הרב ישראל זלמנוביץ'

עסקנים ואנשי פוליטיקה, תפקידם מאלצם לדבר ב'לשון חלקלקה'. חשוב להם שדבריהם פעמים רבות יובנו לשני 'פנים'. לא רק זאת, אלא שהמסרים שיועברו למאזיניהם יהיו דווקא בעלי מסר כפול. לא נלאה את קוראנו בדברינו מדוע הדברים מתנהלים באופן כזה? אבל כבר נאמר: 'די לחכימא ברמיזא...' לא כן הדבר, כאשר אנו עוסקים בחינוך ולימוד ילדנו!

כאן הדברים חייבים להיות חדים, מובנים וברורים. יש צורך ביכולת לנתינת תשובות הולמות ומספקות על שאלות ומבוכות המלוות את ילדנו לאורך גדילתן בתחנות חייהם השונות.

אבל גם בפאן הלימודי עלינו לדאוג להביא את ה'חומר' הנלמד, במגוון התחומי הדעת, באופן של 'שולחן ערוך' מנופה מלובן וברור. אחריות לתוצאה נשארה אך ורק בידנו, המבוגרים. אל נצפה כי המחונך יצלח את המשימה בהגעה למטרה בלעדינו...

זאת מלמדנו רבם של כל הדורות, משה רבינו, בראשית פרשת דברים: '...הוֹאִ֣יל מֹשֶׁ֔ה בֵּאֵ֛ר אֶת־הַתּוֹרָ֥ה...' ביאר משה את התורה באופן מבואר, בשבעים לשון.

על מנת שלא יהיה אחד שלא יבין את מצוות התורה, משה מבאר אותה באר היטב, עד כדי צורך, בתרגומה ללשונות רבים, וזאת, על מנת שכל בני ישראל ללא יוצא מן הכלל יבינו את כוונת מצווה המצוות.

תרגום התורה שבכתב לשבעים לשון, היה אקט כלל וכלל לא פשוט!

טרם ניגש להבין את המעלה בתרגום התורה לשבעים לשון, עלינו להקדים שתרגום התורה, אין הוא מעשה קל! הוא יום צרה לישראל, כיום שנעשה בו חטא העגל!

וכך מובא במסכת 'סופרים': 'מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יוונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שלא הייתה התורה יכולה להיתרגם כל צרכה'. (מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק א הלכה ז')

א"כ נראה בברור שתרגום התורה אינו מעשה חיובי! הפוך, הרי הוא קשה מנשוא!

וא"כ נשאלת השאלה: מדוע היה התרגום ליוונית על ידי אתם חמישה זקנים כל כך לא פשוט עד שדמה הדבר ליום שבו נעשה חטא העגל? והרי משה עשה זאת בעצמו?

וכך מובא במדרש:

'...בסוף ארבעים שנה שיצאו ישראל ממצרים התחיל מפרש התורה בשבעים לשון, באר את התורה הזאת...'(מדרש תנחומא פרשת דברים)

ולא רק זאת אלא שמשה מצווה לעשות את אותו מעשה של כיתבה בשבעים לשון, לדור הנכנס לארץ:
(ב) וְהָיָ֗ה בַּיּוֹם֘ אֲשֶׁ֣ר תַּעַבְר֣וּ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־יה' אֱלֹקיךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ וַהֲקֵמֹתָ֤ לְךָ֙ אֲבָנִ֣ים גְּדֹל֔וֹת וְשַׂדְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּשִּֽׂיד:
(ג) וְכָתַבְתָּ֣ עֲלֵיהֶ֗ן אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את...
(ח) וְכָתַבְתָּ֣ עַל־הָאֲבָנִ֗ים אֶֽת־כָּל־דִּבְרֵ֛י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את בַּאֵ֥ר הֵיטֵֽב'(דברים פרק כ"ז)

מבאר רש"י (כמו לעיל) באר היטב - בשבעים לשון.

א"כ לא רק שמשה עושה זאת, שמבאר את התורה לשבעים לשונות ובתוכן לשון יוון, יותר מכך, יהושע מצווה לעשות זאת בפועל לאחר חציית נהר הירדן בדרך להר עיבל וגריזים?.

