מישאל אלמעלם

קשרים סימביוטיים פתולוגיים והשפעתם על הימנעות מקשרים בין אישיים משמעותיים בחיים בכלל ובקשר זוגי בפרט.

סימביוזה פתולוגית המובילה לאומניפוטנטיות פתולוגית, המחבלת בתהליך ההיפרדות וביכולת לגבש עצמאות והשלכתה על קשרים בין אישיים בכלל ובחיי הזוגיות בפרט.

סימביוזה: בתרגום חפשי הנה צוותאות (מלשון צוותא) של שני מינים שונים החיים יחד ומקיימים מערכת יחסים וקשרי גומלין שיתופית אך תלותית.

סימביוזה בריאה: הנה כאשר הדמות המשמעותית (האמא- בדרך כלל) מחוברת ומכוונת לצרכי הילד (דוגמא: "קר בחוץ אז צריך להלביש סוודר").

סימביוזה פתולוגית: כאשר הדמות המשמעותית מחוברת ומכוונת לצרכיה ולא ערה לצרכי הילד   (דוגמא: "קר לי אז תלביש סוודר").  

אומניפוטנטיות: בתרגום חפשי 'יכולת כל', תחושה מסוגלות של כל יכול.

אומניפוטנטיות בריאה: תחושת ערך ודימוי עצמי גבוה, המפנה למימוש עצמי מקסימלי             כלומר: 'כל יכול'- במסגרת האפשרויות הקיימות המתבססת על ייחודיות של הסובייקט.

אומניפוטנטיות פתולוגית: תחושת ערך ודימוי עצמי נמוך, המפנה לתביעה להכרה ב-מיוחדות   כלומר: 'כל יכול'- לא תואם מקום, סיטואציה או מצב המתבססת על ערך גרנדיוזי מוגזם וצורך לאישור מהסביבה.

גורמים נסיבתיים מרכזיים:

·         חוסר ביטוי אסרטיביות עוצמתית הנובעת מערך ודימוי עצמי נמוך של האם, לא מאפשר לה להעניק לילד את תחושת המסוגלות העצמאית לתחושת ערך ונפרדות. 

·         פוביה (חרדה) של האם מהתנהגות אסרטיביות כלפי הילד, מתוך פרשנות מעוותת שהילד יחווה אותה כתוקפנות. תחושה זו נובעת מחרדה מוקדמת כתוצאה מחוויה תוקפנית שחוותה האם בילדותה והיא מעבירה ומשליכה אותה על ילדה.  

החרדה מכך שהילד יחווה אותה כתוקפנית מונעת ממנה לנהוג באסרטיביות ובעצמה כלפי  הילד בהתאם לגילו ולמצבו ההתפתחותי. מה שגורם כאמור לילד לחוסר יכולת לגלות את העצמה האסרטיבית שלו ובו כדי לצעוד אל עבר עצמאות ונפרדות.

תסמינים נפשיים רגשיים נפוצים:

ילדים הגדלים בקשר סימביוטי פתולוגי המפתחים אומניפוטנטיות פתולוגית יגלו:

·         מצבי רוח משתנים (דיכאון).

·          יפתחו חרדה.

·         ימנעו מקשרים בין אישיים משמעותיים, הם יפצו בקשרים שטחיים.

·          בדידות אישית, תוך אישית ובין אישית נהפכת ללחם חוק בחייהם.

·          אפתיות המלווה בדיכאון כאמור אל מול הצפה חרדתית-רגשית, תוביל 'לבריחה למרחב' הסימביוטי האומניפוטנטי כדי להירגע.

דרכי טיפול – פסיכותרפיה על פי עקרונות הטיפול הפסיכואנליטי דינמי, ממוקדת פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית.

בשילוב N.L.P -(ניתוב נוירולוגי לשוני)- גישה העוסקת בשינוי וניתוב מחשבות, רגשות והתנהגויות, הרגלים ודפוסים מעוותים ומקובעים וניתובם אל הרגלים מיטיבים ומאפשרים יותר).

העיקרון המנחה יהיה: 'תקיפת' חסך חוסר האסרטיביות והעצמה החבויה בילד, המתבגר, כאשר המטפל עוזר למטופל באמצעות קווים מנחים וברורים תוך תרגול חוויות אירועים מחייו של המטופל במרחב הבין אישי, במספר שלבים.

