מערכת COL | יום כ"ט תמוז ה׳תשע״ח 12.07.2018

עם עיניים דומעות: החברים כותבים על שמואל שדמי ע"ה • מרגש

ביום חמישי שעבר הלך לעולמו התמים שמואל שדמי ע"ה, בנם של שלוחי חב"ד בעיר רעננה, והוא בן 23 • חבריו לספסל הלימודים - הת' מנדי הרשקוביץ, הת' מוישי רייכמן, הת' שמוליק לרנר והת' מענדי הבר - המתקשים לעכל את הבשורה המרה, נפרדים ממנו בטור מיוחד למגזין שישי ב-COL • "אני מאמין שטוב לך עכשיו במקום בו אתה נמצא. שמוליק, אני כותב לך עכשיו עם גרון חנוק, הלכת לנו מוקדם שמוליק, מוקדם מידי..." • לכתבה המלאה
עם עיניים דומעות: החברים כותבים על שמואל שדמי ע
ארכיון COL


מאת: מערכת COL

***

בשבוע עבר, הלך לעולמו התמים שמואל שדמי ע"ה, בנם של יבדלחט"א - השלוחים ברעננה, הרב אליהו וסימה שדמי. חצי שנה שכב המנוח בבית-הרפואה, לאחר שנפצע קשות בתאונת דרכים קטלנית. 

בטור מיוחד למגזין שישי ב-COL נפרדים ממנו חבריו לספסל הלימודים: הת' מנדי הרשקוביץ, הת' מוישי רייכמן, הת' שמוליק לרנר והת' מענדי הבר - המתקשים לעכל את הבשורה המרה.

***

הת' מענדי הרשקוביץ:

שמוליק חברי היקר ואהוב!

קשה לי לכתוב עליך בלשון עבר, כשרק עד לא מזמן, עוד צחקנו יחד וחווינו חוויות מדהימות. היית לא סתם עוד איזה חבר - היית חבר שהוא אח. ועכשיו, כשאני נפרד ממך מתחילים לעלות הזיכרונות.

כשאומרים 'שמוליק שדמי', ישר אני רואה אותך עומד בלי פחד - כמו שליח אמיתי, ומוסר שיחה של הרבי ומרתק את כל עשרות האורחים והמטיילים בסעודות שבת וחג בבית חב"ד בפנמה סיטי. וכשהייתי קם בבוקר ורואה שהמיטה שלך ריקה, הייתי פותח את הדלת ושומע אותך נמצא כבר בשיא של הלימוד בחברותא עם ניר כהן, עם כל הכוח והחשק כאילו שלא הלכת לישון לפנות בוקר, לאחר שלימדת מטיילים מושגים וערכים חשובים ביהדות.

כזה היית! בחור שמוסר את עצמו ברצינות בשביל שליחות של הרבי, בין אם זה ליסוע 5 שעות לכל צד ברכב בפורים, ולפספס את מסיבת וסעודת פורים בבית חב"ד עם כל האווירה, האורחים והמטיילים, רק בשביל לקרוא מגילה לקבוצת ישראלים שנמצאת אי שם, ובין אם זה לא לוותר על לימוד קבוע בחברותא בחסידות כל בוקר - גם היית עייף וסחוט.

וגם בזמן הקצר (שבוע וחצי) שהיינו בבית חב"ד בבוקאס דל טורו, גם שם הצלחת להשפיע ולגרום לפחות ל-4 מטיילים (מה שאני מכיר) לקבל על עצמם החלטה ליטול ידיים בבוקר ולהניח תפילין בכל יום. וכן, אני אהיה כנה. כנראה שלא הערכנו את זה מספיק, ורק היום - כשאני באמת מתחיל להעלות ממך זכרונות, אני מתחיל להבין איזה בחור מדהים היית.

היו לי איתך לא מעט שיחות עומק, על מגוון נושאים, ותמיד היה לי כיף לדבר איתך ולשמוע את דעתך. יעצת לי הרבה בתור חבר קרוב, ותמיד שהייתי צריך עזרה, היית קופץ ראשון ועוזר בשמחה. אני עדיין לא מעכל את זה שאתה כבר לא אתנו, ורק היום כשדיברתי עם כל החברים שלנו מפנמה וכל אחד סיפר לי איך הוא הכיר אותך ואהב אותך ואת מה שעשית בשבילו - רק אז חדרה לתוכי ההכרה שזהו, זה נגמר. ואני לא אראה אותך יותר.

להחזיר על כל הטוב שגמלת לי, הן בשנת ה'קבוצה', והן בזמן השליחות שלנו בפנמה, אני כנראה כבר לא אוכל להחזיר לך פיזית. אך לפחות אוכל לעשות את המעט וללמוד ולהתפלל לעילוי נשמתך. תהיה מליץ יושר שם למעלה על משפחתך היקרה שמתגעגעת אליך המווון, ועל החברים שלא מפסיקים לזכור, לאהוב, ולהתגעגע...

אוהב ומתגעגע מאוד, מנדי.

***

הת' שמוליק לרנר:

באמצע שנת הקבוצה, לא חשתי בטוב, שמוליק ראה את המצב, ועזב מיד את עיסוקיו כדי לעזור לי.

באותם ימים הסמוכים ליו"ד שבט שמוליק עזר לתגבר את חברת ההסעות בשכונה בנסיעות לשדה התעופה. כששמוליק ראה שאני צריך עזרה, הוא הודיע לבעל חברת ההסעות שהוא לא יכול להמשיך לעבוד בינתיים.

הוא שכר רכב שיהיה צמוד בשבילי לנסוע לעשות את הבדיקות שהתבצעו במקום מרוחק מהשכונה. אחרי כמה ימים כשהתוצאות חזרו טובות ב"ה, שמוליק ראה שעדיין לא נחה דעתי, אז הוא סיפר שיש לו חבר שמאוד מבין ברפואה ויוכל לעזור לי.

בלי להתלבט הרבה, הוא צלצל לפרופסור החב"די ר' אליהו סורקין (חבר שלו...) וביקש ממנו שידבר איתי וינסה לוודאות שאין בעיה ולהרגיע אותי.

שמוליק, עליך זה לא סיפור מיוחד כי זו הייתה התנהגותך היום יומית. כזה היית, לא יכולת לראות מישהו בסביבתך סובל, ועשית מה שאפשר בשביל לעזור.

*

אספר סיפור מיוחד: שלושת הצעירים שהגיעו לנחם את משפחת שדמי ברעננה - היושבת שבעה ל"ע על בנם שנקטף בדמי ימי ימיו - באו לספר אודותיו אולם יותר משסיפרו, מתברר, סופר להם.

בשנה שעברה עת שהה שמואל בשליחות בפנמה אצל הר' מענדי קרניאל יחד עם כמה מחבריו, הגיעו השלושה לצורך עבודתם למקום ותוך כדי התיידדו עם השלוחים ובמיוחד עם שמואל.

באחת ההזדמנויות בהן שוחחו עמו, החליטו שלושתם להתחיל להניח תפילין כל יום ושמואל החליט להביא להם תפילין במתנה. כששאלוהו מאיפה - ענה להם שמואל שאביו "מתעסק בזה" וזאת לא בעיה עבורו.

כעת הגיעו השלושה נרגשים לר' אליהו שדמי וביקשו להרים תרומה לבית חב"ד. אך מתברר שהאבא מעולם לא ידע מכך.. ר' אליהו שדמי מעולם לא התעסק במסחר תפילין ואף לא שמע דבר על כך מבנו.

סיפור נוסף שהצטרף לפאזל וסגר את המעגל: באותה תקופה ראה אחיו של שמואל חיוב גדול בכרטיס המשותף לשניהם וכששאלו על כך, ענה לו שמואל שמדובר בחבר שביקש הלוואה ושלא ידאג.. המסקנה היא ששמואל שילם את התפילין מכיסו הפרטי.

נזכור אותך ואת דרכך לנצח.

***

הת' מענדי הבר:

אני נזכר בבקרים של שנת ה'קבוצה' בהם הייתי משכים קום ובכניסתי אני כבר רואה את שמואל יושב ומתעמק במאמר חסידות. מאוחר יותר היינו מתפלפלים ודנים בתוכן המאמר או שהיה זה הפלפול ב'בבא-בתרא'.

שמואל ידע ללמוד. זאת ועוד שהוא גם אהב זאת. מידותיו היו לשם דבר. אהבת אדם באשר הוא. כל מי שנקרה בדרכו היה שוכח לאחר איזה זמן שרק זה עתה הכירו. ובעיקר - הוא לא היה עושה מזה עניין. פשוט עוזר מתי שצריך. ה'אהבת ישראל' שלו התגלגלה בפשיטות מתחת השולחן.

כששהיתי בארץ הלכתי לבקרו מספר פעמים, וכמו רבים, גם אני הייתי בטוח שזה עניין של זמן. שתיכף הוא יקום, יחייך ויאמר שהכל בסדר.

יהי זכרו ברוך! ושיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה.

***

הת' מוישי רייכמן:

שמוליק,

זה כל כך לא הגיוני לכתוב עליך בלשון עבר או בכלל לכתוב עליך, וכל הסיטואציה הזאת לא ברורה בשבילי. עד לא מזמן היינו מספרים אחד לשני את התוכניות לעתיד ופתאום עכשיו כבר אין עתיד, איך זה קרה?!

אני לא רוצה להיפרד ממך. רוצה להמשיך בדיוק כפי שהיה. ללמוד ביחד, לצאת למסלול המבצעים שלנו ביחד או אפילו סתם לשוחח על כלום. לשוחח על ההווה ועל העתיד ולהמשיך לתכנן תכניות כאילו אף אחד לא הולך לקחת לנו אותם.

אבל זאת לא המציאות שמוליק, נלקחת מאתנו מוקדם. מוקדם מידי..

אני זוכר שאחרי שסיימנו את השליחות בבית חב"ד בפנמה ואחרי כל העבודה המדהימה שעשית שם אמרת לי שאתה רוצה לפתוח בית חב"ד לצעירים ברעננה. הרגשת כל כך טוב בשליחות עם הצעירים שרצית לקחת את זה איתך הביתה, אבל לצערי שמוליק לקחת את זה איתך למעלה..

אני זוכר את השבתות בבית חב"ד שם. אחרי הסעודה שכנעת את המטיילים לחזור ברגל להוסטל ולא לנסוע במונית וכדי שישתכנעו הלכת איתם להוסטל ברגל 20 דקות בשמש ובחזרה לבית חב"ד עוד 20 דקות לבד. הכול כדי שלא יסעו במונית בשבת.

אני זוכר שלפני חנוכה היינו אמורים לנסוע במטוס שהגיע לקחת אותנו במיוחד לעשות מסיבת חנוכה באחד האזורים הסמוכים לבית חב"ד, והיו בו מקומות רק ל-4 אנשים והבנתי שאין לי מקום, ושראית עד כמה הייתה חשובה לי הנסיעה הצעת לי בשיא הקלילות לקחת את המקום שלך..

אני זוכר בשנת הקבוצה שכל שבת היינו הולכים להשלים מניין בקווינס, שעה וחצי הליכה כל צד. באחת השבתות של החורף היה קור מקפיא בחוץ והמעיל שלי לא היה מספיק, אז הבאת לי את המעיל שלך. וכששאלתי מה יהיה איתך, אמרת לי בקלילות המאפיינת אותך שלא קר לך בכלל ואתה תסתדר עם סוודר..

כשעשית טובות לאנשים, שמוליק, נתת להם להרגיש כל כך בנוח עם זה כאילו זה ברור מאליו שכך צריך להיות. אני לא חושב שאנשים מצליחים להבין עד כמה מיוחד היית.

אני מאמין שטוב לך עכשיו במקום בו אתה נמצא.

שמוליק, אני כותב לך עכשיו עם גרון חנוק,
הלכת לנו מוקדם שמוליק, מוקדם מידי..

***

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.