כיפת הברזל של רצועת עזה - ומדינה תחת אש

מנדי: "בבוקר יום השבת האחרון, כאשר הגעתי לבית-הכנסת, התגנבה לאוזניי הידיעה (דרך ה'שבעס-גוי' שהגיע לתקן משהו באזור), כי בדרום הארץ מתחוללת מהומה. טילים מתעופפים על תושבי ערי הדרום ורצועת עזה. שוב אנו בסיבוב בלתי-רצוי מול ארגון החמאס. הסיבה? כבר לא רלוונטית... רק עתה נבחר שוב יו"ר הליכוד בנימין נתניהו לראשות הממשלה, אך פתרון למצוקה רבת השנים - אין.

השבוע היה מי שהעלה מעט חיוך על פני הישראלים, כאשר אמר בבדיחותא: 'מה אתם רוצים מביבי. מה הוא אשם? הוא רק התיישב על כיסא רה"מ. תנו לו זמן לנקות את מה שהשאירה לו הממשלה הקודמת'.


בתמונה: עזה תחת הפצצות צה"ל; צילום: דוברות צה"ל.

נתניהו - שכל הקמפיין שלו היה 'ימין. חזק.' הוכיח אחרת. שוב התרפסות מול ארגוני הטרור. אנחנו חטפנו כ-700 טילים שהביאו למותם של 4 ישראלים, מול 320 תקיפות של חיל האוויר, שהורידו בעיקר בניינים ריקים בצד השני.

משפט נוסף שמעתי השבוע: 'לשר הביטחון לשעבר עמיר פרץ, מגיע קרדיט גדול על 'כיפת הברזל' עליה התעקש ומימש את הפנטזיה היקרה. אך לולא היה צופה את העתיד - היה מבחין כי כיפת הברזל הפכה לשמירה על עזה'. ומדוע? כי באין המערכת הגאונית הזאת - לא היינו סופגים את אותם טילים ללא פתרון צבאי או מדיני במהירות הבזק".


כיפת ברזל – קשר גורדי

משה: אולי זה יישמע קצת לא פופולרי, אבל המערכה האחרונה (ולמרבה הצער יהיו סבבים נוספים... היל"ת) הציגה את האמת הכואבת: כיפת ברזל היא קשר גורדי בלתי ניתן להתרה.
כשהתחבטו במערכת הביטחון האם להצטייד בפתרונות כמו 'כיפת ברזל', הצד שאמר 'לא' טען שככל שתתמגן יותר, הצד השני ימצא את הפתרונות בהתאם. כמו משל הגנב והמנעול.

הצד שצידד בתוכנית, טען שמערכת כזאת תתן 'מרווח נשימה' לצה"ל להתארגן כראוי ולהשיב לתוקפים מנה אחת אפיים.

והנה הגענו למצב כואב, שככל שמערכת ההגנה המהוללת משוכללת יותר, הצד השני מתחמש יותר ומאתגר יותר: משגרי רקטות רב-קניים הנורים במטח אחד, מגבירים את הסיכוי שאחת מהן כן תחמוק ולא תפגע, או רקטות בעלות ראש נפץ גדול יותר והרסני יותר; ואם בעבר התמודדנו עם 'עמודי תאורה מעופפים' כמו שכינה זאת מישהו, אז כיום יש לחמא"ס מערך רקטי עצום, וככל ש'כיפת ברזל' משתכללת, האיום מתרחב לא רק ל'עוטף עזה', אלא הארץ כולה הופכת ל'עוטף עזה': יש כבר מושג חדש: 'דרום השפלה'. לאיפה הגענו?

האם זה סביר שהארץ כולה תהיה נתונה כבת ערובה לחמאס? מה נתניהו היה אומר על זה כראש אופוזיציה?...

הטענה של 'מרווח הנשימה' שתעניק מערכת הגנה, הוכחה שוב ושוב כלא יותר מבדיחה עצובה. 'מרווח נשימה' למה? עד שהארוויזיון יחל?...

בבוקר יום ראשון, בעיצומה של הלחימה בין הצדדים, ומשאיות עמוסות בדלק ואספקה עשו דרכן לרצועת עזה. בממשלה התפקחו מעט, ולמחרת זה הופסק... כנראה ליממה.

