להלן תיאורים מרתקים מתוך המחקר האקדמי - אודות הקשרים המיוחדים של הבבא סאלי, בנו הבבא מאיר ורבני מרוקו עם חב"ד והרבי:

למעשה רוב רובם של רבני מרוקו היו מקושרים לתנועת חב"ד. הרב מאיר אבוחצירה הרמ"א עמד מאחורי הקמת מוסדות חב"ד במידלת וארפוד. התקשורת בנו לבין הרממ"ש [הרבי] הייתה בלימוד התורה ובלימוד מאמרי החסידות. במקביל הרממ"ש גילה עניין רב בספרים שנכתבו ע"י משפחת אבוחצירה, נוסף  לרמ"א נוצר קשר הדוק בין הרממ"ש   לבין ר' ישראל אבוחצירה- הבבא סאלי.

במשך שנים הם התכתבו והתייעצו זה בזה, בעניין חיזוק התורה והמצוות, לשניהם היה צורך לפעול בצוותא לקירוב הגאולה. הם הכירו זה את עולמו של האחר, הבבא סאלי הכיר את עולם החסידות והרממ"ש הכיר היטב את המתרחש בקרב יהודי צפון אפריקה, בישראל ובמרוקו.

בחזרתו של הבבא סאלי למרוקו מישראל בשנת 1954, הוא ראה מקרוב את הפעילות החינוכית של השלוחים החב"דים  בקרב האוכלוסייה בערי מרוקו ובאזורים הכפריים בהרי האטלס ושלח מכתב תודה לרממ"ש. לדברי ר' יוסף יצחק מטוסוב כאשר הבבא סאלי התארח בקזבלנקה, היה בא לישיבה על מנת לטבול במקווה, היה מחליף ספרי חסידות ושואל שאלות, הוא גם בחן את התלמידים ובתוכם את בן הרב מטוסוב בגמרא במשניות ובתניא.

הקשרים העמוקים שנוצרו בין רבני מרוקו לרממ"ש ולתנועת חב"ד, איפשרו עזרה הדדית והניעו תהליכים חברתיים שהתרחשו במרוקו. החברה המסורתית נחלשה במיוחד במה שקשור לחינוך הבנות. עם חדירת ההשכלה האירופאית ע"י כי"ח הרבנים ניסו להרחיק את הבנות ממוסדות החינוך אך ללא הועיל, פתיחה "בית רבקה של רשת חב"ד שהציעו חינוך דתי, כללי וגם מקצועי נתן מענה לבעיה, והסכמה של הרבנים.

במכתביו של הרממ"ש הוא מזרז את מעשה הצדקה והתרומות למוסדות חב"ד במרוקו. נוסף לפעילותם של השליחים במרוקו,  נמצאו מכתבים באגרות הקודש של הרבי, אשר נשלחו אל רבנים ועסקנים במרוקו כתודה על עזרתם ועל השתתפותם בעבודה החינוכית במוסדות חב"ד.

הרממ"ש היה מקושר עם רוב רבני מרוקו וקנה את אהדתם, לא מעט הודות לגישתו שיש לכבד את מנהגי המקום, לדוגמא אם ניקח את נוסח התפילה, הרבי הורה במפורש לא לשנות, ואכן בכל מוסדות חב"ד התפללו בנוסח הספרדי המסורתי, והשליחים עצמם התפללו יחד עם הקהילה המרוקאית. זוהי הגישה שהותוותה במשך הפעילות של חב"ד במרוקו, לנהוג עפ"י הנחיית הרבי שאין לפגוע במנהגי המקום ואין צורך לשנות משהו. כל התערבות נעשתה בדרך דיפלומטית וללא מלחמות. הרבי הכיר את ההיסטוריה והתרבות של יהדות מרוקו בצורה יסודית, ידע זה והבנת התהליכים החברתיים המתרחשים במרוקו חיזק את דעתו של הרממ"ש שאין להתערב במתרחש במרוקו אלה לעשות את הדברים בצנעה. הזהירות והכבוד שנהג באנשי מרוקו סייעו להעמקת הפעילות של השליחים.

הרבי עמד לאורך כל הדרך בקשר עם שליחיו, תמך ועודד אותם לא להתייאש ולהיכנע למרות כל הקשיים בהקמת רשת החינוך במרוקו.  באגרות הקודש יש תכתובת ענפה אודות תמיכה וחיזוק ידי השליחים בפעולתם במרוקו, בתשי"ח כותב הרבי לרב מטוסוב ומחזק את ידיו. גם כאשר הרב ליפסקר כותב לרבי שהוא בודד וגלמוד ונופלת עליו חולשה גדולה בשליחות זו, הרממ"ש תומך ואומר שחולשה זו באה מיצר הרע שנועד להחליש אותו במילוי שליחותו.

מערכת היחסים בין שליחי חב"ד לבין הרב דוד עובדיה מצפרו היו כל כך טובים עד אשר ר' דוד פנה אל הר' גורודצקי ואל הרממ"ש על מנת לקבל עזרה בניהול כולל. בין הרב דוד עובדיה התקיימו משלוחי ספרים הדדיים, מלבד ספרי קודש שסיפקה תנועת חב"ד לקהילה במרוקו. הרממ"ש פנה באגרות אישיות לר' דוד עובדיה ואף התפעל מספריו של אביו שבהם הוזכרו ספרי האדמו"ר הזקן בעל התניא.

עמידתו של הרב משאש לצידם של אנשי חב"ד ותמיכתו בפעילותיהם נתנו לגיטימציה לחב"ד לפעול בקזבלנקה. עם הזמן נוצרו קשרי ידידות עמוקה בין הר' משאש לר' מטוסוב, הייתה ביניהם הערצה ואהבה זה לזה. גם הר' שלום איידלמאן והר' יהודה לייב רסקין (שלוחים מאז 1959) היו בקשרי ידידות עם הר' משאש.

מאות רבנים ואישי ציבור תמכו במשך השנים בשלוחי הרבי ותקצר היריעה למנות את כולם. בארכיון הרב מטוסוב קיימת רשימה ובה הוא מונה את הרבנים ואישי הציבור שתמכו בחב"ד במרוקו. הרשימה מונה כ 34 רבנים מהערים השונות במרוקו וכנראה שקיימים עוד רבנים נוספים.