·         בירור: יחד עם המטופל נברר את החוויות המעוותות שהשפיעו על בריחתו אל המרחב הסימביוטי אומניפוטנטי, נקשיב להם וניתן תיקוף להשלכות הנפשיות רגשיות (אך לא לחוויות המעוותות)

·         ניתוח: יחד עם המטופל ננתח את החוויות המעוותות וננסה להבין ולנרמל את החוויות כדי ליצור מרחב מוגן ובטוח למטופל.                                                                                

·         אינטרפטציה - (פרשנות): המטפל יחד עם המטופל ימצאו את האיזון הנכון למטופל כפי שהוא בא לידי ביטוי -'כאן ועכשיו', המתייחס אל הקושי הרגשי אותו מבטא המטופל דרך שיחזור החוויות המעוותות.

 כל ניסיון 'לתקוף' את החוויות על ידי פרשנות עומק חודרנית מידי, או על ידי פרשנות אינטלקטואלית ומרוחקת מידי תגרום למטופל להתנגדות. 

·         נרטיב: יצירת ובניית סיפור חדש לחוויות המעוותות בחיי המטופל וניתובם אל מרחב מיטיב ומאפשר. זאת על מנת להשיב את השליטה לידי המטופל ואת חוויית האירועים כפי שנכון לו על פי החוויה הסובייקטיבית שלו את האירוע והפרשנות שהוא בחר לו.

 תיאור מקרה:

·         הערה: כל המקרים המתוארים הנם בידיעתם ובהסכמתם המפורשת של המטופלים/ות, תוך שינוי פרטים מזהים, ופרטי אירוע שיש בהם בכדי לחשוף מידע אישי וסודי. 

יאיר (שם בדוי) 31 בן יחיד, מתגורר עם אמו.

יאיר- בחור רגיש, עדין ושברירי, חכם ואינטליגנט, בעל חוש הומור מפותח, גבוה יפה תואר, אך סובל ממשקל עודף בצורה קיצונית.

יאיר סיפר שאביו נפטר כשהיה בן שנתיים, "זו הייתה טרגדיה משפחתית בעיקר לאמי, היא שקעה בדיכאון לקח לה שנה שלימה לצאת מהמשבר הזה".

אמא לא התחתנה בשנית מתאר יאיר, היא בחרה לשמר את המצב הקיים, להישאר נאמנת לאבא כך תיארה את התנהלותה בדרך הזו, "אני שומרת לו אמונים" תמיד הייתה אומרת.

יאיר סיפר שסבל מדחייה חברתית לאורך השנים, הוא תלה זאת במשקל העודף שלו.

יאיר סיפר שכבר מגיל 3 התגלתה אצלו נטייה להשמנת יתר, "תמיד הייתי השמן, זה שמצביעים עליו ושרים לו את שירי השמנים בגן, כך נמשך הדבר ביסודי, בישיבה, ולמעשה עד היום אני מסתובב בתחושה שעודף המשקל שלי בעוכרי".

בגיל 6 עקב משקל עודף קיצוני והתפתחות של הפרעת אכילה קשה אשפזו אותי בכפיה, חצי שנה הייתי מאושפז, עברתי תהליך פסיכולוגי ארוך.

"ניסיתי אין ספור פעמים דרכים שונות לרדת במשקל, תמיד זה היה מסתיים בשברון לב.                        דיאטות, תזונה, ספורט,  מה לא ניסיתי אבל שום דבר לא הצליח".

אמא תמיד דאגה לי, ממש מסורה, לא החסירה ממני דבר, מקבלת אותי כמו שאני, אף פעם לא מבקרת או שופטת אותי, היא בעצם היחידה שלא שמעתי ממנה אף פעם ביקורת.

איזו אמא מדהימה יש לי, תמיד מאז שאני זוכר את עצמי היא אמרה לי שאני הכי מיוחד, היא מעצימה אותי נותנת לי כח, היא תמיד אמרה לי שאני מוכשר, חכם ויפה...                                              תמיד הרגשתי שונה מכולם, מיוחד.

תגיד יאיר הכנסתי שאלה תוך כדי שאני עוקב בדריכות אחר הסיפור הקשה.                                                     אתה יכול לספר  קצת על אופי הדחייה החברתית שחווית? האם זו הייתה דחייה מילולית? פיזית? אקטיבית או פאסיבית? אילו אמירות הופנו כלפיך? או איזה מעשים עשו לך?  

יאיר: כן חוויתי כל מיני סוגי דחיות בעיקר אקטיביות שלוו באמירות מילוליות ופיזיות.                                              זה התחיל עם אמירות כמו: "מה אתה מתנשא עלינו?, שחצן, אתה מנותק מהמציאות, מי אתה חושב שאתה, עף על עצמך, ועוד. לאט, לאט הם התרחקו ממני והפגינו כלפי שנאה שגבלה בהצקות ואלימות פיזית, החרימו אותי עד היום אני לא מבין למה, מאוד סבלתי מהם.

