קבע כעמוד הבית
|
הוספה למועדפים
|
פרסם אצלנו
|
צור קשר
|







טיסה 0013 באוויר: יומן מסע, פרק ראשון • מיוחד
(יום שישי, כ''ה טבת תשע''ח)
רגעי ההכנה, מסע חסידי והכנה רוחנית בטיסה, קבלת פנים חמה, תפילת ערבית ראשונה ב-770, ופ"נ כללי מרגש באוהל: משה כהנא מגיש יומן מסע מרגש, מיומו הראשון של מסע הפנסאים פרק ראשון  מגזין שישי  טיסה 0013, יומן מסע

משה כהנא

למלא מצברים

עם מה להתחיל?...
זכיתי להצטרף יחד עם בני, חונה חיים שחגג בשנה האחרונה בר מצווה, למסע הפנסאים נערי הבר מצווה הראשון מסוגו. למסע – שכבר בשלבי ההכנה נראה כמבטיח במיוחד מכל הבחינות, גשמית ורוחנית. למלא את המצברים.

'הרוח החיה באופנים'

כשהיינו ילדים...
כשהרבי החל לעורר על ארגון צבאות ה', היתה התעוררות עצומה. 'ילד נוסע לרבי' היה אז באותם ימים אירוע נדיר למדי. אני זוכר עד היום את הברק בעיניים למראה הילד שחזר מהרבי עם 'כובע של שוטר' מהודר ועליו מתנוסס סמל צבאות ה' בגאון. הקפנו אותו מכל עבר, והבטנו בהשתאות במראה החדש של 'חיילי הרבי'.

איך היתה אז פעילות צבאות ה' באותם ימים? היתה כאמור התעוררות גדולה, אבל האמצעים היו בהתאם לתקופה: עם הרבה רצון טוב, ופחות מידי יכולות מעשיות. ישיבת ערב, ארגון 'חברת תהילים' על ידי נערים, ועוד פעילויות מקומיות. את החותמת דיו עם סמל 'ישיבת ערב' שהתנוססה על ה'מנחה מעריב' שקיבלנו אז כפרס מהפעילות ב'בית שז"ר' לא אשכח עד היום.

להשתתף בהתוועדות מלווה מלכה במוצאי שבת שעברה, כהכנה לטיסה, זה היה 'ליגה אחרת', כמו שאומרים. ליד שולחנות ערוכים, כשממול מסכי וידאו ענקיים, עם הסבר ויזואלי משכנע לפנסאים הצערים איך בדיוק מתנהגים בטיסה, כראוי לחיילים ונציגים של חיילי צבאות ה' באשר הם. העתיד כבר כאן. הפנסאים כאן.

מי שהקים את הארגון הנפלא הזה, הוא ר' שמעון רבינוביץ, שגם הצטרף יחד עם שאר המדריכים והמשפיעים למסע. מי שאמון על 'הרוח החיה באופנים', הרב בנימין וילהלם, סוחף את הנערים כמו שהוא רק יודע, להתלהבות-קודש חסידית אמיתית. רק אם אתה משוכנע במאת האחוזים במה שאתה אומר, הסביבה גם משתכנעת, וכך זה נראה.
לרגע אפשר לשכוח שאנחנו 'על תקן הורים' ולא נער בר מצווה. נשאבים לתוך האווירה של ההתלהבות, והכיסופין לראות את מלכינו במסע הקרב...

*

לאחר ששאבנו מלוא חופניים התלהבות-קודש, מתארגנים לנסיעה ההיסטורית - שבעקבותיה יבואו עוד רבות אחרות.

ריקוד 'טיירע ברידער' המסורתי שנערך לפני ה'צ'ק אין' בשדה התעופה, זכה לסיקור. כמו החסידים בנסיעה לרבי, שנסעו על סוס ועגלה וחזרו חסידות בדרך והטיסה שימשה להכנה ו'ביטוש' בדרך לרבי, גם טיסה 0013 (טיסת הבר מצווה...) על מטוס ג'מבו 777 חדיש, היו בה רגעים מיוחדים.

ילדים הם ילדים, אחרי הכל, בוודאי כשרובם טסים בפעם הראשונה. יש גם דמעות של ילד, שמתגעגע לאבא ולאמא, או אולי מתרגש התרגשות טבעית. לעבור בין המושבים, ולראות 'חייל' שקוע בשיעור הרמב"ם היומי, זה מחמם את הלב.



האורות כבים במטוס, כל אחד מנסה 'לשפר עמדות' לשינה, ככל האפשר במגבלות המקום והמיקום. בתוך כל השקט, והחושך השורר, יש נקודת אור גדולה: קבוצת פנסאים שקועה בלימוד מעמיק בשיחה של הרבי במשך יותר משעתיים ברציפות. מתוך ספר השיחות תש"י, 'הצידה לדרך' שהיכנו הפנסאים מבעוד מועד. נוסעי המטוס בוודאי שמעו היטב את ה'שקלא וטריא', אבל אפילו 'שששש' אחד לא נשמע. דממה של התפעלות.

