מאת: הרב יוחנן בוטמן, שליח חב"ד בחדרה

השבוע הייתה לי דרישת שלום מהמשפחה שלנו בברלין שבגרמניה.

שם לפני כשמונים שנה נרצחו בשואה בני משפחת סבתי מרת מיכלא גוראריה ע"ה. שם בעיר הבירה עמדו השבוע הצאצאים של סבתא, הרב יהודה טייכטל ורעייתו הרבנית לאה לבית גוראריה שליחי הרבי להדליק חנוכייה גדולה.

אך הפעם לא היה זה בגיטו, בסתר, אלא במקום הכי בולט על חנוכיה שמתנשאת לגובה רב ליד שער הניצחון של ברלין.

אם כל זה אינו מספיק, הרי שנשיא גרמניה ביקש לבוא להשתתף על מנת להזדהות עם העם היהודי, לרגל 80 שנה לאירועי ליל הבדולח.

דווקא שם ביקש הנשיא להביע תמיכה בעם היהודי השוחר שלום, לציין את הניצחון של עם ישראל ולהוקיר את המורשת הנצחית שלנו כמו בהדלקת החנוכיה.

*

חנוכה מחבר בין "הימים ההם" ל"זמן הזה".

חג החנוכה מזכיר לנו את "הימים ההם" כשהתחלנו לראשונה להדליק נרות. היו אלו הנרות שדלקו כבר במשכן שנבנה במדבר לאחר יציאת מצרים.

בהקשר לכך מספר לנו המדרש ש"חלשה דעתו של אהרן הכהן" שלא השתתף בחנוכת המשכן, בהבאת קורבנות למזבח, יחד עם שאר השבטים.

אמר לו הקב"ה: "חייך, שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומיטיב את הנרות". נכון, אומנם עבודה חשובה ביותר היא להביא קורבנות, אך הדלקת הנרות גדולה עוד יותר שכן "אינם בטלים לעולם".

לנרות יש עוצמה מיוחדת ביותר, שהם תמיד דולקים בכל זמן ובכל מצב, הן בבית המקדש והן בזמן של גלות.

"הנרות הללו אינם בטלים לעולם"!

הם ממשיכים להאיר מאז ועד היום, בברלין, במוסקבה ובארצות המערב והמזרח.
הם מאירים את העולם ומספרים לכל באי עולם שיש 'השראת שכינה בישראל', עם ישראל חי וקיים לנצח.