הרב שמעון אייזנבאך

בשנת תשכ"ח הלך לעולמו הגאון הרב אליעזר סילבר ז"ל ששימש עד אז כנשיא אגודת הרבנים של ארצות הברית וקנדה. שנה לאחר מכן הכתירו במקומו לנשיא את הגאון הרב משה פיינשטיין ז"ל שגם הוא כקודמו היו בקשרי ידידות עם הרבי.

כאשר התקיימה ההכתרה לרב משה פיינשטיין נקרא המזכיר הרב חודוקוב להכנס לחדרו של הרבי ושהה שם זמן ממושך.

אחד התמימים שלמד ב-770 באותם הימים סיפר לי שלפתע ראו את הרב חודקוב יוצא מחדרו של הרבי כשהוא לבוש בסירטוק הגדול מכפי מידותיו, בעוד שחליפתו הקצרה נשארת בחדר הרבי. 

היה זה הסירטוק של הרבי אותו לבש הרב חודוקוב כשנסע לטקס ההכתרה של של הרב פיינשטיין על פי הנחייתו של הרבי שהורה לו לשאת דברים במעמד מכובד זה. 

לאחר כמה שעות חזר ל-770 כשהוא לבוש בסרטוק הגדול ונכנס לחדרו של הרבי לדווח על ההכתרה על כל פרטיה ויצא מחדרו של הרבי בחליפתו הקצרה.

מאוחר יותר סיפרו יודעי דבר כי הדברים שנשא הרב חודקוב באותה הכתרה עשו רושם גדול ומכובד, כנראה שהדברים היו ערוכים על ידי הרבי עצמו ששלח את הרב חודוקוב למשימה זו.

●

בשנותנו הצעירות כאשר למדנו ב-770 היינו נוהגים בקביעות להשאר בזאל הקטן עד שהרבי היה עוזב את חדרו הק' ויוצא לביתו, וזאת למרות שהסדר כבר נגמר. כך גם בליל שבת לא היינו הולכים לחדר האוכל לסעודת השבת עד שהרבי לא היה יוצא והולך ל'ספריה' לסעודת השבת יחד עם הרבנית (שהייתה מגיעה לשם מבעוד יום, כידוע).

בלילות השבת של הקיץ, כשהיו מתפללים מאוחר, הרבי היה חוזר לחדרו לאחר התפילה ולאחר כשעה בערך היה יוצא לספריה שם היה סועד את סעודת השבת עם הרבנית ובלילות שבתות החורף הרבי חזר לאחר תפילת ערבית לחדרו והיה משתהה שעתיים ושלוש עד שהיה יוצא לספריה.

בדרך כלל היינו שוהים בזאל הקטן וכשהיינו שומעים את ה'קליק' של פתיחת הידית של גן עדן התחתון היינו נעמדים בחרדת קודש לקול צעדיו של הרבי בדרכו לחוץ.

פעם אחת בליל שבת - היה זה בשנות המ"מים המוקדמות - עמדתי בחוץ בדיוק באותם רגעים שהרבי יצא מ-770 לספריה. והנה הרבי צועד בהוד ובהדר, יורד במדריגות פונה שמאלה למדרכה ולאחר כמה פסיעות הרבי תופס בידו את מגבעתו שלא תפול מעל ראשו ומרים ראשו לעבר החלון העליון שבקומה השלישית.

בחלון עמדה הגיסה חנה גוראריה ע"ה והם הביטו זה על זה.

הרבי לא אמר 'גוט שבת' ולא נופף בראשו או בידו לשלום רק האט את הליכתו כמעט עד כדי עצירה. הביט למעלה והמשיך בדרכו.

היה נראה לעיניי שהיא המתינה ביודעין בחלון לראות את הרבי חולף במדרכה והיה נראה שהרבי מודע לכך שהיא ממתינה ולכן הגביה את ראשו לראותה.

אינני יודע אם דבר זה היה בקביעות בכל ליל שבת, או שזה היה חד פעמי.

●

איש חסיד היה ומקושר לרבי בכל נימי נפשו ושמו ר' אהרן משה קליין. הוא היה מסור לרבי מתחילת הנשיאות ובמקומות רבים נתפרסמו מעשיו ופעילותו הנמרצת לבית חיינו ולבית רבי.

בספר "בית חיינו -770" שיצא לאור ע"י הרי"יצ הבלין שליט"א בהוצאת 'היכל מנחם' מסופר עליו (בעמ' 212) שהיה איש סוד של הרבי ועסקן חרוץ למשימות חשובות. כיון שהיה איש נדל"ן הוא היה זה שרכש את הבנינים סביב 770 עבור הרחבת בית המדרש והמשרדים מעליו.

הוא פעל יומם ולילה לרכישת הבנינים ולבניה בפועל להרחבת הקומה התחתונה. פעם הרבי פגש אותו ואמר לו: "כשאני מגיע מביתי אני רואה אותך כאן וכשאני חוזר לביתי אני רואה אותך שוב, מתי אם כן אתה ישן ואוכל?!..."

התכתבויות רבות בפתקים היו בינו ובין הרבי במהלך בניית והרחבת 770 כאשר הוא מקבל הוראות מפורטות והרבי היה סומך עליו ורואה בו אדם שיסיים את המלאכה על הצד הטוב ביותר.

אך לא באתי בשורות אלו לשרטט את קורות חייו של ר' משה אהרן קליין הכהן, (שכבר ראו אור בכמה תשורות ומאמרים) כי אם סיפור נדיר שאירע עמו בשנים שבהם הרבי חילק דולרים לקהל הרחב.

היה זה במעמד החלוקה ליד חדרו של הרבי , כאשר הרב קליין עבר לפני הרבי וקיבל את ברכתו יחד עם הדולר. לאחר שעבר הרבי שאל: "וואו איז קליין?" [היכן קליין?]. המזכיר הרב גרונר יצא החוצה לחפשו אך הוא נעלם. הרב גרונר שאל את העומדים בחוץ אם ראו אדם גבוה ורזה שזה עתה יצא מחלוקת הדולרים? למזלו אחד העומדים במקום אמר לו שראה אותו יורד לרכבת התחתית שפיתחה מול פתח 770.

הרב גרונר זינק מיד למטה בגרם המדריגות המובילות לרכבת ובעוד הוא רואה את הרב קליין נכנס לתוך הרכבת, הוא צעק לעברו שהרבי קורא לו. הרב קליין התעשת, קפץ החוצה מהרכבת שניה לפני שדלתותיה נסגרו ויצא החוצה יחד עם הרב גרונר שהחזירו למקום חלוקת הדולרים.

כאשר חזר, הרבי אמר לו את המשפט הבא: "אמנם הגעתי להיכן שהגעתי ולמה שאני - אבל לדרגה שלך שהנך כהן עדיין לא הגעתי...". בסיום המשפט הסתובב הרבי והמשיך לחלק הדולרים לבאים בתור.

הרב קליין עמד משתומם, הן מהדברים ששמע והן מכך שהרבי מצא לנכון לקרוא לו חזרה ולהשמיע באזניו משפט כה מופלא. וכך המשיך בדרכו מהרהר על שום מה זכה לדברים אלו. 

●

בשולי סיפור זה אוסיף מספר מלים למען יהיו לעדה על כלל הסיפורים העולים במדור זה.

בשעתו סיפרתי את סיפורו זה של החסיד ר' משה אהרן קליין בהתוועדות בין השלוחים עת התכנסנו יחדיו. בין היושבים שם היו דייקנים ומדקדקים למיניהם שהחליטו שסיפור זה "אינו מאומת דיו" הם הטילו בו ספקות ואחרים אף הוכיחו שלא יתכן שסיפור זה 'לא עשה לו כנפיים' וכיצד יתכן שאין מי שיסייע להעיד עליו.

אחד מהם אף הוסיף ואמר שאחד מנכדיו של הרב קליין, ממשפחת גודמן אצר וקיבץ את כל סיפורי הסבא לפונדק אחד בתשורה מכובדת ואילו סיפור זה היה מתרחש עם סבו הרי שהיה מופיע יחד עם כל יתר הסיפורים, ומכלל לאו אתה שומע לאו.

השבתי לכל המפקפקים באמינות הסיפורים, שאינני מרגיש כל צורך להוכיח סיפור זה או אחר על פרטיו כמו את הצורך החשוב לספר את אותם דברים נפלאים לבל יירדו לטמיון. וגם אם יש לעיין באי אילו פרטים ולבררם היטב, עדיין רב הטוב בהגלות נגלות אור יקרות, סיפורים נדירים המחברים אותנו לאילנא דחיי.

חלפו להם מספר שבועות והנה מתקשר אליי הרב מנדי קרמר מנהל "פורום השלוחים" שרעייתו היא נכדתו של ר' אהרן משה קליין הנ"ל וכה היו דבריו:

לפני כמה ימים שוחחנו עם דודתינו, בתו של הסבא הגב' רחל גוטליב - שכל אימת שהסבא היה בא לניו יורק היה מעדיף להתאכסן אצלה בבורו פארק. גב' גוטליב איננה חסידת חב"ד ונשואה לחסיד גור. ושאלנו אותה האם היא שמעה אי פעם מאביה שהרבי אמר לו את המשפט הנדיר הנ"ל. והיא ענתה שהיא זוכרת זאת כהיום הזה איך שאביה הרב קליין נכנס לביתה כל כולו נרגש ונסער ומספר לה שהיום הרבי הריץ את מזכירו לקרוא לי לאחר שכבר נדחקתי אל תוך הרכבת התחתית וכשבאתי אליו הוא אמר לי "אמנם הגעתי להיכן שהגעתי, אבל לדרגת שלך שהנך כהן לא הגעתי".