הדיין הרב עמנואל חביב
כסלו ה'תשע"ט.

הגהה לשונית: ח. חביב

העבודה בראי היהדות נחשבת לדבר חשוב ובסיסי, עד שחז"ל אומרים לנו : "פשוט נבלה בשוק ואל תצטרך לבריות..." בנוסף לחשיבות העבודה עצמה, אנו יכולים לראות במקורותינו את חשיבות ההגנה על זכויותיו של כל עובד שהוא, מכל סוג, גזע ומין.

ישנה התייחסות בהלכה לעובדים מכל הסוגים: עובדים קבועים ועובדים זמניים, ובתוכם גברים, נשים, ילדות וילדים.

סוגיות העוסקות ב'העסקה פוגענית' נידונו בהרחבה בבתי הדין במשך כל הדורות, הבסיס למקומם של דיונים אלה הוא היות האדם נברא "בצלם אלוקים" , כלומר האדם הוא יציר כפיו של הקב"ה ומכאן שיש חשיבות נעלה לשמירת כבודו של כל אדם.

מהי העסקה לא מקובלת ברובד היותר פרטני? בתורה ישנה התייחסות לאיסורים על המעסיק, אחד האיסורים הוא האיסור לעכב את מתן שכרו של העובד בזמנו כמו שכתוב בספר דברים "ביומו תיתן שכרו". חז"ל אמרו שבמצבים מסוימים מי שלא משלם בזמן יכול לעבור על חמישה לאווים! .

דוגמה נוספת לכלל בו אנו רואים את חמלת התורה על המועסק הוא בחיובו של המעסיק לתת לעובד לאכול מהפירות שהעובד מתעסק בהם בזמן עבודתו בשדה ואפילו כלפי בעלי חיים עובדים ישנה התייחסות חומלת, כמו שמצינו באיסור "לחסום את השור בדישו" כלומר, האיסור למנוע מן הבהמה לאכול את המאכל איתו היא עושה את מלאכתה.

על היחס המתבקש של העובד כלפי מעבידו למדנו בתחילה מיעקב אבינו שעבד כרועה צאנו של לבן הארמי.

לבן מתואר בפרשתנו כאדם שאינו נוהג ביושרה, אך אף על פי כן יעקב מקפיד לעבדו תמיד בצדק ובנאמנות כפי שהעיד על עצמו בפני נשותיו ובהמשך גם בפני לבן הארמי בעצמו.
לנשותיו אמר: "ואתנה ידעתן, כי בכל כחי עבדתי את אביכן" (בראשית לא, ו).
וללבן אומר: "זה עשרים שנה אנכי עמָך רחליך ועזיך לא שכֵּלו...צאנך לא אכלתי טרפה לא הבאתי אליך... גנֻבתי יום וגנֻבתי לילה הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדר שנתי מעלי (בראשית לא, לח-מ).

לאמרותיו של יעקב אבינו מתייחסים כאל דוגמה לדרך בה העובד צריך להיזהר שלא לרמות את מעסיקו ובשולחן ערוך נכתב על כך "..מוזהר הפועל שלא יבטל מעט כאן ומעט כאן, אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן, שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה. וכן חייב לעבוד בכל כוחו, שהרי יעקב הצדיק אמר 'כי בכל כוחי עבדתי את אביכן' לפיכך נטל שכרו בעולם הזה שנאמר 'ויפרוץ האיש מאוד מאוד' "

כל כך היה חשוב ענין היושר כלפי המעסיק עד כדי כך שבזמן התלמוד נצטוו חלק מהפועלים לקצר תפילתם. וברכת המזון (כנ"ל בשולחן ערוך) וכן היו פטורים מלעמוד לכבודם של אנשים חשובים בזמן עבודתם (לדעות מסוימות ) ואף מלומר שלום לעוברי אורח. חכמי ישראל היו מזהירים כל זאת על מנת שלא יגנוב מזמנו של המעסיק.

חשוב לציין שלמרות מה שהובא לעיל, הדין כיום נשתנה מפני שתנאי העבודה תלויים במנהג המדינה, ועל פי המנהג היום מותר ואף מצווה להפסיק מהעבודה כדי להשיב שלום, למעט במלאכה הדורשת ריכוז גבוה במיוחד, אך עיקרון חובת הנאמנות חל גם היום, וכדברי ערוך השולחן: "ועכ"פ למדנו מזה כמה חיוב על הפועל לעשות מלאכתו באמונה ומאד מאד צריכין הפועלים ליזהר בזה.."

