קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







"ראביי - את הרגעים האלו - אני חי 40 שנה" / מצמרר
(יום חמישי, י''א אייר )
"ראביי אתה מכיר אותי, אני חי כאן לבדי עשרות שנים ואיני נוהג לשתף אנשים בחיי הפרטיים, אך יש לי סוד קטן שהוא נפלא ואישי והוא קשור אליך ואל הרבי שלך" • לקראת י"ג באייר - יום היארצייט של אחיו של כ"ק אדמו"ר, הרה"ח אי"א ר' ישראל אריה לייב שניאורסון ע"ה, שליח הרבי בקאולון שבהונג קונג, הרב ישראל ליברמן משתף במגזין שישי ב-COL בסיפור מרגש שאירע לו השבוע בבית חב"ד • לסיפור המלא

מאת: הרב ישראל ליברמן, שליח הרבי בקאולון, הונג קונג

*

לקראת יג' אייר - יום היארצייט של אחיו של כ"ק אדמו"ר, הרה"ח אי"א ר' ישראל אריה לייב ע"ה, אני רוצה לשתף ולספר לכם על רגעים ארוכים ומרגשים של אהבה פשוטה ועצומה לרבי שאירע אצלי בבית חב"ד ע"י יהודי שרחוק לחלוטין לכל סממן יהדותי.

ריצ'ארד הינו יהודי אמריקאי המתגורר לבדו בחור נידח כאן בהונג קונג, מרחק נסיעה של כשעה וחצי מהבית חב"ד. לפרנסתו עובד כמרצה באוניברסיטה מקומית כאן בעיר.

יהודי עם קמטים רבים שנותנים מבט על חייו הלא פשוטים בעבר וכן גם בהווה. הוא חי לבדו כאן 40 שנה רחוק ממשפחתו ומוקף בגויים רבים. פעם בכמה שבועות אני זוכה לקבל את פניו בבית חב"ד כשהוא מגיע לתפילות וסעודות השבת ובשאר הזמן הנני מקפיד לשמור איתו על קשר חם ואוהב.

זה אירע ביום חמישי האחרון, בימי חמישי אני נוהג לערוך שיעור תורה לחברי הקהילה, תוך כדי עריכת השיעור במשרדי, אני שומע את הדלת נפתחת וריצ'ארד צועד פנימה בפנים חיוורות וכאובות כשבידו קלסר עתיק בצבע חום דהוי. ניכר היה עליו שסערה ריגשית עופפת אותו. ניגשתי אליו ונתתי לו חיבוק לבבי, התיישבנו והוא החל לספר.

"אמא שלי מתגוררת בארה"ב והיא נפטרה לפני שעות אחדות. אימי הייתה 'א אידישע מאמע' והיא לא זכתה לרוות ממני נחת כפי שציפתה כל חייה". הוא נעצר לרגע ופרץ בבכי חסר מעצורים, דמעות מילאו את עיניו.

"ראביי אתה מכיר אותי, אני חי כאן לבדי עשרות שנים ואיני נוהג לשתף אנשים בחיי הפרטיים, אך יש לי סוד קטן שהוא נפלא ואישי והוא קשור אליך ואל הרבי שלך".

והוא ממשיך ומספר: "לפני 40 שנה כשהייתי נער צעיר סטודנט באוניברסיטה ידועה במנהטן, חבר לספסל הלימודים הציע לי להתלוות אליו לחוות את חג שמחת תורה ב-770, בית מדרשו של הרבי. זו הייתה חוויה מדהימה שלא אשכח לעולם, בית הכנסת היה מלא וגדוש עד אפס מקום, עננים כאילו מלאו את החלל מצפיפות החסידים שרקדו ושרו ללא הרף.

"תוך כדי שאני מתפעל בנפשי מעוצמת המחזה אני שם לב שהרבי מביט בפניו הקדושות אל האדם העומד לימיני, בהתרגשות נגעתי בו קלות וסימנתי לו על כך אך הוא ושאר החסידים הורו לי שמבטו של הרבי מכוון אלי. הרבי הסתכל אלי בחיוך רחב במשך כמה שניות ועודד בידיו הקדושות בעוצמה רבה.

"את הרגעים האלו - אני חי 40 שנה, הם נחרטו עמוק בליבי", הוא אומר בקול חנוק.

"לפני מספר שנים השליח כאן העניק לי במתנה תמונה גדולה של הרבי. ומאז, בכל עת שאני מרגיש בודד וגלמוד, כשמצב רוחי קשה עלי אני פותח את הקלסר ומביט בפניו הקדושות של הרבי, ממש כבן אוהב אל אביו וכך שואב אני עידוד וכוח להמשך הדרך.

עכשיו כשהתבשרתי בבשורה הכואבת על פטירת אימי, החלטתי להגיע לבית הכנסת לומר קדיש לעילוי נשמתה והרגשתי שאני חייב לקחת את הרבי איתי לרגעים הקשים האלו".

ריצ'ארד נמנע מלנסוע ללוויה עקב מצבו הבריאותי, ישבנו מספר שעות ובשעה 1:00 בלילה כשבניו ג'רזי החל מסע ההלוויה ביקשתי מריצ'ארד שאקרע לו את החולצה כפי הנהוג, אך לפני כן ניגש לפינת בית הכנסת, פתח את הקלסר והביט ארוכות בתמונתו של הרבי, פניו היו עכשיו שטופים בדמעות חמות של כאב וגעגועים, ובעיקר אהבה אינסופית לאבינו רוענו.

לחיים חסידים, לחיים!!

מימין למעלה: הרב ליברמן שיחי' על רקע קריעת האבל; ארכיון COL
מימין למעלה: הרב ליברמן שיחי' על רקע קריעת האבל; ארכיון COL

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


אין כרגע תגובות לכתבה זו


© 2019 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן