מערכת COL | יום ג' אב ה׳תשע״ח 15.07.2018

במחיצת הרבי: השמחה הגלויה בתשעה באב • מיוחד ומרתק

JEM
הקהל כולו היה בהתרגשות עצומה ובציפייה שדברי הרבי אכן יתממשו עוד ביום תשעה באב כפשוטו. סמוך לשקיעה נאסף קהל גדול ב-770 וסעד "כסעודת שלמה בשעתו", אחר כך התכנסו מול חדרו של הרבי וניגנו את ניגוני כל הרביים, וכן ניגוני געגועים וציפייה לגאולה. כמה אנשים כבר הקדימו לבוא בנעלי תשעה באב, אבל הבחורים רקדו ורקדו וסירבו לאפשר לאווירת תשעה באב להיכנס ל-770. אבל לצערנו לא זכינו... • יריעה מיוחדת על יום תשעה באב של שנת תנש"א במחיצת הרבי, אז באופן נדיר מהשנים שקדמו לו ניכר היה באופן גלוי המהפך בכל גישתו של הרבי ליום זה > אל תחמיצו • יהפך לששון ושמחה
במחיצת הרבי: השמחה הגלויה בתשעה באב • מיוחד ומרתק
צילום ארכיון: הרבי באמירת 'קינות', ליל תשעה-באב תנש"א


צבי סופר, COL

הזאל הגדול של בית חיינו רעש וגעש. ריקודים עזים של "שישו ושמחו בשמחת הגאולה" סחפו אליהם את כל מי שנכנס בשערי המקום. מחוגי השעון נקפו, שעת תחילת הצום עמדה להתחיל, אך הבחורים בכוח סירבו לאפשר לאווירת "חורבן בית מקדשנו" להיכנס ל-770.

רק כמה שעות קודם לכן, במהלך התוועדות השבת, נשא הרבי דיבורים חזקים על מעלת יום תשעה באב בתור יום הולדתו של משיח צדקנו. הרבי הדגיש רק את הצד החיובי של יום זה, שזהו היום שבו גובר מזלו של משיח צדקנו וממילא הוא מסוגל לביאת הגאולה. קשה היה להאמין שבמוצאי שבת תתחיל התענית והגלות תישאר.

היה זה תשעה באב "האחרון", של שנת תנש"א.

באותה שנה, כמו בקביעות שנה זו, חל תשעה באב בשבת קודש והצום נדחה אם כן ליום ראשון. תשעה באב של אותה שנה זכור אצל כל מי שנכח בו בבית חיינו כ'תשעה באב' שונה מכל מה שהכרנו או ידענו על תשעה באב. הרבי חילק אז במשך התענית דולרים שלוש פעמים (!), והדיבורים היו על סגולתו הגדולה והמיוחדת של היום ועל השמחה הגדולה בבוא משיח ביום זה. בשורות הבאות ננסה לשוב לאותן שתי יממות של תשעה באב ותשעה באב נדחה של שנת תנש"א, מתוך אמונה ותקווה כי בשנה זו לא נצטרך לצום ח"ו ולהתאבל על חורבן הבית, כי אם נזכה לחזות בפועל ממש במסוגלותו של היום בביאת והתגלות משיח צדקנו.

ליל שבת קודש, תשעה באב.

בשעה חמישה לתשע בערב לערך נכנס הרבי לזאל הגדול של בית חיינו לתפילת 'קבלת שבת'. ב"לכה דודי" ניגנו ניגון שמחה, ובמשך כל זמן השירה עודד הרבי בידו הקדושה על הסטנדר בחוזק רב, ומפעם לפעם – יותר ויותר בחוזק (ובפרט בסיום "ימין ושמאל תפרוצי"), כשמגביה את ידו הקדושה מהסטנדר לגמרי. הדבר הגיע לשיא אחרי "בואי בשלום" (שהיה באותו ניגון שמחה), כאשר הניף הרבי את ידו הקדושה על הסטנדר בחוזק רב ובתנועות מורמות אל-על כשמתנענע בכל גופו הקדוש.

