קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







'דור המסכים': קשרים משמעותיים לעומת קשרים וירטואליים
(יום שישי, כ''ט אב תשע''ח)
כאן ועכשיו - לחיות עם הזמן, לחוות את הרגע! · מה הקשר לדור המסכים?  ואיך אנו ההורים יכולים לעזור לילדינו להתמודד עם האתגר? ·  דחיית סיפוקים, קשר משמעותי, ונזקי הטכנולוגיה על הילד: מה שרציתם לדעת · מגיש ר' מישאל אלמעלם, חסיד חב"ד ופסיכוטרפיסט מוסמך · דור המסכים
 
מישאל אלמעלם

כאן ועכשיו - לחיות עם הזמן, לחוות את הרגע! מה הקשר לדור המסכים? ואיך אנו ההורים יכולים לעזור לילדינו להתמודד עם האתגר?

כאן ועכשיו- לחיות את הרגע:
שאלו פעם את הרבנית חנה אמו של הרבי מהו הרגע המשמעותי בחייך? חשבו כולם שהיא תענה, הכתרתו של בנה לנשיאות, ענתה הרבנית חנה הרגע הזה! העבר כבר אין והעתיד עדיין... (בשם הרב שבתאי סלבטיצקי).

אחד המושגים שטבע הפרופסור ד"ר ארווין ד' יאלום בספרו 'מתנת התרפיה' (יאלום 2002) הנו בשימוש הנעשה בטיפול ב-'כאן ועכשיו' כלומר: שימוש במידע העולה בין המטפל למטופל על פי שקורה ביניהם כאן ועכשיו מבלי לחפש אחר אירועים מקדימים בחייו של המטופל, פשוט להיות אתו כאן ועכשיו בהווה ומשם לחבור לעולמו של הזולת ולצרכיו.

הדרך היצירתית לשימוש ב-'כאן ועכשיו אומר יאלום (שם) הנה': 'לגדל אזני ארנבת'. כלומר: פשוט להקשיב כיצד המטופל חווה את הרגע הזה כאן ועכשיו מבלי להעניק פרשנות זו או אחרת לאירוע.

דחיית סיפוקים - כאן ועכשיו:
אחת ההשלכות של דורנו לכאן ועכשיו הנה בצורך של האדם בתוצאות מידיות להשקעה. לדוגמא: טיפול פסיכולוגי- קצר מועד, מזון מהיר, משלוח מהיר עד הבית, check-in דרך האינטרנט, תור בקליק, ועוד.

משמעות הדבר הנה: אנחנו זקוקים למענה מידי כאן ועכשיו משום שקשה לנו לחכות, אנחנו מתקשים להמתין כי הדחף בלחוות את המענה לצורך הנפשי רגשי כאן ועכשיו חזק מאתנו, מה שמזמין את המח לייצר מענה של כאן עכשיו. לפעמים התוצאה תהיה שנוותר על איכות התוצאה כמו- מזון מהיר על חשבון בריאות המזון וכד'.

קשר משמעותי לעומת קשר ווירטואלי- איכות לעומת כמות:
אחת התופעות של וויתור על הערך בלחיות את הרגע כאן ועכשיו באופן משמעותי הנה דור המסכים והרשתות החברתיות. כאשר הנערים/ות מעדיפים לקבל את ההכרה וליצור קשרים חברתיים דרך לייקים, צפיות, מעקב, וכד' ברשתות החברתיות, ולהעדיף כמות לעומת איכות, אזי הקשרים הבין אישיים מאבדים את הערך האינטימי והקשר המשמעותי.

ההעדפה כאמור נובעת מהצורך הנפשי לקבל הכרה כאן ועכשיו, הנובע מדחף בלתי נשלט. לעומת נערים/ות המעדיפים לקשור קשרים משמעותיים לאורך זמן ללא קיצורי דרך, ובכך לחוות את הרגע כאן ועכשיו בצורה מושלמת.

זוהי גם הסיבה שנערים/ות מדווחים על בדידות, כי מצד אחד יש קשרים דרך הרשתות החברתיות, אבל בעצם אין כלום, כי הקשר הווירטואלי רדוד, הוא לא באמת יוצר קשרים משמעותיים.

