הרב ישראל זלמנוביץ

הכנות רוחניות והכנות גשמיות

בימים אלו אנו מצויים כולנו בהכנות קדחתניות להכנות לחג השבועות. הכנות אלו כוללות הכנות גשמיות שהרי על הרגל הזה נאמר בתלמוד: 'אמר רבי אלעזר: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם...' דווקא בעצרת, חג מתן תורה סוברים כולם שיש להיערך מבחינה גשמית ובעלות הבית אכן טורחות רבות למען השפע הגשמי שיוצג ברוב פאר על שולחן החג...

אך כמובן דרושה גם הכנה רוחנית. מהי אותה הכנה רוחנית שיש להיערך איתה לקראת קבלת בתורה?

המתכון הנכון לאותה הכנה רוחנית נכתבבתורתנו:'...וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר', מובא במדרש
פסיקתא זוטרתא: '...שוין כולם בלב אחד.. כולם היו בלב אחד' הכנה של אחדות!

האם ההגעה של בני ישראל אז, לאחדות פנימית, 'בלב אחד ואיש אחד' היתה קלה לישראל?
חז"ל מדייקים, כי עם הגעתם נגד הר סיני לא החלה ההכנה לקבלת התורה וזאת מרוב עייפותם של ישראל.

מדוע היו ישראל כה תשושים ועייפים? האם מעמל הדרך או אולי מעמל אחר...?

המסע שהביא למהפך מהקצה אל הקצה...

ננסה להיכנס לאותה אווירה עילאית ששררה בשדרות מחנה ישראל באותה שעה. ישראל צועדים לצבאותם זה כארבעים וחמישה יום. כל יום וכל היום הם מתקרבים למטרה והיא: קבלת התורה מאתו יתברך ממש. ההתקרבות היא פיזית אך בעיקר רוחנית. הם סופרים את הימים ואת השבועות אך גם ודאי את השעות.

והנה הם במסע האחרון: ' וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּמִּדְבָּ֑ר וַיִּֽחַן־שָׁ֥ם יִשְׂרָאֵ֖ל נֶ֥גֶד הָהָֽר'(שמות פרק י"ט פסוק ב')במהלך מסע זה, זוכים הם לעלות במעלות הקדושה. מתארים חז"ל את המהפך הרוחני שפעלו ישראל באותו מסע מ מֵרְפִידִ֗ים - לנֶ֥גֶד הָהָֽר':

שואל המדרש: ' וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י. והלא כבר נאמר בפרשת מסעות, וַיִּסְע֣וּ מֵרְפִידִ֗ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ מִדְבַּ֣ר סִינַ֔י, ומה ת"ל ?(מדוע שונה התורה שנית? )

מתרץ המדרש: הקיש נסיעתן מרפידים לביאתם למדבר סיני, מה ביאתם למדבר סיני בתשובה, אף נסיעתם מרפידים בתשובה...'.(מכילתא דרבי ישמעאל יתרו)

חז"ל מתארים קפיצה רוחנית שהתחוללה בקרב ישראל, באותה נסיעה, מהפך רוחני של ממש. האם השפיעה קפיצה זו לעוד עשייה מעשית באותו יום נעלה א' סיון? היינו מצפים שאחרי התעוררות רוחנית מעין זו, ישראל ירוצו אל רבם משה ויבקשו ממנו מצוות ופעילויות רוחניות שיקדמו אותם עוד ועוד לקראת הר סיני? האם זה מה שקרה?

היגיעה הרוחנית של ישראל הביאה אותם ל'חולשא דאורחא' מהי אותה חולשה?

הגמרא במסכת שבת עוסקת בארוכה בכל הקשור למעמד הר סיני. אחד הדברים שהגמרא מתייחסת, הינה אותה הגעה שמדבר סיני:' בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י לְצֵ֥את בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּ֖אוּ מִדְבַּ֥ר סִינָֽי' וכך מבארת הגמרא שם: 'תנו רבנן: בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל. ... אמר רבא: דכולי עלמא - בראש חדש אתו למדבר סיני, כתיב הכא ביום הזה באו מדבר סיני, וכתיב התם החדש הזה לכם ראש חדשים, מה להלן - ראש חדש, אף כאן - ראש חדש....רבי יוסי סבר: בחד בשבא (ביום ראשון בשבוע} איקבע ירחא,(נקבע ראש חדש סיון) ובחד בשבא לא אמר להו ולא מידי - משום חולשא דאורחא..'(תלמוד בבלי מסכת שבת דף פ"ו עמוד ב')

בסיום ציטוט מדברי הגמרא למדים אנו כי באות יום בו הגיעו למדבר סיני וחנו נגד ההר משה לא אמר להם שום ציווי ושום הוראה והכנה לקראת המעמד הנשגב. מדוע? מסבירים חז"ל משום: חולשא דאורחא'!