בסיום התפילה, אחרי הכרזות הגבאי - יצא הרבי מבית הכנסת כשמעודד בידו בחוזק את שירת "ווי וואָנט משיח נאַו" ואיחל לכל אחד ואחד מהנוכחים: "גוט שבת". השעה הייתה תשע וחצי לערך. כשהגיע הרבי לפרוזדור למעלה, איחל לעומדים שם גוט שבת. ביניהם עמד עורך עיתון "ישראל שלנו" ר' שמואל שמואלי ובניו שיחיו, הרבי הסתובב לעברם ועודד את שירתם באופן מיוחד.


תמונה נדירה של הרבי מאמירת הקינות, תשעה באב תשמ"ח

יום שבת קודש פרשת דברים, שבת חזון, ט' מנחם אב.

לתפילת שחרית נכנס הרבי בשעה 10:35, כחצי שעה מאוחר יותר מבדרך כלל, וכשיצא מחדרו הקדוש הניף את ידו הקדושה לשלום לאלה שעמדו שם. במהלך התפילה ניגנו את הניגונים הקבועים במקומות המתאימים והרבי עודד את השירה. בשעה 12:30 בערך הסתיימה התפילה, והקהל פנה ליטול את ידיו ולטעום סעודת שבת עד ההתוועדות.

בשעה 1:40 נכנס הרבי להתוועדות יום השבת. הקהל ניגן את הניגון שעל פרקו של הרבי בתהלים אותה שנה - "שובה ה' עד מתי". לאחר הקידוש התחיל החוזר ר' יואל כהן לנגן "זאָל שוין זיין די גאולה". במהלך השירה ענה הרבי "לחיים" לעומדים על הבימה מסביבו ומאחוריו - ואח"כ לכל הקהל, וכן עודד בידו הקדושה את השירה כמה פעמים באופן מיוחד לכל הכיוונים בתנועות תכופות ורצופות, והקהל ניגן בהתרגשות ובחוזק. באמצע נתן הרבי פרוסת "מזונות" לילד הקטן מהאחים שארף שיחיו, ומיד אח"כ עודד בידו הק' לעברו (פעם אחת ובתנועה מיוחדת).

בשיחה הראשונה דיבר הרבי אודות יום ה"תשיעי" ויום ה"עשירי", כשמקשר זאת עם מאמר חז"ל בקשר ליום הכיפורים - "כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה בתשיעי ועשירי", אשר זהו אותה הקביעות ביום זה, ואוכלים ושותים ביום התשיעי. במהלך השיחה הייתה אריכות מיוחדת בעניין הגאולה וביאת המשיח, באומרו בין הדברים: "הנה זה בא".

בסיום השיחה (וכן בסיום כמעט כל שיחה בהתוועדות זו) דיבר הרבי בעניין תקט"ו התפילות שהתפלל משה - בגימטריא "ואתחנן" (והמשיך לדבר אודות פרשת ואתחנן), ואודות ענינו של שם החודש "מנחם אב", והדיוק בהקדמת השם "מנחם" לפני השם "אב".

אחרי שיחה זו ניגנו "שישו ושמחו בשמחת הגאולה", והרבי עודד בידו הקדושה כמה פעמים בהמשך הניגון, ובפרט כעבור כמה דקות שבהן ענה "לחיים" לקהל - שאז עודד בתנועות סיבוביות מהירות (והמשיך לענות "לחיים").

השיחה השנייה ארכה 23 דקות, ובמהלכה איחל הרבי שלא יצטרכו להתענות בעשירי, כמו ביום הכיפורים בזמן שלמה המלך כאשר חנכו את בית המקדש. כמו כן דיבר בעניין זה שכאשר משיח יבוא תיכף ומיד "וועט מען פּראַווען אַ סעודת הודאה" [-יעשו סעודת הודאה], ויהיה העניין של "יודו לה' חסדו" - במכל שכן מיוצא מבית האסורים.

כמו כן במשך השיחה דיבר אודות העניין של "עד מתי", והתבטא שתיכף ומיד ממש יגיע הזמן שלא יצטרכו עוד לזעוק "עד מתי" - שזוהי "די לעצטע בקשה און דערמאָנונג" - מכיוון שהקב"ה שמע ושומע את תפילות כל בני ישראל. בסיום השיחה היו "אותיות" נפלאות אודות משיח, באומרו שמשיח צדקנו בא בתוכנו ונכנס לביהכ"נ זה - שהוא מזרע דוד ושלמה, וזה יהיה משיח ודאי, ואז תהיה גאולה ודאית, ובית המקדש יהיה בית המקדש ודאי.