'לחיות עם הזמן'- וקשרים בין אישיים משמעותיים:
את המושג לחיות עם הזמן טבע אדמו"ר הזקן (סה"ש תש"ב ס"ע 29 ואילך, "היום יום" ג' חשון). בשנות נשיאותו הראשונות נהג רבינו הזקן לומר ברבים כי "יש לחיות עם הזמן".

באמצעות אחיו, גילו זקני החסידים כי כוונת הרבי היא, שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע, לא רק ללמוד אותה בכל יום אלא 'לחיות' עמה ממש, עם ההוראה בעבודת ה' הנמצאת באותה פרשה. כאשר הערך של לחיות עם הזמן כאן ועכשיו, נחווה בשלימות על ידי האינדיבידואל, לחיות את הרגע באופן שכל מה שאני שומע, רואה או לומד הופך חלק אינטגרלי מאורח חיי, אני לוקח את ההוראה בעבודת ה' מכל דבר עמו אני בא במגע, אזי כאשר אני בא במגע עם הזולת אני עסוק בלהפיק תועלת בדרכי ה' מהמגע עמו, אני גורם לכך שהקשרים הבין אישיים עמו הופכים למשמעותיים ואינטימיים.

במילים אחרות: כאשר אני עסוק בלהפיק תועלת וללמוד דרך ואורח חיים בעבודת ה' מכל דבר אתו אני בא במגע, אזי המגע והקשר עם הזולת אינו ממקום אינטרסנטי או אגואיסטי, אני לא עסוק בחשיבה על עצמי ועל הצורך שלי להרוויח הכרה, דרך הלייקים, הצפיות, או המעקב אחרי ברשתות החברתיות. אני עסוק בלהפיק תועלת בעבודת ה', איך להיות אדם טוב יותר, איך להרבות טוב בעולם, מה שמוביל לכך שהקשר עם הזולת מקבל משמעות עמוקה יותר ומוביל לאינטימיות. הצורך לזכות בהכרה מהזולת ולא ממלאות עצמית ופנימית, נובעת מערך ודימוי עצמי נמוך, המלווה בתחושת ריקנות, המובילה למצב של חוסר פניות נפשית לעצמינו ולזולת.

רק כאשר הקשר הבין אישי נשען על תוכן ומשמעות פנימית, אותו אני מעניק וחווה בעצם הקשר לזולת, אזי הקשרים הבין אישיים נהפכים לאינטימיים ומשמעותיים.

דוגמא אישית- להיות לגמרי עם הילד:
הדרך לעזור ליקירנו הנה על ידי דוגמא אישית. כאשר הילד/ה, נער/ה באים לשוחח אתנו, כאשר אנו מבלים עם ילדינו זמן איכות, כאשר הילדים זקוקים לתשומת ליבנו, נבדוק כיצד אנו נוהגים! האם אנו מניחים את הטלפון, המחשב, בצד ופונים בקשב מלא ליקירנו? או שמא תוך כדי הדיבור עמם אנו ממשיכים להיתקע עם ראש במסך?

כאשר הילד רואה שההורה מעניק חשיבות לדבריו ומתייחס אל פנייתו בכובד ראש, כאשר הוא מניח את עיסוקיו לרגע בצד ומפנה את עיניו אל ילדו ומביט עליו תוך כדי שיחה עמו, כל כולו עם הילד, הוא מעביר מסר ברור לילד אתה חשוב לי! אכפת לי ממך! אתה בראש סדר עדיפויותיי! אני מפנה את עצמי אליך כעת! עכשיו אני אתך!

לעומת זאת כאשר ההורה איננו פנוי לילדיו וממשיך לתקוע את ראשו במסך תוך כדי דיבור עם ילדו, המסר העובר לילד הוא, המסך חשוב יותר ממני! התוצאה: הילד לומד שהשימוש וההיצמדות למסך, הנם חלק בלתי נפרד מהחיים, בכל רגע נתון שאני יכול להתעסק עם מסכים אעשה זאת! הגבולות מיטשטשים, והילד לא יודע מהו הזמן המותאם למסך, ומה הוא הזמן שהשימוש בו הוא מיותר ואף מזיק!

