מערכת COL | יום כ"ד אלול ה׳תשע״ח 04.09.2018

סבא שלי, למד בחברותא עם הרבי הריי"ץ • בצלאל שיף

"הסבא לא הצליח להגיע לרציף. הוא הרים את בנו בצלאל על כתפיו ושאל האם הוא רואה את הרכבת. הבן ענה שהוא רואה רק עשן מארובת הקטר. ואז הסבא אמר: "– ראה בני, זהו עשן מקטר שמסיע את הרבי שלנו. ויהי רצון שאנחנו עוד ניפגש איתו" • פרק נוסף ומרתק, מלווה בתמונות היסטוריות, על חיי החסידים מאחורי מסך הברזל, מאת ר' בצלאל שיף • סדרה בלעדית ב-COL • לפרק המלא
סבא שלי, למד בחברותא עם הרבי הריי
שנת ה'תש"ו: ר' ירחמיאל עם כל נכדיו לפני היציאה מרוסיה. בין הנכדים: ילדיה של דובה גורביץ' (חדש), ילדיה של פריידא ג'ייקובסון (חדש), ילדיה של מלכה שיף (חדש) וילדיה של ביילא גורליק (חדש)


בצלאל שיף

סבא שלי, רחמיאל

סבא שלי רחמיאל חודוס נולד בעיירה סרגיישינה (ליד ווילנא). המשפחה הייתה גדולה ואמידה. שם משפחה אמיתי של ההורים – חידקל, אך בגלל גזירת הגיוס לצבא (קנטוניסטים) המשפחה נאלצה להחליף את השם. ידוע לנו שלסבא היו שתי אחיות שגרו בבקו, ריבה וחנה, אח שגר בשיקגו (שם המשפחה שלו מלכין). במיניאפוליס גרות שתיים או שלוש בנותיו. הן ביחד עוסקות בגידול בקר.
כל מה שנשאר אצלן מהיהדות זה לתת צדקה לישיבת ליובאוויטש.

כל יתר בני המשפחה נהרגו בזמן המלחמה. נשארה בחיים רק בתו של עוד אח אחד, נחום. היא נשארה בחיים (היא, ברטה, הייתה בת שמונה, נפלה לבור, בלילה טיפסה החוצה והלכה לפרטיזנים). אחרי המלחמה היא הגיעה לארגנטינה. מצאנו אותה במקרה.


נחום הי"ד, אחיו של ירחמיאל

ה'זיצערים' בליובאוויטש

דרך סרגיישינה נסעו חסידים לליובאוויטש, סבא הצטרף אליהם ונסע ללמוד בליובאוויטש. בליובאוויטש עוד לא הייתה ישיבה. בחורים שישבו בביתו של הרבי נקראו "זיצערים" ("יושבים"), והם היו לגרעין ישיבת חב"ד כאשר נפתחה. התלמיד מצא חן בעיני ראש הישיבה הרב זאב לויטין והוא הציע לו להתחתן עם בתו דבורה הודה. כשלמד בישיבה התידד הסבא רחמיאל מאד עם בנו של הרבי הרש"ב, הרבי הריי"ץ. הוא למד איתו חברותא.

לחתונתו הרבי ריי"ץ נתן לו במתנה את הקפוטה שלו. סבא שמר גם חתיכת גארטל של רבי הרש"ב. לאחר החתונה הזוג הצעיר התיישב בפוהר (לא רחוק מליובאוויטש). לאחר זמן מה הרבי שלח אותם לפטרוזבודסק. בעיר הזה גרו משפחות רבות של צאצאי הקנטוניסטים. עבור נציגי חב"ד שליחים בנו ביה"כ ובקומה ראשונה – דירת מגורים.


ר' ירחמיאל חאדאש, שליחו של הרבי בפטרוזבוסק (פינלנד)

לסבא היו מוניטין גדולים, אבל פרצה מהפכה, אחר כך השלטון הסובייטי, ואחר כך האשימו את משפחת חודוס שהם בורגנים, והמשפחה נאלצה לעבור למוסקווה, עיר גדולה שבה אפשר היה להעלם בקלות. באותו זמן הסבתא נהרגה וסבא עם ארבע בנותיו ובנו קנו בית בממונטובקה שליד מוסקווה.

"עשן הקטר שמסיע את הרבי שלנו"

ביישוב הזה גרו גם משפחות אחרות של חב"דניקים, למשל משפחת אברהם דרזין. הילדים שלו למדו אצל סבי. ובכלל כל אותו זמן סבי היה בקשר עם חב"ד, עם הרבי. לעתים קרובות הוא נסע לרבי, אפילו לקח איתו את בנו. הוא אפילו היה בתחנות הרכבת כאשר הרבי עזב את רוסיה. הסבא לא הצליח להגיע לרציף. הוא הרים את בנו בצלאל על כתפיו ושאל האם הוא רואה את הרכבת. הבן ענה שהוא רואה רק עשן מארובת הקטר. ואז הסבא אמר:
"– ראה בני, זהו עשן מקטר שמסיע את הרבי שלנו. ויהי רצון שאנחנו עוד ניפגש איתו."


הבן, בצלאל חדש. קבור בסמרקנד

לסבא היו מוניטין גדולים בעולם הדתי. כל יום סבי היה נוסע למוסקווה. הוא לימד בישיבה, העביר שעורים בבית הכנסת. הוא היה בקי בהלכה. ובאותה תקופה התרכזו במוסקווה המוחות הכי טובים ובעלי מוניטין מכל ברית המועצות.

הסבא חיתן את בנותיו. המשפחה חיה באושר, בשמחה ובחברות. את החתנים הסבא בחר לפי טעמו – תלמידי חכמים, חסידים. עוד לפני המלחמה שניים כבר נעצרו – סימון יעקובשוילי, בעלה של פרידה, ומענדל גורליק, בעלה של ביילה. ההורים שלי יוסף ומלכה שיף מיהרו לעבור לוורונז' ששם אבא שלי נולד. הבת הבכורה דובה עברה לנבל יחד עם בעלה שמואל גורביץ'.

רק השתחררו סימון ומענדל, פרצה המלחמה. לקראת שנת 1942 כל המפשחה המורחבת התקבצה בסמרקנד. הסבא שהה עוד זמן מה במוסקווה. הוא חיכה לשמוע מבנו שגוייס לצבא (אח"כ נודע לנו שהבן, בצלאל, נפל בשבי. רק ברכתו של הרבי ותפילות של סבא רחמיאל הצילו אותו ממוות בטוח). לאחר המלחמה שחררו אותו אמריקאים. בצלאל מרצונו החופשי עבר לשטח הכיבוש הסובייטי, מיד נעצר והוגלה לסיביר. לאחר המלחמה מצא אותו אבא שלי והצליח לשחרר אותו והוא הגיע אלינו לסמרקנד.

כאשר חב"דניקים במסווה של יהודים פולניים החלו לצאת מברה"מ רק משפחת יעקובשוילי (ג'ייקובסון) הצליחה לצאת. משפחות גורליק וגורביץ' נעצרו בלבוב. והם חזרו לסמרקנד. פה לחינוך כל הנכדים דאג הסבא. הוא את כולם לימד, פירנס, שיחק איתם, וזאת בוודאי זכותו שכל נכדיו גדלו יראי שמים חב"דניקים.

רחמיאל דער אלטער – כך קראו לסבא – היה היסוד שעליו התבססה כל הקהילה, ביה"כ, לימוד, שחיטה. כל שבת הוא היה אומר בביה"כ מאמר. בספר "ליובאוויטש וחייליה" רק על סבי כתוב שהוא ידע את ליקוטי תורה בעל פה. הסבא היה יהודי גאה. מספרים שלקראת בוקר הסבא היה רץ ללמוד חסידות עם אלי מישולובין. כאשר היו אומרים לו שזה סכנה גדולה, הוא היה עונה: "אם בתקופה חשוכה כמו שלנו יש בחור שרוצה ללמוד חסידות זוהי עבודת קודש".

מהזמן זה אני זוכר את סבי. אספר כמה סיפורים. אלה זיכרונות ילדות שמעידים כיצד חיו יהודים דתיים תחת עול הקומוניסטים.

הסבא נלחם בגנבים

ההורים שלי הלכו לחתונה, ואני, שמואל גורביץ' ולוזיק גורליק נשארנו בבית עם הסבא. כשהיית נכנס מהחצר לבית שלנו הייתה דלת זכוכית. הסבא הרתיח קומקום והסתובב כדי לשפוך את המים הרותחים לטרמוס. פתאום אני רואה שמהחצר מתקרבים לדלת שלנו שני גברים. אחד מהם נשאר ברחוב, ושני נכנס לחצר. בצד שמאל במדפים לנעליים עמדו מגפיים של קצינים עשויים עור שכל המפשחה נעלה אותם בשבת. בימי חול נעלנו נעלי ברזנט, ובשבת מגפי עור. שם גם היו תלוית חותלות. אחד הגברים הוציא מתחת לחולצתו שק והחל להכניס לתוכו מגפיים. אני נבהלתי, התקרבתי לסבא וקראתי לו:
– זיידע, זיידע!

הסבא הסתובב, וכאשר הבחין בגבר עם השק, זרק עליו קומקום עם מים רותחים ורץ לקראתו כאשר בדרך הוא תפס מגף. הגבר פרץ אל הדלת, והם שניהם רצו אל מחוץ לחצר, וסבא אחריהם כשהוא צועק:
– גנבים! גנבים!

אנחנו גרנו ברחות מוברקסקיה. את הגנבים הסבא השיג המחאלה. הסבא זרק את המגף אל הגבר, הלה זרק את השק, והסבא חזר הביתה עם הניצחון.


ר' ירחמיאל עם נכדו גרשון דב בער שיף וכלתו בתיה. מאחור: ר' אליהו לווין (פאריטשער) רבה של סמרקנד, ר' מנחם מענדל גורליק ור' מענדל ברגמן

חיפוש בדירה

אינני זוכר בבית של מי זה היה, אבל בטוח לא אצלנו. כנראה, מולנו ברחוב מוברקסקיה גרה משפחת גורליק. דירה שלהם הייתה בקומה השניים (בלחאנה). וגם הפעם היינו בבית רק אנחנו לבד, הילדים וסבא.

לפתע נכנסו לחדר בלי לדפוק בדלת אנשים במדי צבא וצעקו שכולם צריכים לעמוד במקום שעמדו ולא לזוז. שאלו קודם את הסבא ואחר כך אותנו: "איפה ההורים?" ענינו שהם הלכו לחתונה. אנשי צבא החלו בחיפוש. כאן יש להסביר שאת החצרות בעיר העתיקה של סמרקנד בנו בצורת האות "חת". כל החלונות פנו אל החצר. בזמן המלחמה יהודים בוכריים פינו חלק מהדירות שלהם עבור הפליטים, וכך הדבר נשאר. פשוט נעלו את דלתות הפנים בין החדרים, ולכן להבין איפה נגמר שטח שגרה משפחה אחת ואיפה מתחיל שטח של משפחה אחרת, היה קשה מאוד.
כאשר שוטרים או ק.ג.ב. החלו בחיפוש, הם נכנסו לדירה של שכנים ומצאו שם סכום כסף גדול. השוטרים התיישבו כדי לכתוב פרוטוקול ולספור את הכסף.

היה כבר חצי לילה, והם עוד סופרים. עכשיו צריך היה להביא את הכסף לתחנת המשטרה, ואחרים היו צריכים להשאר כדי לחכות למבוגרים ולעצור אותם. אך השוטרים כנראה לא סמכו אחד על השני (כל אחד רצה לשלוח סכום מה לכיסו הפרטי). הם התווכחוו והתווכחו, והחליטו לשלוח את הסבא שיביא את ההורים הביתה. ואנו קיבלנו הוראה להגיד להורים ללכת מיד למשטרה, ולא הם יחזרו.

הסבא לא חזר הביתה. באותו לילה הוא נסע לבקו. השוטרים לא חזרו לא מחר ולא מחרתיים. הם כנראה חילקו ביניהם את הכסף שמצאו. אחר כך נודע לנו מפי מוסרים שהמטרה הייתה לעצור את הסבא. בימים אלה נעצרו כל חכמי היהודים הבוכריים.

הסבא גר בבקו יותר משנה. כאשר הוא נפטר, תלמידיו בבקו ישבו עליו 'שבעה'.
יהי זכרו ברוך.
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.