בית משפט השלום באשדוד פסק בסכסוך בין מתפללים בבית כנסת באשקלון, שבמרכזו הודעות "וואטסאפ" מכפישות שנכתבו בקבוצה בה היו חברים כשמונים מתפללים. הרקע – מחלוקת בנוגע לניהול העמותה המנהלת את בית הכנסת. נקבע, כי אחת ההודעות, בה הושווה התובע ל"עדת קורח", מהווה לשון הרע ולכן על המפרסם לשלוח התנצלות בקבוצה, בנוסף לפיצוי בו חויב

ביולי 2015 נבחר התובע לכהן בוועד עמותה המנהלת את בית הכנסת "אשכולי פז" באשקלון בו הוא מתפלל. בין קבוצות המתפללים בבית הכנסת התגלעה מחלוקת ביחס לניהול העמותה, שבעטיה הוקמה קבוצת ווטסאפ על ידי רב בית הכנסת. בקבוצה היו חברים כ-80 מתפללים בבית הכנסת, ובהם הנתבעים.

במסגרת קבוצה זו נכתבה על ידי אחד הנתבעים הודעה בה נאמר "נדרש אחדות של כל החברים על מנת לנפות מבית הכנסת את העשבים שגורמים נזק לבית הכנסת המפואר שלנו ונדרש מאמץ של כולם ע"מ לבחור את הוועד המתאים ברשות רבינו יעקב". הנתבע השני כתב הודעה שלשונה "ממש בושה שיש אנשים כאילו נגד הרב של בית הכנסת, הוועד המסכן הזה מושתת על אנשים שמחפשים רק לעשות ריב. זכות השיעורים של הרב תעמוד לו להוקיע את כל עדת קורח הזאת, אמן כן יהי רצון".

נוכח האמור, הגיש התובע תביעת לשון הרע בסך 70 אלף שקל נגד הנתבעים. לטענתו, הודעות אלו מהוות לשון הרע בכך ששמו אותו ללעג ולבוז ברבים ופגעו בו ובשמו הטוב במפגיע וביודעין, כאשר הוצג כאדם הגורם נזק לבית הכנסת, מחרחר ריב ומדון, עשב שוטה, חבר בוועד מסכן, חבר ב"עדת קורח" ועוד. בנוסף הדגיש התובע כי ההודעות נכתבו באופן מכוון, ולא תוך כדי דיון סוער או ברגע של התלהטות, ומתוך ידיעה שיגיעו לקבוצה גדולה של כ-80 איש. עוד הוסיף כי יש לקחת בחשבון אף את כוונת הנתבעים בהפצת דברי לשון הרע, וכי הקלון הציבורי אשר הוטל עליו לאחר פרסום הדברים פגע בו במסגרת העמותה ובשמו כעו"ד לעתיד.

השופט יהודה ליבליין מבית משפט השלום באשדוד קיבל את התביעה בחלקה רק נגד הנתבע השני. אשר לעובדה ששמו של התובע לא הוזכר בהודעת הנתבע, קבע השופט כי למרות זאת ניתן לייחס לו את הדברים שנכתבו. זאת, בשל העובדה שבתחילת השיחה הוצגו חברי הועד בשמם על-ידי הרב, ואילו הודעת הנתבע, שנרשמה כאחת התגובות להודעת הרב, קושרת את עצמה להודעת הרב באמצעות ייחוס הביטויים הפוגעניים ל"ועד המסכן". מכאן, שכל מי שנחשף להודעות שנרשמו יכול היה בנקל לדעת למי מתייחס הדברים. שנית, אין כל ספק שציבור המתפללים, שעליו נמנים כמה עשרות אנשים, יודעים מיהו הועד המנהל של העמותה, בפרט על רקע המחלוקת שנוצרה בעניין זה והיווצרותם של שני מחנות.

לגופם של הביטויים ציין השופט כי במרכז דבריו של הנתבע אזכור סיפור עדת קורח, ואמירה ממנה משתמע כי חברי הוועד המנהל הם כ"עדת קורח". בעניין זה צוין כי סיפורה של עדת קורח מופיעה בספר "במדבר" ומספרת את סיפורו של קורח, אשר הנהיג את עדתו למחלוקת עם משה ואהרון, ולבסוף נבלע באדמה. האירועים בהובלת קורח נחשבו בעיני חז"ל לאירועים חמורים ביותר, שכן ויכוח עם הסמכות הרבנית כמוהו כוויכוח עם השכינה עצמה, ולכן הקבוצה נענשה, עד כדי שלא נמצא לה חלק בעולם הבא.

מכאן, שהשוואתו של התובע לעדת קורח פירושה השוואה לקבוצה אשר ביצעה מעשים הנחשבים, בראי המאמינים (ציבור המתפללים) כחמורים ביותר ולכן אמירה זו עולה כדי לשון הרע. גם הביטוי הנוסף, המייחס לתובע כמי "שמחפש רק לעשות רב", הוא ביטוי שלדעת השופט ניתן לומר עליו באופן אובייקטיבי שיש בו כדי לפגוע ולבזות אדם בפני הציבור. זאת, שכן אנשים המרבים במחלוקות ובריב אינם זוכים ככלל לאהדה בציבור, ולהפך יש נטייה להתרחק מהם.

מנגד, קבע השופט כי הביטויים שנכללו בהודעתו של הנתבע הראשון אינם מהווים לשון הרע. לשיטתו, על רקע המחלוקת בין קבוצות המתפללים בבית הכנסת וסיפת דבריו של נתבע זה בעניין המאמץ הנדרש לבחירת "הוועד המתאים", מהווה רישת דבריו אנלוגיה בלבד, ואין מדובר באמירה שבאופן אובייקטיבי ניתן לומר עליה שיש בה כדי להשפיל, לבזות או לפגוע בתובע באופן אישי.

לאחר שקילת מכלול הדברים, ובכלל זאת הביטוי החריף שנכתב מחד אל מול נסיבות כתיבתו מאידך, זכותו של התובע לשם טוב מחד, אל מול הזכות לחופש הביטוי ולהבעת מחאה, העמיד השופט את סכום הפיצוי שישלם הנתבע השני לתובע על 7,500 שקל. כן חויב נתבע זה לפרסם התנצלות בקבוצת ה"ווטסאפ" בה פרסם את הודעתו המקורית. בנוסף, הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט בסכום כולל של 2,500 שקל, סכום הזהה לסכום אותו חויב התובע לשלם לנתבע 1 בגין דחיית התביעה נגדו.