מסר נוסף ומשמעותי העובר לילד הנו: אם אבא או אמא שהנם המבוגר האחראי עלי, אינם מסוגלים לשלוט בעצמם ומתקשים לעצור בעד עצמם משימוש במסכים גם לאורך זמן, אז מה הם מצפים ממני הילד הקטן, או הנער המתבגר?

נזקי הטכנולוגיה על הנפש:
מלבד הנזקים הרוחניים והנפשיים שבחשיפה לתכנים מעוותים במדיה, ישנם נזקים משמעותיים נוספים בשימוש מוגבר ובלתי מבוקר בטכנולוגיה. הנזק לתווך ארוך הנו: הן בהיבט הקוגניטיבי, הן בהיבט הרגשי והן בהיבט הבין אישי.

בהיבט הקוגניטיבי: נפגוש ילד הנחשף והמוצף מתכנים וגירויים וירטואליים, ללא יכולת שליטה עליהם מה שמוביל בסופו של דבר להפרעת קשב. בהיבט הרגשי: האינטליגנציה הרגשית של הילד נפגעת מהמרחב הווירטואלי, הילד נחשף פחות לסיטואציות בין אישיות, הבעות פנים, שפת גוף, וכד'.

בהיבט הבין אישי: לטווח ארוך חסך ופיגור באינטליגנציה רגשית מוביל לקשיים משמעותיים ביצירת קשרים בין אישיים, חוסר יכולת להבין, לנתח ולפרש סיטואציות בין אישיות ומקשה על הילד לרכוש חברים משמעותיים. כמו כן שימוש מוגבר לאורך זמן עלול להוביל להתמכרות! צורך בשליטה: מי שולט על מי? צורך בשליטה הינו צורך בריא ובסיסי של כל אדם באשר הוא, לתחושת בטחון ומוגנות במרחב החיים ובמה שהם מזמינים עבורנו. כאשר אנו שולטים על מה שנעשה אתנו ולנו במרחב החיים אנו חשים בטוחים ומוגנים כאן בעצם טמון ההבדל העצום בין קשרים ווירטואליים לבין קשרים פיזיים.

כאשר הקשרים שלי עם העולם הנם דרך המרחב הווירטואלי, אני מתמלא מקשרים ווירטואליים בסיוע של לייקים, צפיות, מעקבים, אזי אני מעביר את כח השליטה מידי לידי העולם הווירטואלי. אני בעצם משועבד לעולם הווירטואלי ומפקיר את המלאות הנפשית שלי בידיו. אם תפרגנו לי בלייקים, תצפו בי, תעקבו אחרי כמה שיותר אני אחוש בעל ערך.

אולם אם לא תפרגנו לי אזי אני אחוש חסר ערך וריקנות תמלא את נפשי. לעומת זאת כאשר הקשרים שלי עם העולם מבוססים על קשרים פיזיים פנים אל פנים, אני מתמלא מסיטואציות בין אישיות המפגישות אותי עם העולם, אני חווה את הרגע דרך המפגש עם פרצופים מוכרים וחוויות המשותפות לנו, אני חווה אושר אמיתי ומתמלא נפשית ורגשית. או לחלופין אני חווה חוויה לא נעימה מהמפגש וחוזר מאוכזב ועצוב ממנו. כאן בעצם אני מותיר את השליטה בידיי, אני לא זקוק לאישור ממרחב ווירטואלי כדי לחוש סיפוק, אני כאן ועכשיו כדי לחוות את החוויה לטוב ולמוטב.

לפעול על פי הוראות היצרן, אך לשאוף להפוך לבעל הבית:
אחת המתנות הגדולות שקיבלנו מהקב"ה הן הוראות שימוש ליקום! ספר הוראות וחוקים כיצד לתפעל את העולם בצורה נכונה ויעילה למטרה שלשמה הוא נברא. השולחן ערוך הנו ספר הוראות היצרן של היקום.

