"אבא", נכנס הילד בתום עוד יום סוער של 'מלחמת התקשרות' בקעמפ. "מחר יש לנו נסיעה לפארק המים", הוא מספר בהתרגשות.

"אבא", נכנס הילד בתום עוד יום של מלחמת פלוגות, מפקדים וחיילים. יום של תחרויות ושעשעונים מגוונים בקעמפ. "היום תהיה לנו 'לינת שטח' בקעמפ", הוא מעדכן. "יהיה מעניין".

ב"ה, יש מחנות קיץ, מיני קעמפים, ישיבות קיץ ובין הזמנים, ועימם גם פעילות חברתית ערה עם המון אנרגיות חיוביות.

האב שומע על הפעילות היפה בקעמפ, עניין שבשיגרה, בין הזמנים. כך לכאורה צריך להיות, עולם כמנהגו נוהג.

אבל, רגע, אב יקר, אמא יקרה: האם ידעת?

שיש משחקים חברתיים מסוכנים, ואף מבוגר לא שם אל לב?

האם ידעת שמשחקים תמימים כמו "הטמנת סוכריה בתוך סיר קמח" לקול צחוקם המתגלגל של ילדי הקעמפ, עלול לטמון בחובו סכנה לילד?

האם ידעת, שיש מדריכים צעירים שמתאמנים ביניהם על 'סלטות' מסוכנות ומסכנות חיים?

האם ידעת, שיש 'לחץ חברתי' בטווח הגילאים הזה, של המדריכים, בטיולים, בבריכה, של 'מי יעשה יותר טריקים'?

האם ידעת, שבאחד הקעמפים במהלכו של יום בפארק מים, נערים חב"דיים השתעשעו במשחק 'מי נושם זמן רב יותר מתחת למים', כאחד טומן בכוח את ראשו של חברו במים?...

ושאלה אחת, לה מכוון כל הטור הזה: האם מבוגר (לא בחור בן 20, אלא אברך איש חינוך) מלווה פיזית את כל פעילויות הקעמפ?

אם התשובה היא 'לא', אז הקעמפ של הילד שלך הוא מקום מסוכן. נקודה.

לצערנו הרב, הוראות או הערות אלו, נכתבו בדם. ואולי שורות אלו ימנעו את האסון הבא, ה"י.

ישלח הקב"ה רפואה שלימה ומהירה לאלו הנזקקים לכך.