ביום שלישי האחרון הוזמנתי לערב בבית ידידים בירושלים. מימין שולחן ארוך ערוך ביופי והדר ומשמאל שלישיית נגנים עם כלי נגינתם והכל מואר באור יקרות. אט אט התמלא המקום ביהודים, את רובם לא הכרתי אבל מאוד מהר הבנתי שכל היושבים סביבי מתמודדים בימים אלו עם בן משפחה שחולה במחלה ארורה על הטיפולים הקשים הכרוכים בה. אצל האחד זו אשתו, אצל האחר זה בנו הקטן ואצל השלישי בתו מתמודדת, הרביעי הוא בעצמו זה אשר לקראת סיום הטיפולים והחמישי אולי זה נכדו או אחיינו.

המנגנים ניגנו, בעלי הבית הוציאו את מיטב משקאותיהם, עד שלרגע אפשר היה לחשוב שכולנו אחים החוגגים איזו שמחה משפחתית, אמרנו יחד לחיים זה לזה ואף הוספנו אי אלו דברי חיזוק.
לפתע הס הושלך והזקן שבחבורה, יהודי בעל צורה החל לדבר. זקנו הלבן יורד על פי מידותיו, גם אצלו במשפחה יש ילד בעיצומם של הטיפולים הקשים. "רבון כל העולמים.. מלך אביר" פתח הוא בציטוט מתוך תפילה נפלאה הנאמרת אחרי 'שלום עליכם' בהרבה קהילות ישראל, ומיד מבלי להמתין או אף לבחון אם מישהו מקשיב לו, המשיך עם ציטוט נוסף מאותה התפילה, ציטוט שהסביר באחת את מה שמתרחש מול עינינו - עמנו סביב השולחן "מודה אני לפניך, ה' אלקי ואלקי אבותי, על כל החסד אשר עשית עמדי ואשר אתה עתיד לעשות עמי ועם כל בני ביתי".

האיש עוד ביאר והוסיף להסביר, אבל אני כבר לא הייתי צריך יותר מזה, הבטתי סביבי, יושבים פה יהודים בשעה שבביתם או בבית הרפואה יש כרגע ילד ששיערו נשר אולי יש שם ילדה אחרי טיפול ובלי כוחות, הם שרים ורוקדים, אומרים לחיים מתוך שמחה, בביטחון מלא באמונה יוקדת וכל עצמותם תאמרנה בלי קול ואף ללא מילים 'רבון כל העולמים מלך אביר, מודה אני לפניך על כל החסד אשר עתה עתיד לעשות'.

כשהאיש סיים את דבריו יצאנו כולנו בריקוד ספונטני, ריקוד של שמחה אמיתית, ריקוד של יהודים שחולקים ניסיון דומה, ריקוד של אמונה מוצקה שאין רע יורד מלמעלה והכל לטובה אך הייתה זו גם תחינה לבבית שתהיה זו הטובה נראית ונגלית, היה ריקוד של ילד הבטוח שאבא שלו רוצה רק את הטוב עבורו.

ואני ככה קצת מהצד הבטתי בהם, ממני הם לא הצליחו להסתיר ראיתי את הכאב בעיניים שלהם, אני מכיר אותו טוב את הכאב שלהם, טוב מאוד, מידי טוב, אבל לצד הכאב ראיתי את התקווה, את האמונה ואת התודה על החסד שעוד יבוא, ראיתי נגד עיני את החומר שממנו קורץ העם הזה שאני כל כך אוהב, עם ישראל.

שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי