מערכת COL | יום ג' אייר ה׳תשע״ט 08.05.2019

מ'סולל בונה' ועד שולמית אלוני... ● קואוצ'ינג חב"די

הפריצה הבלתי צפויה של 'הפרטיזן' לישיבת ההנהלה, 'לכתחילה אריבער' של צייר חסידי, עשיית 'השתדלות', וגם: כששולמית אלוני שרת החינוך 'חטפה שוק' ממנהל ה'רשת' ● הרב ישראל אלפנביין, שפיתח שיטת אימון חב"דית ייחודית לאור תורתו והוראותיו של הרבי, מגיש מאמר מרתק וייחודי למגזין שישי של COL, במוצאי ב' אייר - 'לכתחילה אריבער' ● למאמר המלא
מ'סולל בונה' ועד שולמית אלוני... ● קואוצ'ינג חב
הרב ישראל אלפנביין. ברקע: ציור 'קולע חסידי' של ר' זלמן קליינמן. עיבוד: COL


הרב ישראל אלפנביין


את הסיפור הבא שאירע בשנת תשי"ח סיפר המשפיע הרב משה נפרסטק ע"ה: 'בוקר אחד פגש אותי ה'פרטיזן' ר' זושא וילימובסקי ע"ה וביקש ממני שאתלווה אליו בנסיעתו באוטובוס לתל-אביב, מבלי לפרט את היעד המדויק. נעניתי לבקשתו. כשהגענו לתל-אביב המשכנו לרחוב אלנבי, שם עצר ר' זושא בכניסה לבניין שבו שכנו משרדי חברת 'סולל בונה', חברת הבנייה הענקית שבנתה כמעט את כל היישובים בארץ. ר' זושא שאל את השומר היכן ממוקמים חדרי ההנהלה, והוא השיב: בקומה השלישית. עלינו לקומה השלישית, שם ניצב שומר נוסף בפתח הפרוזדור. ר' זושא שאל אותו היכן שוכן חדר ההנהלה הראשית, והשומר הצביע על החדר ששכן בקצה הפרוזדור, ממש ממולנו, אך הסביר לו שאי אפשר להיכנס בלי להזמין פגישה מראש. בכל מקרה, הוסיף השומר, כרגע מתקיימת אסיפת הנהלה ואין אפשרות להפריע באמצע.

'אך ר' זושא לא שעה לדבריו אלא פסע בצעדים בטוחים ומהירים היישר לעבר חדר ההנהלה – ואני נחפז אחריו... ר' זושא לא דפק על הדלת אלא פתח אותה לרווחה בבת-אחת. לפני שהספקתי לעכל את מראה פניהם הנדהמות של כל חברי ההנהלה לנוכח התפרצותו הפתאומית של האורח הבלתי-קרוא, הכריז ר' זושא בחגיגיות: כולם מתבקשים לעמוד, הגיע מכתב מהרעבע!



ר' זושא וילימובסקי - 'הפרטיזן'

'למרבה הפלא, כל חברי ההנהלה – יהודים מבוגרים שחזותם מעידה עליהם כאלף עדים כי הם רחוקים מאוד מחיי תורה ומצוות – נעמדו והמתינו למוצא פיו של ר' זושא. הוא פתח את המכתב [כנראה מיו"ד כסלו תשי"ח, 'אגרות-קודש' חלק ט"ז עמ' קלד] והקריא מתוכו את הוראת הרבי בקשר לבניית "השיכון החדש" בכפר-חב"ד: הרבי מבקש שהשיכון ייבנה בממדים רחבים, ושיתגברו על כל המניעות הקיימות כרגע, כך שהבנייה תסתיים עד לחג הגאולה י"ב-י"ג תמוז.

כעת שלף ר' זושא ממעילו בקבוק 'משקה' והודיע שכל הנוכחים כאן יאמרו כעת 'לחיים' ויחליטו לקיים את הוראת הרבי, ולאחר מכן הוא יודיע על כך לרבי ויבקש את ברכתו עבור כולם. דבריו התקבלו ללא עוררין, והתהליך יצא לדרך בהצלחה'.

כולנו מכירים את הפתגם המפורסם של כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע "די וועלט זאגט אז מען קען ניט ארונטער גייט מען אריבער – און איך זאג מלכתחילה אריבער", [=העולם אומר שכאשר אי אפשר ללכת מלמטה הולכים מלמעלה – ואני אומר שצריכים ללכת מלכתחילה מלמעלה (מעל המכשולים)]. אבל לא לכולנו יש תכונות-נפש כמו לר' זושא ה'פרטיזן'. אלה מבינינו ש'אין להם את זה', איך בעצם הם יכולים לעשות את זה?


הגישה החסידית לדילוג מעל המכשולים

אחת מהנחות-היסוד שמלמדים בקורסים של שיטת NLP, בקשר להתמודדות עם מכשולים היא זו: מכשולים הם דברים שאנחנו רואים כל עוד איננו ממוקדים במטרה. כשאתה רואה מכשול שחוסם אותך מלהתקדם, תציב מול עיניך את המטרה העליונה, תיזכר בערכים החשובים לך וזה ינסוך בך כוחות חדשים להתאמץ ולהתעלות מעל כל המכשולים. תורת NLP מלמדת אותך לאסוף נתונים על עצמך, להכיר את היכולות והחוזקות הפנימיות שלך, ולהשתמש בהם כדי לדלג מעל כל המכשולים והמהמורות בחייך. אבל ברור שככל שהמכשולים חזקים יותר – קשה יותר להתאמץ ולהתעלות מעליהם.

דומני שלנו, חסידי חב"ד שלומדים את תורת החסידות וחדורים במושגיה, יש הנחת-יסוד הרבה יותר עוצמתית. שהרי אנו אמונים על חשיבות האמונה בהשגחה פרטית, הרואה בכל מכשול שאנו נתקלים בו – ניסיון מלמעלה שנועד לבחון אותנו. וכאן נוכל לשלב את הרעיון של 'לכתחילה אריבער': במקום "להיתקע" בערמות של מכשולים ולהסתבך במבוך מפותל של לבטים, נזכיר לעצמנו שאם אלוקים הציב אותנו במצב מסוים, בטוח שבכוחנו להתמודד איתו בהצלחה.

אחד מחסידי כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע הוביל כמאתיים עגלות של יין שהוברח מחו"ל, מבלי לשלם מכס. לפתע הודיעו לו שכל העגלות נתפסו והוחרמו על-ידי השלטונות. ברגע ששמע זאת החסיד, התעלף מרוב צער ועוגמת-נפש. האנשים שהיו לידו ניסו להעיר אותו מעלפונו, אך מיד כשהתעורר ונזכר באסון שאירע לו, התעלף שוב. לאחר שמספר ניסיונות נוספים עלו בתוהו, באו החסידים לאדמו"ר הזקן וסיפרו לו על כך. אמר הרבי: 'העגלות נותרו בשלמותן ולא נתפסו'.

מיד העירו שוב את החסיד ומסרו לו את דברי הרבי, ונפשו שבה אליו. לאחר מכן חיפשו את העגלות בדרכים, ומצאו אותן. התברר שהעגלונים שמעו קול של מרכבה שמתקרבת מרחוק עם צלצולי פעמונים, וחששו שהמשטרה רודפת אחריהם, ולכן נטשו את העגלות בצדי הדרכים ונמלטו על נפשם, וכעת מצאו את העגלות עם כל היין בשלמותו.

כעבור זמן נשאל אדמו"ר הזקן: הרבי טוען תמיד שאיננו מחולל 'מופתים', והרי כאן אירע 'מופת' גלוי? ענה הרבי: אין זה 'מופת'. חז"ל אומרים שהקב"ה אינו מטיל על האדם ייסורים שהם למעלה מכוחותיו, וכשסיפרו לי שאי אפשר להעיר אותו מעלפונו, זאת אומרת שזה למעלה מכוחותיו – הבנתי שלא ייתכן שאירע לו אסון כזה.