אני: נשמע קשה מאוד לגדול כך בתור ילד, מה עשית בהקשר לזה?

יאיר: פניתי לאמא, והיא כרגיל תמיד הייתה שם להגן עלי, היא נלחמה ממש עבורי מול הצוות החינוכי, באה לבית הספר דיברה, צעקה מה לא.

אני: וזה עזר? האמת שלא תמיד, זה היה מזמין רגיעה לזמן מסוים ואז שוב חוזר חלילה, כך זה היה ביסודי עד שעברתי לישיבה שם העניינים התאזנו יותר.

אני: וואו אז סבלת לאורך כל השנים הללו?

יאיר: מידי פעם אמא הייתה מעבירה אותי בית ספר, עד שהעניינים הסתדרו.

אני: ומה קרה בישיבה?  

יאיר: פשוט למדתי להתרחק מחברה כדי לא לסבול, נמנעתי מלקיים קשרים עם חברים, הפכתי למרצה, כנוע, אז לא הציקו לי, למדתי להתאים את עצמי לסביבה!

בשלב זה התגבשה אצלי התפיסה, (לאור השאלות הממוקדות שבחרתי להציג ליאיר על הדחיה החברתית) ולפיה: יאיר לא מודע לחלק האומניפוטנטי שבו, לחלקים הנרקיסיסטיים שהתפתחו בעקבות גדילה לצד אמא שבחרה להאדיר אותו באופן לא מותאם לסביבה, לגיל, ולשימוש  הלא מותאם שיאיר עשה בסיטואציות שונות בכדי להעביר את תחושת המיוחדות שלו על פי תפיסתו את עצמו, ולאופן שבו הסביבה מגיבה אליו בדחיה קשה.

גיל היסודי הנו שלב בו הילדים ממש לא עדינים בלשון המעטה, עם מי שלא מסתדר איתם, או מתאים את עצמו אליהם ולאופי החברתי המקובל.

יאיר לא היה מודע לכך שחבריו חווים אותו כמתנשא, משום שהוא לא באמת חשב שהוא מתנשא.      ההפנמה של הילד המיוחד, ששמע השכם והערב מאמו, ההגנה שקיבל ממנה ללא סייג, (בין אם זה היה מותאם או לא), אפס-ביקורת שלא זכה לשמוע אף פעם מאמו, היו בעוכריו, כאשר החברה ראתה בו מתנשא ומנותק. יאיר לתומו ייחס זאת למשקל גופו, אבל הסביבה שלו חוותה ממנו ילד מתנשא ושחצן, מה שבסופו של דבר הוביל את יאיר להתרחק מחברה ולהימנע מקשרים משמעותיים!

החלטתי לעבור לחלק המשמעותי בסיפור חייו של  יאיר המשקל העודף.

אני: איך אמא עם כל הסיפור הזה של העודף משקל?

יאיר: כמו שאמרתי זה אף פעם לא הפריע לה, היא לא ניסתה אף פעם להעיר, לבקר, או למנוע ממני לאכול משהו שאני אוהב, להיפך היא מבשלת לי תמיד את מה שאני מבקש.

אני: ושניסית תכניות לדיאטה איך היא הייתה עם זה?

יאיר: האמת שהיא ממש תמכה ודחפה אותי לזה, אבל תמיד נשברתי.

אני: מה היה לך הכי קשה בתהליכי הדיאטה שניסית?

יאיר: בעיקר העובדה שתמיד הייתי נקרע בין התפריט שקיבלתי מהתזונאית, לבין האוכל שאמא בישלה.

אני: האוכל שאמא בישלה?

יאיר: כן, אמא הייתה מבשלת את האוכל הרגיל לעצמה ואני הייתי אוכל את האוכל שלי, היינו יושבים לאכול יחד ותמיד היא הייתה עושה את האוכל האהוב עלי, בשלב מסוים היה לי ממש קשה וביקשתי ממנה שתכין גם לי.

אני: איך אמא הגיבה לזה?

יאיר: אמא כמו אמא, הייתה נשברת מזה שקשה לי, לפעמים יכולתי להבחין בה מזילה דמעה, היה לה קשה לראות אותי ככה, אז היא הייתה מכינה לי את מה שביקשתי.

