תתחיל להכיר את ה'עצם' שלך! קואוצ'ינג חב"די

הרב ישראל אלפנביין

'אני לומד חסידות באופן קבוע – אבל זה לא משפיע עלי בעבודת השם למעשה בפועל'.

'החלטתי כבר אלף פעמים לשנות את מידותיי לטובה – אבל כשזה מגיע לתכל'ס בשטח זה לא קורה'.

'אני יודע מה החסידות דורשת ממני לעשות כשאני הולך ברחוב – ובכל זאת אינני מסוגל ליישם את הדרישה הזו'.

דברים בסגנון זה אני שומע לעיתים קרובות מידידיי החסידים בהתוועדויות בבית-הכנסת, מתלמידיי בישיבה שניגשים אלי להסיח את הדאגות שבלבם, וגם מ'סתם' חב"דניקים שאני פוגש ברחוב.

האם אפשר להעלות על הדעת שחלק מהדברים שרבותינו נשיאינו דרשו מאיתנו אינם מתאימים עוד ליישום, חלילה וחס, בדורנו זה?!

הייתכן שלימוד החסידות אינו מסוגל להשפיע על אנשים פשוטים כמונו, במידה שהשפיע על חסידים בעלי מדרגה בדורות קודמים?!

האם יש מקום למחשבה שלחלק מאיתנו אין אפשרות ליצור שינוי אמיתי בחייהם הרוחניים?!


כל יהודי הוא בן חורין אמיתי!

בהתוועדות י"א ניסן תשל"ט – השבוע לפני ארבעים שנה – שאל כ"ק רבינו נשיאנו: כיצד דורשים מיהודי לצאת מהמיצרים וההגבלות שלו? הרי מיצרים והגבלות הם כמו בית האסורים, וכתוב ש'אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים'!

תשובת הרבי היתה כדלהלן: מובן בשכל הפשוט שאמנם 'אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים', אך כאשר מדובר בבעל-הבית של בית האסורים – לא שייך שבית האסורים יפעל עליו הגבלה כלשהי. לגבי הקב"ה, בית האסורים אינו מהווה הגבלה, משום שכל המציאות של בית האסורים נבראת וקיימת בכל רגע ורגע אך ורק מכוחו, וממילא לא שייך שהיא תגביל אותו. במלים פשוטות: ברור שההגבלה אינה חלה על מי שיצר אותה בעצמו, ברצונו ובבחירתו. ובשפת החסידות: 'הגבלה עצמית – אינה הגבלה'.

ככל הדברים האלה, נאמר לגבי כל יהודי אשר "הקב"ה עוזרו": יהודי צריך לדעת שכל המגבלות של העולם-הזה אינן חלות עליו מלכתחילה. וגם לאחר שהוא נתון בתוך הגלות, אין זה אלא כדברי חז"ל על 'וירד מצרימה': אנוס על פי הדיבור'. נקודת היהדות שבקרבו ("די פינטעלע איד"), ה'עצם' של נפשו האלוקית, היא בגדר 'בן חורין' ומלכתחילה אינה נתונה במצב של גלות. ה'חלק אלוקה ממעל ממש' שבו אינו נתון תחת שום מגבלות כלשהן.

הרבי הוסיף והסביר שלא מדובר רק על אותם רגעים נדירים של מצבי חירום מסוימים שבהם יהודי חושף את 'נקודת היהדות' שבו, אלא על כל רגע בחיים. גם ביחס לכוחות הפרטיים של הנפש, השכל והרגש, ולבושי המחשבה, הדיבור והמעשה – מסוגלת 'נקודת היהדות', עצם הנפש, לחדור לתוכם, כך שיהודי מסוגל לדלג מעל כל המגבלות שלו ולהגיע למצב של 'בן חורין' אמיתי. יהיה אשר יהיה מעמדו ומצבו הרוחני בהווה, קובעת התורה, תורת אמת, שיהודי הוא בן חורין אמיתי.

לשם כך, סיכם הרבי, נדרש היהודי לקבל "החלטה טובה, תקיפה ואמיתית" ולקיים את ההוראה הנלמדת מחג הפסח "משכו וקחו לכם": 'משכו ידיכם מעבודה זרה', כולל כל דבר שהוא זר ליהודי וליהדות, ו'קחו לכם צאן לקרבן פסח', פסיחה ודילוג מעל כל המכשולים. וכאשר רק מתחילים לנקוט פעולה ראשונית כלשהי בכיוון זה, כבר נפעלת גאולה פרטית של הנפש, המזרזת את הגאולה הכללית לעולם כולו.