עלינו לתת את הדעת על ההבדל המשמעותי הקיים בין עשיית דבר, כי כך צוונו ה'... או שאנו עושים זאת בגלל נסיבות אחרות...

בליקוטי שיחות כרך כ"ד(מתורגם עמ' 9) עורך הרבי את ההבחנה הבאה: תרגום התורה לשבעים לשון על ידי משה רבנו, וכן הציווי לדור הנכנסים לארץ ישראל לכתוב את הדברים בשבעים לשון היו על ידי ציווי מפורש של ה'! והיות שדבר נעשה בציוויו של בורא העולם אין את החשש שהתרגום לשפה זרה וללשון 'לועזת', יגרום חלילה תקלה.

אך, כאשר תרגום התורה ללשון היוונית באה בדרישת תלמי המלך ולא מאתו יתברך, כאן, עלולה לצאת תקלה חלילה ולכן אכן נאלצו חכמי ישראל לשנות ולתרגם באופן שונה את הדברים, כמתואר במסכת 'סופרים':

מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק א הלכה ז

'...שוב מעשה בתלמי המלך, שכינס שבעים ושנים זקנים, והושיבם בשבעים ושנים בתים, ולא גלה להם על מה כנסם, נכנס אחר כל אחד ואחד מהם, אמר להם, כתבו לי תורת משה רבכם.

נתן המקום(הקדוש ברוך הוא) עצה בלב כל אחד ואחד, והסכימה דעתן לדעת אחת
וכתבו לו תורה בפני עצמה, ושלשה עשר דבר שינו בה, 1.אלקים ברא בראשית, 2 ויאמר אלקים אעשה אדם בצלם ובדמות, 3.ויכל בששי וישבת בשביעי, 4.זכר ונקוביו בראם, 5.הבה ארדה ואבלה שם, 6. ותצחק שרה בקרוביה לאמור, 7. כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס, 8.ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושאי אדם, 9.ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ובארץ כנען שלשים שנה וארבע מאות שנה, 10. את צעירת הרגלים, 11. לא חמד אחד מהם נשאתי, 12. אשר חלק ה' אלקיך אותם להאיר לכל העמים תחת כל השמים, 13. ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי לעובדם...'

במקרה שציווי התרגום ופירוש התורה נעשה על ידי בשר ודם ובטח על ידי מלך שכל מטרתו לחפש ולמצוא, חלילה, את הפגום כאן הרי הדבר קשה ביותר כיום שנעשה בו העגל.
"ועצת ה' היא תקום" שהצליחו השבעים ושנים מחכמי ישראל לגרום לקידוש שמו הגדול ולא נפלה טעות אפילו בקוצו של יוד.

אם חפצים אנו שילדנו יזכו לקבל את המיטב בחינוך הערכי ואף הלימודי. עלינו לבאר ולהנגיש להם עד 'תום' את 'דברי התורה'! עלינו להיות בעלי יכולת העברה של מסרים ישרים נהירים וברורים!

נוכחנו כי תרגום התורה אף לשבעים לשון היתה צורך שעה, אך היותה נקודת ציון מעשית לדור הנכנס לארץ. מעשה זה מהווה על דרך 'מעשה אבות סימן לבנים'.

עליינו לקחת את הדוגמה המובאת בפרשתנו וליישמה בדרך החינוך לילדנו להלכה ולמעשה.
עלינו להשתדל עד כמה שניתן שהחומר הנלמד לא רק שיהיה כתוב באותיות נהירות וברורות ומלוות בציורי המחשה צבעונים. אלא עלינו לשאוף שדיבורינו יהיו נגישים ונהירים עד כמה שניתן לכל סוגי הילדים..

ולאנשי החינוך שבנו - לשים את תשומת ליבינו לא רק להספק חומר אלא יותר להבנתו, דבר שיגביר את ההנעה החיובית וכך תגבר המוטיבציה להתקדם.

על אחת כמה וכמה שעלינו להיות ברורים ביתר שאת בכל הנוגע לחינוך לערכים. יש להנחות חינוך עם מסרים אחידים וברורים לפקטים.

כך נזכה שילדנו יגדלו באווירה חינוכית מאירה ונעימה שיביאו ודאי לנחת חסידי ורווית נחת יהודי חסידי אמתי!