מערכת COL | יום כ"ג אדר א ה׳תשע״ט 28.02.2019

אמירת קפיטל קי"ט בתהלים - ו'רגעים של קשר' / אלי וולף

הרבי היה מגיע ל-770 מביתו שברחוב פרזידנט, בכל יום, בשעה 10:00 בבוקר, ובימים שני וחמישי היה נכנס אל הזאל כדי לשמוע את קריאת התורה • באותן דקות ספורות - הרבי היה אומר מתוך ספר תהלים שהיה מונח לפניו את הקאפיטל תהילים האישי שלו ואת הקאפיטל תהילים האישי של הרבנית • בטור מיוחד למגזין שישי ב-COL ולרגל יום הולדתה של הרבנית נ"ע, ר' אלי וולף משתף על ה'מתנה' שזכה לה, ועל ה"חיבור היומי" שלו עם הרבי • לקריאה >>>
אמירת קפיטל קי

מאת: ר' אלי וולף

תפלת שחרית של תלמידי התמימים ב-770, התקיימה ב"זאל הקטן", והיא התחילה בכל יום בשעה 9:30 בבוקר. עד להסתלקותה של הרבנית ע"ה בכ"ב שבט תשמ"ח, בכל יום שני וחמישי בשבוע, פעמיים בכל שבוע, הרבי הגיע למנין הזה בשעה 10:00 כדי לשמוע את קריאת התורה.

הרבי היה מגיע ל-770 מביתו שברחוב פרזידנט, בכל יום, בשעה 10:00 בבוקר, ובימים שני וחמישי, בשעה זו המנין אחז כמעט בקריאת התורה, והרבי היה נכנס אל הזאל כדי לשמוע את קריאת התורה.

הרבי היה עומד במקומו הקבוע, בפתח השמאלי של הזאל, שם הוא היה מקשיב לקריאת התורה מתוך חומש שהיה מונח לפניו.

הרבי היה עולה לתורה ל"שלישי", ולאחר "הגבהה" ו"גלילה", היה הרבי שב למקומו שליד פתח הכניסה, נשאר לעמוד שם משך דקות ספורות, עד שהציבור והש"ץ יסיימו לומר "אשרי" ו"ובא לציון גואל", "קדיש שלם", וספר התורה יחזור אל ארון הקודש.

משך זמן זה ארך כארבע-חמש דקות. דקות ספורות.

באותן דקות ספורות - וכך היה בקביעות, פעמיים בכל שבוע –הרבי היה אומר, מתוך ספר תהלים שהיה מונח לפניו, את הקאפיטל תהילים האישי שלו, ואת הקאפיטל תהילים האישי של הרבנית.

כך ראינו, בכל שני וחמישי בשבוע, שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, שנה אחר שנה. באותם דקות ספורות, היה הרבי אומר את פרק התהלים שלו, ואת פרק התהלים של הרבנית.

*

כאשר היה מגיע יום הולדת של הרבנית, יום כ"ה באדר - היה הרבי אומר מיום זה את הפרק תהלים הרגיל שלו, את פרק התהלים של הרבנית שזה עתה סיימה לומר, ואת הפרק תהלים החדש שלה.

לדוגמא: בכ"ה באדר שנת תשמ"ז, פרק התהלים של הרבי היה פ"ה, פרק התהלים של הרבנית עד ליום זה היה פ"ו, ומיום זה היא החלה לומר את פרק פ"ז. החל מיום זה ועד לי"א ניסן, היה הרבי אומר את כל אותם שלושה פרקים: פרק פ"ה, הפרק שלו. פרק פ"ו, הפרק הישן של הרבנית. פרק פ"ז, הפרק החדש שלה.

כך מכ"ה באדר ועד לי"א ניסן, יום הולדתו של הרבי. בכל שני וחמישי של אותם הימים, הרבי היה אומר שלושה פרקים.

החל מי"א בניסן, כאשר הרבי הפסיק לומר את הפרק תהלים הישן שלו, נשאר הרבי לומר את שני פרקי התהלים החדשים, הפרק החדש שלו והפרק החדש של הרבנית.

*

רבים מתלמידי התמימים של אותם השנים, אנחנו, התמימים, שעמדנו ועקבנו מקרוב אחרי מנהגיו ותנועותיו של הרבי, אימצנו לעצמינו את המנהג לומר בכל יום - לא רק את הפרק של הרבי, אלא גם את הפרק של הרבנית.

למה? ככה! כי כך ראינו את הרבי עושה לנגד עינינו, פעמיים בשבוע, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, שנה אחר שנה.