"כנראה... עדיין אינו מכירו"

בט"ו תמוז תשל"ד כתב השליח הרב משה-יצחק העכט ע"ה לרבי שקשה לו להתמודד עם כל תפקידי השליחות בעירו ניו-הייבן, והוא מבקש שהרבי יעשה הכל כדי לשלוח אליו אדם שיסייע לו. עוד באותו יום ענה לו הרבי בפתק הבא: "טרם יקראו ואני אענה" – מכבר עשיתי כעצתו ונשלח לשם הר"ר משה יצחק שי' העכט – וכנראה ממכתבו זה ומהקודמו עדיין אינו מכירו ואת הכוחות שניתנו להנ"ל. ועל כל פנים ישתדל להכירו עתה, ותיכף ומיד ישתנה הכל: המצב רוח, הבטחון בהשם, השמחה היום יומית וכו' וכו'. אזכיר על הציון ('אגרות קודש' חלק כ"ט עמ' רג).

כתוב בשיר השירים (ו, יב): 'לא ידעתי נפשי – שמתני מרכבות עמי נדיב'. והסביר על כך המשפיע ר' שלמה-חיים קסלמן ע"ה: לפעמים יהודי חושב שהוא אדם ככל בני האדם בעולם. הוא שואל את עצמו: 'אמנם נולדתי בין יהודים, ואני מתנהג כמו יהודי, אבל איזה יתרון מהותי יש לי על הגוי? לי יש שכל, וגם לגוי יש שכל, וישנם גויים שיש להם שכל גדול יותר משלי...' הוא לא יודע שיש לו כוחות נעלים יותר מהכוחות שיש לגויים, ובוודאי שהוא אינו מרגיש זאת. על כך אומר הפסוק: 'לא ידעתי נפשי – שמתני מרכבות עמי נדיב'.

כאשר אדם אינו מכיר את עצמו, הוא אינו מנצל את כוחותיו לצד הקדושה כראוי, וממילא הוא נהיה בטל אל הקליפות שנקראו 'נדיבים', כמו 'מרכבה' שבטלה אל הרוכב (והטעם שהקליפות נקראו 'נדיבים' הוא משום שהן משפיעות ביד נדיבה, ואילו ההשפעה מצד הקדושה תלויה בעמלו וביגיעתו של היהודי, שרק אז הוא זוכה לקבל הארות וגילויים מצד הקדושה). במצב כזה הוא 'מאבד את הראש'.
כשנופלים במוחו מחשבות זרות או הרהורי עבירה, הוא מרגיש חלש מולם ונכנע להם מיד משום שאינו מכיר את מעלתו. הוא לא יודע שיש לו נשמה, לא מודע לכוחותיו הנעלים, ולכן זה יכול לקרות לו.

יהודי צריך ללמוד חסידות, להכיר את הנשמה שיש לו, את כוחות הנפש האלוקית ואת לבושיה, וכאשר יכיר את הכוחות הנעלים הטמונים בנשמתו, יוכל להתגבר על כל המכשולים.

תורת חסידות חב"ד מגלה לנו את הכוחות העצומים החבויים בנפש האלוקית, החל מביאורי כ"ק אדמו"ר הזקן בספר התניא והמשך בכל אדמו"רי חב"ד לדורותיהם. אך דומה שבדורנו הרבי שם דגש חזק וייחודי על מעלתה העצומה של בחינת "יחידה שבנפש", עצם הנפש. מאות מאמרים ושיחות-קודש עוסקים בהסברת הכוח הנפלא של עצם הנפש, זה שלעולם אינו מקבל טומאה ואינו מושפע משום מצב של ירידה רוחנית, זה שבכוחו מסוגל כל אחד מאיתנו להתעלות מעל לכל מכשול ולהחליט בתוקף שהוא מגלה מחדש את הקשר העצמי שלו עם עצמותו של הקב"ה.

עצם הידיעה וההכרה הפנימית בכך שלכל אחד מאיתנו יש בתוכו פנימה כוחות אינסופיים שלגביהם לא קיימות שום מגבלות, אשר בכוחנו לגלות אותם מן הכוח אל הפועל – מעניקה לנו יתרון עצום במאבק מול הנפש הבהמית.