נאמנות העובד למעסיק מחייבת אותו גם מחוץ לשעות העבודה, וכפי המובא בשולחן ערוך "אין הפועל רשאי לעשות מלאכתו בלילה ולהשכיר את עצמו ביום" כלומר אסור לפועל לעבוד עבודות אחרות בלילה אם הן גורמות לפגיעה ביכולת התפקוד שלו בעבודתו המקורית, ויותר מזה, אסרו עליו גם לעבוד עבודה פרטית לצרכיו בשעה שהוא עוסק בעבודתו העיקרית, כמו שנכתב במדרש "שאין השכיר רשאי לעשות לעצמו מלאכה עם מלאכת בעל הבית"

ההלכה היהודית מחייבת את העובד לאכול כראוי כחלק ממחויבותו לאגור כח לעבודתו: "לא יהא מרעיב ומסגף את עצמו, ומאכיל מזונותיו לבניו, מפני גזל מלאכתו של בעל הבית" . התלמוד הירושלמי מספר על ר' יוחנן, שראה מלמד תינוקות שהיה חלוש, כשהתברר לו לר' יוחנן שחולשתו של אותו אדם באה לו בגלל צומו, נזף בו ר' יוחנן, וקבע הלכה שאסור למי שעובד לצום, משום שלא יוכל לעבוד כהלכה. הדברים אמורים במיוחד במלמדי תינוקות שעבודתם עבודת קודש היא, ומי מהם שעושה כן, הרי הוא בגדר "עושה מלאכת ה' רמיה" (ירמיהו מח, י).

החובה לעבוד כראוי מוחלת על מלמדים עד שמלמד שהתרשל בלימודו כותב עליו הרמב"ם בנוסף על מה שהובא לעיל מירמיהו: "מלמד תינוקות שמניח התינוקות ויוצא או שעושה מלאכה אחרת עמהן או שהוא מתרשל בתלמודו הוא בכלל ארור עושה מלאכת ה' רמיה". ומי שעובד בנאמנות תבוא עליו ברכה בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שראינו אצל יעקב שנאמר עליו שבכך זכה שרב זרעו במאוד מאוד.

ויהי רצון שנצליח לעשות את תפקידינו ועבודתינו כלפי הבורא יתברך ונעשה את רצונו ולא נתרשל כל ובעזרת השם נזכה לבואו של מלך המשיח.

____________

מראי מקומות והערות:

1 ילקוט שמעוני שופטים עיין שבת קיח עשה שבתך חול (אל תאכל שלוש סעודות אלא שתי סעודות בלבד ) ואל תצטרך לבריות עבור סעודה שלישית סימן רמ"ב סעיף ד אור החיים סימן רמ"ג סעיף

2 בל תעשוק את רעך, בל תגזול, בל תעשוק שכר עני, בל תלין, לא תבוא עליו השמש (ויקרא י"ט, ודברים כ"ד). וראה שולחן ערוך של"ז וכן בסימן של"ח בענין בהמה שאינה נדחית.

3 דברים כג-כה

 4 דברים כה ד

5 רמב"ם, הלכות שכירות, פרק יג, הלכה ז; שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שלז, סעיף כ. רמב"ם, הלכות שכירות, פרק יג, הלכה ז; שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שלז, סעיף כ וזה לשון הרמבם . שמוזהר בעל הבית שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו, כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעל הבית, ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן, ומוציא כל היום במרמה. אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן... וכן חייב לעבוד בכל כחו, שהרי יעקב הצדיק אמר: כי בכל כחי עבדתי את אביכן. לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה, שנאמר "ויפרוץ האיש מאד מאד

6 שולחן ערוך אור החיים סימן קי' הלכה ב' הלכות תפלה ברמב"ם פרק ה' הלכה ח קידושין לג ע"א. עיין יורה דעה רמ"ד סעיף

7 מסכת תענית כג עמוד ב

 8 מעניין לציין שבעת האחרונה תוקן סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א1951-, שעניינו זכות העובד להפסקה בעבודה, והוסף בו ס"ק (ד), הקובע לאמור: עובד רשאי להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות דתו; זמן התפילה ייקבע במקום העבודה בהתאם לצורכי העבודה ואילוציה, ובהתחשב בדרישת דתו של העובד

9 שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קי, סעיף ב. ראה משנה ברורה, שם, ס"ק יב

10 חו"מ שלא ג

11ש"ע שלז סעיף יט חושן משפט

12 ראה שולחן ערוך שלז" יט כ

13 דמאי ז, ג.

14רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ב הלכה ד

15 חו"מ שלא ג)