אני: אני שומע ממך- על התמודדות קשה שלך עם משקל עודף, על העובדה שאמא אף פעם לא מבקרת אותך ולהיפך תומכת בך מתוך קושי אישי שהיא חווה לראות אותך "סובל" מאוכל שלא הורגלת בו, למרות שמשמעות הדבר היא שאתה ממשיך לסבול ממשקל עודף.

עברה בי תחושת בטן - שבעצם לאמא של יאיר צורך נפשי משמעותי לא מודע, לשמר את המצב הפתולוגי של יאיר, מתוף פחד לשחרר אותו אחר מות אביו. דרך האוכל אמו משמרת אותו קרוב אליה ולא מאפשרת לו התפתחות עצמאית אינדיבידואלית.

באופן לא מודע אמו "מטפחת" אותו פיזית ובכך היא שומרת ומחזיקה אותו קרוב אליה מבלי לאפשר לו התפתחות עצמאית.

הפחד "לאבד" את יאיר חזק ממנה, אז היא חייבת לעשות הכל כדי שיאיר יישאר לצידה!   

כמובן שלא חלקתי את מחשבותיי עם יאיר, אבל החלטתי לנסות לבדוק את תחושת הבטן שלי.

שאלתי את יאיר אם אוכל לבוא לביקור בית אצלו?, יאיר התלהב ושמח על כך. קבענו תאריך וביום המיועד הגעתי אל ביתו של יאיר.

הרושם שקבלתי היה: בית קטן, חם אוהב, מטופח, חדר מושקע ליאיר, חדר לאמא, וסלון קטן.

אמו של יאיר אביבה (שם בדוי) הייתה במטבח, מבשלת תבשילים עם ניחוחות מרעננים, היא הציעה שקודם כל נשב לאכול.

בחן ובנועם, עם לב רחב, מזגה לנו אביבה אוכל כיד המלך. ישבנו שוחחנו קצת על יאיר, עליה, על החיים לאחר פטירת בעלה, על ההתמודדות הלא פשוטה שלה.

ואז פניתי לשאול ולהתעניין על ההתמודדות של יאיר עם עודף המשקל שלו, מה היא חושבת על כך? איך היא עוזרת לו להתמודד עם המצב?

אביבה סיפרה שהם פנו להמון אנשי בריאות ומקצוע בכדי לעזור ליאיר, אבל ליאיר ממש קשה עם התהליך, הוא נשבר כל פעם מחדש, ואני לא יכולה לראות אותו כך, אז אני גם נשברת ומאפשרת לו לאכול מה שהוא רוצה.

ניסיתי קצת יותר ושאלתי: מה קשה לך ?

אביבה: אני לא יכולה לראות את יאירוש שלי (לראשונה שמעתי אותה משתמשת בכינוי החיבה שלה ליאיר) סובל, מסכן קשה לו, הוא כזה רגיש ושברירי, אני לא מסוגלת לראות אותו סובל כך, אז  אני מעדיפה שיאכל העיקר שלא יהיה במצב כזה.

כאן אביבה התרגשה מאוד, מחתה דמעה, הזמינה את יאיר לשבת לצידה, ("יאירוש בו ליד אמא חמוד") חיבקה אותו ושניהם בכו יחד, זה היה מרגש, אך האופן בו התרחשה הסיטואציה היה לא מותאם, ובטח שלא מותאם גיל, מה שהותיר בי מספר תהיות

כאן התחלתי לחוש את אופי הדברים ששמעתי מיאיר, התחושה שאביבה מדברת את הקושי שלה דרך יאיר ומשליכה עליו את המצוקה שלה נשמעה יותר מתמיד בדברים ששמעתי ממנה.

הצורך לשמר את יאיר לצידה הוא גם במחיר של לאפשר לו לפגוע בעצמו דרך האוכל, ובעצם לעודד אותו באופן לא מודע לאכול, תוך הסבר של "אני לא יכולה לראות אותו סובל", כשבעצם היא פועלת באופן לא מודע להשאיר את יאיר לצידה ובכך היא מונעת את האפשרות שלו להתפתח ולצאת לחיים עצמאיים.

הביקור נמשך זמן רב וכבר עמד להסתיים, אך רגע לפני שיצאתי החלטתי לבדוק את מחשבותיי על הקשר הסימביוטי שהתפתח בן יאיר לאמו על רקע משבר אישי של אביבה במות בעלה עליה, מעוד זווית נוספת.  

הצעתי לאביבה וליאיר אפשרות נוספת לפתרון מצוקת המשקל.                                                                          שניהם נדרכו לשמוע מה בפי, אמרתי שאני מכיר פנימייה טיפולית המותאמת לסובלים מהפרעות אכילה השונים, שלדעתי יכולה ממש לעזור ליאיר.