לא, את הרבנית כמעט כלל לא ראינו, או בכלל לא ראינו, אך כיון שראינו את הרבי נוהג כך, וכחסידים שמנסים לחקות את הרבי בכל מה שאפשר – אז לומר עוד פרק תהלים, פרק שהרבי אומר בקביעות במנין "שלנו", במנין שבו נמצאים בעיקר רק הרבי והתמימים, ואולי עוד מתי מספר מאנ"ש שבמהותם הם יותר תמימים מאברכים - היה זה כמעט מובן מאליו.

זה לא רק "לומר עוד פרק תהלים", אלא זה פרק תהלים שאתה אומר, כי הרבי אומר אותו. זה פרק תהלים שראית את הרבי אומר אותו אחרי הפרק שלו. זה סוג של חיבור וקשר פרטי עם הרבי. משהו יומי ביני לבינו, גם כשאני נמצא במרחק.

אתה נמצא הרחק מ-770, אלפי קילומטרים. אתה נמצא הרחק מאותם שנים, שנים ארוכות עברו מאז. עברת מדינות, החלפת מצבים ותארים, מ"בחור" ל"חתן", מ"חתן" ל"אברך", ל"בעל", ל"אבא", ל"סבא" - אבל ישנו איזה חיבור עם אישי עם הרבי מאז, מאותם ימים. חיבור של רגעים ספורים, בהם הפה שלך ממלמל פרק תהלים, וזה פרק שאתה אומר, כי זה מה שראית את הרבי עושה פעמים רבות, כשעמדת בסמיכות אליו.

לא רק הפה ממלמל אותו, אלא גם הרגש מעורב בו, הלב נמצא בו. הזיכרונות המוכרים מאותם רגעים של אחרי קריאת התורה – קיימים ועולים מחדש. לא יודע אם אפשר להגדיר את זה כ"הפרק של הרבנית", או כמו "הפרק של הרבנית שהרבי היה אומר", איך שלא נגדיר את זה - זהו חיבור פנימי-קטן-אישי עם הרבי.

אתה נוהג ברכב, צועד ברחוב, עורך קניות בחנות – והשפתיים לוחשות את הפרק של הרבי, ואחר כך את הפרק של הרבנית, הפרק של הרבנית שהרבי אמר אחרי קריאת התורה במנין של התמימים. למביט מן הצד נראה שאתה נוהג ברכב, בשגרת היום-יום, אבל האמת היא שאתה נמצא גבוה יותר, מתעלה מהסביבה.

אתה מתחבר בסוג של חיבור עם הרבי, חיבור עם אותם רגעים. אתה עומד "א טפח העכער".

*

כ"ה אדר ראשון תשע"ט, והשנה - מתחילים לומר את הפרק, בה"א הידיעה. קאפיטל קי"ט.

ככל שהימים מתקרבים, הרצון להגיע ליום זה, לשנה זו, או יותר נכון, לשנתיים אלו – מתעצם.

אלו שנתיים שבכל יום מהם, החיבור האישי-פנימי עם הרבי, ימתח על פרק זמן ארוך יותר. פרק קי"ז הוא חיבור של שניות בודדות, פרק קי"ח הוא מעט ארוך יותר, אבל הטקסט כה מוכר, כך שהוא נגמר מהר מידי – ואילו מכ"ה אדר הקרוב ועד ליו"ד ניסן תשפ"א, החיבור הזה יתפרש על משך דקות ארוכות בכל יום.

רגעים של מתנת שמים, הזדמנות יום יומית, בת דקות ארוכות, של חיבור אישי לרבי, חיבור לאותם רגעים מרוממים.

בימים האחרונים שמעתי פה ושם סוג של שאלות כמו "מה יהיה", "איך נצליח", "איך נספיק לומר כל יום את כל פרק קו"ף יו"ד טי"ת" –

חברים, זה לא משא, זו הזדמנות. זו מתנה.

"איך נספיק", זה כלל לא שאלה - קצת פחות דקות על הטלפון, פחות קריאת הודעות ריקניות בוואטסאפ, ויש לך את הזמן לפרק קי"ט, אבל לא זו נקודת הענין -

אלו רגעים מרוממים של התחברות עם הרבי.

זה לא חיבור של "הוראה" מהרבי, זה לא חיבור של "מצוה מדאורייתא", גם לא חיבור של "מצוה מדברי סופרים", ואולי גם לא חיבור של "מנהג ישראל" ש"תורה היא" (כביאוריו של הרבי על שמחת "הקפות", על "פורים קטן" וכדומה) –

זה חיבור ממקום אחר, משהו פנימי אישי. חיבור של רגש פנימי שלא כתוב באף מקום. חיבור אישי בינך לבין הרבי.

מתנה של רגעים מרוממים ארוכים, של קשר חי.
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.