באחד המפגשים הראשונים שהיו לי בקורס NLP, עמד לפנינו מרצה שאינו שומר מצוות והציג בגאווה את אחת מהנחות-היסוד של תורת NLP: כל אדם, בכל מצב שיהיה ותחת איזה נסיבות שיהיו, מסוגל להתמודד בהצלחה מקסימלית עם כל אתגר שיתייצב לפניו. לשמע ההצהרה היומרנית התקוממתי ושאלתי את האיש, בוריס שמו: זאת מניין לך? ושמא אין לי אפשרות להתמודד עם אתגר מסוים במצב מסוים? בוריס ענה לי בנינוחות: זוהי הנחת-יסוד של NLP. אם אינך מוכן לקבל אותה – אין לך מה לעשות כאן...
שאלתי אותו פעם שנייה: אבל מי אומר שזה נכון? בוריס חזר על תשובתו בשנית. לא איבדתי את שלוותי וחזרתי על שאלתי בפעם השלישית: בין אם אחליט שיש לי מה לעשות כאן ובין אם לאו, אולי תוכל בכל זאת להוכיח לי שאני מסוגל להתמודד עם כל האתגרים בכל המצבים שבעולם? ובוריס בשלו: זוהי הנחת-היסוד של NLP...

בשלב זה קמתי והצעתי לו פתרון "משלי": בורא העולם ומנהיגו שלח את נשמתי לעולם הזה כדי לבצע שורה של שליחויות לאורך ימי חיי. לא יעלה על הדעת שמי שברא אותי ידרוש ממני לבצע משימה בלתי אפשרית, ולכן ברור שיש ביכולתי להתמודד עם כל אתגר שהוא מזמן עבורי בחיים. בוריס פרש את ידיו לעברי ונאנח בהשלמה: אם המחשבה הזו עושה לך טוב – בבקשה, לך על זה...

למטכ"ל אין בעיה לבטל פקודת מטכ"ל...

את הסיפור הבא שמעתי בשעתו מהשליח הרב אהרן-לייזר צייטלין ע"ה: "בתקופת מבצע שלום הגליל, יצאנו, קבוצת פעילים חב"דיים, לפעילות של 'מבצעים' בשטח שכבש צה"ל בלבנון, והגענו לבסיס צבאי מסוים שהיה כנראה בדרגת סיווג גבוהה. הש"ג לא הרשה לנו להיכנס, וככל שהפצרנו בו והסברנו לו את החשיבות של הנחת תפילין עם החיילים – הוא נשאר בשלו: 'לבסיס הזה לא נכנסים זרים. נקודה'.

מאחר שידענו מראש שהצליחו לסדר לנו מהמטכ"ל בתל-אביב אישור כניסה לשם, ביקשנו ממנו שייצור קשר עם מפקד הבסיס ויברר זאת. הש"ג דיבר עם המפקד – והתשובה נשארה שלילית. ביקשנו אפוא מהש"ג שיבקש בשמנו מהמפקד שייצור קשר עם הגורמים הבכירים בתל-אביב ויבדוק את הנושא. המפקד ניאות לעשות זאת, והם הורו לו שיניח לנו להיכנס. טען מולם המפקד: אבל יש פקודת מטכ"ל שאוסרת להכניס זרים לבסיס הזה! ענו לו הבכירים מתל-אביב: לנו אתה מנסה להסביר שיש פקודת מטכ"ל?! אתה מדבר כעת עם המטכ"ל, ואותו מטכ"ל שהוציא את הפקודה האוסרת להיכנס לבסיס – הוא זה שמודיע לך ברגע זה שהפקודה אינה חלה לגבי החב"דניקים הללו!.."

אם נזכור שכל המגבלות שהעולם-הזה מציב מולנו אינן אלא 'פקודת מטכ"ל', שייצרה את הנפש-הבהמית כדי שהיהודי "יתגבר עליה וינצחנה" (כלשון התניא בסוף פרק ט') – ייקל עלינו להכיר בכך שלגבינו לא קיימות שום מגבלות. עצם ההכרה הפנימית בהנחת-היסוד שלנו, שהיא אמיתית מאין כמוה, תסייע לנו להתייחס נכון לכל המצבים ולכל האתגרים בחיינו.

אם נקדיש זמן מדי יום ביומו להתבוננות בזכות הנפלאה שזכינו להיות קשורים לכ"ק רבינו נשיאנו, ואף נקבל החלטות טובות שבכוחן לחזק את ההתקשרות לרבי – נגלה שיש לנו כוחות בלתי מוגבלים המאפשרים לנו להתגבר על כל המכשולים. כשחייל יוצא למלחמה עם מארש של ניצחון – נצחונו מובטח מראש!

_________
הכותב, הרב ישראל אלפנביין, רב ביהכ"נ חב"ד במרכז נתניה ור"מ בישיבת חב"ד בנתניה, הוא בוגר 'מרכז אלון לאימון ו-NLP', שפיתח שיטת אימון חב"דית ייחודית לאור תורתו והוראותיו של הרבי. לתגובות והערות אפשר לשלוח מייל ל: [email protected]
054-7656197