מאת: הרב יוחנן בוטמן, שליח חב"ד בחדרה

יהודי נכנס פעם לרבי והתלונן שמאז שחזר בתשובה קשה לו לשמור על שגרה. בתחילה הכול זרם טוב, ואילו בהמשך החל לנחול אכזבות ונפילות עם מצבי רוח משתנים אפ ודאון. פעם למעלה ופעם למטה.

שאל אותו הרבי, "מה התחביב שלך?"
"אני מחבב ציורים אמנותיים במיוחד אלו היקרים שנמכרים במיליוני דולרים".
"האם גם תמונת נוף אמיתית תימכר בשווי דומה?" שאל הרבי.
"לא". "מדוע באמת? הרי אין יותר מדוייק מהתמונה?" הקשה הרבי וגם הסביר,
"מלבד ההשקעה באמנות, אתה משלם גם על זמן רב של מחיקת טעויות רבות בדרך לציור המושלם.."

טעויות אלו גם 'נספרות' כי הן חלק מהתהליך, הסביר הרבי.

*

אין תמונה נפלאה ומדוייקת יותר מבריאת שמים וארץ. יצירה אלוקית. נתאר לעצמנו שסיפור הבריאה מסוקר בתחילת חומש בראשית בכמה עשרות פסוקים בלבד.

ואילו בפרשתינו "תרומה" נקרא על עשיית משכן, לא גדול במיוחד, שנבנה מקרשים ועוד פריטים חומריים. והתיאור נמשך על פני 5 פרשיות! תרומה. תצווה. כי תשא. ויקהל. פקודי.
לא זו בלבד אלא הפסוקים אף חוזרים על עצמם שוב ושוב. למה באמת?

שלמה המלך שואל לגבי בית המקדש "השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואף כי הבית הזה?" אם מרחבי השמים (והארץ) לא יספקו אותך, איך תסתפק עם 'בית' קטן מעשי ידי אדם?

הקב"ה כלל לא צריך בית לעצמו, "מלוא כל הארץ כבודו". הוא מבקש את הבית בשביל הקשר עבורנו. אותו 'בית' שאנו בונים שווה לו יותר מכל הבריאה כולה, כי בו נשקיע ונטפח יום יום שעה שעה. במקביל לכך שנתגבר על פיתויי והבלי עולם הזה. פה כל מאמץ וקושי נחשב.

זה קורה לא רק במשכן או בבית המקדש, זה אצל כל אחד בכל מעשה טוב שעושה עם הזולת. כמו גם בכל דחיה של רגש קנאה ושנאה. חלילה.

קשה אבל נחשב אצל הקב"ה הרבה יותר מבריאת 'שמים וארץ'.