מהי אותה חולשה שפקדה לפתע את עם ישראל? לכאורה היו צריכים לקבל אנרגיות חיוביות וזרימת אדרנלין חיובי בדמם ולרוץ אל רבם משה ולבקש הוראות ומצוות?

מבאר הרבי בליקוטי - שיחות כרך כ"ח(מתורגם) עמ' 10 ' במושג – 'חולשא דאורחא' אין מתכוונים חז"ל לחולשת הגוף עקב ההליכה הגשמית בדרך, אלא בעיקר לחולשה הרוחנית... אדם פוסע ממצב (מקום)אחד ברוחניות למקום אחר גבוה יותר. הליכה כזאת אפשרית על ידי עבודה על המידות שבלב ושינוי הבנה שכלית שבמוח. כל אלו נכללים 'בהליכה רוחנית'.

ישראל ביציאתם מארץ מצרים היו שקועים ב'מ"ט שערי טומאה', ומשם בכל יום מימי הספירה התעלו מדרגה לדרגה...עד להגעתן לדרגת: 'ממלכת כהנים וגוי קדוש'! מהלך המסעות הללו – העליות בעבודת ה' - נעשו באופן מסודר של התעלות מדרגה לדרגה, אך העלייה במסע זה האחרון מרפידים להר סיני היתה באופן של עיקרי! הם פעלו שינוי עיקרי ועברו 'מרחק' רב ברוחניות. ודאי שהתוצאה של אותו שינוי היה כרוך ב'טירחא' ויגיעה רבה בעבודת ה', שחז"ל מכנים אותה: 'כחולשא דאורחא'.

אכן חניה זו הייתה באחדות גמורה דבר שהביא את אותה 'חולשא דאורחא'

ממשיך ומבאר הרבי: כנזכר הייחודיות של המסע האחרון של ישראל, בהגיעם להר סיני, מתארים חז"ל: 'כאיש אחד בלב אחד' . ומה, שאר החניות היו בכעס מחלוקת ותרעומת?

אלא שעלינו לדעת שבורא העולם הטביע בכל אחד ואחת מאתנו – 'אין דיעותיהן שוות' ויותר מכך גם בתורה ובהלכה ישנן מחלוקות ויש מטהרין ויש המטמאין יש המכשירין ויש הפוסלין וכו'... ועל כך נאמר 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים'. א"כ שאר כל החניות היו בבחינת מחלוקות לשם שמים.
אך כאשר הגיעו ישראל ועמדו 'נגד ההר', חל אצלם שינוי מהותי ממש היפך הטבע והתבטלו אצלם כל המחלוקות ונפעל אצלם: 'כאיש אחד בלב אחד'! אחדות מוחלטת!

מובן ששינוי ומהפך מעין זה, גרם להם טרחה רוחנית הכוללת שינו מנטלי, שכלי ורגשי, שהביא אותם למטרה המרכזית של אחדות פנימית מוחלטת שסייע להם לבטל אצלם כל מחלוקת וחילוקי דעות וגם היא נעשית לשם שמים... מסיבה זו, נגרמה להם עייפות המכונה: חולשא דאורחא'!

דווקא בראש חדש סיון, נפעלה אצל ישראל ההכנה הגדולה ביותר לקבלת התורה

המציאות של 'חולשא דאורחא' הוא המתכון הראוי ביותר לאחדות ולקבלת התורה. ההתבטלות ההדדית והמוחלטת בקרב ישראל ולהגיע למצב של איש אחד בלב אחד הכולל את כל ישראל ממשה רבינו עד דרגת חוטב עצך ושואב מימך, בכך התגלתה אצל כל אחד ואחת נקודת אחדות אחת ומשותפת, נקודה היהודית המצויה פנימה פנימה והיא שימשה את ההכנה הטובה ביותר לקבלת התורה וגילוי השכינה שהיתה במעמד הר סיני.

'אחדות' אינה סיסמה! אלא הפעלת עבודה עמל ויגע בביטול ה'אני ורצון למצוא את המאחד בין כולנו

עתה בהיותנו עסוקים בהכנות הקדחתניות ליום הגדול קבלת התורה ושמיעת 'עשרת הדיברות', ננסה להפנים את הצורך הכל – כך חשוב והיא האחדות בינינו. עלינו לדעת כי אם נפנים באמת את מעלת חשיבותה של אותה אחדות אמיתית, נהיה מוכנים להגדיש את העמל והיגע להשגת מטרתה. כי התשלום והשכר יהיו של גילויו של רבנו ושמיעתה של תורה חדשה... שיהיה לעין שיעור על המאמץ והיגע...

שנזכה אכן לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות! אמן!