ב"בית המדרש להוראה ומשפט" – רחובות, מוסיפים והולכים באור התורה, והפעם, עם יוזמה ייחודית: "ללמוד גאולה ומשיח כמו שלומדים קצות".

בכל שעות היום, השולחן מלא בספרים, בבלי וירושלמי, טור ושולחן ערוך, שו"ת הרשב"א ושו"ת הריב"ש, קצות, נתיבות, אורים ותומים. נעימת הלימוד של אחד, מתמזגת עם קול הריתחא דאורייתא של האחר. גם ביום רביעי הכל נשאר אותו דבר, רק הנושא משתנה.

על השולחן מונחים דפי מקורות מפורטים בנושא השבועי בגאולה ומשיח, האברכים יושבים בדיבוק חברים, כשבתווך עומד האברך שנבחר השבוע להנחות את הקבוצה.

מעמיקים הם ומפלפלים, הופכים אבן על אבן, ואינם משאירים פינה עזובה. זה אומר בכה וזה אומר בכה, עד שיחד מגיעים בעז"ה להבנה הנכונה.

מה הכוונה שמשיח יהיה "מורח ודאין" שואל מנחה הקבוצה? האם זהו כפשוטו, או שמא מדובר בדימוי מטפאורי בלבד?

עד מהרה נוכחים לגלות את הפער בין גישת פרשני הנ"ך, לבין גישת הגמרא ומפרשיה.

תוך כדי דיבור מצטרפת לתמונה שיחת הרבי הריי"ץ בליקוטי דיבורים, כשמיד לאחריו מעיינים במאמר "ונחה עליו" תשי"ד. העניין מואר באור חדש, חוש הריח הופך לביטוי של עצם הנשמה.
האם הרמב"ם מסכים לכך? כיצד יתסדרו דבריו עם הכתוב בגמרא? אל דאגה, סוגריים קטנים
מ"תורת מנחם" מסדרים במהרה את העניין.