מנדי גרוזמן

להבין חסידות. אני מודה שבתחילה סברתי שההבטחה הזאת, שכתובה באותיות של קידוש לבנה על שער הספר החדש של מנחם ברוד, נראית יומרנית מדי. ביטחון עצמי בהבנת הכתובים הוא תכונה שמשויכת תמיד לאופי הליטאי, בעוד החסידים מצהירים כי הם מודעים לכך שתמיד אינם מבינים מספיק. אבל במחשבה שנייה, אם להבין חסידות זו מטרה יומרנית אז, כמו שאומרים, אפשר לסגור את הבסטה.

הבנת רעיונות העומק של החסידות היא הבסיס שעליו מבוססת תורת חב"ד, שמאמינה ביכולתו של אדם בשר ודם לרכוש הבנה מסוימת בכוחות האלוקיים המחיים את העולם. לולי האמונה הזאת, הספרות החסידית כולה נכתבה לשווא, חלילה. וכשהכותב הוא מנחם ברוד, שמוכר כדובר חב"ד וכמי שבמשך שנים אמון על הנגשת רעיונות חב"ד לציבור הרחב, הסתקרנתי והחלטתי בכל זאת לצלול פנימה.

'להבין חסידות' משתייך לסוגת ספרות ההנגשה הרווחת בדורנו, והספר מקדיש פרקי ביאור קצרים לכל אחת מהסוגיות העיקריות הנידונות בתורה החסידית. אולם אחרי מעט יותר מעשור של פריחת ספרי ביאור והפשטה של תורת החסידות, אפשר כבר לדבר על תת-סוגות. חלקן, שאליהן אני אישית פחות מתחבר, משיגות את תמורת ההנגשה במחיר של איבוד המקור. לחלק מאלו שביקשו להנגיש את החסידות היא נראתה כתורה עמוקה מדי, ולפיכך הם תרגמו את כולה לשיחות על נפש האדם.

'להבין חסידות' שבה את ליבי דווקא בשל היותו נאמן למקור. הוא אינו משתמש בשום טריק כדי להגיע אל הקורא, מלבד טריק אחד: עברית פשוטה והסבר ממצה של הדברים. המינוח, עולם המושגים וגם מנגינת הכתיבה לא שואבים מעולמות שזרים לחסידות. הציטטות המופיעות בספר נלקחות ממאמרי החסידות עצמם, וכך גם הדימויים. גדולתו לא בכך שהוא מתרגם את הכתובים לשפה רחוקה, אלא בכך שהוא שולה מאין ספור ספרי החסידות סוגיות מרכזיות, במיון ובסידור, בתמצות, בהסברה, ושוב, בשפה רזה שלא מתקשטת בצעצועי לשון אלא נשארת נאמנה לתפקידה כמתווכת של הרעיונות המובעים בה.

מנחם ברוד הוא ככל הנראה הכותב הראשון שקראתי את דבריו מאז שעמדתי על דעתי. כמי שעקב אחריו על פני ציר הזמן, ארשה לעצמי לאבחן כי סגנונו נותר אותו דבר כשהוא כותב מאמרי דעה אקטואליים, ספרות עומק חסידית או סיפורת. מיטיבי לכת יזהו גם בשיחותיו ובהודעותיו לתקשורת את אותן טביעות אצבע. הוא היה מהראשונים שפרסמו מאמרים וספרים שביקשו לתרגם את החסידות לעברית בת זמננו, אבל גם אחרי שלתחום הזה נכנסו כותבים מוכשרים נוספים, הוא נותר בשלו.

המאפיינים המרכזיים בכתיבתו של ברוד הם, בין היתר, ניסוח מבנה לוגי לכל טיעון, עברית פשוטה מחד אבל מכבדת מאוד מאידך והסברה משובחת לרעיונות מורכבים. אם תרצו, בעוד רבים מכותבי ביאורי החסידות מתהדרים בכך שהם מתרגמים את החסידות ל"ישראלית", ברוד מבקש לתרגם אותה לעברית ולהסבירה ככל האפשר. מסתבר שדי בכך, ועדיף כך. ביאור שממלא את תפקידו נדרש, כשמו, לבאר. פעמים רבות ששימוש בשפה עדכנית כביכול מכסה על חוסר ההצלחה של הכותב בביצוע תפקידו הראשוני - הביאור.

'להבין חסידות' מהווה יצירה ראשונית בתחום בשל ההיקף של כלל הסוגיות העיקריות בתורה החסידית. הוא יכול להיקרא מתחילה ועד סוף ולשמש כרקע למי שמבקש ללמוד חסידות, וגם לשמש כמפתח מושגים למי שכבר עושה זאת ונדרש לסיוע כשהוא נתקל במונחים מוקשים.

בסיומה של הקריאה נזכרתי באמרה של רבי יוסף יצחק שניאורסון מלובביץ': "חסיד שאין לו סדר, מאבד את כל הדמות החסידית". הקישור דווקא בין סדר ובין חסידות אולי נראה תמוה למי שסבור שחסידות עניינה שינוי הסדר ומתיחת הגבולות, אבל האמת שונה לחלוטין. חסידות אמיתית, ולא ניו אייג' חסידי, נדרשת להיות מסודרת מאוד. ו'להבין חסידות', מעל לכול, הוא ספר מסודר.

לתגובות: [email protected]