הסגנון בשיחה זו היה מיוחד במינו; היו כאילו "רגשות מעורבים", שמצד אחד הנה משיח מתגלה כעת, ולאידך - עדיין לא בא. קולו הקדוש של הרבי נשמע מאוד "כאוב" ("פאַרווייטיקט"), ובכלל היה נראה רציני. בסיום השיחה ניגנו שוב "עד מתי", והרבי עודד כמה פעמים בידו הקדוש את השירה. לפתע, לאות קצב עידודיו של הרבי החל הקהל לנגן את הניגון בזריזות, בחוזק ובהתרגשות, והיו אלו רגעים מרוממים ומרגשים במיוחד. באמצע הניגון הסתובב הרבי לאחוריו ופנה לעבר אחד מרבני יוהנסבורג, דרום אפריקה שישב מימינו, והורה לו לומר "לחיים". כשאמר הלה "לחיים" על כוסית, סימן לו הרבי שיאמר על כוס גדולה - כשעושה בידו הקדושה אות של תמיהה (ריל"ג הגיש לו כוס גדולה והוא אמר "לחיים"). כל הנ"ל היה במאור פנים ובחיוך, ואח"כ הניף בידו הקדושה לעבר הקהל. כמו"כ הסתובב הרבי לאחוריו והניף את ידו הק' פעמיים בחוזק.

את השיחה השלישית פתח הרבי באומרו שלא צריכים לדבר אודות ענין הגלות, אולם בינתיים, באם משיח "וועט זיך חס ושלום אָפּהאַלטן" - צריכים לערוך סיומים, ביום השבת קודש ובאופנים המותרים במוצאי ש"ק, ביום ראשון ובמוצאי יום ראשון. כמו"כ דיבר אודות שבת חזון, שמראים לכל יהודי את בית המקדש השלישי. בסיום השיחה אמר ש"הנה משיח בא", ואז תהיה שמחה רבה באופן של "עד דלא ידע" - למעלה מהשמחה של שמחת תורה ולמעלה משמחת פורים, כי אז יהיה העניין של סעודת ושמחת הודאה - שמחה שלמעלה ממדידה והגבלה בגאולה האמתית והשלימה.

מיד אחרי שיחה זו שתה הרבי את כל כוס הלחיים שלפניו. ניגנו את מארש נפוליון בשמחה רבה, והרבי עודד כמה פעמים בעת הניגון ובחוזק, כשמגביר את קצב השירה והשמחה.

השיחה הרביעית ארכה 20 דקות ובה היו הוראות בנוגע לסיומים בימים אלה ואודות ההוספה בלימוד התורה שצריך להיות במכל שכן בט"ו מנחם אב, ואמר שכל אחד ואחד יעורר את חברו אודות הריבוי בעשיית סיומים באופן של "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק", ולפרסם זאת בכל מקום. כמו"כ הוסיף שיש לקשר את הסיומים עם הוספה בצדקה, ושעל דרך זה צריכה להיות הוספה באהבת ישראל, ובזמן המותר באכילה ושתיה - לקשר את הסיום עם סעודה גשמית.

אחרי שיחה זו ניגנו את הניגון של "מהרה ישמע" והרבי עודד בחוזק בידו הק' לכל הכיוונים כמה פעמים.

בשיחה החמישית דיבר הרבי שוב אודות ענין הסיומים - לפרסם בכל מקום אודות עריכת סיומים היום, ובאופן המותר במוצש"ק, ולמחרתו, ובימים שלאחרי זה (ופירט: ביום ראשון, ביום שני וכו') – עד חמשה עשר במנחם אב. כמו כן דיבר אודות העניין של קיבוץ גלויות, והזכיר את הפסוקים מהפטרת התענית: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (וקישר זאת עם ביהכ"נ וביהמ"ד זה של נשיא דורנו, בית המשולש דתורה, עבודה וגמילות חסדים, ובית של שלוש קומות), "עוד אקבץ עליו לנקבציו".

לאחר ההכרזות כמידי התוועדות על בקבוקי לחיים, התחיל הרבי לנגן את ניגון ההקפות לאביו הרב לוי יצחק ז"ל, ועודד כמה פעמים בחוזק בידו הקדושה. לאחר מכן טעם מה"מזונות" שלפניו ואז סימן בראשו לעבר החזן ר' משה טלישבסקי שינגן את "יהי רצון . . שיבנה בית המקדש". הלה ניגן באופן מיוחד ומתוך התרגשות. הרבי עודד כמה פעמים בידו הקדושה בחוזק, וכן הסתובב לאחוריו והניף את ידו הקדושה כמה פעמים לעבר היושבים שם.

בסיום ההתוועדות הזכיר הרבי אודות אמירת ברכה אחרונה וניגש לתפילת מנחה, כשהקהל מנגן את "שובה ה' עד מתי". לאחר שהניח הרבי את הסידור על הסטנדר (היה זה בעת שסיימו לנגן את הניגון פעם אחת) – לפתע החל להניף את ידו הקדושה בחוזק וחזרו על הניגון (וניגנו את רוב הניגון פעם שני').

את קריאת התורה של תפילת מנחה קראו מתוך ספר תורה של משיח והרבי עלה כרגיל לשלישי. במאמר המוסגר יש לציין שהרבי לא אמר ברבים אותה שנה את פרקי אבות בסיום התפילה (ויוער כי בשנת תשמ"א אמר הרבי שמה שהוא עושה בחדרו אין זה נוגע, וכל אחד יעשה כפי שנוהג).
כשיצא מבית הכנסת ניגנו "שישו ושמחו בשמחת הגאולה", והרבי הניף את ידו הקדושה לעבר הקהל שעמד ממולו, ואח"כ הסתובב לשמאלו ועודד כמה פעמים בידו הקדושה לעבר העומדים שם (ביניהם כמה ילדים). משם הסתובב הרבי חזרה והלך ישר ויצא מביהכ"נ בשעה 4:15 כשמעודד בידו הק' את השירה בתנועות עזות.



שישו ושמחו בשמחת הגאולה

בשעה 7:00 בערב התקיימה ב-770 סעודה (מפסקת ו)שלישית מטעם "ועד סעודת שלמה" בארגונו של ר' יהודה בלסופסקי, וכסעודת שלמה בשעתו, יחד עם התוועדות חסידים. השתתף בה קהל רב מאנ"ש והתמימים שיחיו וניגנו ניגוני שמחה הקשורים לגאולה, וכן חולק מהמשקה של הרבי.

אחרי הסעודה המשיך הקהל בריקודים באופן ספונטאני ומתוך שמחה רבה בשירת "שישו ושמחו בשמחת הגאולה, הנה הנה משיח בא", עד לדקות ספורות לפני מעריב, וכך ניצלו את הרגעים האחרונים של השבת בציפייה לגאולה עוד בשבת חזון, ותוך תקוה שהשמחה תדחה את התענית לגמרי ונזכה לגאולה השלימה מיד ממש (ורק ברגע האחרון - ו"עדיין לא בא" - פנו במהירות לחלוץ נעליים...).

מוצאי שבת קודש, ליל תשעה באב נדחה - יהפך לשמחה

בשעה 9:30 יצא הרבי מחדרו הקדוש, וירד לבית הכנסת (שהיה מלא מפה אל פה - לפי ערך ימים אלו) דרך המדרגות הפנימיות. הרבי היה נעול בנעלי בד, ובידו הקדושה אחז בסידור, כשבפנים מונחים דפים מוגדלים ממגילת איכה ומהקינות של ליל תשעה באב. בהגיעו ליד ארון הקודש, הביט על ארגז ("באקס") שהיה מונח על הרצפה לא רחוק משם, ונגע בפרוכת ארון הקודש כרגיל. בעלותו לבימה, הביט על השרפרף המרופד שהיה מונח ליד הסטנדר - שהיה ללא מפה (הכיסא הרגיל הונח בצד), והניח את הסידור על השולחן שעמד לימין הסטנדר. לצד השולחן הונחה מנורה, אותה הדליק ריל"ג אחר כך.

לאחר "ברכו", הורידו את הפרוכת של ארון הקודש. הרבי התיישב על השרפרף ליד השולחן, כשפניו הקדושות לכיוון דרום-מזרח. אחרי שמונה-עשרה וקדיש הוציא הרבי את הדפים מסידורו והניחם על השולחן; סגר את הסידור והזיזו לסוף הסטנדר לימינו, והתיישב.

קריאת מגילת איכה ארכה כעשרים וחמש דקות. הבעל קורא היה ר' מרדכי שוסטרמן, ואיתו - בניגון – אמר כל הקהל יחד. כשהסתיימה קריאת המגילה אמר הרבי את הקינות, וסיימן בשעה 10:20 (נראה שהאריך במיוחד) - משך כמה דקות אחרי הש"ץ והקהל, ואז נעמד, פתח את הסידור והניחו ע"ג דפי הקינות, ואמר "ואתה קדוש" ו"עלינו".

בתחילת הקדיש שלפני "עלינו", דפדף הרבי לסוף הסידור והביט לכמה שניות בדפים וכו' המונחים שם. אחרי "עלינו" סגר את הסידור, עיין שוב בדפי הקינות (המקופלים לשנים) בהתעניינות מרובה ולמשך זמן - כמעט עד סוף קדיש בתרא, ואז הכניסם לסידורו.

חלוקת דולרים

לאחר התפילה והכרזת הגבאי - נטל הרבי את סידורו, וכשהגיע למדרגות, הסתובב לעבר ריל"ג ובהפתעה גמורה הודיע על... חלוקת דולרים לצדקה!

מיד שלחו להביא חבילת שטרות של דולר. בתחילה ירד הרבי באיטיות מהבימה כשממתין שיסדרו את שולחן החלוקה, אך השולחן היה מונח בפינה ליד הכותל המזרחי ותיכף ירד הרבי בזריזות ונעמד ליד עמוד הש"ץ כאשר הזיזו את המדרגות והוציאו את השולחן למקום הרגיל, ואז ניגש הרבי והניח את סידורו על השולחן, המתין במשך למעלה מחצי דקה עד שהגיעו הדולרים, ואז החל לחלק שטר אחד לכל אחד ואחד ללמעלה מאלף אנשים, נשים וטף שיחיו - שעברו במהירות [הפעם האחרונה לפני זה שחילק דולרים לצדקה במוצאי שבת קודש הייתה במוצש"ק פרשת תרומה, ר"ח אדר תשמ"ח].

בעת החלוקה, חייך (!) הרבי לנשים ולילדים כרגיל. לר' גרשון בער יעקבסון - עורך עיתון "אלגעמיינער ז'שורנאל" נתן דולר נוסף ואמר כשמחייך חיוך רחב: "פאַרן צייטונג"... [-עבור העיתון]. אחרי שנתן לצ'ארלי דולר, הניף אליו את ידו הקדושה כשחיוך על פניו. לעוד אחד שעבר הרים הרבי את ידו השמאלית בתנועת עידוד מיוחדת (כשאצבעותיו הק' קמוצות). למשב"ק ר' שלום בער גנזבורג נתן שני שטרות, כרגיל.

סך הכל ארכה החלוקה לערך 25 דקות, ובסיומה הכניס הרבי שני שטרות של דולר אל סוף סידורו ויצא מבית המדרש. היו שהתחילו לשיר "שיבנה בית המקדש", אך השתיקו את השירה והרבי לא עודד.

יום ראשון, י' מנחם אב, תענית תשעה באב נדחה

בשעה 10:00 בדיוק יצא הרבי מחדרו כשבידו הקדושה אוחז בסידור (בתוכו הונח דף עם צילום ההפטרה) ובספר קינות מוגדל בצבע כחול (הוצאת "מוסד הרב קוק" של שנת תשמ"ט). כשהגיע לסטנדר, הניח את ספר הקינות על השולחן הימני שעומד שם במיוחד, ואת הסידור הניח על הסטנדר.

בתחילת התפילה נראה היה שאומר הרבי את קטעי הפסוקי דזמרה עם הקהל, אולם כשהגיע הש"ץ לסיום "ברוך שאמר" החזיר לפתע הרבי שני דפים לאחור לתחילת "הודו" והיה נראה שאומר משהו. אח"כ חזר שוב ל"ברוך שאמר" ושוב דפדף לתחילת "הודו", וכך כארבע-חמש פעמים... כשהגיעו ל"שמע ישראל", הניח הרבי את יד ימינו על עיניו ונענע בראשו (כרגיל בכל יום, ושלא כרגיל בתשעה באב).

אמירת קינות

בסיום התפילה החלו לומר ה'קינות'. הרבי הניח את סידורו על הסטנדר והתיישב. פתח את ספר הקינות, והוציא את המשקפיים מכיסו והרכיבן. בכל משך זמן אמירת הקינות ישב כך על הקופסא המרופדת, ולא הרים את ראשו, רק ראשו הקדוש נע מתחילת שורה לסופה ומהעמוד הימני לשמאלי כאשר מפעם לפעם מסדר את משקפיו.

בשעה 12:30 סיים הש"ץ ר' מרדכי שוסטרמן את סיום הקטע האחרון שלפני "אלי ציון". כעבור חצי דקה לערך הסתובב הרבי מעט לצד ימין, הרים את ראשו הקדוש והביט (כנראה) על השעון (זמן חצות היה בשעה 1:02). כעבור 5 דקות נעמד וניגש לסטנדר. התחילו לומר "אלי ציון", והרבי דפדף לסוף ספר הקינות ועיין שם, וכך חזר על עצמו כמה פעמים. אח"כ פתח הרבי את הסידור ב"אשרי" ו"ובא לציון", ואח"כ ב"עלינו לשבח".


קטע וידיאו מאמירת הקינות של ליל תשעה באב תשמ"ט (באדיבות jem)

בסיום התפילה המתין הרבי שיכריזו על תפילת מנחה. הודיעו אכן שמנחה תחל "כאשר יהיו מוכנים", והרבי יצא מבית המדרש. ברדתו מהבימה הביט על ארון הקודש מלמעלה למטה.
בהמשך היום הודיעו שתפילת מנחה תתקיים בשעה 3:15, ושלאחריה תהיה חלוקת הדולרים הקבועה של יום ראשון (יש לציין שבמשך היום התאספו הרבה אנשים לחלוקה הקבועה על אף התענית. כמו"כ יצוין שבמשך שבוע שעבר אמרו (ע"פ השמועה) שלא תהיה חלוקה היום).

לתפילת מנחה נכנס הרבי בשעה 3:23, עטוף בטלית ומעוטר בתפילין. בדרכו למקומו נגע בפרוכת (שנתלתה אחרי חצות היום) כרגיל ועלה לבימת התפילה, עליה היו מוכנים הסטנדר (עם המפה שעליו) והכיסא הרגיל. הרבי ליקט את הציציות בידו הק' (כרגיל בקריאת שמע), והחל לומר קריאת שמע - מבלי להניח את ידו על עיניו (ואף לא הניע את ראשו הקדוש) ובינתיים פתח את הסידור, ותיכף נישק את התפילין ב"וקשרתם" כרגיל.

אחרי סיום ההשלמות של שחרית (שאת הכל אמר בעמידה), לקח הרבי את ספר התהלים (כשמשאיר את הסידור פתוח), ופתחו בחלק השייך ליו"ד בחודש – פרק נ"ה. כשסיים את שיעור התהלים סגרו והניחו, ואח"כ אמר את ה"קרבנות" שלפני מנחה (מ"וידבר").

התפללו תפילת מנחה, ובסיום התפילה אחרי "עלינו לשבח", סגר הרבי את הסידור והסתובב לעבר הקהל. הגבאי הכריז בינתיים אודות מצות צדקה ועל הסיומים ותפילת ערבית, והרבי יצא מבית המדרש.

חלוקת הדולרים החלה בשעה 4:45 לערך, והיא הסתיימה כעבור זמן קצר - כ-25 דקות.
בשעה 8:37 יצא הרבי בפתאומיות מחדרו הקדוש - ללא המזכירים, וניגש למעלית. הרבי בדק מהחלון הקטן של דלת המעלית באם המעלית נמצאת, ומיד לחץ אחד התמימים שנזדמן לשם על הכפתור והזמין את המעלית. הרבי נכנס למעלית, ובינתיים הגיעו גם המזכירים שנכנסו עמו.

בהגיע המעלית למטה (לפני שנכנס לבית הכנסת) - אמר הרבי לריל"ג (הלשון בערך): "איך וועל זאָגן אַ פּאָר ווערטער, דערפאַר בין איך אַראָפּ פריער" [-עומד אני לומר כמה מילים, לכן ירדתי מוקדם יותר...]

בינתיים קמה "מהומה דקדושה" בבית הכנסת. התמימים כולם מהזאַל הקטן למעלה הגיעו במהירות והתאספו למטה בבית המדרש. וכל הקהל הלך אחרי הרבי לעבר בימת התפילה (כאשר לרוב הקהל, שטרם נתוודע לכוונתו של הרבי לומר שיחה, עדיין לא היה ברור מה קורה בדיוק. היו שחשבו שהרבי הקדים לבוא למעריב וכדומה, וכל זה רק הוסיף לדריכות – מה בדיוק הולך להיות)...

הרבי הגיע למדרגות והצביע על הסטנדר (שהיה מוכן לתפילה). מיד סידרו ריל"ג ור' מאיר הארליג את הסטנדר והרמקול עבור שיחה. הרבי המתין מעט, ואז עלה במדרגות והמתין עוד מעט ליד הסטנדר. כשהכל היה מוכן - ניגש, ובשעה 8:41 פתח באמירת שיחה שארכה 17 דקות.

במהלך השיחה דיבר הרבי אודות טעם אמירת "נחם" בתפילת מנחה בתשעה באב – שזהו מפני זמן לידת משיח צדקנו, וכיון שכן הוא גם בקביעות שנה זו (אף שתשעה באב נדחה), הרי השבת דוחה רק את העניינים הבלתי רצויים שבתשעה באב אך לא את העניין של "מזלו (של משיח) גובר", ובפרט שזוהי "שבת חזון" שבה מראים את בית המקדש בשלימותו, ולפועל כבר ישנה לידת משיח צדקנו בפועל ממש ביום השבת ומתחיל עוד לפני יום התענית, וממילא "הקיצו ורננו שוכני עפר" - כל הדורות שלפני זה ושלאחרי זה ויהיה העניין של "כל יושביה עלי".

בתוך הדברים הרבי הזכיר את "סעודת שלמה בשעתו", באומרו שזהו רק "עפּעס וואָס אַ פאַרגלייך" [-דימיון קלוש] לסעודת לוויתן ושור הבר שתהיה לעתיד לבוא. בסיום השיחה איחל שנבוא ל"העשירי יהי' קודש" יחד עם "שירה העשירית" ו"עשירי" שלמעלה מעשר הספירות, "וכמדובר כמה פעמים, והוא העיקר - תיכף ומיד ממש".

ועם סיום השיחה, שוב, יורד הרבי לחלק לקהל דולרים... בפעם השלישית בעשרים וארבע השעות האחרונות. לקראת סיום החלוקה החל הקהל לשיר "שישו ושמחו בשמחת הגאולה", והמשיכו כאשר עלה הרבי לבימה לתפילת ערבית, אך הרבי לא עודד את השירה.

כאשר הכריז הגבאי בסיום התפילה אודות הסיומים ועל הסעודה שתתקיים מיד ע"י "ועד סעודת שלמה" (וחזר על התיבות "סעודת" ו"שלמה" כמה פעמים), הגיב הרבי באומרו בקול רם: "בשעתו!" (אך הגבאי לא הבחין, והמשיך להכריז על שעת תפילת שחרית)...

לאחר הבדלה ורגע לפני שיצא מבית הדרש פתח הרבי במפתיע בקול רם בניגון ההקפות לאביו ר' לוי יצחק, תוך כדי שנוטל את הסידור ביד שמאלו ומעודד ביד ימינו בתנועה חזקה מאוד. כמובן ששירת הקהל הלכה וגברה בהתלהבות עצומה. כשהתקרב למדרגות, עודד הרבי בידו הקדושה בתנועה של שמחה גדולה מאוד, וכך המשיך לעודד בדרכו עד שיוצא מבית המדרש.

מובן מאליו שגם לאחר שיצא הרבי מבית הכנסת לא פסקה השירה, ואדרבה - היא הלכה וגברה ונמשכה בריקודים סוערים מתוך שמחה רבה, גלויה ופנימית, בהמשך לשיחה וכו' והניגון של שמחת תורה, ורק אחר זמן ארוך ניגש הקהל לסעוד את לבו.

"אשרי עין ראתה כל אלה"! בליובאוויטש הרגישו מעין השמחה והמועדים טובים שיהיו בימים אלו לעתיד לבוא – תיכף ומיד ממש!

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.