"לכתחילה אריבער" של צייר חסידי
בשנת תשי"א כתב לרבי צייר חסידי שסבל ייסורים בחייו כי הוא מרגיש שבור מאוד ולעיתים קרובות נופל בייאוש. במכתב המתפרש על למעלה משלושה עמודים מלמד אותו הרבי לנצל את כשרונו כצייר שיודע להתנתק מהצורה החיצונית של הדברים ולראות את הפנימיות שלהם – כדי להתחיל להסתכל על החיים במבט מעמיק.

בתוך הדברים כותב לו הרבי: 'זה שיש לאדם קשיים, ניסיונות ועניני בירורים, אלו הם האמצעים כיצד להגיע לתכלית הדבר [...] בשל כך, הרי אסור להרשות לקשיים של עמידה בניסיונות, או אפילו לכישלון, אם נכשלו מזמן לזמן, להתגבר על השמחה שצריך להרגיש מ[כך שכל אחד הוא] בני בכורי ישראל [...] הקב"ה מבטיח בכל תוקף ועוז שלא ידח ממנו נדח, ואינו דורש מהאדם שיעשה מעבר לכוחותיו – אלא רק שיעשה כפי כוחותיו [...] והוא בא ואומר שהחשבון הוא ח"ו אחר, ובמילא בא הייאוש, רפיון ידיים ושכנוע עצמי שהמצב מפעם לפעם מתדרדר! השאלה היא: 'דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעים?' ('אגרות קודש' מתורגמות חלק א' עמ' 175 והלאה).

אין כאן התייחסות ישירה ופרטנית למגוון הבעיות המציקות לאותו צייר, אבל יש כאן קביעה ברורה ונחרצת: הקשיים עימם אתה מתמודד אינם אלא אמצעים שהועיד הקב"ה לנשמתך כדי שתגיע באמצעותם להגשמת מטרת ירידתה לעולם הזה. וכאשר זוהי צורת ההסתכלות על החיים, כשחדורים באמונה מוחלטת בבורא עולם ומנהיגו המשגיח על כל אחד בהשגחה פרטית, אין שום מקום לרפיון ידיים.


"לדפוק על החלון" ומיד ללכת
בהתוועדות ב' אייר תשל"ט – השבוע לפני ארבעים שנה – סיפר כ"ק רבינו נשיאנו סיפור ידוע על מורנו הבעש"ט נ"ע, שפעם יצא לעבר בית מסוים, דפק על חלון הבית ואמר שהוא זקוק לפרנסה, ומיד עזב את המקום. כעבור זמן קצר מיהר יהודי לצאת מהבית, וסיפק לבעש"ט את מבוקשו. לאחר מכן נשאל הבעש"ט: מאחר שרבינו לא חיכה עד שבעל-הבית יצא לקראתו, סימן שלא היה זקוק לכך. אם כן, לאיזו מטרה נועדה הדפיקה על חלון ביתו? ענה הבעש"ט: כתוב בתורה 'וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה'. זאת אומרת, כדי שברכתו של הקב"ה תחול, דרושה עשייה מצידו של היהודי. הדפיקה על החלון היתה העשייה שלי, וממילא יכולה לחול עליה ברכתו של הקב"ה, בין אם דרך יהודי זה או דרך יהודי אחר.

והרבי המשיך: מכיוון שסיפור זה הגיע לאוזנינו, סימן שכל יהודי יכול ללמוד ממנו הוראה בנוגע לעבודתו האישית. כאשר יהודי מציב את עצמו במצב של ביטחון חזק ביותר בקב"ה, אזי מספיקה עשיית ההשתדלות מצדו, ה"דפיקה בחלון", להמשכת הברכה האלוקית מלמעלה. אם הוא רק מתכוון לכך באמת, ומסתפק ב"דפיקה בחלון" משום שכל היום מוקדש אצלו לתורה ומצוות, כך שלא נותר לו פנאי להכנת 'כלים' רבים יותר – ממילא זה באמת מספיק עבורו.

אם כן, ככל שנפנים חזק יותר את האמונה המוחלטת בהשגחה האלוקית עלינו, ככל שנחדיר לנפשנו עמוק יותר את הביטחון המלא בדרכי הנהגת הבורא את עולמו בכלל ואותנו בפרט – כך תגבר השפעתם של ה'כלים' שאנו מכינים לקבלת השפע מלמעלה.


