמוך במסצ'וסטס.

באותו ערב, אביה של חנה, הרב יעקב ישראל זובער, החליט ללוות את בתו דרך הפארק. הוא לבש את הכובע השחור ואת המעיל השחור הארוך, והם יצאו.

אחרי שליווה את בתו, הוא פנה הביתה. לפתע, כמה בריונים קפצו עליו, שדדו ממנו סכום כסף עלוב והותירו אותו מדמם למוות. הרב האהוב, מנהיג הקהילה והחוקר מת מפצעיו.

חנה נאבקה להתמודד עם הטראומה הנוראה הזאת. בסופו של דבר, היא בנתה חיים חדשים למרות הטראומה והאבל. היא נישאה למוטל שרפשטיין, והם הפכו למשפחה. למרבה הצער, כעבור כמה שנים, חמש שנים בלבד אחרי שנרצח אביה, נפטרה אמה. זמן קצר לאחר מכן, חמותה נפטרה גם כן.

האשה הצעירה חשה הרוסה. היא גדלה בשוודיה בלי סבא וסבתא, ותמיד ראתה את ילדיה מוקפים בסבים וסבתות. עכשיו, חנה ומוטל היו לבד.

במשך התקופה שלאחר פטירת אביה, הדריך אותה הרבי כאבא. בעקבות האירועים המצערים היא העבירה את זעקתה לרבי ונקבעה לה 'יחידות'. כשנכנסה לחדר הרבי, היא פרצה בבכי.

בחמלה רבה הסביר הרבי: "זו האמונה שלנו כי האלוקים הוא אדון העולם, וכל הזמן משתתף בכל מה שקורה, כמו גם לכל אדם. זה בלתי אפשרי עבור המוח האנושי להבין במלואם את הדרכים של אלוקים."

בסופו של דבר, הסביר הרבי, לאלוקים יש את הסיבות שלו איך ומדוע עניינים מתפתחים. עם זאת, הקשר של אחד ההורים שלו או שלה לא יכול להעלם ח"ו בעקבות פטירתם. הרבי סיפק מטאפורה:
"עניין שנברא לא יכול להיות הרוס לחלוטין. לדוגמה, אם אתה שורף פיסת נייר, אתה תישאר עם אפר. תמיד יש משהו שיישאר, אם כי צורתו עשויים להשתנות. באופן דומה, אדם אינו יכול להימחק. כאשר אתה אוהב מישהו, אתה לא פשוט אוהב את גופו; אתה אוהב את הנשמה של האדם, אופיו, ואת הטבע הפנימי. אלמנטים אלה לא יכולים להימחק".

במשל אחר, דיבר הרבי על אדם שנוסע רחוק מהבית כדי למלא מקום של כבוד בארמון מלכותי. איש לא יראה את עזיבתו כטרגדיה.

הרבי סיכם, "לחיות את החיים עם שמחה, כמו שההורים שלך ירצו, יביא את האושר הגדול ביותר לנשמותיהם. זה גם יביא אותך ואת יקירייך לברכות נוספות, הן בגשמיות והן מבחינה רוחנית."