הרב ישראל זלמנוביץ

כאשר נולד תינוק, הקדוש ברוך הוא טבע בהוריו את היכולות לדאגה למזונו ולשאר צרכיו שיביאו בעזרת ה' להתפתחותו הגופנית השכלית והרוחנית. עם התפתחותו בשנים כיוון הליווי הולך ונסוב יותר ויותר סביב המוטיבים הערכיים. אנו נמשיך ונעקוב במשנה זהירות על סוג ה'חברה' שבסביבתם עסוק ומבלה בשעות הפנאי וכו'.

ככל שגדל בשנים אנו פחות עוקבים אחר הספק מספר דפי הגמרא והמשניות שלמד ויותר ממקדים את תשומת לבנו אחר אלו דעות נטיית לבו של בנינו המתבגר, במיוחד, בעת שהותו במוסדות החינוך השונים. אנו נעקוב למשל, אחר איזו 'אסכולה' אידאולוגית פנים - 'חבדי"ת' משאלת לבו, ועוד כהנה וכהנה ...

הורים יקרים!

אם דואגים וחרדים אנחנו להשפעה לא רצויה, העלולה לשבש את גדילתו והתפתחותו הרצויה של ילדנו, כדאי שנבין: על עיצובן של 'דעות' ו'אידאות' של ילדנו יקשה עלינו מאוד להשפיע וזאת כי 'דעות' אינן עוברות בגנים הטבעיים מאב לבן. נדע שילדנו מושפעים יותר בעת שהותם בקרבתם לסביבה חברתית ויוצרים לעצמם בסיס אוטונומי עצמאי, שאין עלינו להתערב ואולי גם לא נוכל....

דווקא באופי מידותיהם, אנו ההורים משפיעים והגורמים הדומיננטיים ביותר! .מידות שרוכשים ילדינו הינן חלק בלתי נפרד מה- 'די. אי. אן' הגרעיני העוברים מהורים לבניהם.

אם נשכיל לשמש דוגמא כהורים שהינם 'בעלי חסד', 'עדינים' ו'רחמנים'... נזכה שגם ילדנו יהיו כאלו, הם יורשים זאת אוטומטית מאתנו... ואם חלילה נהווה עבורם דוגמה הפוכה... יושפעו בהתאם...

כל זאת ניתן ללמוד ולהסיק, מהברכה לה זכה פנחס בשל קנאותו לה' אל אף זלזולם וחשדנותם של השבטים.

'פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙... לשם מה חוזר הכתוב ומיחס את פנחס?

עם ראשיתה של הסדרה, קוראים אנו על המתנה היקרה והלא שגרתית לה זוכה פנחס, נכדו של אהרון הכהן.

(יא) פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי:

(יב) לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם:

(יג) וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹק֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

שואלים הפרשנים והדרשנים: לשם מה מוסיפה התורה את יחוסו של פנחס, מדוע מוסיפה התורה את שמות אביו אלעזר ושם סבו אהרון? אל אף שיוחס כבר בעת המעשה, בסוף פרשת 'בלק'?

וכך מובא במדרש 'ספרי' על אתר:

'...בא לו שבטו של שמעון אצל שבטו של לוי אמר לו: וכי בן בתו של פוטי הזה מבקש לעקור שבט אחד מישראל וכי אין אנו יודעים בן מי הוא?! כיון שראה המקום שהכל מזלזלים בו התחיל מייחסו לשבח שנא' 'פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי' כהן בן כהן קנאי בן קנאי משיב חימה בן משיב חימה השיב את חמתי מעל בני ישראל'(ספרי במדבר פרשת בלק פיסקא קלא)

ורש"י בראשית הפרשה מפרש:

'פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן - לפי שהיו השבטים מבזים אותו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן'

מי בדיוק ביזה את פנחס ולמה?

למדנו מתשובת המדרש ובפשוטו של מקרא, על פי רש"י, כי יחוסו הנשנה שוב, נובע מבזוי וזלזול שהחל 'להתגלגל ' במחנה ישראל כלפי פנחס: ' הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל'- כלומר החלו מרננים ומבזים: 'אין כאן לא אמת ולא קנאות אלא מעשה חלילה, של הרג ורצח לא של אדם מהשורה אלא רצח בדם קר של נשיא בישראל?!

במה תלו השבטים את זלזולם ?

עלינו להקדים ולבאר כי אביו אלעזר לקח אל בת יתרו וכך כותב המדרש:

'..וְאֶלְעָזָ֨ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֜ן לָקַֽח־ל֨וֹ מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־פִּֽינְחָ֑ס (/שמות/ ו'). בת פוטיאל לא נאמר! אלא מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙, שהיתה אשתו משתי משפחות: מצד אחד משבט יוסף, שפטפט ביצרו, ומצד אחר מיתרו, שפטם עגלים לעבודה זרה.

אם כן מה היתה כוונת הזלזול בפנחס והחשד שהעלו בו המגנים? מסבירים פרשני רש"י:
'...אפשר לומר לפי עניות דעתי...ולכן אמרו כי מעשה זו שהרג את הנפש, בא לו מצד שהוא בא מצד אמו מעובדי ע"א אשר נקל להם לשפוך דם, ולכן יחסו אחר אהרן, כי מצד שהוא קנאי בן קנאי עשה מעשה זו'. ('אפריון' במדבר פרשת פנחס)

כלומר: היות ואבי אמו של פנחס, יתרו היה עובד עבודה זרה, ואלו העובדים עבודה זרה הרי ידם 'קלה על ההדק', טענו השבטים כי פנחס הרג את נשיא שבט שמעון לא מקנאות אמתית, אלא ממניעים אישיים שהיה זרע ליתרו גדול עובדי העבודה זרה!

אולם, מהי ההדגשה בטענת השבטים כי סבו של פנחס היה מפטם עגלים לעבודה זרה?

השבטים בטענתם, התכוונו להגן על כבודו של משה רבם וכלל עדת ישראל ולהראות את אכזריותו של פנחס

מבאר הרבי בליקוטי – שיחות כרך ח'(מתורגם עמוד 166)

נשיא שבט שמעון מביא את המדיינית לפני משה ולעיני כל עדת ישראל, רק פנחס פועל ומעלה את הצורך לפגוע בו. התנהגות זו של פנחס,יצרה מציאות שפגעה ברבם של ישראל, שהרי כולם שמעו את ההלכה למשה מסיני: 'שהבועל ארמית קניאין פוגעים בו'! והרי כולם שמעו זאת מרבם משה(הלכה למשה מסיני) וא"כ גם משה ידע הלכה זו.

הסיקו השבטים שבמעשה זה של פנחס, ישנו זלזול בכבודו של משה ובכבוד עדת ישראל התנהגות זו גרמה לתרעומת לגלוג על הנהגתו של פנחס

והשבטים העלו טענה: הריגת זימרי לא נבעה רק מקנאת ה', אלא היה מעורב במעשהו מניע אחר: 'אבי אמו'(יתרו) פיטם עגלים לעבודה זרה, מעשה הפיטום נעשה כפעולה של אכזריות האכלתו ופיטומו על מנת שלבסוף ישחטוהו- מעשה אכזרי שאין דומה לו
היסקו השבטים: אם הסב, יתרו התנהג עם תכונות אכזריות, ודאי גם נכדו , פנחס נוהג כך.

מוסיף ושואל הרבי מדוע דייקו השבטים 'שהרג נשיא בישראל, ואם היה זה איש מן המניין אין נחשבת זו הריגה?

מבאר הרבי: תפקיד הנשיא דאגה לשבטו וכמו שכותב רש"י בפרשת מסעי: 'כל נשיא ונשיא אפוטרופוס לשבטו'. וכך גם היה בהבנתם של השבטים בפירוש מעשיו של הנשיא זמרי בלוקחו את המדינית והצגתה לפני משה. הצלת בני שבטו יתכן, מעלה הרבי, שגם זימרי ידע את ההלכה:'שקנאין פוגעין בו', אלא במעשיו רצה למסור את נפשו.

שהרי בעשיית 'מעשה זימרי', העלה טענה כנגד משה: 'שהרי גם הוא נשוי למדיינית...(כידוע) ובמעשהו ממש מסר את נפשו ובכך ביטא את מ'עשה החסד', שרצה לפעול על בני שבטו(לכאורה)

ולכן בטאו השבטים באומרם: 'נשיא שבט שמעון' עוד יותר את קיצוניות האכזריות (כביכול)במעשי פנחס שלא רק שפעל בגלל היותו נכד של יתרו האכזרי, אלא גם פגע באדם שהוא 'נשיא'- איש 'החסד'?!

דיוק בטענת השבטים: 'אבי אמו' – דווקא דומה לתכונות של אמו!

מעורר הרבי תמיהה: מדוע השבטים לא נטו אחר הסבא מצד אביו אלעזר, הלא הוא אהרון , איש החסד: 'אוהב שלום ורודף שלום'? והשבטים תלו את תכונות פנחס, באבי אמו?

מבאר הרבי היות ובידנו נקוט הכלל : 'אשה מזרעת תחילה יולדת זכר' אזי תכונות הבנים נוטות אחר האם ואמו של פנחס לקחה את תכונותיה מאביה. שהרי: 'איש מזריע תחילה יולדת נקבה' וזו אמו של פנחס, שירשה את התכונות והגנים מאביה יתרו!

על כך באה הישנות הייחוס בפרשתנו: 'פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן'

השיב בורא העולם לכל המלעיגים והמלעיזים: 'פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן' – קנאתו של פנחס נבעה אך ורק בהיותו בן אלעזר בנו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום. פנחס רצה לעשות שלום בין הקדוש ברוך הוא לבניו: ' הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי'. לכן יחסו הכתוב לאהרון שהוא כהן להבדיל מכהן מדיין שמפטם לעבודה זרה באכזריות...

דעות ואידאות אינן עוברות בגנים מאב לבן. מידות, כן!

אמנם סבו של פנחס היה מפטם עגלים לעבודה זרה, פעולה הקשורה לאמונות ודעות . אלו אינם עוברים מירושה מאב לבן. האב יכול להחזיק באידאולוגיה מסוימת אךבנו ייטה לכיוון אחר. לכן ההדגשה של השבטים לא היתה בכך שהסב עובד עבודה זרה, כומר גדול בעבודתו. ההדגשה היתה בקשר למידותיו: אכזריותו - מפטם על מנת לשוחטם מיד לאחר מכן...

כאן בא הקדוש ברוך הוא ופסק! הנהגתו של פנחס היתה ממידת הרחמנות והמברך את עמו בשלום! לכן זכה למתנת כהונת עולם: '...לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם...וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹק֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל'

גם אנו נדע היטב להפנים בתפקידנו ה-'הורי', כי אין ב'סלנו' אנרגיה עודפת השקעה של מרץ וכוח בהזזה של אידאולוגיות.

עלינו לנצל את מייטב כוחותינו בדוגמה החינוכית בחינוך ילדנו עלינו להתמיד בהשרשת המידות והתכונות הטובות. נשתדל להמעיט בוויכוחים אידיאולוגים שבין כך וביו כך ילדנו פחות מושפעים מאתנו. נמשיך ללכת בדרכו של אהרון כהן גדול- אוהב שלום ורודף שלום' במיוחד 'בימי בין המיצרים' נרבה אהבה ואחדות במחנינו!