הרב אלי וולף

"פריסקופ" הוא צינור מוארך בעל חלון הצצה בתחתיתו וחלון הצצה בחלקו העליון, ושתי מראות המוצבות זו מול זו בזווית של 45 מעלות, משקפות למביט בחלון התחתון את הנראה בחלון העליון של הפריסקופ.

השימוש העיקרי שלו הוא צבאי, בצוללות או בטנקים, אבל לא רק שם. גם בצבאו של הקב"ה, צבאות ה', יש לו שימוש.

כשאתה נכנס לבתי הכנסת בכל מקום בעולם, בימי שמחת תורה, אתה רואה את הילדים מנופפים בדגלים צבעוניים, מחבקים בחום דגמים זעירים של ספר תורה, או אוחזים בעיניים נוצצות "פעקאלאך" מלאי הממתקים. תלוי בגילו של הילד.

כשאתה נכנס ביום הכיפורים או בראש השנה, אתה רואה את הילדים אוחזים ב"מחזור תפילה", במחזור מלא, כמו זה של אבא, או מחזור בסגנון צבעוני וילדותי.

אבל ב-770 הרי הכל הוא שונה, השבת שונה, האווירה שונה, ימי החול שונים, שגרת החיים כולה אינה דומה לשום מקום אחר בעולם - וגם אביזרי הילדים של ימי שמחת תורה, או אלו של הימים הנוראים, שונים ב-770 מאשר בכל העולם כולו.

*

כולם נדחקים פנימה אל תוך 770, רצים לתפוס את המקום להקפות. מי הרץ אל מקומו הקבוע, ומי המשוטט ומנסה את מזלו אולי הוא יאתר מקום בו יוכל לעמוד ולראות, הן את ההקפות על בימתו של הרבי במזרח 770 והן את ההקפה הראשונה והשביעית, בהם הרבי ירקוד עם ספר התורה במרכז ה'זאל'.

לקראת תפילת נעילה של יום הכיפורים, כולם מפנים את מבטם וכוחותיהם לעבר כותל המזרח, אל הפינה הדרומית-מזרחית, אל מקומו של הרבי. שם, באמצע הקדיש האחרון של תפלת נעילה, כאשר כולם ינגנו את "מארש נפוליון", הרבי יעלה על גרם המדרגות ויעודד את השירה בעוז, כאשר "חדוה תקיעא בליבאי מסטרא דא, ובכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא".

כך זה בעת תפילת נעילה, וכך זה ב"סדר עבודה" של תפילת מוסף, לעת ה"כורעים". רוצים לראות את "הכהן הגדול" של דורנו, בעת עבודת ה"כורעים ומשתחווים".

כך זה בשמחת תורה וביום הכיפורים, וכך זה גם לקראת רגעי ההוד של ה"תקיעות" בימי ראש השנה.

כולם נדחקים, כולם מביטים אל הבימה, הן זו העומדת במזרח בית הכנסת, והן זו העומדת במרכזו. גם הילדים נדחקים עם המבוגרים - אך בידיהם אוחזים הם מוצר שלא תראה דוגמתו באף מקום בעולם. באף בית כנסת בכל תפוצות ישראל.

אוחזים הם גלילי קרטון מוארכים, מעשי ידיהם – "פריסקופ".

הצפיפות בכל אותם רגעים מרוממים – לא מאפשרת לילדים לראות את הרבי, "ההעלם וההסתר" הוא גדול, הם רואים רק את שחור-הסרטוקים בגובה העיניים, והם יצרו "פריסקופים" כדי שגם ממקום עמדם בתוך הדוחק והלחץ, יוכלו הם לראות את הרבי מעל לראשי המבוגרים.

פריסקופים מסוגים שונים; גבוהים יותר וגבוהים פחות, מקרטון, מעץ או מפלטיק, מרובעים או עגולים – אבל המטרה של כולם אחת היא: "רצוננו לראות את מלכנו".

*

מי ייתן לי "פריסקופ".

כיצד נוכל גם היום, בחודש תשרי תשע"ט, לראות את הנעשה מעל ומעבר. כיצד גם היום, למרות המצב של "ואת לחצנו זה הדחק" בו אנו נמצאים, למרות שממקום מבטינו אנחנו רואים רק "שחור" – נוכל לראות מעל לראשים, לשלוח מבט אל מעל כל מה שעומד סביבנו, לבקוע חלון אל מעבר ההעלם וההסתר המונע מאיתנו מלראות מראות אלוקים.

ייתכן וכל אחד מאיתנו צריך ליצור איזה "פריסקופ" משלו, לעמול ולעשות משהו שהוא יוצר מכוחו, לפי היכולות והכוחות שהקב"ה העניק לו, כל אחד לפי כישוריו, עגול או מרובע, מעץ או מפלסטיק, ארוך או קצר - אבל נדרש מאיתנו לעשות להתאמץ, לרצות לראות משהו מרומם יותר. אם נשב ולא נעשה כלום, לבטח לא נוכל לראות מאומה.

צריכים להקדיש זמן, מחשבה, כוחות, ובעיקר עשיה, כדי לנסות ולזכות, גם היום, "לראות" משהו, לחוש קרובים, להרגיש שאנחנו עומדים ממש ליד...

אולי אם כל אחד ואחת מאיתנו יעשה לעצמו "פריסקופ" רוחני, נזכה וכבר בתשרי זה נראה את הרבי בעיני בשר, והילדים יביאו מחדש את אותם הפריסקופים הילדותיים שלהם...

רצוננו לראות את מלכנו!