כששולמית אלוני 'חטפה שוק'...

התקופה שהרב מאיר פריימן ע"ה כיהן כמנכ"ל ה'רשת', רשת בתי-הספר 'אהלי יוסף יצחק' בארץ-הקודש, נמשכה לתוך השנים בהם החלה שולמית אלוני את משרתה כשרת החינוך. כידוע, הח"כית המפורסמת ממפלגת מר"ץ ניהלה מדיניות אנטי-דתית בעליל, שבמהרה נתנה את אותותיה בכל אגפי משרד החינוך. באותם ימים עמלה הנהלת ה'רשת' על הכנת תוכנית לימודים מקיפה בתחום לימודי-הקודש לכל בתי-הספר של 'הרשת'. משרד החינוך הערים קשיים כמובן, וה'רשת' התאמצה לצלוח את כל המשוכות שעמדו בדרכה. התוכנית עברה את כל שלבי ההכנות השונים והמתינה לאישור הסופי של שרת החינוך. אך זו התמהמהה ודחתה שוב ושוב את מתן האישור, תוך שהיא משתמשת באמתלאות שונות.

המנכ"ל ר' מאיר ביקש אפוא פגישה אישית עם הגב' אלוני, וגם הפגישה המיוחלת נדחתה מיום ליום ומשבוע לשבוע. סוף-סוף הגיע מועד הפגישה. ר' מאיר נסע למשרד החינוך בירושלים, והמתין ליד לשכתה. השעה המיועדת חלפה, וגם שעה נוספת חלפה. ר' מאיר חיכה בסבלנות, ובלע בשקט את העלבון של המתנה עד בוש. הגיע הרגע, הדלת נפתחה ור' מאיר הוזמן פנימה. ברגע שנכנס, הניח את כל המסמכים על השולחן ואמר לשרת החינוך בערך כך: 'צהריים טובים, כבוד השרה. הנה המסמכים שלנו הממתינים לחתימתך. בכל מקרה, אני מקציב לך עד רבע שעה לסיום הפגישה'. השרה 'חטפה שוק' מהנימה התקיפה. לאחר שהתעשתה שאלה אותו השרה ההמומה: הרי אתה הוא שביקשת להיפגש אתי, לא אני ביקשתי להיפגש איתך. חיכית זמן כה רב לפגישה, וכעת אתה מעוניין להגביל אותה לזמן כה קצר?!


הרה"ח ר' מאיר פריימן ע"ה, אוחז בדף תניא 'טרי' שהודפס בפאיד

השיב לה ר' מאיר בפשטות: בעוד שעה וחצי בדיוק אני אמור להתחיל למסור שיעור בגמרא. השיעור מתקיים בבית-הכנסת שלנו בכפר-חב"ד, ואינני יכול בשום אופן להרשות לעצמי לאחר לשיעור. לפי החישוב שלי, זמן הנסיעה מרחוב שבטי ישראל בירושלים עד לשיכונים החדשים בכפר-חב"ד עשוי להימשך כשעה ורבע, ולכן לא נותר לי אלא רבע שעה להישאר כאן.

השרה פלטה ביובש: טוב, תגיש לי את כל המסמכים הדורשים את חתימתי. היא חתמה על כולם ללא אומר ודברים, התוכנית כולה קיבלה מיד אישור מלא – ור' מאיר המאושר יצא לדרכו.
"אין משמעותה של 'עבודה' ש'עבודה' תהיה באמת, אלא האמת עצמה היא עבודה, עד ש[אפילו] הציפורניים חדורות באמת" ('היום יום'). כשאתה חדור באמת – כולם מתבטלים בפניך.

___________
הכותב, הרב ישראל אלפנביין, רב ביהכ"נ חב"ד במרכז נתניה ור"מ בישיבת חב"ד בנתניה, הוא בוגר 'מרכז אלון לאימון ו-NLP', שפיתח שיטת אימון חב"דית ייחודית לאור תורתו והוראותיו של הרבי. לתגובות והערות אפשר לשלוח מייל ל: [email protected]
054-7656197
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.