לאחר כל זה, כעת צריך להזרים מאות מליונים לרצועה החבלנית והטרוריסטית, כדי ש'חס ושלום' החמאס לא יקרוס. מהיכן יש כסף לחמאס ולשאר הירקות 'אוהבי ישראל' להצטייד במערך רקטי, מנהור התקפי, יחידות לוחמות ומאומנות של קומנדו ימי, וצבא שנערך בכל רגע למלחמה? לא מהדיג ברצועת עזה. מהכסף והדלק שישראל מזרימה.

אם נעצום עיניים ונחשוב רגע מה היה קורה אילו לא היתה מערכת כיפת ברזל, אז ככה"נ מצב של טילים על ערינו לא היה קורה. או היה קורה באופן חד פעמי... כואב להגיד את זה, אבל כיפת ברזל כרגע מגינה הכי טוב על עיר אחת: קוראים לה עזה.

***

לא רק ה'צבא צועד על קיבתו' - גם תלמידי ה'קבוצה'

מנדי: "אם בשנים האחרונות למדתם (כמוני) בספסלי הישיבה המרכזית ב-770, או הינכם הורים/אחים לתמים חב"די שלמד שם, מן הסתם שמעתם על השערורייה החדשה-ישנה. חדר האוכל של ה'קבוצה'...

השבוע - הוא נסגר. משרד הבריאות האמריקאי פשט, בדק והורה לנעול. וזאת לא הפעם הראשונה. יהיו בוגרים או תלמידים בהווה אשר יגידו כי 'האוכל שבו אינו ראוי למאכל'. דעתי היא שמעט הגזימו - אך כן, רמת האוכל לתלמידי ה'קבוצה' והבוגרים הלומדים ב-770 חייבת שיפור ניכר. ולא, לא בגלל שמדובר ברמת חיים של 'אמריקה' - אלא בסטנדרט אנושי.


בתמונה: החדר אוכל ב-1414, השבוע. נעול בהוראת משרד הבריאות.

נכון, אולי בעבר היו מתקיימים בישיבות חב"ד וכן ב'חדר האוכל המדובר' ב-770 בלחם עם מחאה, אך הרבה מים זרמו בנהר - ותשל"ט זה לא תשע"ט. בשורה התחתונה - מישהו בהנהלת הישיבה חייב להרים את הכפפה - אחת ולתמיד, כי כמו ש'הצבא צועד על קיבתו', כך גם תלמידי הישיבה"... ומה היא דעתך משה?

הפקת לקחים

משה: קודם כל ובניגוד לרושם המתקבל, אנשים טובים בהנהלה עושים כל שביכולתם לפתור את הבעיה. מה שפעם היתה 'קבוצה' – 40 בחורים, היום הפך בלעה"ר לכמה מאות. חב"ד גדלה.

אבל אולי אם נקח את האירוע כדוגמא, חשובה כאן הפקת הלקחים לכלל הישיבות. הצבא צועד על קיבתו. נקודה.
ישיבה שמשקיעה בגשמיות, שבחור יוכל לשבת וללמוד, כי בארוחת הצהריים חשבו על גיוון, אז התוצאות נראות בהתאם, הישיבה מצליחה, הבחורים וההורים מרוצים, וההישגים גדולים. גם הישיבה מרוויחה – יש לה שם טוב. הכל מתחיל בגשמיות, גשמיות של יהודי - זה רוחניות.

ישיבה שתשקיע במסעות, במבצעי לימוד, ובפרוייקטים חינוכיים מושקעים, ומאידך הצד הגשמי לא יהיה טוב ומתחשב, לא תגיע להישגים כמו ישיבה שתשים בראש סדר העדיפות את הדאגה לבחורים. ודאגה לגשמיות כוללת איכפתיות למצבו של כל בחור באופן אישי. ר"מ או משפיע בישיבה שיהיה איכפת לו האם הבחור עייף או רעב, - יצליח בחינוך.

השקעה בגשמיות לא מחייבת מבנים מפוארים וממוזגים. תתכן מציאות של ישיבה במבנה רעוע, ותקציב למזון לא מספק. אך כשיש איכפתיות ואווירה, וחשיבה על גיוון במזון המוגש, הבחורים ירגישו את זה.
זו דעתי בעניין הזה.

***

מילת מפתח: סובלנות > הערבות ההדדית של כולנו יום השואה והזיכרון

מנדי: "יום רביעי בשבוע, יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי הטרור. אני יושב ברכבי ברחוב רבי עקיבא הסואן בבני-ברק. השעה 11:00 והנה, אזעקה לזכר הנופלים הנמשכת 2 דקות. האמת? הופתעתי. ומדוע?...  

התקשורת הכללית מנסה פעמים רבות להדגיש את הפילוג בעם ישראל. חרדים ושאינם. "לא מכבדים", "לא מתגייסים ולא עומדים בצפירה" ועוד. אך מה שקלטו עיניי - הביאו להבנתי, כי הציבור החרדי (בעורק של מרכז בני-ברק) מכבדים מאוד את הצד השני של המתרס. ויתרה מזו - כשאדם חרדי, כזה עם חליפה שחורה וכובע לראשו, עומד דום ל'זכרם' - הוא ממלמל פרקי תהלים בכוונה רבה.


בתמונה: ליצמן קורא תהלים בטקס לזכר הנופלים, בית העלמין - קרית גת.

מצד אחד - הסיכוי שחסידי גור והמגזר החרדי יתגייסו לצה"ל בהמוניהם, רחוק שנות אור מהמציאות. אך מאידך - גם סגן שר הבריאות ר' יעקב ליצמן יו"ר סיעת 'יהדות התורה' הניח זר פרחים לפרוטוקל הטקס ולמען ה'חללים שנפלו על משמרתם', כמו אותם יהודים שמלמלו תהלים... וקידשו שם שמים. המסקנה: עם מעט סובלנות אפשר לחבר את הגשר". ומה דעתך על-כך משה?

משה: הקונפליקט בין הציבור החרדי למדינה מאז הוקמה, קיים וידע תמיד עליות ומורדות. מצד אחד, לאחר 2000 שנות גלות חלק גדול מעם ישראל חזר לארצו, ויש שפע גדול שלא היה שנים רבות: כל אחד שרוצה ללמוד תורה יכול, ובאין מפריע. 'תור הזהב' שלא היה כמוהו.

מאידך, המדינה הוקמה בכדי 'לעקור את היהודי הישן' והביאה סממנים של 'עם חופשי בארצינו' ובכך הביאה התנגדות חריפה וסולדת מצד הציבור החרדי.


הקונפליקט לא קיים אצלינו

הגישה של הרבי, פותרת את כל הקונפליקט מעיקרו: יש תורת אמת תורת חיים, והיא קובעת מה בדיוק צריך לעשות ולפעול. רבותינו נשיאנו התנגדו בכל תוקף לעניין 'הציונות'. אך התורה קובעת מה עלינו לעשות בפועל: לקרב עוד יהודי ועוד יהודי, להתקרב וליצור מגע ישיר מבלי לחשוש: חסידי חב"ד הולכים לטקסי יום הזיכרון, מחזקים את המשפחות בחום ואהבה ומציעים להם להניח תפילין, ולהדליק נרות שבת.

הרבי הרי טבע את המושג המהפכני "מצוייני צה"ל" ולא "נכי צה"ל". הגישה היא ביראת קודש: הם מסרו את נפשם למען עם ישראל וארץ ישראל, בפועל, ונשארו בחיים... זאת הגישה האמיתית של התורה, מבלי הבט על עניינים צדדיים ולא רלוונטיים.

לפארקים ביום העצמאות, המלאים ב'ממנגלים' כ'מצוות היום', הולכים חסידי חב"ד ללא פחד ומורא: הרבי ציווה לעסוק בקירוב יהודים, בין אם ממנגל ובין אם מטייל. התורה היא אמת, ויהודי הוא חלק אלוק-ה ממעל ממש. גם אם לעת-עתה הוא נראה קצת שונה ממך. אצלינו אין קונפליקטים.

יש תורת אמת, שציוותה לאהוב, לכבד ולקרב כל יהודי.