פעמיים בכל שנה, רגילים היו לאפות מצות עבור הרבי – בב' ניסן, ובערב פסח. מהמצות האלו היה הרבי מחלק פרוסה לכל אחד.

הסדר היה כך: אחרי שהמצות יצאו מהתנור, היו נארזות בחבילות נייר, שאותן היו אורזים כמה חבילות בכל קופסה גדולה. קופסאות גדולות אלו היו מובאים לפני הרבי. את הקופסאות הגדולות האלו היו מניחים על שלחן.

את הקופסאות היו פותחים ומניחים, על כולן ביחד, מפת נייר אחת ארוכה. אז היה הרבי מפריש חלה מהמצות, וכך הי' סדר ההפרשה: אחרי שהרבי הי' מברך על ההפרשה, הי' מכניס את ידו הקדושה לאחת מהקופסאות, הי' קורע בידו את עטיפת הנייר של אחת החבילות, והי' פורס פרוסה מאחת המצות שבחבילה.

|אחר כך הי' מכניס את ידו לקופסה השניה, ושוב עושה כנ"ל. וכך הי' עושה בכל קופסה וקופסה. וכל הפרוסות האלו היו מצטרפות להפרשת החלה.

ומהו הטעם לכל ההנהגה הזאת? בשיעור שלפנינו מבאר הרשד"ב לוין, את כל אחד מהפרטים הנ"ל, מהו מקורו וטעמו בהלכה. לצפיה בוידאו: