"חסידיו של הרבי, ובראשם חברי הוועד ממוסקבה, היו נחושים לפעול את שחרורו המלא. עלתה סברה, לפנות אל התובע הראשי של רוסיה, בבקשת חנינה, אך זו נשללה על הסף, כי לשם כך היה עליהם להמתין שישה חודשים לפחות. החלטת הוועד הייתה אפוא, לפנות אל מי שהצליחה עד עתה למעלה מן המשוער, הלוא היא יושבת-ראש הצלב האדום.

"הגב' פישקובה נענתה לאתגר ברצון. תחילה, תבעה מראש הג.פ.או. של לנינגרד מסינג, לבל יפריע לשחרורו של הרבי. אולם, מסינג דחה זאת על הסף. לדבריו, בבתי הסוהר יושבים כמרים ומוסלמים רבים, ואם ישוחרר אדמו"ר הריי"צ, יאמרו, כי השלטון במוסקבה שייך לז'ידים. מסינג הבטיח נחרצות, כי אם ייצא הרבי לחופשי, ימצא הוא מיד תואנה כדי לאוסרו שוב.

"הגב' פישקובה, בעידודם של חברי הוועד, לא אמרה נואש. היא המשיכה לפעול בכל החזיתות, עד שהביאה לבלתי ייאמן – שחרור מלא של הרבי.

"הבשורה על כך ניתנה ביום שלישי, י"ב תמוז. היה זה, כאשר הופיע הרבי במשרדי הג.פ.או. בקוסטרומה, בלוויית הרה"ח ר' אליהו חיים אלטהויז, להתייצבות השבועית המוטלת עליו.

"כשניגש לאשנב, אמר הפקיד התורן לרבי הריי"צ , שהיום זהו יום מנוחה והלשכה סגורה, וכי עליו לבוא מחר. הרבי השיב נחרצות: "הרי אמרו לי להתייצב אחת לשבוע, וכעת עלולים להעליל עלי עוד משהו. לפחות תרשום שהגעתי לכאן". אולם, התורן בשלו, מסרב אף לרשום. הרבי עמד על תביעתו, אך הוא נותר דבק בעיקשותו".

המברק ממוסקבה – הרבי משוחרר לחופשי

"באותם רגעים, חלף במקום פקיד חשוב של הג.פ.או., כשהוא רוכב על אופנוע. הוא הבחין בשני אנשים, הלבושים באופן מוזר, עומדים באשנב של הלשכה ומתווכחים עם הפקיד התורן. איש הג.פ.או. ניגש אליהם והתעניין לרצונם, והרבי הסביר לו במה המדובר.

"הבכיר התעניין לשמו של בן שיחו, והרבי השיב: "שניאורסאהן". איש הג.פ.או. הגיב מיד: "נדמה לי, שהתקבלו עבורך ניירות, שצריך לשחרר אותך". הרב אלטהויז נדהם, ואמר לו: "אתה מתלוצץ". הוא בתגובה, הבהיר: "אצלנו אין ליצנות". וכך, בסבר פנים יפות ובידידות, בישר לרבי על טלגרמה מיוחדת שהגיע ממוסקבה, למרות שהיה זה יום חגם, בעקבותיה:

"פטור הינך מכל התייצבות נוספת. הגיעה פקודה לתת לך שחרור מלא, ומאושר הנני להיות הראשון לבשר לך על גאולתך".

בהוראה ממוסקבה, הביע בכיר הג.פ.או אף התנצלות בפני אדמו"ר הריי"ץ: "לפעמים מתרחשת טעות, ומבקשים את מחילתו של הרבי".

תגובת החסידים של הרבי ביום השחרור

הבשורה הפתאומית השפיעה מאוד על הרב אלטהויז. חצי מפניו הפך לבן כסיד - בעוד שחצי אחר נעשה אדום כדם, ועל הרבי היה להרגיע את רוחו. הם יצאו לרחוב, והבחינו במצחצח מגפיים, היושב בפינה. הרבי הורה לר' אליהו חיים, לגשת ולצחצח את הנעליים שלו... ובינתיים להרגיע את רוחו הסוערת.

עוף השמיים הוליך את הקול, ובטרם הגיע אדמו"ר הריי"צ לדירתו, נודעה הבשורה לכולם. כשהגיע הרבי, התקבל על-ידי קרוביו בשמחה אדירה. הרה"ח ר' מיכאל דבורקין רקד במשך שעה ארוכה מסביב לבית, כשבידו בקבוק קטן של יי"ש, ובפיו את השיר הידוע ה נושא מילים בשפה הרוסית: "ניעט ניעט ניקאווא" (אין עוד מלבדו). בנו הקטן של השוחט הצטרף לר' מיכאל, ורקד כשרגליו למעלה וראשו למטה.

הרבנית חיה מושקא מיהרה לדווח אודות השחרור, לביתו של הרבי בלנינגרד. חסידי חב"ד במוסקבה, עימם שהה חתנא דבי נשיאה, הרש"ג, זכו אף הם למברק מקוסטרומה, בו נאמר: "הבריא לגמרי. נוסע הביתה. ד"ש לקרובים".

"ראיתי במוחש כי אתה ה'"

הרב אלטהויז מספר ברשימותיו, כי דבריו של הרבי הריי"צ לחסידיו לאחר בשורת השחרור, היו כאלה "אשר אין הפה יכול לדבר". מסיבה זו, מצטט מהם מעט בלבד:

"כעת ראיתי במוחש, כי אתה ה'. כל הסיפורים, שמספרים אודות אדמו"ר הזקן, ראיתי אותם במוחש. לא עברה רבע שעה, שבמהלכה לא ראיתי את אבי. כעת יתווספו ציורים חדשים רבים בענייני החסידות העמוקים. אילו ידעתי, שזו תהיה התוצאה, כלומר, שזה יביא לכך שיוכלו ללמוד תורה בגלוי, הייתי מוחל על כל הייסורים שלי".

במהלך היום, התקבץ בדירתו של הרבי קהל רב, והוא אמר לפניו מאמר חסידות על הכתוב "הוי' לי בעוזרי".

עקב שביתתה של הג.פ.או., הוענקה לרבי תעודת השחרור רק למחרת, ביום רביעי, י"ג בתמוז. לאחר שהתקבלה התעודה, התאסף ההמון שוב, והרבי אמר לפניו את המאמר "ברוך הגומל לחייבים טובות".

יצוין, שכבר בהגיעו לקוסטרומה, רמז הרבי ליהודי המקום על השחרור הצפוי. היה זה כשסיפרו לו, כי בעבר שהה כאן צדיק מסוים במשך שבע שנים. הרבי השיב להם: "אנו נעשה זאת מהר יותר".

אלפים רוקדים ושמחים עם בשורת השחרור

עם פרסום הידיעה אודות גאולתו של הרבי הריי"ץ ממאסרו, צהלו ועלזו אלפי חסידי חב"ד, ברוסיה ובעולם כולו.

העולם היהודי כבר השלים בפחד עם הגזירה האיומה, שהיום או מחר תכבה ח"ו היבסקציה את נשמתו הקדושה של הרבי הריי"ץ, ולפתע נבקעו שערי בית הסוהר. כוח הקדושה ניצח את הטומאה ניצחון מוחלט, והעולם כולו שוכנע באמיתות המילים "שומר ה' את כל אוהביו" ו"לא יאונה לצדיק כל און".

שחרורו של הרבי, היה הנס החשוב ביותר של הדור הקודם. היהדות כולה חגגה את ניצחונו של המאבק, למען שמירת התורה והמצוות. מאסרו של הרבי, סימל עמידה בלתי מתפשרת נוכח הקומוניסטים, ואילו חג הגאולה י"ב תמוז, העניק מרץ ועידוד, לכל אלה שנאבקו במסירות נפש על שמירת התורה והמצוות.

היטיב לתאר זאת הרה"ח ר' מענדל לייב אברמסון ע"ה, שנמנה עם זקני החסידים, באומרו: "אי לאו האי יומא די"ב תמוז, אינני יודע אם הייתי יכול להישאר יהודי. הם (הקומוניסטים) התכוונו ל"בגדול החל ובקטון כילה". הם זממו להרוס את הכול".

איגרות אל החסידים ביום השחרור

בי"ב תמוז תרפ"ז, כתב הרבי שני מכתבים, ולהלן אחד מהם:

ברכות אין קץ ושלום אין סוף יחולו על ראש מחבבי תורה ושומרי מצוה, הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

אם כי עוד טרם באתי אל המרגוע הנפשית ובריאותי חלושה במאד, השם יתברך ישלח לי רפואה שלמה בקרב בתוך כל חולי ישראל, הצריכים רפואה – אבל גודל עצם האהבה העמוקה אשר ירחש לבבי אל כל אחד ואחד ביחוד יתגבר על מכאובי ולא יתן דמי לי עד אשר אביע ברכתי.

מקרב לב עמוק הנני לתת את ברכתי לכל אחד ואחד אשר השתתף בצערן של בני ביתי יחיו בעת צר להם – ל"ע – וישאו רינה ותפלה לאל בורא עולם יתברך ויתעלה בעת ישבי במאסר – ל"ע -.

ובזכות הוד כ"ק אבותי רבותינו הקדושים אבות העולם זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ישפיע השי"ת לכללות אחינו בני ישראל ד' עליהם יחיו שפעת חיים וברכה מרובה מנפש ועד בשר, יזכו לראות בנים ובני בנים יהודים כשרים ונאמנים לדתינו ותורתינו, עוסקים בתורה ובמצות מתוך הרחבה ברוחניות ובגשמיות וירום קרן הרבצת תורה ויקויים האמור ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים.

הנני ידידם עוז הדורש שלומם וטובם והצלחתם בגשמיות וברוחניות והמברכם בברכה משולשת. יוסף יצחק שניאורסאהן".

ברשימותיו הקדושות, סיכם הרבי את שלבי מאסרו השונים. הוא מציין בין היתר, כי בשפאלרקי שהה במשך "שמונה עשרה יום אחת עשרה שעות וחמשה עשר מינוט", עד יום ראשון, ג' תמוז, בשעה שתיים בצהריים. בשעה שבע וחצי בערב יצא מביתו שבלנינגרד לעיר קוסטרומה, הגיע לשם למחרת, בד' תמוז, והתעכב עד י"ג תמוז בצהריים. סך הכול: "תשעה ימים ושבע עשרה שעות".

ברוך הגומל לחייבים טובות

אדמו"ר הריי"ץ הגיע לביתו שבעיר לנינגרד, ביום שישי, ט"ו תמוז, מלווה בשליחים מיוחדים מטעם קהילת קוסטרומה. המון רב נהר לבית, אך הרבי סירב לקבל פני איש.

בשבת, פרשת פינחס, עלה הרבי לתורה ובירך ברכת "הגומל". לאחר הקידוש, אמר מאמר נוסף בשם "ברוך הגומל", ביאור על המאמר הראשון, שאמר בי"ג תמוז בקוסטרומה. בעת הסעודה, שהפכה לסעודת הודאה, אמר את המאמר "שאו ידיכם קודש".