ניצוץ יהודי שמחכה

ישבתי ליד הרב מנחם מענדל רוט, ש'מברמץ' את בנו הת' שניאור זלמן, בדיוק בערב הטיסה, כ"ד טבת, ואחד מצוות המשפיעים. מה עושה חסיד חב"ד בטיסה אחרי שאפשר לפתוח את החגורות? מחפש עם מי להניח תפילין. הוא ניגש לשני ישראלים בדרכם לטיול אי-שם, ומציע להם להניח תפילין.
אחד סרב בנחרצות, השני היסס והניח.

ואז זה קרה: --- הוא החל להזיל דמעות התרגשות. וזה מדבק: הבחור השני, שסרב להניח בהתחלה, 'נדלק' והפשיל שרוול. בין לבין נציין כאן שהמשימה להניח לו תפילין לא היתה פשוטה טכנית: שיערו הארוך והמתולתל הקשה על מיקום ה'של ראש' --- וגם הכיפה עמדה על בלימה...
לאחר מכן, הסביר הבחור לרב רוט 'שיעור' מעניין: "בכל יהודי יש ניצוץ", פתח הבחור. "גם אם תבוא למישהו שממש 'לא שייך' לכאורה, תדע שיש בו ניצוץ יהודי שמחכה שתדליק אותו. ברגע שראיתי את הדמעות של חברי, הניצוץ פשוט נדלק בי. אל תתייאש אף פעם!", הסביר בלהט.
מרגש ומעורר מחשבה.

הכנה בנסיעה לרבי

תענוג צרוף לשבת ליד הרב רוט. אמרות חסידיות, הסתכלות חסידית. הנה פנינה: מספרים בשם ר' מענדל פוטרפאס, שהסביר מה עניין הטיסה לרבי: כשהמטוס מתנתק מהקרקע, והכל הולך ומתרחק, הולך ונעשה קטן, זו היא הכנה לנסיעה לרבי. לרבי הולכים כדי 'להקטין' את ההסתכלות על העולם!...

לאחר מסע די מתיש יש לומר, עם נחיתת ביניים במוסקבה, הגענו סוף סוף לבית מדרשו של הרבי, ממנו יוצאת אורה לכל העולם – 770. התרגשות בשיאה, הפנסאים בתפילת ערבית אצל הרבי.

 

תפילה ראשונה אצל הרבי. הנה הבימה והסטנדר, דמעות סוררות. כאן זכיתי בתשרי תשנ"ב, כבחור בן 17, לראות את הרבי בתפילות, ראש השנה, בתקיעות, ב'מארש', חלוקת מאמרים, התוועדויות. גם עכשיו הוא כאן, שכינה לא זזה ממקומה.
'הרגשנו את הרבי פה', אמרו לי לאחר מכן מספר פנסאים צעירים.

גולשי COL ראו בוודאי את הגלריה של חיים טויטו, שמלווה את המסע לכל אורכו. קבלת פנים כזו, עם החשיבה לפרטים, אופיינית לארגון הקודש הפנסאים. אוכל, שתייה, ממתקים, חדרים מאובזרים, תוכנית מדוקדקת. גשמיות ורוחניות מלוא חופניים.



בנוסף למשפיעים והמדריכים הנהדרים, יש גם את 'המנוע': אלו שעמלים ללא הרף שהכל ידפוק כמו שצריך. ובמיוחד מזכיר הפנסאים ר' שמריהו (שמער'ל) קוביטשעק שעמל כל העת מאחורי הקלעים, לפני המסע, ובמהלכו.

מה יש לומר, רק להצדיע. תודה רבי!

*

לב המסע

לא הרבה הם ישנו בלילה. (הורים, לא לדאוג... הם ישלימו...)
בבוקר, אחרי מקווה ושתיה חמה נוסעים לד' אמות. יחידות עם הרבי, כל אחד עם הפ"נים שקיבל מבני המשפחה וחברים. לאחר לימוד של מאמר הכנה ותפילת שחרית בכוונה גדולה, נכנסים הפנסאים לאוהל הקדוש.

הרב מנחם מענדל רוט קורא את הפ"נ הכללי, הלבבות פועמים, התרגשות עצומה. בקשת ברכה מהרבי לנערי הבר מצווה, שעשו את כל הדרך עד לכאן, ליחידות עם הרבי.  

אמר לי אחד ההורים ביציאה מהאוהל: נקודתית, זה לב המסע, מפגש עם הרבי בד' אמות. מעכשיו – הכל זה בונוס...

המשך יבוא בע"ה













(צילום: חיים טויטו. עיבוד: COL)
(צילום: חיים טויטו. עיבוד: COL)

הדפסה |
שלח לחבר:  שמך: אימייל הנמען:
תגובות
הוספת תגובה
כותרת:

תגובה:


אין כרגע תגובות לכתבה זו


© 2018 COL תקשורת - כל הזכויות שמורות אין המערכת אחראית לתוכן המודעות ואמיתותן