מערכת COL | יום ז' אדר ה׳תשע״ח 22.02.2018

להפוך את בגדנו ל'בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ' ממש • טור

העולם הסובב אותנו הפך להיות יותר ויותר חיצוני. כיצד נשתמש בלבוש החיצוני שלנו ונעלה אותם לדרגת 'בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ'? • המחנך הרב ישראל זלמנוביץ' בטור אקטואלי על פרשת השבוע • לטור המלא
להפוך את בגדנו ל'בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ' ממש • טור
צילום אילוסטרציה: מנדי הכטמן
הרב ישראל זלמנוביץ

האם בגדנו אכן בוגד בנו?

העולם הסובב אותנו הפך להיות יותר ויותר חיצוני. כיצד נשתמש בלבוש החיצוני שלנו ונעלה אותם לדרגת 'בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ'?

פרשת 'תצווה' מזמנת אותנו למבט נעלה על 'בגדים', מלבושי אהרון הכהן הגדול מאחיו, ובניו פרחי כהונה.

בגדים שמשו מאז ימי גן העדן להסתרה וכיסוי. רושמי רשימות אף טבעו את המטבע הלשוני הטמון במשמעות בגד, לשון 'בוגד', מטרתם להצניע ולהסתיר אך הם עלולים להטעות את המביט והמתבונן באדם הלובשם.

הבעיה גדלה עוד יותר ומעצימה כאשר לרוב אכן כוונת המתלבש לשוות לעצמו ערך של מציאות לא אמתית וכאן הבגידה והטעיה. בחסידות נמצא שדה נרחב העוסק במציאות ומהות הבגד, המשמש כלבוש ומקיף חיצוני לגופנו, מסתיר ומעלים על הפנימיות שבאדם, מול נפשו המוגדרת כמציאות פנימית, כי פַּנים הרי הם עדות על ה'פְּנים', פנימיותו האמתית של האדם.

פרשתנו מפגישה אותנו עם 'בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ', כלשון הכתוב: 'וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת...וְאַתָּ֗ה תְּדַבֵּר֙ אֶל־כָּל־חַכְמֵי־לֵ֔ב ... וְעָשׂ֞וּ אֶת־בִּגְדֵ֧י אַהֲרֹ֛ן לְקַדְּשׁ֖וֹ לְכַהֲנוֹ־לִֽי' (שמות פרק כ"ח). תורתנו מכנה את בגדי אהרון ובניו 'בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ' ולא בכדי, כי משתמשים בהם בעבודות הקודש בתוככי המקדש, והיו צריכים להיעשות על ידי ' חַכְמֵי־לֵ֔ב', דבר המעיד על חשיבותם ומעלתם.

האם גם לנו ניתנה היכולת ל'הרים' את מלבושנו ואת לבוש ילדינו ובנותינו לדרגת 'בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ'? מה ניתן לקחת לחיינו מאותם שמונה בגדי כהונה ולהפנים באורח חיינו היום יומי, הרי גם לנו ניתן התואר החשוב: 'אַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ...(שמות פרק י"ט)?

מה כללו שמונת הבגדים של כהן הגדול?

לכהן הגדול היו מיועדים שמונה מלבושים. שמותם נמנים בפסוק אחד: 'וְאֵ֨לֶּה הַבְּגָדִ֜ים אֲשֶׁ֣ר יַעֲשׂ֗וּ חֹ֤שֶׁן וְאֵפוֹד֙ וּמְעִ֔יל וּכְתֹ֥נֶת תַּשְׁבֵּ֖ץ מִצְנֶ֣פֶת וְאַבְנֵ֑ט" (שמות פרק כ"ח/ ד'). אם נדייק ניווכח כי רק שישה בגדים מופעים בפסוקנו, שני בגדים, ציץ ומכנסים, חסרים ברשימה זו.

את התמיהה על היעדרותם העלו מספר פרשנים. נביא לדוגמה את דברי רבינו בחיי: "...והיו בגדי כהן גדול שמונה. והזכיר הכתוב ששה מהם ולא הזכיר 'ציץ' מפני שהוא כלי זהב אינו בכלל הבגדים, ולא הזכיר 'מכנסי הבד' כי לא רצה להזכיר רק השישה שהיה משה מלבישם לאהרן...לבאר כי המכנסיים הם היו הלובשים אותם לעצמם בהצנע, כדי שלא תבין שהיו המכנסיים בכלל "והלבשת" ... ואי אפשר לו שיכללם ביחד עם שאר הבגדים", (רבינו בחיי שמות פרק כ"ח/ד').

במה ייחודם של שמונה בגדים אלו?

מה היה מיוחד באותם שמונה בגדים שהתורה בחרה בהם ללבוש הכהן הגדול בעת מילוי תפקידו?
הרמב"ן מביא בפרושו הוכחה מהכתובים לכך שכל אחד מהבגדים הינו מלבוש מלכות לכבוד, וכך כותב: "לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת - שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כמו שאמר הנביא ישעיהו לגבי המעיל – 'הִלְבִּישַׁ֙נִי֙ בִּגְדֵי־יֶ֔שַׁע מְעִ֥יל צְדָקָ֖ה יְעָטָ֑נִי כֶּֽחָתָן֙ יְכַהֵ֣ן פְּאֵ֔ר וְכַכַּלָּ֖ה תַּעְדֶּ֥ה כֵלֶֽיהָ' (ישעיה ס"א /י'), כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה, כמו שמצינו בכתונת – "וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים" (בראשית ל"ז/ ג'), שפירושו: מרוקמת כדמות פסים, והיא כתונת תשבץ כמו שפירשתי, והלבישו כבן מלכי קדם. וכן הדרך במעיל וכתונת, וכתוב ועליה כְּתֹ֥נֶת פַּסִּים כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים (ש"ב יג יח), ונמצא שכתונת הפסים עליה מלבוש עליון, ולכן אמר "וכתונת הפסים אשר עליה קרעהו", והמצנפת ידועה גם היום למלכים ולשרים הגדולים, ולכן אמר הכתוב: "בנפול המלכות הסר המצנפת והרם העטרה הָסִיר֙ הַמִּצְנֶ֔פֶת וְהָרִ֖ים הָֽעֲטָרָ֑ה" , (יחזקאל כ"א / ל"א). וכן כתוב: "וְהָיִ֛ית עֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּיַד־ה' וּצְנִ֥יף מְלוּכָ֖ה" (ישעיה ס"ב /ג'). וכך יקראם הכתוב "וְאֵת֙ הַמִּצְנֶ֣פֶת שֵׁ֔שׁ וְאֶת־פַּאֲרֵ֥י הַמִּגְבָּעֹ֖ת " (להלן ל"ט /כ"ח). והאפוד והחושן לבוש מלכות, כעניין שכתוב: "וְהַֽמְנִיכָ֤א דִֽי־דַהֲבָא֙ עַֽל־צַוְּארָ֔ךְ" (דניאל ה' ט"ז). והציץ נזר המלכים הוא, וכתיב (תהלים קל"ב / י"ח) "וְ֝עָלָ֗יו יָצִ֥יץ נִזְרֽוֹ...'"(רמב"ן שמות פרק כ"ח / ב').

ראינו בדברי הרמב"ן את ייחודם המלכותי של אותם מלבושים ששימשו כבגדי שרד וכבוד. אך בנוסף לכך שהיו לבושי כבוד, לאותם שמונה בגדים ניתנו הכוח והסגולה לכפר ולטהר את ישראל מעוונותיהם ומפשעיהם. אומר על כך המדרש רבה:

"'את הבגדים', א"ר סימון כשם שהקרבנות מכפרים כך הבגדים מכפרים ... 1. הכתונת לכפר על לבושי כלאיים. 2. מכנסים לכפר על גילוי עריות כמה דתימר (שמות כח) "ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה" 3. מצנפת לכפר על גסות הרוח היך כד"א (שם /שמות/ כט) "ושמת המצנפת על ראשו". 4. אבנט יש מי שאומר: על עקימות שבלב ומאן דאמר על הגנבים אמר רבי לוי אבנט ל"ב אמה היה בו ועוקמו לפניו ולאחריו למאן דאמר על העוקמנים שבלב ומאן דאמר על הגנבים לפי שהיה חלול כנגד הגנבים שעושים מעשיהם בסתר, 5. חושן מכפר על הטיית הדין "ונתת אל חשן המשפט"(שם /שמות/ כח). 6. אפוד לכפר על עובדי עבודת כוכבים שנאמר (הושע ג) "ואין אפוד ותרפים". 7. מעיל רבי סימון בשם ר' נתן אמר "שני דברים אין להם כפרה ונתנה להן תורה כפרה ואלו הן לשון הרע והורג נפש בשגגה .לשון הרע אין לו כפרה ונתנה לו תורה כפרה במה יתכפר לו בזגי המעיל הה"ד (שמות כח). פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון, והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו אמר יבוא הקול ויכפר על הקול, ההורג נפש בשגגה אין לו כפרה ונתנה לו תורה כפרה במה יתכפר לו במיתת כהן גדול, הה"ד (במדבר לה) "ואחרי מות הכהן הגדול". 8. ציץ מאן דאמר על עזי פנים, מאן דאמר על המגדפים...' (ויקרא רבה וילנא פרשת צו פרשה י')". מכאן שלכל בגד ובגד הייתה כוונה לכפרה כנגד סוג חטא אחר.

'וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹלוֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ' – מפעמוני המעיל נלמד דרך ארץ

אחר שמנינו את מעלתם של שמונת הבגדים בכללותם, נתבונן כעת באחד מהשמונה בגדים, במעיל, ונבין את משמעות בגד זה. וכך נאמר לגביו: 'וְעָשִׂ֛יתָ אֶת־מְעִ֥יל הָאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת ..,וְעָשִׂ֣יתָ עַל־שׁוּלָ֗יו רִמֹּנֵי֙ תְּכֵ֤לֶת ... עַל־שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב...פַּעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּֽעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל־שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב..וְהָיָ֥ה עַֽל־אַהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹלוֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ ...'(שמות פרק כ"ח/ ל"א – ל"ה).

מעיון בכתוב עולה על פי פשטו של כתוב כי הטעם לאותם פעמונים המוצבים סביב המעיל היה: 'וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹלוֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ לִפְנֵ֧י ה' וּבְצֵאת֖וֹ וְלֹ֥א יָמֽוּת', צריך הכהן הגדול להשמיע קול לפני כניסתו לקודש. והרי נאמר כלפי שכינה:'... לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ ה'?

מתייחס לשאלתנו, רבני בחיי בהסבר נפלא ומבאר את הטעם לרעש שעל הכהן הגדול להשמיע טרם כניסתו. וכך כותב: 'וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹלוֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ. קולו של אהרן, כי בבואו אל הקודש בלבישת שמונה בגדים בטכסיס הזה ישמע קולו ותהיה תפילתו מקובלת, ויכלול עוד קולו קול המעיל בהרעשת הפעמונים, והיה זה מדרך המוסר ולמדה תורה דרך ארץ לאדם, הרוצה להיכנס לפני המלך שיהיה מקיש בפתח ההיכל תחילה כדי שלא יכנס פתאום... כי כל הבא בהיכל המלך פתאום הרי זה חייב מיתה בטכסיסי המלכות, כעניין שכתוב במלך אחשוורוש: (אסתר ד, יא) "אשר לא יקרא אחת דתו להמית".

ועוד לטעם אחר: כדי שיוודע הדבר שהכהן הגדול רוצה להיכנס, ואף על פי שהכל גלוי וידוע אצל השכינה, גם אצל המלאכים משרתי הקדש אשר לפניו, ודבר לא יכחד גם מהם, טעם הדבר היה כדי שלא יפגעו בו מן המלאכים הקדושים אשר לפניו אילו היה נכנס פתאום, ולא היה ענין הפעמונים לחדש הודעה לשכינה ולא למלאכים אשר שם, אבל העניין מוכרח כולל תועלות גדולות כי היא אזהרה למלאכים שיפנו מקום לאוהבו של מלך לכבוד המלך כדי שיוכל להיכנס ולעובדו ביחוד, ועוד שלא יינזק הכהן בבואו שם פתאום. ועם הסימן הזה יהיו נדחים מפניו ומפנין לו מקום לעבד המלך, ובצאתו גם כן היתה סימן הקריאה כאילו הכהן קורא אותם שישובו לשרת לפניו כבראשונה, כי כבר כילה עבודתו והוא יוצא. ואמר "ולא ימות", להורות שאם יבוא שם מבלי שישמיע קולו ויכנס פתאום ימות כי המשרתים אשר שם סביב השכינה יפגעו בו...',(רבינו בחיי שמות פרק כ"ח).

עבודתו של יהודי היא 'ברעש'

הרבי בליקוטי שיחות כרך ט"ז בתרגום לעברית (עמוד 359) מביא לקח נפלא מהדברים וכך כותב: '... הכהן הגדול ביצע עבודתו כשליח של כלל ישראל ו'בבואו אל הקדש' הוא 'מכניס' ביחד אתו את כל ישראל 'אל הקודש'.

מוסבר במספר מקומות בהרחבה (ספר המאמרים תרצ"ט עמ' 2 ) שעבודת בעלי התשובה, היא בבחינת 'ריחוק'- בריחה מן הרע, כמי שבורח מסכנת מוות – בצעקה ובסערה.

וכך גם עבודתו של כל יהודי, הוא מתבונן כמה 'רחוק' הוא מאלוקות – אם מפני שהנפש הבהמית שלו עדיין בתוקפה, הרי אז מתעורר בקול רעש גדול כדי לברוח ממצב זה.

ואין זה סותר לפסוק: "לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ ה' " שהדיוק בו הוא: 'לא ברעש הויה'. על מנת להיות כלי ראוי לקליטת השפעה אלוקית משם – 'הויה' שהינו למעלה מן העולמות, יש צורך בעבודה שבבחינת 'קול דממה דקה' – התבטלות מוחלטת! אולם כל עוד העבודה עדיין קשורה בבריחה מן 'הישות', המציאות העצמית, המגיעה לדרגה הקשורה לשם 'אלוקים' צריכה היא להיעשות דווקא מתוך רעש.

מפעמוני המעיל המצלצלים למדנו דרך בעבודת ה', גם עבודה הנראית חיצונית הנעשית מתוך רעש וצלצולים יכולה לשמש כלי בעבודת ה' על אף שנעשית בהיכלו של מלך, בדיוק כמו שהכהן הגדול השמיע קול רעש בעת כניסתו לעבוד בקודש.

נקדיש מזמננו לא רק למותג ולמקום היצור, אלא גם למה בגדנו מייצג ראינו כי פרשתנו מאריכה בעיצובם ומבנם של מלבושי הכהן הגדול ומשווה להם את התוכן הפנימי: 'עָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ ... לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת'. בגדים אלו נעשו על ידי חכמי לב, ובכך קיבלו את התואר והעוצמה שניתן יהיה לשמש בהם בקודש, בית המקדש מקום השראת שכינתו של הבורא יתברך.

עלינו הוטלה החובה להמשיך גם היום במצב של 'ומפני גלותנו גלינו...' את השכינה הקדושה. נענה בחיוב בשמחה לקריאה הקדושה: 'וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם' בתוך כל אחד ואחת... נעשה זאת על ידי ששימוש בבִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ נאותים שלא רק יראו נקיים והולמים, אלא גם קדושים המתאימים למשרתי הצבא, צבאות – ה' ,בני מלכים.
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.