לא הופתעתי מכך שאביבה קפצה ראשונה ואמרה בטח, בטח מה שתגיד, אני אעשה כל דבר בשביל יאירוש שלי העיקר שזה יעזור לו.

הבטחתי לחזור עם תיאום פגישת היכרות עם המקום ונפרדתי מהם לשלום.

כעבור יומיים נקבעה ליאיר פגישת היכרות וריאיון לפנימייה, אביבה כמובן הצטרפה ליאיר ואלי. כשהגענו יאיר נכנס לריאיון משותף לשלושתנו, בשלב מסוים המנהל קרה לאחד המדריכים במקום וביקשו לערוך ליאיר סיבוב במקום.

נותרנו אני ואביבה עם המנהל, שסיפר על המקום, על המערך הטיפולי שיקומי, על הצוות, תכנית העבודה עם המטופלים, ועוד.

בינתיים יאיר חזר עם המדריך והצטרף אלינו, "נו יאירוש איך אתה מתרשם? שאלה אביבה".                                            וואו מקום מדהים, אני ממש אשמח להצטרף ענה יאיר.

ואז הגיעה התפנית בעלילה: תראה יאירוש אני לא יודעת איך תסתדר פה, אתה רגיל לבית לאוכל של אמא, זה רחוק, כל כמה זמן חוזרים הביתה? שאלה ספק את המנהל ספק את עצמה, ומיד המשיכה זה משהו שאנחנו צריכים עוד לחשוב על זה!

כך באה לסיומה הפגישה ועמה גם התקווה היחידה שנותרה לי להציע ליאיר.                                               כמובן שלמחרת התקשרה אביבה למנהל לבשר לו על כך שיאיר חשב על כך שוב והחליט שבשלב זה, זה לא מתאים לו.

בפגישה הבאה עם יאיר, הבהרתי שבשלב זה אני ממליץ לצרף את אמא למפגשים שלנו, המלצתי על טיפל דיאדי, בכדי לנסות להבין יחד עם אמא את המצב בו נמצא יאיר, יאיר הסכים.

התחלנו טיפול דיאדי ( טיפול דיאדי- טיפול בצמד /בשניים): מפגש הורה ילד, אב-ובנו, אם-ובנה.

טיפול דיאדי מכוון ליצירת ובניית מרחב בין הורה לילדו המסייע להבנת הקשיים ביחסים המורכבים, המעוותים, תוך שאנו מזמינים אותם ומתרגלים איתם במהלך הטיפול דפוסי תקשורת והיקשרות חדשים.

האופן בו מתרחש התהליך: המטפל יושב וצופה באינטראקציה בין ההורה לילדו, או מכוון דיאלוג ביניהם, שממנו ניתן ללמוד על מערכת הקשרים והיחסים בין הילד להורה ולהיפך.                         מה שבדרך כלל מוביל לפרשנות של המטפל לאינטראקציה, במטרה לכוון ולהדריך אותם לתקשורת נכונה ומותאמת יותר לשניהם.           

אתאר ממש בקצרה את שלבי הטיפול: עבדנו ועיבדנו יחד את דפוסי ההיקשרות ביניהם, את דפוסי התקשורת ביניהם על רקע הסימביוזה, על הצורך של אביבה בקשר ביניהם, על אופי התפיסה שלה את יאיר, את האופן בו אביבה התנהלה מול יאיר, הצורך להאדירו ולהפכו למיוחד, בכדי לשמר אותו קרוב אליה, על המצוקה של יאיר והפרעת האכילה שפיתח ואופן בו שימרה והנציחה את מצוקתו באופן לא מודע בכדי לשמר את יאיר לצידה.

לאחר תהליך של כשנה, פתחנו שוב את העיסוק במצוקתו של יאיר הפעם תוך תובנות חדשות על הגורמים והנסיבות שהביאו אותו לכך ועל החלק שלה בהנצחת מצבו.

אביבה הסכימה לשתף פעולה ולשלוח את יאיר לפנימיה הטיפולית. כשבמקביל היא ממשיכה את הטיפול איתי, על החלקים הפתוחים שבתהליך עיבוד האבל האישי שלה.

יאיר עבר תהליך משמעותי של שנתיים טיפוליות בפנימייה במהלכן השיל מעליו כ-40 ק"ג.                                       בשלב זה יאיר החל ביציאה לשידוכים, לפני כחצי שנה יאיר מצא את בחירת לבו.