מאת: מנדי זילברשטרום, COL

***

ברוך דוידוב נולד באוקראינה בעיר ניקולייב, שם גדל בתקופת ברית המועצות שתחת השלטון הסובייטים בשם בוריס.

אל ארץ ישראל הוא עלה לאחר נפילת מסך הברזל - וקודם לכן, אף זכה ללמוד בישיבת חב"ד בעיר הולדתו - עיר בה נולד הרבי.

כאן בישראל, הוא עובד במשרד הביטחון ומתגורר בעיר פתח-תקווה. השבוע, לאחר תהליך אישי וארוך עבר 'ברוך' (בשמו העברי והחדש) ברית-מילה וזאת בגיל 47.

מתקופת נעוריו וילדותו ב'חבר העמים' הוא זוכר את חגי ישראל - פסח וליל סדר, חנוכה והדלקת נרות החנוכייה ועוד. דבר שחקוק לו בזכרונו - הוא, שהיהודים היו מבקשים ואומרים בליל הסדר: "לשנה הבאה בירושלים". 

***

"אתה כבר בן 47. מה קרה שהחלטת למול את עצמך?", אנחנו שואלים את ברוך. הוא חושב מעט ועונה בקולו עם המבטא הרוסי: "זהו תהליך ארוך מאוד. למעשה, בילדותי בברית-המועצות תחת שלטון קומוניסטי לא ערכו לי ברית מילה. פחדו מהם. גם לא היה סינגוגא (בית כנסת)"...

"לאחר שעליתי להתגורר בארה"ק, חזרתי שוב לאוקראינה, שם גרתי עד לפני 7 שנים. ואז עשיתי עליה כתושב חוזר. מה שכן, תמיד ידעתי שבין היהודי לאלוקים יש 'חוזה' - ברית. ולא משנה הגיל, חובה לעשות זאת. עכשיו הרגשתי שהגיע הזמן שלי לעשות את הברית האישית שלי עם הקב"ה...

לשאלתנו, מדוע בחר בשם היהודי 'ברוך'?, הוא מגיב: "שמי הלא יהודי היה בעבר "בוריס". לאחר ברית המילה, הרב החליט לקרוא לי בשם יהודי 'ברוך'. קיבלתי זאת - ואני מרגיש חיבור לשם הזה".

באותם רגעים ש'ברוך' ערך 'ברית-מילה', מוהלי ארגון 'ברית יוסף-יצחק' מלו גם ילד בן 3. שאלנו אותו מה זה אומר לו? 

"זהו דבר מאוד מרגש", הוא עונה. "וכמו שאמרתי קודם, לא משנה הגיל - כל יהודי חייב לעשות ברית עם אלוקיו, ולהיות מחובר אל הקב"ה שישמור עלינו".