אך לא די בכך: משום שעל ידי ספר הוראות אנו יודעים כיצד לתפעל את האובייקט, איך וכיצד נוכל להפיק ממנו תועלת והנאה, אך כיצד נהפוך את האובייקט לשלנו? כיצד נשתמש באובייקט באופן כזה שנחוש בעלות עליו? שנחוש כאילו אנחנו יצרנו אותו? כאן נזדקק לסובייקט שלנו, ליצירתיות שלנו, לדמיון שבנו, למה שמגדיר ומייחד אותנו. השימוש בעולם והפעולות שאנו עושים בו על פי הוראות היצרן, בשילוב הייחודיות שלנו הופכים את העולם לשלנו, בכך אנו נהפכים לבעל הבית על העולם!

להיות שליח:
לשלוט על העולם והמרחב הפנימי שלך ובכך לשלוט על העולם הווירטואלי לא אחת שמענו התבטאות של הרבי ששליח הוא הבעל הבית של המקום אליו הוא נשלח ופועל בו. הסיבה לכך הנה: כאשר השליח פועל על פי הוראות המשלח, הוא נהיה בעל הבית על המקום אליו הוא נשלח, שכן שלוחו של אדם כמותו. כאשר אנו מתנהלים כשלוחי ה', כשלוחי הרבי בכל מקום בו ואליו אנו מגיעים ונמצאים, אזי נוכל לשלוט על העולם כולו.

הדבר נוגע ונכון לכל דבר או פעולה שאנו עושים בעולם: כאשר נשלוט במרחב החיים האישי שלנו, נוכל גם לשלוט במרחב הווירטואלי! היתרון שבאדם הנו בשכלו, כאשר נשכיל להשתמש במרחב הווירטואלי באופן ובדרך שלשמו הוא נועד, אזי הוא ייהפך להיות חלק מהכלים המשרתים את המטרה שלשמה נברא העולם. החינוך לשימוש נכון על פי הוראות היצרן במרחב הווירטואלי, הן הם שישיגו את המטרה הראויה ויסייעו לנו להוביל את ילדינו לשימוש נכון ובריא במרחב זה.

כפי שילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד, שכן מבנה המח של הילד עדיין לא בשל לקבל החלטה נכונה של אומדן מרחק הרכב ממנו עד לחצייתו את הכביש. כך בדיוק השימוש במדיה לילד צעיר, שמוחו עדיין איננו בשל לכמות התכנים והגירויים המציפה אותו (אני מתייחס כאן לתכנים ראויים, שכן לתוכן שאינו ראוי אין גיל) מזיקה! ועל כן ראוי ונכון שלא לאפשר שימוש במדיה ובמסכים ללא פיקוח והתייעצות לגבי זמן השימוש, תוכן השימוש, וכד'.

ונסיים בטוב: שנזכה להיות בעלי הבית על העולם הקטן שלנו (הוא הגוף) ושנזכה להוות דוגמא אישית לילדנו, כך נהיה בעלי הבית על העולם כולו הן הפיזי והן הווירטואלי.
בהצלחה!  
________

כותב השורות ר' מישאל אלמעלם. פסיכותרפיסט מוסמך וחבר באגודה הישראלית הרב תחומית לפסיכותרפיה, מדריך מטפלים מוסמך, אחראי על מערך הנשירה בצפון ירושלים חט"ב וחט"ע מטעם עיריית ירושלים, מנהל מכון להדרכת הורים ולטיפול בנוער בסיכון בירושלים, פסיכותרפיסט לטיפול בנוער עובר חוק למניעת פגיעות בהוסטל בירושלים, ומוסמך בטיפול בפוסט טראומה, בהתמכרויות, בייעוץ החינוכי ובחינוך המיוחד


אילוסטרציה: COL (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה)
אילוסטרציה: COL (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה)

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


1. יפה מאוד
(2018-08-12 10:08:05)
כתבה לענייו לדעתי דבר נצרך ומועיל באמת בנוסף לכל הסקופים והכותרות


© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן