מאת א' שליח

כולנו עמדנו שם באותה לוויה אפופת יגון. זה היה נראה סוף העולם.
שלוחים של הרבי... בבית חב''ד... לא, זה לא יכול להיות...

זה היה עצוב... קשה... העיניים היו כבויות וכאב חד פילח את הלב. הזאת היתה לנו?
תמונות של בית חב''ד חרב, מנוקב בכדורי המרצחים מתפלש בעפר ואפר.
גבי ורבקי הי''ד מושג חדש בא לעולם... מושג שנושא איתו מטען של כאב ובלבול...

רגעים קשים...

אולם, תיכף ומיד ניערה עצמה תפארת ישראל. ומאבק שריפה, עפר ואפר, ניצבה ועמדה לה. יבדלחט''א השלוחים החדשים הרב ישראל ורעייתו חי' קוזלובסקי במסירות נפש עילאית נסעו לחרון אף של עולם.

לחרון אף להשיב אף...

לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עַמִּי

וכשהבטנו בתמונות בשבוע האחרון, ניתן היה להבחין בשינוי הגדול. אין זה אותו מזבח חרב עליו נעקדו מתוך קידוש ה' שלוחים ועמך ישראל. כי אם בית חב"ד נאה לשמו "בית שמגדלין בו תורה, תפילה וגמ"ח".

נראה שחזונם של מייסדי המקום, גבי וריבקי הי"ד מתגשם יום יום, והשלוחים הנמרצים פועלים ללא לאות לפאר ולרומם את בית אלוקינו.

עוד מנת אידישקייט לתייר מזדמן, ועוד ארוחה כשרה לאיש עסקים. עוד שיפוץ קטנטן לקומת בית הכנסת, ועוד אירוע ליהודי המקום בקומה מעל. נדבך על גבי נדבך, קם ועומד לו שוב בית חב"ד לתפארה.

עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי

כשמתבוננים במראות מ'אז' ומ'היום' שמים לב למשהו מעניין.  פריט מסויים שמלווה את כל התמונות ומשתתף בכל המאורעות.

התמונה...

אותה תמונה ממוסגרת בזהב, ששרדה את התופת ותפסה את כולנו. היטלטלה מבית לבית עד שחזרה למקומה הטבעי בבית חב"ד.
התמונה, שדמות דיוקנו של אבינו רוענו ניבטת ממנה, משדרת מסר ברור של עמו אנכי.

מושיט את שרביט המלך ליוצאים לשליחות, נותן מלא הטנה כוחות לפעול ב'פינה נידחת', להקים אימפריה ב'עק וועלט'..

ובזמנים קשים רח"ל אזי 'לו צר', ודמותו האהובה ניצבת, משתתפת.. מעודדת.. מנחמת..

אך מיד, ב'רגע כמימרא' יימצא מי שימלא את החסר.. ויקבל את כל הכח להתרומם ולהמשיך.

הלא פלא הוא?

טייערע חסידים! אחרי כל הדברים, כשרואים ששלוחי הרבי פועלים ללא לאות לתקן עולם במלכות ש-ד-י, לא נותר לנו, אלא, לזעוק פני המלך שתתמלא כבר משאלת כ''ק אדוננו מורנו ורבנו:

קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְּאָלָּהּ

נאו ממש!