הרב ישראל זלמנוביץ

אחד משיאי סעודות השבת, הינו הרגע בו ילדינו הזאטוטים גוררים אחריהם את תיקיית הגן מושכים בכנף מעילו של אבא ו'מכריחים' אותו להסיט את תשומת הלב אליהם - לדפי הצביעה והעבודה וכו'. עלינו מוטלת החובה לעשות מהאירוע 'געשעפט' מחונן... !!
פרשתנו פרשת 'תולדות' משקפת עבורנו 'מראה'. כיצד עלינו לקחת אחריות ושותפות מלאה בהתקדמות חינוך ילדינו לקראת 'החיים' ותוך ה'חיים'....

מעבר ל'חגיגות' ו'ההצגות' עלינו ההורים לדעת, על מה עלינו לשים ליבנו ומחשבותינו בחינוך ילדינו... הבה נעצור מהחגיגות וההצגות... נתבונן מספר רגעים מהן התהיות והשאלות שהיו אמורות לצוץ בתוכנו...

האם אנו ההורים, יודעים את רמתו האמיתית של ילדינו, את המיומנויות שעליו לרכוש לאורך השנים בעת שהותו במסגרת הת"ת, כמו: קריאה, כתיבה, חשיבה...? בתחום הבין אישי – מי הם חבריו האם בכלל יש לו חברים...? בתחום הרוחני - מהי רמתו החסידית – כיצד מתפלל, כיצד מברך.. האם לבושו הולם את התואר 'ילד חסידי'?

אחרי שימת 'סימני השאלה' לא מעטים... עלינו לזכור שענייני חינוך מעין אלו העסיקו גם את אבותינו... ועלינו להפנים כי תפקידנו לקחת אחריות על היקר לנו ביותר...גם אם הדברים לא קלים...!

וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק...' – 'וְאֵ֛לֶּה' אות 'ו' רומזת על תוספת... ומה היא התוספת?

פרשתנו פרשת 'תולדות' משקפת עבורנו מציאות של דגם לחיקוי. דגם שבו נוכחים אנו , כי אבותינו לא לקחו פסק זמן מקבלת אחריות על חינוך ילדיהם...! עד יומם האחרון עשו את כל אשר לאל ידם, על מנת שתולדותיהם יעלו על 'פסי- המסילה' הנכונה... גם שידעו את מציאות בניהם...!

כיצד אם כן, הדברים מוכחים בכתובים? הבה נעיין במקור המדרשי - מדרש שמות רבה.
'וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם...' המילה 'וְאֵ֛לֶּה' מוסיפה על הראשונים (מה שהזכיר קודם) על מה שכתוב למעלה הימנו 'וְאֵ֛לֶּה תֹּלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־אַבְרָהָ֑ם..' בני ישמעאל, ומי היה זה(על מה רומזת המילה 'תּוֹלְדֹ֥ת')? עשיו ובניו שהיו בניו(תּוֹלְדֹ֥ת') של יצחק'.(עד כאן דברי המדרש רבה)

ויש לתהות ולשאול?

הכיצד יתכן שהתורה תרמוז במילים: 'וְאֵ֛לֶּה תּוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק' בבן עשו שהיה רשע ותתעלם מיעקב הצדיק?

עונה על כך הרבי בליקוטי שיחות כרך ט"ו (מתורגם עמ' 205) – יש לבאר שהמילה: 'תּוֹלְדֹ֥ת' רומזת עניני יצחק מעשיו ופועלו בפרשה, שאחד העניינים שתופסים חלק נכבד מסיפור הפרשה הינה כל ההכנות לברכות שייעד יצחק לעשיו ותיאור התרחשות הברכות...

בעניין ה'ברכות' המסופרות ומתוארות בהרחבה כחלק מפועלו של יצחק ו'כתולדותיו' יש לבאר כי אחד מעיקרי עבודתו הרוחנית של האבא יצחק היה לזכות ולהועיד 'ברכה' לבנו עשיו, המטרה לכך: שעל ידי ברכה זו יזכה יצחק להוציא מבנו עשו, על אף שידע שיצא לתרבות רעה, את 'היקר מזולל'.

האם הקשר שבין אברהם לבנו ישמעאל היה דומה לקשר של יצחק לבנו עשו? מהן התוצאות החינוכיות שנבעו מכך?

ראינו כי מהאות 'ו' שבמילה 'וְאֵ֛לֶּה', הפותחת את פרשתנו לומד המדרש כי היא רומזת ומוסיפה על הנזכר קודם - תיאור תולדות ישמעאל - 'וְאֵ֛לֶּה תֹּלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־אַבְרָהָ֑ם...' גם אברהם וגם יצחק עסקו בכל כוחם להשפיע ולשנות את מצבם הרוחני של תולדותיהם - ישמעאל ועשו.

בהתבוננות ממוקדת לגבי יחסם של כל אב לבנו, מתברר ועולה השוני בהתייחסות שונה, כל אחד מהאבות לבנו, וממילא קיים גם השוני בתוצאה הסופית של הבן.

עבודת אברהם - איש 'החסד' משפיע בהורדת אור גדול 'מלמעלה על ה'מטה'.

אברהם דאג להבאת ידע והכרה באלוקות גם באנשים הפחותים ביותר, אפילו לערביים המשתחווים לאבק רגליהם דאג אברהם שיכירו באלוקות. באותו אופן עבודה זהה פעל אברהם ביחס אל בנו ישמעאל, בן האמה. למרות שישמעאל היה שהיה רחוק רוחנית ממנו, עד שה' קובע:'...כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע' ואף אין הוא נחשב ליורשו כבן מן המניין: '...כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־ יִצְחָֽק' אך למרות כל זאת, עקב האור הגדול שהעתיר אברהם עליו - זוכה ישמעאל לשוב בסוף ימיו בתשובה.

עבודת יצחק - איש 'הגבורות' עבודתו להעלות את האור האלוקי ממטה למעלה
עיקר עבודתו של יצחק, משמש 'כעולה תמימה' ועל כן נאסרה עליו היציאה מארץ ישראל מקום ש'גבוה' רוחנית. גם לא יכול היה לשאת שפחה. עבודתו של יצחק פועל באופן של העלאה מ'מטה למעלה'(הפוכה מאביו אברהם),זיכוך ה'מטה' – 'העולם' והעלאתו 'מעלה'.
יצחק חופר בארות ומטרתו - חיפוש 'מים החיים'. על יד עבודתו זו – זוכה יצחק, שעשו יתקשר אליו מהורתו ולידתו ולכן עשיו נחשב על אף רשעותו ל'ישראל' אך ישראל מומר.
אירוע מחונן שארע בעת שהובילו את ה'סבא יעקב' לקבורה והתקשרותו לעניינינו...
למרות שעשו נשאר ברשעותו עד סוף ימיו, חז"ל מספרים לנו על אירוע מחונן, שעל ידו למדים אנו עד כמה השפיע יצחק על עשיו גם לאחר קבורתו במערת המכפלה...

תרגום 'יונתן' –
(יג) 'וּנְטָלוּ יָתֵיהּ בְּנוֹי לְאַרְעָא דִכְנָעַן וּשְׁמִיעַ פִּתְגָמָא לְעֵשָׂו רַשִׁיעָא וּנְטַל מִן טוּרָא דְגַבְלָא בְּלִגְיוֹנִין סַגִיאִין וְאָתָא לְחֶבְרוֹן וְלָא הֲוָה שָׁבִיק לְיוֹסֵף לְמִיקְבּוֹר יַת אָבוּי בִּמְעָרַת כְּפֵילְתָּא מִן יַד אָזַל נַפְתָּלִי וְרָהַט וּנְחַת לְמִצְרַיִם וְאָתָא בְּהַהוּא יוֹמָא וְאַיְיתִי אוּנִיתָא דְכָתַב עֵשָׂו לְיַעֲקֹב אָחוּי עַל פַּלְגוּת מְעָרַת כָּפֵילְתָּא וּמִן יַד רָמַז לְחוּשִׁים בַּר דָן וְנָטַל סַיְיפָא וְקָטַע רֵישֵׁיהּ דְעֵשָׂו רַשִׁיעָא וַהֲוָה רֵישֵׁיהּ דְעֵשָׂו מִתְגַלְגַל עַד דְעַל לְגוֹ מְעַרְתָּא וְאַתְנַח בְּגוֹ עִיטְפֵיהּ דְיִצְחָק אָבוֹי וְגוּפֵיהּ קְבָרוּ בְּנוֹ דְעֵשָׂו בַּחֲקַל כְּפֵילְתָּא וּבָתַר כֵּן קְבָרוּ יָתֵיהּ בְּנוֹי לְיַעֲקֹב בִּמְעָרַת חֲקַל כָּפֵילְתָּא דִיזְבַן אַבְרָהָם יַת חַקְלָא לְאַחֲסָנַת קְבוּרְתָּא מִן עֶפְרוֹן חִתָּאָה עַל אַנְפֵּי מַמְרֵא'.

תרגום הדברים לעברית - כתר יונתן

'וישאו אותו בניו לארץ של כנען ונִשׁמע הדבר לעשו הרשע ויסע מהר של גבלה בחילות גדולים ויבא לחברון ולא היה עוזב ליוסף לִקבור את אביו במערת המכפלה מיד הלך נפתלי וירץ וירד למִצרים ויבא בההוא [באותו] היום ויביא שטר (מכר) שכתב עשו ליעקב אחיו על חלקו במערת המכפלה ומיד רמז לחושים בן דן ויקח חרב ויקטע ראשו של עשו הרשע והיה ראשו של עשו מתגלגל עד שבא לתוך המערה וינח בחיקו של יצחק אביו וגופו קברו בניו של עשו בשדה המכפלה ואחרי כן קברו אותו בניו ליעקב במערת שדה המכפלה אשר קנה אברהם את השדה לאחוזת קבר מעפרון החִתי על פני ממרא'.(עד כאן התרגום)

מהמתואר בתרגום עולה העובדה המאוד מעניינת והיא שראשו של עשיו נמצא בחיקו של אביו יצחק(את שאר חלקי גופו לקחו לקבורה בהר שעיר).

עובדה זו מחזקת את מבטו החינוכית ועבודתו הרוחנית של האבא - יצחק כלפי עשו בנו. למרות שידע בוודאות את מצבו הרוחני - '...כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו...' לא שקט ולא נח גם לאחר הסתלקותו ודאג שלפחות 'ראשו' של בנו המייצג את 'שורשו העליון י, ינוח במקום קדוש בחיק אביו יצחק בשער גן עדן, מערת המכפלה.

גם אנו לא ננוח ולא נשקוט עד שנראה בעזרת ה' נחת מילדנו ה'אוצר היקר' שלנו...

ראינו כי ה'אבות' לא נחו ולא התייאשו חלילה מעתיד בניהם, גם אם במציאות לא הלכו בתלם שהנחילו לבניהם לדורי דורות. כל אחד בדרכו הוא ובדרך עבודתו ניסה התעקש פעל והתפלל כי בנו אהובו ישוב ויעלה על מסילת דרך - 'סבא'...

ואכן 'חזקה לתעמולה שאינה שבה ריקם' זכו כל אחד מהאבות, כל אחד בדרכו הוא, לפעול על תולדותיהם.

מה אנו נענה בתריה?

אם על רשעים לא התייאשו אבותינו! אנו, להבדיל על בנינו ודאי שנפקח עניינו ונושיט 'כתף', נראה אחריות ואכפתיות.

נפעל בכל הצורות והדרכים.. ובתחבולות תעשה לך מלחמה... וכך נצליח אף אנו בעזרת ה', גם אם הדרך ליעד מלאה במערמות... אך על יד עמל וייגע... ובריבוי אמונה ותפילה ואף נהווה עבורם דוגמת חיקוי חיה...

על ידי כך נזכה בעזרת ה' לקטוף 'פירות טובים' נחת חסידי אמיתי מילדינו ומתלמידינו... ומכל יוצאי חלצינו! אמן!